יבול שיא
הרפת והחלב
מעיין הייננית נהנית מן היין

מן הכרם אל היקב

5 דק' קריאה

שיתוף:

מעיין חי, חברת מושב כנף ברמת הגולן, היא מומחית לענבי יין וייננית. היא ובן זוגה עבדו בכרמים וביקבים באוסטרליה, בניו זילנד ובארץ. עיקר עיסוקה של מעיין הוא ייעוץ לכורמים ולבעלי יקבים. לאחרונה היא משתתפת בפרויקט שמשלב אנרגיה סולארית וגידול צמחים על אותה חלקה

רוב שנותיה בארץ חיה מעיין חי בגליל העליון. היא נולדה בשנת 1981 בבית ספר שדה "חרמון" בשאר ישוב, שם היה אביה מנהל בי"ס שדה. לאחר מכן עברה המשפחה לבית ספר שדה חדש בקרבת קיבוץ שניר, גם אותו ניהל אביה. "אני התחנכתי לרוב בקיבוץ עמיר" אומרת מעיין. "החל בילדות המוקדמת הייתי שם אחת מקבוצת הילדים בבית הילדים, ואחר כך השתבצתי בבתי הספר היסודי והתיכון בקיבוץ. שם סיימתי את לימודיי". יש לה קשר הדוק למושב חיבת ציון בו חיו סבא וסבתא שלה. "היינו מבקרים אותם פעמים רבות, ושניהם השפיעו מאוד מאוד על חיי. הם היו ניצולי שואה, שנעשו בארץ חקלאים, עובדי אדמה. ובעצם סבתא שלי המציאה את השיווק הישיר", היא מספרת. "כבר אז היא היתה מוכרת את התרד שהיתה מגדלת, פקאנים שסבא שלי היה מפצח ועוד מיני ירקות וגם פירות, כגון אבוקדו ותפוזים, שהם גידלו. סבתא היתה נוסעת לחדרה ולנתניה עם סלים באוטובוס, ואנשים פרטיים היו קונים ישירות ממנה. תמיד היינו אנו, הנכדים, יוצאים מהם הביתה עם שקיות מלאות בכל טוב. הלוואי ואצליח להיות כזו גם"!

לאחר סיום בית הספר התיכון התגייסה מעיין לחיל המודיעין. "היה לי שירות מאוד מאוד מעניין". היא אומרת (ובהמשך השיחה יסתבר שהביטוי "היה לי מאוד מעניין" חוזר בכל הפעילויות הרבות שהספיקה לעשות). לאחר השחרור היא טסה לניו-יורק, התגוררה ועבדה במשך שנתיים בעיר זו. "רציתי לחיות ולעבוד במקום אחר, לחוות סגנון חיים אחר ועצמאות". היא מציינת. היא חזרה ארצה לגור בתל אביב רק כדי להיבחן בבחינה פסיכומטרית ושוב היא טסה לחו"ל, הפעם להודו.

 שבעה חודשים היא היתה בהודו ואז שבה ארצה, למדה במכללת תל-חי בגליל העליון וקיבלה תעודת תואר ראשון בביוטכנולוגיה. "אחר כך עבדתי שלוש שנים בחברה מאוד מעניינת של ביוטכנולוגיה בתחום ה- Skin Care. עסקתי שם בתחום המדעי והשיווקי, הקוסמטי-רפואי. החברה יצרה מיקרוקפסולה שנושאת חומרים פעילים, מייצבת ושומרת על חומרים אלו עד שהם מגיעים לאזור המטרה – העור, ושם הם משתחררים" היא מספרת. "היה לי מאוד מאוד מעניין" היא אומרת. "טסתי בכל העולם כדי להשתתף בכנסים וכדי לשווק את המוצרים ולעזור לחברות להן מכרנו את החומר גלם (כגון 'אסתי לאודר' ו'לוראל') לפתח מוצרים. טסתי לארצות הברית, לאירופה ולאוסטרליה. אלו היו שלוש שנים מאוד מאתגרות ומהנות".

"רציתי להתקדם הלאה וחשבתי ללמוד לתואר שני בתחום מנהל עסקים ומדעים" היא ממשיכה את סיפורה, "אבל חשתי שזה לא מפעים לי את הלב. ולאחר מחשבה והתלבטויות הגעתי לתחום היין. התחום הזה מאוד משך אותי, כי הוא משלב כמה אהבות שלי: עולם המדע, הכימיה והביולוגיה שאני מאוד אוהבת, אמנות בה אני מתעסקת, וטבע שאני מאוד אוהבת והוא חלק ממני במהות שלי. החלטתי לנסות לעבוד בתחום זה בארץ לפני נסיעתי, לפני שאני מקריבה המון ונוסעת ללמוד ייננות בחו"ל, כדי לבדוק אם זה באמת מעניין אותי. לכן נכנסתי לעבוד במשך שנה ביקב 'הרי גליל' בתפקיד עוזרת יינן".

בשנת 2010 נישאו מעיין ותובל חי. תובל הוא בן קיבוץ איילת השחר, למד קולנוע במכללת תל חי, ובהשפעת מעיין התמסר גם הוא לתחום היין. השניים טסו לאחר החתונה לאוסטרליה. "חיינו שנתיים בארץ זו" מספרת מעיין. "שנינו עבדנו בכרמים וביקבים, ובתוך כך למדתי לתואר שני בייננות באוניברסיטת אדלייד. אחר כך נסענו גם לטייל ולעבוד בבציר ביקבים בניו זילנד, וזו היתה גם חוויה נהדרת".

מעיין ותובל חי
מעיין ותובל חי

מעיין ותובל חזרו ארצה בשנת 2012. תובל התחיל לעבוד ביקב "שאטו גולן" כעוזר יינן. מעיין החלה לעבוד ב"יקב דלתון" כעוזרת ייננית. "עבדתי ב'דלתון' חצי שנה עד שילדתי את הבת הבכורה שלנו נעמי. וכשסיימתי את חופשת הלידה התחלתי לעבוד בתור עצמאית בייעוץ ליקבים יחד עם היינן איתי להט. היינו יועצים גם בכרמים וגם ביקבים" מדגישה מעיין, "כיוון שהם קשורים זה בזה. הרי הדבר הראשון שצריך לדאוג לו בייצור יין הוא חומר גלם טוב. זה הבסיס. לכן צריך להקפיד על כל הגידול בכרם, כי הוא קובע את חומר הגלם".

שלוש שנים עבדה מעיין עם איתי בייעוץ, ובשנת 2015 היא עברה לעבוד ביקב "רקנאטי". שם מונתה כ"מנהלת המחלקה החקלאית" של היקב. כלומר, להיות אחראית על כל הכרמים שמספקים ענבים ליקב זה. היא היתה אחראית על עבודתם של 25 כורמים, ששטחיהם, בסך כולל של 1600 דונם, השתרעו בכל הארץ – מאודם בצפון ועד מצפה רמון בדרום. "זו היתה עבודה מאוד מאוד מעניינת" היא אומרת, "למרות שהיא היתה כרוכה בנסיעות רבות".

Screenshot 2023 08 27 115639
מעיין בכרם

בסוף שנת 2022 סיימה מעיין את עבודתה ב"רקנאטי" וחזרה להיות עובדת עצמאית. היום היא מייעצת הן לכורמים ותיקים והן למי שמעוניין להתחיל במקצוע זה ולטעת כרם. ההתמחות שלה היא בכרמי ענבים ליין. כמו כן היא מייעצת ליקבים בהכנת יין. תובל בן זוגה ממשיך לעבוד ב"שאטו גולן" ככורם ועוזר יינן.

שילוב בין חקלאות וסולאריות

אבל מעיין לא מסתפקת בתחום היין ובהתמחות שלה בטיפוח כרמי ענבים המיועדים לתעשיית היין. "לאחרונה לקחתי על עצמי תחום חדש שהתחלתי לעבוד בו, והוא תחום האגרו PV, תחת השותפות בין שתי חברות" היא מספרת. "האחת היא 'בננות החוף', שמתמחה בתחום החקלאות והשנייה היא חברת 'אנלייט' המתמחה באנרגיה ירוקה ומתקדמת. אני עובדת במסגרת שותפות זו בתור מנהלת הפרויקט של מחקר שילוב אנרגיה סולרית בתוך שדות חקלאיים. המחקר נעשה על ידי גופי מחקר בשטחי גד"ש וכרמי מאכל. הכוונה היא לבדוק איך אפשר לשלב בתוך שטח חקלאי פאנלים סולאריים, כך שניתן יהיה להפיק אנרגיה וגם להיטיב עם הצמח על ידי הצללה ו/או הגנה מנזקי טבע אחרים. בכל ניסוי כזה אנחנו רוצים למצוא את 'מפתח הזהב', למצוא פתרונות כדי שהצמח ירוויח כמה שיותר וגם שתופק מקסימום אנרגיה. השאלה היא איך לבנות את היחידה הסולארית בצורה כזאת שלא תפריע למיכון החקלאי וגם לא תפגע ביבול ובאיכות, בתהליך הפוטוסינתזה של הצמח, שצריך להיות חשוף לשמש לצורך זה. מסתבר שיש היום פתרונות של פנלים על טרקרים – כל יחידה סולארית יכולה לזוז לפי מה שמוגדר לה, עם השמש/לפי הצורך".

מעיין ותובל חיים במושב כנף ברמת הגולן. הם הורים לשלושה: נעמי בת עשר וחצי, יונתן בן שמונה ואוריה כמעט בן חמש. מסתבר שהם לא מסתפקים רק בייעוץ ובעבודה ביקבים קיימים. במקביל לכל עיסוקיהם הם עומדים לטעת בעוד כמה ימים את הכרם הראשון שלהם בתל פארס ומתכננים לטעת עוד חלקה בשנה הבאה, וכך להתפתח ובסופו של דבר לייצר יין מן הענבים שלהם.

לשאלה אם המחיר הוא קריטריון להערכת טיב היין, עונה מעיין: "המחיר הוא קריטריון בעיקר ביקבים גדולים, בהם המחיר הגבוה משקף בדרך כלל עבודה יותר מושקעת בכרם וביקב, ולכן איכות גבוהה יותר. ביקבי בוטיק, לצערי, פעמים רבות המחיר לאו דווקא משקף איכות. בכל מקרה עבורי זה לא מדד של ממש לרכישת יין".

מה מיוחד בתחום היין? מדוע זה כל כך שובה את הלב? על כך עונה מעיין: "אני חושבת שהתחום של טיפוח כרם ענבים והכנת יין יש בו הרבה מאוד שמחת חיים וחיבור לחיים. יש חיבור לטבע, לאדמה, לשורשים. מצד שני יש בו גם צד רוחני, חיבור בין אנשים, יצירת אווירה טובה. בקיצור, זה עולם ומלואו ואני מאוד שמחה להיות בו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

במסמך שהוגש ע"י מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח ומזכ״ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, מתוארת הארכת חוק הותמ"ל כ: "מהלך דורסני, מיותר ומסוכן לחקלאות ולביטחון המזון"  תנועת המושבים בישראל והתנועה הקיבוצית הגישו למשרד האוצר התנגדות רשמית לסעיפים בתכנית הכלכלית המבקשים להאריך את תוקף חוק הותמ״ל עד אוגוסט 2028. במסמך שהוגש על ידי מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח ומזכ״ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה נכתב כי התנועות "מתנגדות נחרצות" להצעה ומבהירות כי: "משבר הדיור אינו משבר תכנוני ואין הצדקה להמשך ואף להרחבת פעילות הותמ״ל."  עוד צוין כי כבר היום "קיים מלאי תכנוני של למעלה מ־1.2 מיליון יחידות דיור בתכניות מפורטות מאושרות, המספיק ליותר מ־15–17 שנות בנייה וכי תרומת הותמ״ל לתכנון זה היא מזערית כ-4.5%."  התנועות מדגישות כי "משבר הדיור בישראל הוא משבר ביצוע ושיווק ולא בתכנון."  בנוגע להשפעות על המרחב הכפרי, מצוין כי פעילות הותמ״ל הביאה "לפגיעה מצטברת של מאות אלפי דונמים של קרקע חקלאית ושטחים פתוחים” וכי מתקיימת “פגיעה כלכלית משמעותית ללא שימוע או תיאום, תוך שלילת זכות הטיעון של החקלאים."  עוד נכתב כי הותמ״ל "פוגע פגיעה אנושה בקרקע החקלאית ובכושר הייצור החקלאי, מסכן את המשך קיומה של ההתיישבות החקלאית והחקלאות המקומית ומהווה איום על עצמאותה של המדינה לייצר מזון מגוון, טרי וזמין עבור תושביה."  בנוגע למערכת התכנון, אומרים ראשי ההתיישבות הכפרית כי הותמ״ל "עוקף את מוסדות התכנון המחוזיים והמקומיים, פועל בהרכב המורכב ברובו מנציגי ממשלה ודוחה את מרבית ההתנגדויות ופוגעת בדמוקרטיה התכנונית."  לסיום מבקשים יפרח ושמחה: "תנועות ההתיישבות אשר על כל אלה, מתנגדות נחרצות להארכת החוק, ובוודאי להארכה החורגת מהמנגנון שנקבע בו כ'הוראת שעה' ובלי 'תחנות' בקרה ופיקוח. נבקשך לפעול להסרת מחטף במסגרת הליך חוק ההסדרים (אשר מטרתו המרכזית היא לקבוע את המדיניות הפיסקאלית של תקציב המדינה), ולא לפגוע בעתיד הדורות הבאים באמצעות מהלכים דורסניים קצרי טווח." 
< 1 דק' קריאה
*תמונה ראשית: ההצפה במושב בית השקמה. צילום: דוברות כיבוי והצלה  הסופה "ביירון" גרמה להצפות קשות באחד מרחובות מושב בית שקמה אשר במועצה חוף אשקלון. צוותי מד"א הקימו במושב נקודת טיפול, וטיפלו באותם תושבים שסבלו מפגיעות קור. שבעה מהם פונו
< 1 דק' קריאה
"נאבק בהחלטה בכנסת ואם צריך כל החקלאים במדינה יצאו לרחובות"  לאחר אישור "הרפורמה" שמשרד האוצר רוצה להעביר בענף החלב, בישיבת הממשלה שדנה בתקציב 2026, הודיעו יו״ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ״ל תנועת המושבים, עמית יפרח ומזכ״ל התאחדות חקלאי ישראל, אורי דורמן בתגובה: “החלטת הממשלה לאשר את רפורמת החלב היא גזר דין מוות למאות רפתות ישראליות ובעיקר לאלה שבקו הגבול בצפון ובעוטף עזה. בעוד החקלאים מספקים ביטחון מזון תחת אש ותוך כדי שמירה על גבולות המדינה, הממשלה בוחרת לפרק את החוסן הלאומי מבפנים.  "זהו מהלך חסר אחריות, שמסכן את ביטחון המזון של ישראל ומפקיר משפחות שחיות שנים על האדמה ומייצרות את החלב הטרי והבטוח ביותר בישראל. מי שחושב שייבוא הוא תחליף לחקלאות ישראלית לא מבין את המציאות, או פשוט ויתר על ההתיישבות ועל הפריפריה."  יפרח ודורמן אומרים: "הרפורמה הזו לא תעבור. נאבק בהחלטה בכנסת ואם צריך כל החקלאים במדינה יצאו לרחובות עד שנעצור את המחדל הזה. אנו מודים לשר החקלאות וביטחון המזון, אבי דיכטר שהתנגד ושעמד כחומה בצורה למען החקלאים ולשרי מפלגת עוצמה יהודית בן גביר, אליהו ווסרלהאוף אשר נמנעו ומבינים את חשיבות החקלאות למען ביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל."  
< 1 דק' קריאה
זעק הרפתן אורן קמה ממושב אביגדור, בהפגנה שהתקיימה בעת דיון מפלגת הציונות הדתית בבית מאיר, על נושא חוק הגיוס * הזעקה של קמה באה לאחר שעשה 500 ימי מילואים ביחידה מיוחדת, במהלך השנתיים האחרונות ברצועת עזה
7 דק' קריאה
ממתקים ברוטאליים, תחפושות ואדרנלין גבוה. איך התמקם חג ההלוואין (גם) בקיבוצי ארצנו? דיווח מצמרר מקיבוץ דביר  *תמונה ראשית: רוחות רפאים במרפסת. תקציב של 100 שקל למשפחה. צילום: המשפחות המארחות  כאילו הלב לא מאיץ במהירות 200 קמ"ש
4 דק' קריאה
אחרי שירות קרבי ארוך ותובעני שבמהלכו מעולם לא נשאל מה שלומו, למד ליאור חיון מקיבוץ דביר לדבר על רגשות. עכשיו הוא מתעל את היכולת שרכש לעבודה עם חיילים ומילואימניקים. "אחת המטרות היא שאנשים יבינו
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן