סדרה ספר מוזיקה: סדרה: 'בייטס מוטל' – בינג' לאור יום. ספר: 'הנערה מהדואר' – סטפן צוויג: חוזרים אל השגרה "המבורכת" מוזיקה: לאנה דל ריי החדש – מעצבנת, אבל גם נפלאה! אלמוג סורין מבקרת
סדרה ספר מוזיקה
'בייטס מוטל'
מה הוביל את נורמן בייטס, לרצוח אישה בבית המלון אותו ניהל? מה הוביל אותו לפחלץ את אימו המנוחה ולהשתמש בה כדי להפחיד אותי למוות?!
את הסרט 'פסיכו' משנת 1960 הכרתי בעודי ילדה סקרנית, אך באותה מידה ילדה פחדנית, שהפכה בדמיונה כל מכשיר אלקטרוני לשד מפחיד ומאיים (מה שהוביל לריצה מבועתת וחסרת פשר במסדרונות הבית), ודימתה את חלוק הרחצה השחור בחדר השינה של ההורים, לשטן חסר עקבות, המציץ מן הארון. ולמרות הפחד ההזוי – עדיין החלטתי לא לוותר ולצפות בסרט האימה, בעוד שבהוצאת נשימות כבדות מן האף וחיוך מזויף – צפיתי בלב פועם ברגעים המזוויעים של הסרט. כעת, קצת יותר גדולה ופחות היסטרית, התוועדתי אל הסדרה 'בייטס מוטל' (סדרה אמריקאית שמשודרת החל מ-2013), המספקת גרסה מורחבת של עלילת 'פסיכו' משנת 1960. העלילה מגוללת את המצבים, הלחצים והתהפוכות שהובילו את נורמן בייטס (האנטי גיבור של 'פסיכו' המקורי) אל הפסיכופתיה.
'ביטס מוטל' היא פריקוול (עלילת המשך) עכשווית למסעו של נורמן בייטס – אל השיגעון. בכך נורמן, נשאר הדמות המרכזית והמסקרנת ביותר אותה ימצא הצופה, הן בסדרה והן בסרט המקורי.
'פסיכו' הוא מהסרטים המפורסמים והחשובים ביותר של הבמאי המוערך אלפרד היצ'קוק, שהפך לסרט 'קאלט' מצמרר, עם עלילה שקיבלה לא מעט אינטרפרטציות או אזכורים. 'בייטס מוטל' היא אינטרפרטציה ייחודית ומרתקת שחושפת יותר ממה שאנו (ההדיוטות המפוחדות) יודעים על הסיבות שהובילו את נורמן בייטס להעלים לא מעט אנשים (בעת שחיפשו מלון דרכים זול, והבינו – עם אבחת הסכין – שהזול הוא היקר).
בסדרה הנפרסת לאורך שש עונות עוצרות נשימה (כל פרק אורכו כ-50 דקות), מגלם השחקן הצעיר פרדי היימור, את בייטס הנער, נער מקסים ותמים למדי. נורמן, מתבגר שחווה לא מעט אלימות – נודד ממקום למקום עם אמו 'נורמה' (השחקנית ורה פלמיגה), כדי להתחיל את החיים מחדש. זאת לאחר משבר כזה או אחר. אביו של בייטס (שנפטר באורח מסתורי) הוא הסיבה לעזיבת האם ובנה, מה שהוביל את האם לרכוש מלון דרכים בעיירה אפורה ובעייתית. מכאן ואילך, הכול אפשרי… ילד מתבגר שחווה אב אלים, מטולטל מאזור אחד לשני. ילד שאימו נאחזת בו כמו באוויר לנשימה ותולה בו את כל השאיפות שלה. נער כזה יכול בקלות לפתח מופרעויות ותסביכים. בכך, מפרק לפרק, אנו מבינים, כי אימו של נורמן, אינה מקנה לו חופש, אלא מסמנת כ"פרוצה" כל בחורה שנורמן מחבב ומרביצה בו אינספור הטפות מוסר צדקניות. בכך הופך נורמן, בהדרגה ובצורה משכנעת, מנער מקסים נורמטיבי ורגיש, לפסיכופט חסר עכבות.
עובדה נוספת שמכניסה עניין לסדרה, היא כי בעלילה המחודשת, מופיע אחיו של נורמן בייטס (שלא הוזכר בסרט המקורי). אח, כן, אח גדול והוא אפילו שפוי ואף מנסה בשלב מסוים להוציא את אחיו ממעורבות היתר, ממעגל האימה ומהקרבה הלא בריאה ביחסים עם אימו. אך למרות הניסיונות: משהו לא טוב כבר נטוע בנפשו של בייטס, שמובילה אותנו אל מסע מותח, מצמרר ועצוב, שהסוף שלו ידוע מראש.
('בייטס מוטל'. 6 עונות זמינות בנטפליקס. מומלץ לראות באור יום).
'הנערה מהדואר'
לחזור אחרי חופשה טובה וארוכה אל שגרת העבודה, זה כמו לפצח 100 גרם גרעינים לבנים טעימים, אך לקראת הסוף, להיתקל בטעמו של גרעין אחרון רקוב ושחור. כן, ממש לא נעים.
בחופשת חגי תשרי שחלפה במחי יד, לא חסרו הפיצוחים שפיצחנו אני ומשפחתי, כשמבט מטומטם ומאושר על פנינו. מבט בוהה אל האופק ללא דאגה, מביט בשלווה אל החלל הירוק. אבל לקראת סוף חגי תשרי, בין שינה ארוכה, לבילוי, ארוחה ורביצה – הבנו כולנו יחד, כי הנה תכף אנו חוזרים לשגרה ה"מבורכת" שיש בה הכול חוץ מברכה.
וכאן, מתחילה הספירה לאחור: אל ימי העבודה הצפויים, אל אותה "שביזות" מוכרת שמוציאה מאתנו משפטים ממורמרים ומרים, כמו: "חבל בכלל שיצאנו לחופש", "עדיף כבר לעבוד כל הזמן, ללא חופשות ארוכות" וגם: "למה? אלוהים למה?!" (במקרים קשים יותר). כך נבנה לו פחד מהחזרה אל ימי עבודה ארוכים, אל דאגות, טרדות וחרדות. וכעת, יש מי שחוזר אל עבודתו בהייטק, יש את זה שחוזר אל ספסל הלימודים, אותו אחד שחוזר לשגרת הבדידות, ואת זאת שחוזרת לכתוב. יצירת המופת "הנערה מהדואר", מאת שטפן צוויג, נמצאה בעיזבונו של צווייג ופורסמה כמעט ארבעה עשורים לאחר מותו, בשנת 1982. בספר מדבר צוויג בדיוק על ההרגשה של מי שטועם מן החופש, אך נוכח המציאות, חוזר אל שגרה מעיקה.
הסיפור מתחיל בצורה קלילה ומגולל את קורותיה של נערה אוסטרית, בשנות העשרים, של אחרי מלחמת העולם הראשונה. נערה שעובדת כפקידה בדואר ומקבלת – ביום שגרתי אחד – הודעה כי הוזמנה אל חופשה בשווייץ, בחברת דודתה, שנישאה לאיש עסקים אמריקני מצליח. הנערה, יוצאת לראשונה בחייה הצעירים לחופשה המיוחלת, אך אירוע מסוים קוטע את החופשה. בכך היא חוזרת ונזרקת באלימות אל המציאות המוכרת והשוחקת.
יהיה זה פשע לתאר את השתלשלות העניינים שמתרגשת על הנערה, שכן רק מי שיגדיל ויקרא את הספר – יבין את המשמעות האמיתית של המעבר מחופש מוחלט – אל חיי השגרה המדכאים. בהמשך הספר מצליח צוויג לאחוז ולהציג ביד מיומנת את המחשבות, שמלוות את הפחדים הגדולים ביותר של האדם המודרני: אבדן החירות, אבדן היצירתיות, כליאה פיזית בתוך מרחב עבודה והשפעותיה המשמעותיות וההרסניות של השגרה, על בריאות הנפש.
Norman fucking Rockwell
הזמרת לנה דל ריי, אישה מוכשרת, יפה, צעירה ובקיצור: מעצבנת. מדובר באחת היוצרות שאני אוהבת לשנוא. דל ריי, למרות שהשמועות מדברות על היותה בת עשירים מפונקת, דל ריי משדרת בקולה הנוגה והעמוק – נוסטלגיה, אפלוליות וניסיון רב שנים, בעוד היא מגשימה את הרצון לחוות יצירה מוזיקאלית איכותית ומושקעת, עם טעם של פעם.
לנה, נולדה בשם אליזבת' וולרידג' גרנט, בשנת 1985 בארה"ב, למדה בבית ספר קתולי ובגיל 15 כבר סיימה בהצטיינות(!) את שהותה במכון גמילה. היצירה של לנה, מוגדרת ככזאת שמקרינה רומנטיקה טרגית ומלנכוליה. ואכן, למרות היות הזמרת זאטוטה, היא מצליחה לעשות זאת, לבד ובגדול. לנה מיוחדת משום שהיא לא עונה לאף שבלונה ולא ניתן להשוות אותה ליוצרים אחרים. דל ריי, נוגעת בנקודות רגישות בלי אב שאפתן, שמיחצ"ן אותה ללא היכר בתוכניות מציאות מטופשות. עובדה נוספת שהופכת אותה למוערכות יותר, היא שהיוצרת, למרות הסקסיות שנוטפת ממנה, מצליחה לרגש: ללא שימוש במניפולציות בעלות אופי מיני. היא שם, עם האמת שלה, עם הקול החודר והמבט האפל. מכישרונה של לנה, היום בת 34, קשה להתעלם. כעת, לאחר לא מעט אלבומים מוצלחים, הוציאה אלבום חדש, מוצלח לא פחות.
האלבום השישי, שיצא לאור באוגוסט האחרון (מומלץ מאד להאזנה בעת דמדומים), קיבל את השם Norman fucking Rockwell והוא מעולה – כחומר טוב להעברת נסיעה באזורים פסטורליים, בעיקר כשהכביש פנוי והשמים אדומים. רק כך, אפשר לחוות את החוויה הממלאת של דל ריי: זמרת מעולה, שנולדה כאליזבת' הפכה ללנה, וצברה את הכישרון שלה, בעת שישנה בעריסת פיות זהובה…
(לאנה דל ריי Norman fucking Rockwell)
סדרה ספר מוזיקה
