עמותת החווה – מרכז יום טיפולי לצעירים במשבר

בקיבוץ שדות ים, באזור החממות לגידולים אורגניים, מקימים ארבעה יזמים מרכז יום  לצעירים  אחרי משבר נפשי, שיצאו מאשפוז  וזקוקים לתקופת הסתגלות לקראת השתלבות בחיי היום-יום. הבוקר יחל בשעתיים של עבודה חקלאית, אחר כך ארוחת צהריים המבוססת על הירקות שמגדלים בחממות ואז ישיבה משותפת ושיח על עניינים שעלו במהלך היום

במקום שפעם היה הבוסתן הנסתר בחלקת המטעים של שדות ים והוסב לפני שנים אחדות לחממות קהילתיות לגידולים אורגניים, מוקם בימים אלו מרכז יום טיפולי חקלאי שמיועד לצעירים שעוברים משבר נפשי. ארבעת המייסדים של העמותה שנקראת "עמותת החווה" – מרכז יום טיפולי לצעירים במשבר הם:  יוסי גדסי,44 ,  מקיבוץ מעגן מיכאל, שמשמש כסמנכ"ל התפעול; תמיר שרון, 51, מקיבוץ שדות ים, מנהל תחום החקלאות;  ציקי דפנה, 36, ממושב גבעת עדה מנכ"ל העמותה ואביו, יעקב דפנה שאחראי על התחום הטיפולי.

על החול לצד הדשא החדש שנשתל והמדרכה שנסללת מאבני מדרך ומלט, מתקיימת הפגישה עם השלושה הראשונים, שמגיעים לראיון בטריקו ישן ונעלי עבודה מאובקות,  כי עם כל הכבוד לכך שהם המנהלים והמייסדים, השלושה הם אלו שבמו ידיהם, רעיונית, רוחנית וגם ממש מילולית, יוצרים ומקימים ובונים.

דפנה (האב), דפנה (הבן) וגדסי, באים מעולם הטיפול: יעקב דפנה הינו פסיכולוג קליני בכיר, שניהל 30 שנה את המערך הפסיכולוגי בבי"ח הפסיכיאטרי לב השרון ושימש כמרצה לפסיכופתולוגיה במוסדות להשכלה גבוהה; ציקי דפנה, בעל תואר שני בקרימינולוגיה והתמכרויות, היה מדריך בכפר איזון ומנהל של בית מאזן ויוסי גדסי, מדריך בכיר בכפר איזון, מתמחה בשיטת 12 צעדים, מנחה חשיבה הכרתית, לימודי CBT ומנחה קבוצות. ציקי ויוסי עוסקים שנים רבות בטיפול בצעירים במשבר ועבדו יחד תקופה ארוכה בכפר איזון (מקום טיפולי-שיקומי שצמוד לקיבוץ שדות ים שמעניק מסגרת טיפולית לתרמילאים וצעירים במשבר, בעיקר עקב פגיעה משימוש בסמים). השניים זיהו את הצורך של צעירים שהיו באשפוז וסיימו טיפול אינטנסיבי שזקוקים ל"גשר",  בין היציאה מהמקום הטיפולי העוטף והדואג לאורך כל היממה לכיוון חיים עצמאיים ללא מסגרת אשפוזית. אלו צעירים שהיו מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים או בבתים מאזנים (חלופת אשפוז בקהילה) ומצבם אינו מצריך השגחה וטיפול אינטנסיביים. יחד עם זאת הם זקוקים לזמן הסתגלות לקראת השתלבות בחיי עבודה ודרישות היום-יום.

גדסי, שעבד במדגה במעגן מיכאל והגיע לעבודה בכפר איזון כמעט במקרה, מספר על הרעיון שהוליד את המיזם – "זה נוצר ההבנה שאנשים מסיימים אשפוז בתחושה של הצלחה וכשהם יוצאים מהשער אין לנו מושג מה קורה איתם אחר כך. אין לצעירים האלה תכניות המשך ויש חשש, במיוחד עבור אלה שיש להם פחות חוסן נפשי, שילכו לאיבוד בעולם האמיתי."

דפנה (הבן) מוסיף:  "מחקרים מראים, שבין רבע לשליש יחזרו לאשפוז נוסף, פשוט כי אין להם מסגרת מתאימה שתכיל את השלב שבו הם נמצאים. מצד אחד הם מסיימו טיפול או גמילה ואין סיבה שיהיו במערך הפסיכיאטרי ומצד שני הם זקוקים למקום מאד מוגן ועטוף בזמן שהם נדרשים להתמודד עם 'החיים' עבודה, יחסים, התנהלות מול גורמים שונים." הוא מסביר שהמקום מיועד גם עבור צעירים שלא נכנסו לאשפוז, אך חווים משבר חיים וזקוקים למקום שיכיל אותם בתקופה הזו. בית חולים פסיכיאטרי הוא לא תמיד הפתרון ולעיתים סובל מסטיגמה, שצעירים חוששים ממנה. יש מעט בתים מאזנים ברחבי הארץ, ויש גם מרכזי יום שיקומיים שממוקמים בבתי חולים. "הרעיון שלנו הוא לתת מענה לפרק הזמן הזה. לעבוד עם אותם צעירים – בטבע, בעבודת אדמה, מחוץ למרפאות ולבתי החולים, לא רק מבחינת 'התפאורה', אלא גם מתוך מטרה לעבוד עם החלקים הבריאים, הצומחים, המשתקמים."

החיבור לשדות ים ולחממות הקהילתיות נעשה דרך תמיר שרון. שרון הקים את החממות הקהילתיות לפני מספר שנים בתור מיזם חברתי קהילתי לגידול ירקות אורגניים, מתוך כוונה להעסיק בהן גם אנשים עם צרכים מיוחדים. מספר שנים ששרון מלמד את נערי הקיבוץ עבודת אדמה, לשתול, לעשב ולקטוף, והצעירים המאושפזים בכפר איזון היו מגיעים להשתלב בעבודה אחת לשבוע למספר שעות. כך נולד הרעיון להקמת מרכז יום חקלאי טיפולי.

למידה על התמודדות עם החיים

מרכז היום הטיפולי החקלאי מיועד לצעירים במשבר בגילאי 18 -40  במשבר, והרעיון שתתגבש בו קבוצה של עד 15 צעירים, שיגיעו באופן יום-יומי לתקופה מוגבלת של עד שישה חודשים. החווה מהווה מרכז יום טיפולי, מקום ללא אשפוז וללא לינה, כשהכוונה שהצעירים שעובדים בו יגיעו באופן עצמאי. הבוקר יחל בשעתיים של עבודה חקלאית בחממות ובגידול ירקות אורגניים. "עבודת כפיים, עבודה פיזית, אבל לא קשה מידי", אומר שרון "ואנחנו איתם, לראות אם עולים דברים, לגשר על הפער עם החיים, עם האחרים". בצהריים תסתיים העבודה החקלאית, והצעירים יכינו יחד ארוחת הצהריים המבוססת על הירקות שמגדלים בחממות. לאחר היום יהיה זמן לישיבה משותפת ולשיח על עניינים שעלו במהלך היום. "אלו לא סיפורי טראומות והתעסקות עם העבר, אלא התייחסות לכאן ועכשיו, לדברים שקרו להם היום בחווה."

השלושה מדגישים את חשיבות החיבור לחלקים הבריאים. מרכז היום החקלאי אינו כולל שיחות טיפוליות עם פסיכולוג או פסיכיאטר ומי שזקוק לתמיכה הזו (שלעיתים רבות נדרשת להצלחת התהליך השיקומי),  יעשה אותה מחוץ למרכז יום ולאחר יום העבודה.  גדסי מסביר -"המטרה היא למידה של התמודדות עם החיים – איחרת בבוקר לעבודה? נדבר על זה, נבין את זה. מעסיק בחיים האמתיים היה מפטר אולי, אנחנו נבין מה קרה שם. אותו הדבר לגבי קושי עם חבר קבוצה אחר, עם משימה כלשהי, האדם מתמודד עם מה שעולה, אבל 'בחממה', ותוך כדי העבודה במרכז היום הטיפולי מתחילים לעבוד עם הצעירים על "הבחוץ", ככה כשגם כשהמטופל מסיים את התקופה, הוא נמצא בידיים טובות ולא "נשמט"."

המקום מיועד לצעירים במשבר נפשי, אך חשוב להם לומר שלא  חייבים להיות במצב של קטסטרופה על מנת להגיע אליהם. "זה יכול להיות אדם שהתגרש ומרגיש צורך רגע הפסקה מהחיים." אומר דפנה הבן. "הוא יכול לבוא לחווה במשך היום ולחזור אחה"צ להיות אבא מסור לילדים שמבשל, מאכיל ומקלח." הם מספרים שבארץ כמעט ואין מרכזי יום פרטיים ומרכז חקלאי טיפולי, כמו זה שמוקם כעת, הוא הראשון מסוגו בארץ.

שרון, שאחראי על תחום החקלאות, מספר שהתוכניות העתידיות הן להרחיב את תחום הפעילות של המרכז גם מעבר לגידולים החקלאיים -"אנחנו חווה חקלאית, אבל החשיבה היא להתרחב לתחומים נוספים – משתלה, כדרות. העבודה היא עבודה עם הידיים, רגע להרגיע את הראש, אבל בהחלט לא עבודה פיזית קשה. יש פה 6 דונם ירקות אורגניים,  ואנחנו רוצים להיפתח לכיוונים נוספים. ואם. יהיה מישהו שטוב בשיווק, במדיות הדיגיטליות וכו', יהיה גם לזה מקום."

בחזון של השלושה אל החווה הטיפולית יגיעו צעירים לתקופה של שלושה עד שישה חודשים ויצרו קהילה תומכת זה עבור זה. "יש פה שאיפה לבנות קבוצה, ליצור קהילה, לעבוד עם החלק הבריא." ותכנית העבודה השיקומית מתכווננת על מספר שלבים: בחודש הראשון תהיה קליטה של המטופל, למידה של העבודה ושטח חקלאי שיהיה באחריותו. לאחר פרק זמן אותו אדם יהיה אחראי בעצמו על מטופלים אחרים,  יסביר, ילמד את העבודה, יעזור בתיווך. "יש מעגלים – מה שקורה לאדם עם עצמו, האדם מול המקום, האדם מול אנשים נוספים".

בשלב הבא המטופל יהיה חלק מפרויקט חברתי בחווה או במקום אחר מחוץ לחווה. השלב האחרון הוא חיבור לחיים שמחוץ לחווה הטיפולית. הכוונה לצרף רכז השמה שיעזור למטופל להבין במה הוא טוב, מה הוא אוהב, לעזור לו להשתלב במעגלי העבודה. "הכוונה שהמטופל יצא החוצה לחיים וימשיך להתנדב פה אם ירצה."

השלושה מספרים שקיבלו המון תמיכה מקיבוץ שדות ים ומקיבוץ מעגן מיכאל ומעוד עשרות אנשים טובים בדרך שעוזרים ותומכים בכסף, בעבודה. אנשים ששמעו על המיזם  ותרמו  מרזבים או חלונות או דשא. "יש הרגשה שאנחנו בנקודה של לעשות טוב ומקבלים הרבה טוב חזרה." אומר גדסי.  "זה מרגש, רק בשביל זה הכול שווה. יש לנו רוח גבית והרבה פרגון." והם מוסיפים: "חשוב לנו שאנשים ידעו שיש מקום כזה. שאם יש משפחה שחווה משבר עם אחד מילדיהם, או  בחור או בחורה צעירים שנמצאים בתקופה של קושי בחייהם, שידעו שיש מקום שיכול להיות בשבילם מה שהם זקוקים לו, מקום מוגן ללא אשפוז בבית חולים."

כדי לקיים את המקום המטופלים ישלמו שכר לימוד ( נמוך משמעותית ממרכזי יום פרטיים), והעמותה תשמח לתרומות שישמשו כמלגות עבור משפחות או צעירים ששכר הלימוד גבוה עבורם. "אנחנו רוצים להיות שווים לכל כיס ושהעניין הכספי לא יהווה שיקול להגיע הנה". הם מקווים לשיתופי פעולה עם קופות החולים ובכך לאפשר לכל מי שזקוק להגיע אליהם.

לאתר עמותת החווה – מרכז יום טיפולי לצעירים במשבר – לחצו כאן 

ברמ"י החליטו להרוג את חלופת האגודה