יבול שיא
הרפת והחלב
רוני אורלי ושעייה בבית במושב צופית

על הרצף הכישרוני 

7 דק' קריאה

שיתוף:

תמר פלד עמיעד במפגש עם אורלי גנוסר, אמא של הזמרת המוכשרת רוני גנוסר ועם שעייה אביה, שני הורים שגידלו את ילדיהם בצורה יוצאת דופן שהביאה תוצאות מדהימות * בראיון מרגש מספרת אורלי האם על הדרך הקשה שבחרו למרות כל הקשיים – מה שהביא לבסוף להתפתחותה של רוני למרות שאובחנה כאוטיסטית לזמרת מדהימה  

רוני גנוסר הינה זמרת מופלאה ומוסיקאית יוצאת דופן. רוני מנגנת, מלחינה ומוסיקאית בכל נימי נשמתה. רוני שרה ומפגישה את השומעים ומתבוננים בה עם עצמם. רוני יוצאת דופן בנגינתה, במוסיקה שלה בהופעה שלה ובכל מהותה.  

מרגע ששמעתי מאנשים את שמה של הזמרת רוני גנוסר הקשבתי לשירתה ביוטיוב והתאהבתי בה. המאפיין הנוסף ויוצא דופן הוא היותה מאובחנת על הרצף של האוטיזם.  הראיון עם רוני כולו מתקיים עם אורלי גנוסר, אמה של רוני, אישה יוצאת דופן ומיוחדת בכל המובנים.  

פגשתי משפחה שכל אחד מילדיה מוכשר ובחר בדרך יוצאת דופן וסיפור חייה של אורלי האם שונה ומיוחד.  

אורלי גדלה בנווה מגן, רמת השרון. אביה דב היה איש צבא קבע, שירת בחיל אוויר, נישא לזולה, אותה הכיר טרם צאתו לשירות בצבא הבריטי. זולה הייתה אישה אינטלקטואלית, בת למשפחת סירקיס העניפה,  עם ייחוס שהגיע עד לרש"י. זולה חיכתה לו  מגיל 14 וכשחזר הם נישאו.  

מסתבר שסבתה של אורלי, אימו של דב, חלמה לילה אחד עוד בהיותם בגולה, שהולכים לשרוף את כל העיירה בה גרו! בעקבות אותו חלום החליטה שכל המשפחה תעלה לארץ. ואמנם, מאוחר יותר, העיירה אכן נשרפה.  

אורלי הינה הבת השנייה להוריה ובצעירותה החליטה ללמוד רפואה. היא נסעה ללמוד באיטליה רפואה, הגיעה לחופש בארץ, אך איתרע מזלה והיא עברה תאונת דרכים מאד קשה, תאונה שריסקה אותה – הפציעה הייתה כל כך קשה שכלל לא היה ברור אם תוכל ללכת. לאחר ניתוחים  ושיקום מאד ארוך, וכנגד כל התחזיות הקשות – חזרה לתפקד.  

תאונה הדרכים שעברה והשיקום הארוך יצרו מסלול חיים חדש ואורלי נרשמה ללימודים בשנקר, ביה"ס הגבוה לעיצוב, אמנות והנדסה. בילדותה סרגה בובות והייתה מאד מוכשרת באמנות.  

בשנקר למדה אורלי כימיה טקסטילית, מגמה שנחשבה קשה במיוחד. שם גם פגשה את שעייה, בעלה לעתיד. בין השניים נוצרה חברות אמת ובהמשך נישאו.  

בני הזוג הביאו לעולם ארבעה ילדים והחליטו לגדל את ילדיהם באווירה כפרית, הם החליטו לרכוש נחלה במושב צופית ולגור במושב. הבן הבכור אלדד נולד ב-1981; שנה אחר כך, ב-82', נולד נועם; ב-87' נולדה רוני ובן הזקונים איתמר נולד ב-1992. 

Screenshot 2022 11 29 140154
אורלי עם נחמה ריבלין ז"ל שמחזיקה בידיה את הספר צלילי הקשת 

גאונות מוסיקלית 

כמובן שעקב הפציעה הקשה – אורלי ילדה את כל ילדיה בניתוח קיסרי. באותן שנים, כשהילדים היו עוד קטנים, הוריה של אורלי חלו והיא בדרכה הטוטלית טיפלה בהם במסירות מוחלטת.  

כשאמה של אורלי חלתה בסרטן היא קיבלה טיפולים כימיים. אורלי גילחה את רעמת ראשה והביאה את שערה הבלונדיני הארוך לאמה, על מנת שתהיה לה פאה יפה.  

כאשר אלדד היה בן 12, אורלי רשמה אותו לחוג ברידג'. מייד עם כניסתו והלמידה של משחק הברידג', זיהה המורה שלו שהוא כשרון מאד גדול. אותו חוג  ברידג' תמים לכאורה סלל את דרכו לעולם גדול, וכיום הוא משחק ברידג' בנבחרת האמריקאית באליפות עולם. הברידג' הפך למקור הפרנסה והקריירה שלו ברמה הבינלאומית.  

איתמר, הבן הצעיר, גם הוא עילוי במשחק הברידג',  מתפרנס מתחרויות  ברידג' ומהוראת המשחק. נועם, הבת השנייה, חזרה לארץ לאחר שנים בהן חיה בצרפת. היא ובן זוגה מתפרנסים ממכירת חביות מיושנות בהן מייצרים יין. זהו טרנד עולמי.  

רוני, שבעטיה זכיתי לפגוש את אורלי, שעייה, אלדד ואיתמר – נולדה  כשהיא שונה ומיוחדת. רוני התפתחה מאוחר והחלה לדבר מאוחר. רוני עברה המון אבחונים ורק לפניי זמן קצר אובחנה על הרצף האוטיסטי (תסמונת סוואנט). 

אורלי: "היה לי ברור שמשהו בה הוא שונה. המבט שלה היה שונה. ידעתי שמשהו לא כשורה. כל מי שהגעתי אליו, אמר: 'יש לה התפתחות מאוחרת'.  

"היה לרוני עולם פנימי משלה. כשהייתה בת שש לקחתי את רוני ללימודי כינור. נראה היה שאין קשר בין כישרון מוסיקלי לבינה. רוני לא ניגנה ממש בכינור. שעייה החליט לקחת את רוני לקונסרבטוריון בתל אביב על מנת שייבחנו האם היא מוסיקלית. שם זיהו ואבחנו אותה כגאון מוסיקלי. שעייה החליט לקחת על עצמו את החינוך המוסיקלי של רוני והיה מסיע אותה לתל אביב, כדי לפתח את הכשרון המוסיקלי שלה.  

"רוני ניגנה נפלא אבל לא למדה מתווים. בהמשך, מורה פרטית לימדה את רוני – ואז פגשו את נחמה טרפז, שהייתה מורה דגולה לנגינה על פסנתר. עד אז רוני עברה הרבה מסגרות לימודיות ולא התברגה בשום מסגרת. אותו מפגש עם נחמה טרפז יצר אצל רוני מוטיבציה גבוהה להגיע וללמוד בבית ספר רימון מוסיקה.  

"כדי ללמוד בבית ספר רימון, רוני למדה בתיכון עירוני חדש בהרצליה  שם, לאחר שאיריס פורטוגלי הבינה וזיהתה את הגאונות שלה ולקחה אותה תחת חסותה , רוני למדה ועשתה את כל הבגרויות. איריס גילתה את היכולת הקולית המדהימה של רוני, את הכישרון השירתי המופלא – והציבה את רוני בכל טכסי בית הספר, שם היא שרה וכיכבה כזמרת.  

"אלו היו שנים מאד לא פשוטות. היה צורך להסיע אותה לבית ספר, התנאים היו מאד לא  פשוטים. הצבא זיהה שיש בעייתיות ולא גייס אותה. היו אלו שנים רבות של ליווי יומיומי.  

"עם סיום התיכון רשמנו את רוני בבית ספר רימון. זה הצריך הסעות לתל אביב ובשל כך שהנסיעות היו צריכות להיות הלוך חזור, הייתי יושבת במשך היום בשעורים שלה, סורגת ונוסעת עימה הביתה. הבית היה עדיין מאד פעיל וידעתי שאעשה הכל על מנת שרוני תלמד ותתפתח. כשמלאו לרוני 18 שנים, היא קיבלה מילגת לימודים בברקלי, היתה זו הזדמנות פנטסטית.  

"שעייה ואני החלטנו לתת לרוני את ההזדמנות והאפשרות הזו. אנחנו לא אנשים עשירים. שכרתי דירה קטנטנה ונסעתי עם רוני לארצות הברית. חיינו בתנאים לא קלים ויום יום ליוויתי את רוני ללימודיה. היה חורף קשה חיינו מקציב זעום, לא היו עדיין פלאפונים כמו היום.  

"בסופה של אותה שנת לימודים חזרנו לביקור – ואז גילו שחליתי בסרטן השד. כמובן שחזרנו לארץ, עברתי טיפולים כימיים, הקרנות וסבלתי מסיבוכים כתוצאה מהטיפולים. עברתי תקופה מאד לא פשוטה ובשל טיפול מסוים הייתי צריכה להיות תקופה מסוימת בבידוד.  

"עם כל הקשיים והמשבר הבריאותי, כפי שהייתי שבר כלי לאחר התאונה שעברתי, כך גם עתה ידעתי שאחיה – שזו תקופה ושיום אחד היא תסתיים.  

"במקביל, רוני החליטה שהיא רוצה ללכת ל'כוכב נולד'. היא ניסתה להתקבל לתוכנית זו , הייתה נחושה ורק בפעם השישית התקבלה. היו לנו תקוות שב'כוכב נולד' תהיה לרוני פריצה גדולה. לכל אורך הדרך מתקיימות פריצות גדולות ואחר כך דעיכה.   

אורלי: "שנים רבות הסענו וליווינו את רוני לכל מקום. בשלב מסוים  שעייה החליט שרוני תלמד לנהוג ותעשה רישיון נהיגה. היו המון קשיים ומשברים בדרך, אבל שעייה לא ויתר ורוני עשתה רישיון נהיגה. רוני נוהגת היום, אמנם לא למרחקים ארוכים, אך בעצם היותה נוהגת – מידת העצמאות שלה גדלה. לפני ארבע שנים לימדתי את רוני לסרוג ומאז היא סורגת לעצמה בגדים מקסימים ומיוחדים." 

רוני גנוסר שרה עם נחום היימן זל
רוני גנוסר שרה עם נחום היימן ז"ל 

תקשורת חזקה ומיוחדת 

פתחתי את היוטיוב, כתבתי רוני גינוסר, הופיעו סרטונים בהם הופיעה עם נחצ'ה היימן ז"ל (המלחין והיוצר נחום היימן). ניכר הקשר המיוחד שנרקם בין נחצ'ה לרוני. הלב מתרחב. רוני מופיעה בשירתה הנפלאה והליווי המוסיקלי שלה ואחרים, עם שירי ארץ ישראל הישנה, פיוטים, שירים מהעולם – עושר מוסיקלי  ענק. אני שומעת שיר ועוד שיר והופכת לשבויה של שירתה. 

בשל היותה אוטיסטית רוני אינה מתאמצת למצוא חן בעיניי הקהל שלה, היא כולה מוסיקה – שירתה, המילים המוסיקה נוגעים בכל מיתרי הלב שלי. היא כול כולה במוסיקה ובדרכה וקולה המיוחדים היא מביאה לשומעים חוויה מוסיקלית יוצאת דופן, מרוממת ומרגשת.  

אורלי: "אנחנו חיים בצופית והחיים במושב איפשרו לנו לבנות לרוני מבנה, שבו יש לה חדר שינה ולצידו אולפן מוסיקה. יש באולפן המוסיקה כלי נגינה שונים, כך יצרנו לה מרחב מוסיקלי. יש בינינו תקשורת חזקה ומיוחדת – אני מלמדת את רוני דרך האופרות והמילים את המשמעויות של המילים. המוסיקה והגאונות שלה יצרו פלטפורמה של לימוד דיבור. אני מרחיבה כל הזמן לסגנונות שונים של מוסיקה – וכך, רוני שרה ויודעת של פיוטים, שירה יהודית, שירה כנענית, וכמובן מוסיקה ישראלית.  

"המון אנשים מצמרת התרבות של מדינת ישראל פגשו את רוני, האזינו לשירתה והמוסיקה שלה ונפעמו. אחת מהן היא נאווה סמל שהדגישה ואמרה במכון וון ליר: 'אם אתם רוצים ללמוד על הקשר והיכולת לקשר בין  המילים ללחן. רוני היא דוגמא לאינטליגנציה הגבוהה ולקשר המופלא שהופך שיר'."  

רוני עם נחצה היימן בערוב ימיו
רוני עם נחצה היימן בערוב ימיו

אמא נמרה 

לאורך כל השיחה בינינו עולה התמונה הכל כך מיוחדת של משפחת גנוסר. באתי לדבר על רוני וגיליתי שאמה אורלי היא אישה מיוחדת, דמות יוצאת דופן בדרכה, בחייה, בהתייחסותה לחיים ובהתנהלותה בחיים. 

מצאתי זוגיות יוצאת דופן עם חלוקת התפקידים בין שעייה ואורלי. שעייה הינו עמוד תווך בתקופות משבר, הן בתאונות שאורלי עברה והן במחלתה. אורלי היא אמא נמרה המקדישה עצמה לטיפוח ילדיה  ולנתינה אינסופית.  

אורלי: "הגישה שלנו שונה. שעייה נותן עם הגבולות שלו. אינו מוותר לרוני ויחד עם זה כשהוא מתעייף הולך לישון. אני לא שמה גבולות אלו." 

אורלי, עברת תקופות מאד קשות, משברים בריאותיים, משברים בגידולה של רוני, המון חוסר אונים, המון קשיים, מה מחזיק אותך? 

"אמונה ביכולות של רוני, כפי שאני מאמינה ביכולות של כל ילדיי והמון תקווה. לאחר שחליתי בסרטן, החלטתי לנטוע מטע עצים, כחלק מתהליך ריפוי והבראה. נטעתי כאן, ממש מאחורי הבית, מטע עצי אקליפטוס – כחלק מהמסע שלי המחבר אותי לאדמה לטבע לחיים. מטע זה הינו תמריץ לחיים בעבורי. החלטתי שאחיה עוד שנים רבות כדי לראות את כל העצים גדלים וגדולים." 

כשאני עושה השוואה בין היכולות יוצאות הדופן של משפחת גינוסר, אני נוכחת שלכל ילדי משפחת גינוסר – כל אחד בדרכו – יש יכולות יוצאות דופן ברמה עולמית. ברור לחלוטין שאחד המאפיינים של  משפחה זו, נעוץ באינדיבידואליות של כל אחד, הכישרון הגדול, הטיפוח והמרחב  המתקיים של כל אחד במשפחה זו.  

לי ברור לחלוטין שתזמורת גדולה שתחליט שרוני תהיה הזמרת שלה – תרוויח ממוסיקה ברמה פנטסטית. ברור לחלוטין שרוני היא מוסיקאית  ענקית וכנראה הסיבה שהיא כזו היא בשל היותה אוטיסטית. רוני באה ללמד אותנו שהיותה אוטיסטית היא החולשה שלה ובסופו של דבר גם החוזקה שלה.  

העולם ירוויח בענק כשיתייג את האוטיזם כעוצמה. אורלי ושעייה מכוונים לכך. אנו, כחברה, באנו לסלול ולפתוח דרך זו, ודרכים רבות של אנשים אוטיסטים.  

ממליצה לכולם – עשו יוטיוב רוני גינוסר. ממליצה לכולם – לכו להקשיב לשירתה בדרכה המיוחדת רוני הופכת את המוסיקה לחוויה רגשית נפלאה. 

רוני ואורלי גנוסר צילום ליעד דרק
רוני ואורלי גנוסר – אמא מזן אחר. צילום: ליעד דרק 

תגובה אחת

  1. שמחתי לקרוא
    אני מכירה את המשפחה דרך המורה לפסנתר נחמה *טלפז*, (ולא טרפז כפי שנכתב)
    אצלה למדתי מגיל צעיר מאוד
    מורה דגולה
    רוני מהממת ונוגעת בלב כשהיא שרה ומנגנת
    אורלי אמא מדהימה, גם לי היא נתנה המון חום ואהבה כשרוני ואני היינו נפגשות
    ❤️

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן