פיצויי שריפה: זוג חברים מבית אורן, הגישו תביעה כספית נגד קיבוצם, בשורה של עניינים הנובעים מהשריפה שהתחוללה ביערות הכרמל בדצמבר 2010
"מוטב להיות חכם ולא להיות צודק, אך לא מוטלת על אנשים חובה חוקית לנהוג בחוכמה". 'טיפ משפטי' מעניין זה שילבה השופטת רויטל באום, מבית משפט השלום בחיפה, בפסק דין שנתנה בתביעה כספית, שהגישו זוג חברים מקיבוץ בית אורן, באמצעות עו"ד רון בן מיור, כנגד קיבוצם, בשורה של עניינים הנובעים מהשריפה שהתחוללה ביערות הכרמל. כתוצאה מהדליקה בדצמבר 2010 נפגעו בתים בקיבוץ ובהם ביתם של החברים-התובעים שנשרף כליל.
בית אורן, באמצעות עו"ד איציק פינק (לאמעי, סידר, רהט, צידון פינק), ביקש לדחות את התביעה כנגדו.
לאחר השריפה גובש מתווה לקבלת פיצוי מהמדינה, לפיו הקיבוץ יקים שכונה חדשה הכוללת 36 בתי מגורים בשטח של 80 מ"ר לפחות לכל בית. הקיבוץ כרך מתווה זה במהלך שיוך דירות, במסגרתו העניק לאותם חברים, כדוגמת החברים-התובעים, שבחרו לבנות בעצמם את ביתם, סך 346,000 שקלים (אומדן בניית בית כאמור) בכפוף לוויתורם על הבית הישן בקיבוץ.
התובעים הלינו שהקיבוץ עיכב את התשלום המגיע להם ועל כך הם מבקשים פיצוי. הם סיפרו שהקיבוץ התנה את התשלום בחתימתם על "מסמך ויתור על טענות ותביעות".
אכן, הסכימה השופטת, "אדם אינו חייב להסכים לוותר על דרישות וטענות". תשלום כספים שאין מחלוקת שמגיעים לחבר – לא צריך להיות מעוכב מחמת סירובו לוותר כאמור", ולעיתים, הציעה, יש לנהוג בחוכמה ולא (רק) "להיות צודק".
התובעים לא הציגו לבית המשפט מהו המסמך שסרבו לחתום עליו, ולא נתנו "הסבר מדוע לא חתמו על יתר המסמכים, שלא היו שנויים במחלוקת, במועד שחתמו יתר החברים (ולא שנתיים לאחר מכן).
משלא הוכח שהקיבוץ היה האחראי לעיכוב התשלום, דחתה השופטת את הבקשה לפיצוי. אגב-כך, העירה השופטת לקיבוץ, שטען שהתשלום לחברים היה "מרצונו הטוב" של הקיבוץ, כי מעת שהוחלט שחברים שבתיהם נשרפו כליל יקבלו כספים, אין מדובר עוד ב"כוונות טובות" של הקיבוץ, אלא בחובה חוקית כלפי חבריו הזכאים, שמקורה בעיקרון השוויון.
עוד טענו התובעים, שהקיבוץ קיבל מהמדינה מיליוני שקלים למימון תשתיות לשכונה החדשה. בהתאם, הם תבעו לקבל 1/36 מסכום זה (לפי חלקם היחסי בשכונה). השופטת דחתה גם תביעתם זו, והסבירה שמתווה הפיצויים קבע ש"המדינה תיתן מענק בסכום של 4.5 מ' ש"ח למועצה, כדי שזו תפעל לפיתוח השכונה החדשה.
לא ברור מהיכן שאבו התובעים את המסקנה המשפטית כי הכספים ישולמו למשתכני השכונה החדשה". "יעוד הכספים לתשתיות השכונה החדשה, אינו מלמד שיש לשלמם למשתכנים בשכונה. לא התובעים ולא המשתכנים האחרים הקימו את תשתיות השכונה, והעובדה כי שילמו מסים והיטלים, אינה הופכת אותם ל"שותפים" בכספים שהתקבלו מהמדינה במסגרת המתווה".
בנוסף, תבעו החברים שהקיבוץ יפצה אותם על גידול בעלויות בניית ביתם החדש, כתוצאה מכך שהקיבוץ שינה את "קו האפס" של הכביש שנסלל בסמוך לבית, דבר שדרש הגבהת הבית בכדי 70 ס"מ. השופטת מצאה שהנתבעים והקיבוץ אחראים לתקלה זו במידה שווה.
היא הסבירה שהקיבוץ ערך מפה מצבית בה נפלה טעות בגובה מפלס הרצפה התחתונה, התובעים שגם ערכו מפה מצבית, החלו בבנייה, לאחר שתוקן ההיתר שניתן עבור הכביש, לא בדקו את השינוי בפועל, ולא הבחינו בטעות שעשה הקיבוץ ביחס למצב בשטח. משכך, היא פסקה שהקיבוץ יפצה אותם במחצית העלות הנוספת שנגרמה בסך 11,200 ש"ח, וזה הסכום היחיד בו הם זכו למעשה בתביעתם.
סוף דבר, כאשר הוגשה תביעה בסך 251,000 ₪ שמסתיימת בתוצאה שכזו, פסקה השופטת, יש לחייב את התובעים לשאת בהוצאותיו המשפטיות של הקיבוץ בסך 24,200 שקלים.
פיצויי שריפה – תמונה: אתר בית המשפט
