נדם ליבו של "רון הקטן מפתח תקווה" 

הלם ועצב בכפר מסריק עם לכתו הפתאומי של רון כהן פרירא, שהקדיש את חייו לחקר ולימוד השואה והדריך מאות בני נוער במשלחות לפולין 

הלם ועצב כבד ירדו על קיבוץ כפר מסריק ביום חמישי האחרון, עם לכתו הפתאומי של רון כהן פרירא, בן 67. 

רון נולד בפתח תקוה במאי 1958 להוריו, בוב ושולה, ניצולי שואה שעלו מהולנד והכירו בארץ. למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", שנים שהגדיר כ"שנותיו הטובות ביותר", המקום "שהפך אותי לבן אדם". 

ב- 1977 הגיע לכפר מסריק במסגרת גרעין נח"ל. נישא לטל, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. 

במרוצת השנים עבד רון ברפת ובענף גידולי השדה, שם התחבר לאדמה ולטבע שספג בנערותו. 
בעל תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל ותואר שני במחשבת ישראל. 
היה מחנך במוסד "נעמן", ניהל את החינוך בקיבוץ ואף כיהן כמנהל הקהילה.   

שליחות להנחלת זיכרון השואה 

את רוב שנות עבודתו הקדיש רון לבית לוחמי הגיטאות. אחיו מספרים כי הזרע נזרע בטיול שורשים שערכו ארבעת האחים עם אביהם. שם, "התעורר ברון הניצוץ בעיניים", שהוביל אותו להקדיש את חייו לחקר וללימוד השואה. 

דיבר על המשא הבא
 במהלך שלושה עשורים הדריך מאות בני נוער במסעות לפולין וניהל קורס מדריכי משלחות. 

אורי מייזלמן כתב לזיכרו: 

"רון היה קולגה שלי. חלקנו אותה הפרעה ואותה שליחות להנחלת זיכרון השואה לדורות הבאים. בשנים האחרונות התקרבנו, בעיקר בגלל המאבק להחזרת המסעות לפולין וביתר שאת בזכות פרויקט רכישת הבניין של בונקר הלוחמים והלוחמות בבנדין. הוא היה המדריך הראשון שביקר עם קבוצה ישראלית בבונקר.  

רון, אוהד הפועל פתח תקווה, אני הפועל תל אביב, לעיתים גם הנושא הזה עלה במשעולי מיידנק או בבית לוחמי הגטאות.  

רון דיבר איתי על המסע הבא, בשבוע הבא. אדם בן 67 שעושה מסע ועוד מסע ועוד מסע. מדריך ומחנך מכל הלב. בחמישי בבוקר קיבלתי טלפון שליבו נדם. כמה ארעיים הם החיים. 

היו מאות רבות של אנשים בבית העלמין בכפר מסריק. למדתי שרון היה מנהל האזכרות וההלוויות של המשק. איש יקר, מחנך אהוב, 'רון הקטן מפתח תקווה', כפי שנהג לחתום את הפוסטים שלו". 

"נחסר את נוכחותך כ'אב ליל הסדר' בפסח", ספד לו חברו הראל כהן.                          

"את מטעמי הבישולים שהכנסת ליולדות הצעירות בקיבוץ, את הפוסטים הנוקבים המלווים בתמונות מרהיבות שצילמת בעין רגישה ובלב רחב.  

את ההספדים לחברי הקיבוץ שנוסחו בקפידה וברגישות. 
 

יש אנשים שנעלמים מחיינו, ואנחנו יודעים שחסרונם יהיה קשה וכואב. 
לא עוד עצה טובה, 
לא עוד הגיגים חדים ומתובלים בהומור אופייני, 
לא עוד 'הרהורון של רון' עם תמונות שרק אתה ידעת לתפוס בעדשת המצלמה. 
'לפני הכל תהיו בני אדם' נהגת לומר, ואנחנו נשתדל לעמוד במשימה".