"אמרתי שאותי יוציאו באלונקה מהבית שלי, אבל לא חשבתי לרגע על זה שיוציאו את הנכד שלי על אלונקה", ספד לו בכאב סבו
ניר פופקו תושב קיבוץ הגושרים נהרג בשלישי שעבר כשרקטה של חיזבאללה התפוצצה בחצר ביתו. הוא נפצע באורח אנוש מפגיעת רסיסים, בתום מאמצי החייאה נאלץ צוות מד"א לקבוע את מותו.
סבו של ניר, אורי דימנד ספד לו:
"איך מספידים נכד שהקשר בינינו יום יומי? איך מספידים נכד בן 29 שכל עולמו היה לפניו? איך מספידים נכד שכל שישי מתראים בקבלת שבת אצל סבא וסבתא? מה עושים בלי הנכד שכל כך אהבתי?
כל חוויותיי שיתפתי איתו. הטבע והחופש למד ממני. כבר בגיל מוקדם הוצאתי אותו לראות את הטבע סביבנו. והוא אכן דבק בו. דיג בנחלים, שקשוק במים בחצבני, יצאנו להרפתקאות עם אבובים בגיל צעיר מאוד, עוד לפני שהיו קיאקים. ניר אהב את פעילות הדיג ויצאנו לכל הפינות האפשריות בסביבה וגם בכנרת.
כשהיה בן 12 יצאנו יחד לפרויקט שיקום נחל קורן צפון, לאחר שטיל חיזבאללה שרף את הנחל. נטיעות והשקיה. אני עם מיכל מים אחרי הטרקטור והוא מעביר את צינור ההשקיה מגומה לגומה. כל מבצע שלי הוא היה מצטרף. לראות עופות נודדים בעמק, לטפל בחיות, להקים פינת חי.
דחפתי אותו לעבור קורס נהיגה כי ידעתי שאני מתבגר ואצטרך את עזרתו. וכך היה. כל פעם היה מטלפן – סבא אתה צריך משהו? אני בא. הסעות לבתי חולים ולרופא, עבורי ועבור אימו אפרת. הוא תמיד מצא זמן לצרכים שלנו.
ניר אהב חיות. מצא כלב עזוב בגולן לקח אותו תחת חסותו טיפל בו במסירות רבה. הרבה שעות בילה איתו על שפת נחלים במקום. בשעתו האחרונה הכלב הסתובב סביבו כאשר שכב ללא נשימה על מרצפת הרחוב שם נפל. כל ההמולה סביב לא הזיזו לכלב. ולאחר שנלקח ניר מהמקום, הכלב המשיך לרחרח את הדם של אדונו על האספלט. איך אפשר להגיד לכלב שאדונו לא יחזור לעולם?
ניר עבד בעבודות שקשורות לטבע. עבד בקאייקי הגושרים, עבד כמנהל חניון של דג על הדן בחצבני. עבד בתיירות של כפר בלום ובחורף עבד בשדות הגושרים להגן על גידולי החקלאות מהעגורים.
היינו גיבורים, לא עזבנו את הבית שבו גדלנו. אמרתי שאותי יוציאו באלונקה מהבית שלי, אבל לא חשבתי לרגע על זה שיוציאו את הנכד שלי על אלונקה. המאבק על הארץ שלנו מביאה חללים רבים. אין לנו כיהודים מנוחה בארצנו. משפחות רבות נכנסות למעגלי השכול. את נחת הזרוע של המאבק מרגישה עכשיו גם משפחתי. היום נפל הנכד שלי עם רסיס בראשו. איך מספידים נכד? איך נפרדים מנכד שציפינו לראות בחתונתו. ואולי גם נין לקבל ממנו.
בפעם האחרונה שראיתיו היה מוטל על כביש האספלט קרוב מאוד לביתו. ובלי רוח חיים. ליטפתי את רגלו אבל הוא לא זז. מסכת ההנשמה הייתה על פניו. והניסיונות להחיותו לא צלחו. הוא לא הרגיש ולא ידע שסבא לידו. ומתפלל אולי תחזור נשימתו. לאן הלכת נכד שלי? אנו צריכים אותך".
בשל המצב הביטחוני התקיימה ההלוויה בנוכחות מצומצמת. ניר השאיר אחריו אימא, סבא וסבתא.
לאחר מטח הרקטות בו נהרג ניר פופקו אמר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה:
"מה עוד צריך לקרות כדי שממשלת ישראל תבין את גודל השעה וגודל האסון בתוכו אנחנו נמצאים בצפון? במקום להנחות את צה"ל להשיב את הביטחון לתושבי הגליל, חברי ממשלת ישראל מובילים מיליציות להילחם בצה"ל ולפרוץ לבסיסיו. תפיסת הביטחון של ממשלת ישראל קרסה. הממשלה איבדה שליטה על ריבונותה ומובילה עם שלם לתהום.
זה הרגע לקום כולנו, תושבי הצפון וישראל כולה ולהרים קול צעקה לממשלה: החזירו הביטחון והריבונות. אם אין בכם את התעוזה תחזירו את המנדט ולכו הביתה. ההפקרות שלכם עולה בדם רב".
