פסיפס אנושי של חיים במושב

אריק כלפון, אמן בינלאומי, ממייסדי מושב אלי–עד בגולן, התמחה ביצירת פסיפס והדפס

אריק כלפון, אמן בינלאומי, ממייסדי מושב אלי-עד בגולן, התמחה ביצירת פסיפס והדפס. שמו יצא מלרחוק בעבודות קהילתיות ביצירת מעל ל-40 יצירות פסיפס בארץ ובחו"ל

אמנים בתחומים מגוונים מתגוררים ויוצרים במושבים בכל רחבי הארץ – לרוב הסטודיו שלהם הוא אחד ממבני המשק החקלאי הוותיק, חלקם בנו סטודיו חדש המחובר או מנותק מהבית.  

אריק כלפון, אמן בינלאומי היוצר בפסיפס ובהדפסים ממושב אלי-עד, הקים את הסטודיו שלו בבית סורי שננטש בזמנו בגולן. אותו בית הינו חלק ממספר בתים סורים, שהם חלק מהמתחם של הישוב הישן של אלי-עד, שנקרא בזמנו "המושבוץ".  

אריק: "בעל הבית הסורי לשעבר בוודאי לא משער בדמיונו הכי פרוע, כיצד הפך  ביתו למקום שוקק חיים של יצירה ואמנות. בשנים הראשונות של המושב, שימש המקום 'מועדון חברים', כך שהמשכתי לקרוא לסטודיו 'המועדון' – זה המקום שאני מתכנן עבודות ומלמד את התלמידים המגיעים לחוות חוויות אומנות ויצירה." 

איך הגעת לכך שתחום האמנות בחייך הפך לעיסוק המרכזי? 

"נולדתי בחיפה 1954, הבן הצעיר בין שני בנים במשפחה. תחום הציור תמיד עניין אותי, ממש מגיל צעיר השתתפתי בחוגי ציור אחר הצהרים וכו'. אבי משה כלפון ז"ל היה ארכיטקט וצייר בשעות הפנאי, כך שתמיד היו בבית צבעים ומכחולים איכותיים בהישג יד.  

"השאיפה שלי מילדות הייתה להיות אמן. בתחילה עדיין לא ידעתי באיזה תחום בדיוק אעסוק. אני מאמין שאין מקריות, והחיים מובילים אותך דרך… אתה רק צריך לבחור, להחליט, לממש ולהגשים."

"למדתי בתיכון חדש בחיפה, ובתנועת נוער 'הצופים' כמדריך וכמרכז. מאחר שגרעיני הצופים הלכו לקיבוצים ואני רציתי מושב. באותו הזמן התגבש גרעין בפנימיית כפר-גלים המיועד לנח"ל, וחיפאים נוספים כמוני הצטרפו בשנת 1972, לגרעין נח"ל של תנועת המושבים."

"הצטרפתי לגרעין א' המיועד להקמת מושב אלי-עד. בשנת 1973 עלתה על הקרקע היאחזות אלי-עד בדרום הגולן. זאת הייתה חוויה מכוננת וחזקה במיוחד, לחברי הקבוצה ולי." 

כלפון מתאר את החוויה עדיין בהתרגשות, למרות מרחק השנים. קבוצה של עשרים וחמש נערים ושלוש נערות, בני 19 שנים בלבד, מקבלים על עצמם ברצינות ובחריצות רבה להקים ישוב מאפס, מתוך ציונות ואהבת הארץ. 

זה אומר לסכל שדות מאבנים, לבנות במשך שבועות סככות, לעבוד שעות ארוכות בעבודות השדה בקור של החורף, ובקיץ הלוהט, כשהכל תלויי בגנרטור להספקת חשמל, עם כל המשמעויות והתקלות. 

"היו גם רגעים אומנותיים בהיאחזות, בהם ביטאתי את כישרוני בציור," אריק מוסיף, "זה אומר שציירתי ציור קיר מהווי החיים שלנו, ב'מועדון' החברים. שלימים הפך במשך השנים לסטודיו הפעיל שלי באמנות".  

בנוסף אריק צייר שלטים למיניהם, במקום תורנות מטבח וכן, צייר את התפאורות לחגים ולחתונות החברים. שמו של היישוב נקרא על שם אלי כהן ז"ל, המרגל הישראלי שפעל בסוריה.  

אריק: "מלחמת יום כיפור תפסה אותנו בהפתעה. עשרים וחמישה חבר'ה עם עוזי ושתי מחסניות לכל אחד, כשהסורים הגיעו ממש קרוב לישוב. ואז, לקראת הבוקר, התפננו מהיישוב. עברנו הסבה מהירה לחיל השריון והצטרפנו לכוח שישב במובלעת עד להפסקת האש.  

"אלי-עד הוכרזה כיישוב קבע אזרחי בשנים 1978-79. ואז החלה חלוקת המשקים לחברים הנשואים וכל הרווקים קיבלו חופשה. אני נסעתי לאנגליה והתחלתי ללמוד שם לימודי אומנות משנת 1979. בהמשך למדתי את התואר הראשון שלי, ב'מדרשה לאמנות' ברמת השרון ובשנת 1984 סיימתי את לימודי התואר. לאחר מכן נסעתי שוב לאנגליה בשנת 1988, עד שנת 1991 והשלמתי תואר שני בהדפס אומנותי.  

"לשמחתי זכיתי גם במלגה ללימודי פסיפס בראוונה שבאיטליה, בשנת 1992. עיר זו נחשבת כ'מכה של הפסיפס'. שם התודעתי לסוג של אומנות מרתק, בעיר שמכילה עשרות פסיפסים מהיפים בעולם. כולל 'אקדמיה לפסיפס' ולשימור."

"ראוונה הייתה בעברה בירתה המערבית של האימפריה הביזנטית. הפסיפסים הממוקמים במבנים המקוריים שלהם ובמצב שימור מעולה – מורכבים על רצפות, קירות ותקרות, עשויים ברובם מסמלטי צבעוני (זכוכית) ומסמלטי זהב, ויוצרים רושם עז ובלתי נשכח.  

"את המלגה קיבלתי מ'הקרן ע"ש ג'ורג' מאיר מרטון', אומן יהודי ממוצא הונגרי שלמד בזמנו בראוונה. המילגה ניתנה מתוך הסכם שהקרן שולחת כל שנה סטודנט אנגלי, שסיים תואר שני. מאחר ועמדתי בתנאים, אכן זכיתי בגדול מכל היבט אפשרי. הפרויקטים הראשונים שלי נעשו באנגליה, תחילה 'פסיפס קהילתי' בלונדון ובהמשך גם בצפון אנגליה."  

אלה היו פרויקטים די חלוציים, מאחר שבתחילת שנות ה-90' הם היו פחות נפוצים. בתקופה זו כלפון חילק את זמנו בין פרויקטים של פסיפס והדפס.

"בדומה לפסיפס, המהווה מעצם הגדרתו, חיבור של אלפי חלקיקים צבעוניים היוצרים שלמות אומנותית, כך גם קהילה היא 'פסיפס אנושי' של אינדיבידואלים בעלי רקע, גיל, דת והשכלה שונים. החיבור האנושי באמצעות היצירה המשותפת לאורך זמן, יוצר חוויה אנושית עמוקה. שהפסיפס הוא ההשתקפות האומנותית שלה." 

הקשר עם "אומנות לעם"  

באחד מביקוריו בארץ, כלפון הציג את עבודותיו בפני רפי קינן, מנהל "אמנות לעם". בעקבות התרשמותו העמוקה , ביקש קינן מכלפון לעשות "פיילוט" לפרויקט פסיפס קהילתי בארץ. 

נבחרו שני פרויקטים גדולים במיוחד, כ-10 מ"ר כל אחד מהם: בפנימיית נווה מיכאל בפרדס חנה, ובביה"ס רש"י בנתניה, כל אחד מהם הסתיים בהצלחה רבה מאד. 

כלפון: "כך התחיל רומן ארוך ומשמעותי ביני לבין 'אומנות לעם'. בפרויקט השלישי התבקשתי לעשות פרויקט קהילתי במושב אלי-עד המוכר לי. וזאת לציון 25 שנים להקמתו. בשבילי זאת הייתה חוויה אישית מרגשת במיוחד. מעבר לעצם העיסוק ביצירה האהובה עלי, לחזור לישראל אחרי היעדרות של כ- 15 שנים ולעשות פרויקט יצירתי, במקום שהייתי חלק מהקמתו בצעירותי, כולל מפגש עם החברים מהגרעין, שחלקם הגדול נשאר (14 חברים) ועם דור ההמשך שלהם, הבנים.  

"זאת הייתה חוויה עם משמעות מיוחדת ובשבילי בדיעבד כלל לא מקרית, איזה יד מכוונת הובילה. היצירה הקבוצתית נמשכה כארבעה חודשים, והעובדה שהוצע לי לרכוש בית אחרון, ברחוב שכונת התושבים, הובילה להכרעה הסופית."

"מכרתי את הדירה בלונדון וחזרתי אחרי שנים רבות של לימודים בארץ ובחו"ל. זה לא היה פשוט, לעבור מלונדון, העיר הענקית הידועה במרכזי התרבות שבה הנחשבים בעולם: אומנות, תיאטרון ומוסיקה – היישר למושב אלי-עד הצעיר והקטן בפריפריה. היה זה בשבילי שינוי מאד דרמתי. 

"לימים הכרתי את אשתי, מירי כלפון, במקצועה מרפאה בעיסוק, נישאנו והקמנו משפחה ושני ילדים:  אורי חייל (21), וטל, תיכוניסט (17). אנחנו מאושרים בחלקנו במקום המקסים הזה בגולן."

"מרכז חיי סובב סביב היצירה והפעילות בסטודיו לאומנות שלי, המתמחה בפסיפס והדפס. כאן בתוך הנוף והטבע הפראיים, אני יכול לשלב יצירה מתוך השראה, שקט וניתוק."

"יחד עם זאת אני שומר על קשר רצוף ומעודכן עם עולם האמנות ומכאן אני יוצא למפגשים עם אמנים אחרים, תערוכות, אירועים אומנותיים, לימוד והרצאות שאני מרצה אורח בארץ ובעולם."

"לצד פעילות זו, אני יוצר עבודות אמנות בפסיפס על פי הזמנה של גופים ואנשים פרטיים, וכן שמח ליציאה לסדנאות מוזמנות בכל רחבי הארץ. בשנת 2004 הקמתי מחדש את סדנת ההדפס במכון לאומנויות במכללת תל חי. שם אני מרצה לעיתים עד היום."

"במשך הזמן נוצרה קבוצה של דפסים מהאזור, הבאים להדפיס אצלי בסטודיו. המפגש עם סטודנטים צעירים וחשיפתם לרזי ההדפס האומנותי, מרגשת אותי מאוד." 

מה המיוחד באמנות הפסיפס? 

"אמנות הפסיפס היא מצד אחד עתיקת יומין ו'פרימיטיבית', אמנות שהייתה בשימוש נרחב בעולם הקדום העתיק, אך פשטותה, יופייה והטכניקה הבסיסית ליצירה, היוו את הפרמטרים שהצליחו לשמרה מאז ועד היום."

"זהו ייחודה, בעוד שאמנויות עתיקות רבות נעלמו באותו הזמן. אנו יודעים על שימושים רבים בפסיפס, הן בהיבט הדתי, כשהפסיפסים שולבו בבתי כנסת, כנסיות, מקדשים רומים, יוונים, וערביים – והן בהיבט החילוני, כשרצפות ופסלים מצופים פסיפס קישטו ארמונות מלכים ובתי אצילים." 

"כיום, אמנות הפסיפס משמרת את מרבית הידע מהעבר, יחד עם שילוב של אבנים, חרסינה, זכוכית ושאר חומרי יסוד, ליצירת אמנות מודרנית וטיפול בנושאים הרלוונטיים לתקופתנו."

"הפסיפס הוא אמנות שימושית על כדים, שעונים, שולחנות, פסיפסי קיר, קישוטים למוסדות חינוך וציבור, פסלים בכיכרות, עבודות אמנות ועיצוב אדריכלי – ועד פסלים בחוצות ובמקומות מיוחדים בטבע."

אריק: "אבן בודדת יכולה להיות יפה ומעניינת, עם טקסטורה וצורה, צבע, ציפוי ועוד…אך בסופו של דבר היא 'רק אבן'. אבן ליד אבן זוהי כבר התחלה של מרקם, של יחד, של קשר בין אבנים. פסיפס – זה כבר משהו אחר לגמרי. זהו השילוב בין הנחת האבנים, צבען, צורתן ליצירת תמונה רחבה יותר, ובעל משמעות חזותית המשלבת בין האבנים, לתמונה ולמסר החזותי שנוצר." 

ספר על הפרויקטים הקהילתיים בעבודות פסיפס. 

"הפרויקטים הקהילתיים בתחום הפסיפס הם רעיון אדיר: מאתגר, משלהב ומאחד בין האנשים ביצירה משותפת."

"הרעיון הבסיסי הוא להגיע: לישוב, מוסד, ביה"ס וכל גוף מזמין – וביחד עם התושבים ליצור עבודת אומנות איכותית ומרשימה, כאשר התושבים הם שותפים פעילים בדרך: בקביעת הנושא, בתחקיר סיעור המוחות, ציור ושיבוץ." 

"ההתמקצעות כאמן פסיפס, הוא מסביר, דורשת לימוד והבנה מעמיקים של תולדות האומנות ויסודות העיצוב. אך לימוד כשלעצמו אינו מספיק, דרושה השקעה רבה: של זמן, משאבים, מיומנות ויצירתיות, כדי להפוך לאמן פסיפס אמיתי השולט ברזי המקצוע."

"ובקשריו ההדוקים עם עולם התרבות והאמנות. זה אומר שנים של עבודה אינטנסיבית, הם שהביאו אותו למקום בו הוא נמצא כיום – אמן יוזם, ומלווה פרויקטים קהילתיים של פסיפס בכל רחבי הארץ."

"עיסוקי במיזמי פסיפס קהילתיים החל בשנת 1992 באיטליה, שם השתתפתי בעיר ראוונה בקורס פסיפס אינטנסיבי, בטכניקות שיבוץ קלאסיות."

אני מייחס חשיבות מרובה לפרויקטים הקהילתיים, כי הם שילוב מיומנותי המקצועית ברמה הגבוהה ביותר, עם יכולת להנהיג ולהלהיב קהילה שלמה, לפרויקט יצירה משותף של כל חבריה – השילוב הרב גילאי, תהליך היצירה המשותפת לאורך זמן, וכן התוצאה המרהיבה בסיום, המשאירה את חותמה על הקהילה כולה."

"לא במקרה משתמשים בביטוי 'פסיפס אנושי' כשכל המרכיבים יחד יוצרים את השלם. במשך השנים יצרתי עשרות פסיפסים בגדלים שונים וגם עבודות פסיפס פרטיות, כל היצירות הן כייף גדול של חדוות יצירה." 

פסיפס קהילתי 

תהליך יצירת הפסיפס בכל הישובים, עובר את השלבים הבאים: הגעה לקהילה וסיעור מוחות על הנושא, שמניב לקט של רעיונות אישיים שמהם נבחר הנושא מרכזי."

"המשתתפים מוזמנים לצייר את רעיונותיהם, תוך שימוש ברישומים צילומים ועוד – הכנת סקיצות, קומפוזיציה ואחרים, עד שנוצר קולאז' משותף, אותו מגדילים על נייר לגודלו האמיתי בצבעים שנבחרו, בהדרכתו הצמודה של כלפון, במפגשים חד או דו שבועיים."

"הרכבת הפסיפס עצמו נעשית על יריעות רשת, אותם מדביקים על הקיר המיועד. חומרי הגלם לשיבוץ הפסיפס הם לרוב קרמיקה צבעונית ותעשייתית."

"הקרמיקה היא חומר גלם זול יחסית ונוח לעבודה. ניתן להשיג מבחר רב של גוונים והיצירות מפתיעות ביופיין הן עכשוויות, ומשמרות את רעננותן הצבעונית שנים ארוכות." 

"בקהילות אחדות יצרנו מספר פסיפסים, במשך כמה שנים. הניסיון המצטבר של הקבוצה, מביא לתוצאות איכותיות במיוחד. רוב העבודות הן קירות גדולים ברשות הציבור, המשתרעים על שטח מ-5 מ"ר ועד 40 מ"ר."

הרגעים שבאים לשיאם בכל הפרויקט מסוג זה, הם כמובן כשמגיעים לקו הסיום. אזי נערך טקס חגיגי להסרת הלוט עם הישוב המזמין. אלו רגעים של סיפוק יצירתי אדיר לכל המשתתפים."

"לעיתים אנחנו יוצרים גם פסיפסים פיסוליים, כך שהקהילה משתתפת בעיצוב ובבניית הפסל, לפני שיבוצו בפסיפס. מושבים רבים מזמינים יצירה מיוחדת לחג מושבם ולאירועים אחרים, ישובים כמו אלי-עד, גבעת יואב, רמת מגשימים, יונתן, כפר תבור ורבים אחרים."

"גם בחגיגות השלושים לאלי-עד, הקהילה השתתפה בפרויקט קהילתי ויצירתי נוסף. אין ספק שהיצירה המשותפת באלי-עד, הייתה בשבילי מהחוויות המרגשות ביותר."

"יצירה בשטח של 3 מ"ר על 8 מ"ר, שכללה קולאז' תמונות מחיי המושב, הענפים החקלאיים וההווי. השיא היה הסרת הלוט שפתח את מסיבת ה-25 למושב." 

מהו ההדפס אומנותי? 

"ההדפס האמנותי הוא אהבה נוספת שלי בעולם היצירה. מדובר בסוגה (ז'אנר) באמנות פלסטית, המבוסס על יצירת גלופה והדפסתה על נייר. את הגלופה מכינים ממגוון חומרים, כגון: עץ, לינולאום, סול, קרטון, נחושת, אבץ, פלדה ועוד."

"יש הדפסי בלט שבהם בדומה לחותמת מגלפים וגורעים קווים ושטחים בעזרת מפסלות מיוחדות מלוח העץ או הלינולאום. בעזרת גלגלת גומי מורחים צבע הדפס על האזורים הבולטים שבגלופה, ומדפיסים בעזרת מכבש על נייר.  

"בהדפס תחריט חורטים על לוח מתכת בעזרת חרט, או צורבים את גלופת המתכת בעזרת חומצה. בתחריט מורחים את הצבע באזורים השקועים ומדפיסים על נייר בעזרת מכבש."

"ראשית ההדפס בחותמות מחומרים שונים. בהדרגה הוא התפתח לסוגה אמנותית עצמאית וגם שימש לאיור טקסטים, עם תחילת התפתחות הדפוס הכתוב. במזרח הרחוק הדפסי עץ היו נפוצים כבר במאה ה-8 לספירה. הסינים והיפנים יצרו הדפסי עץ ללא שימוש במכבש. 

"לאירופה הגיע ההדפס רק במאה ה-15, בתקופת הרנסנס והתפתח שם מאוד. הדפס הוא תחום באמנות פלסטית המאפשר התנסות אמנותית חווייתית המשלבת טכניקות רבות, עתיקות ומודרניות."

"אלמנט ההפתעה בהדפס הופך את העשייה, למרגשת וספונטאנית, אך גם מורכבת ומתוכננת היטב. אמנים רבים השתמשו בטכניקת ההדפס במקביל לציור ופיסול."

"אני מקיים סדנאות הדפס לקבוצות ומשפחות בסטודיו שלי ומחוצה לו, במקומות שאני מוזמן. בכדי להגיע לקהלים רבים, הצטיידתי במכבש הדפס מקצועי. וכן בכל הכלים הדרושים לסדנאות. אותם אני מעמיס על מכוניתי, נוסע ומלמד. הסדנא מתאימה לציבור הרחב עד עשרה משתתפים ואינה דורשת ידע מקדים או רקע אמנותי."

"בסדנאות אלו אנו יוצרים גלופות אישיות בטכניקת תבליט שיודפסו במכבש מיוחד. התוצאה: עבודת הדפס אמנותי מקורית ומפתיעה. הפסיפס שונה בתכלית השינוי מהדפס אומנותי: הפסיפס הוא צבעוני ולרוב רחב יריעה."

"ההדפס הוא ברובו שחור לבן, לעיתים צבעוני ומודפס על נייר. המשותף בין הפסיפס להדפס הוא הסיזיפיות של התהליך ואורך הרוח הנדרש. ואני מאמין שדווקא בזמנים שלנו הדיגיטליים, המהירים. יש מקום ליצירה בטכניקות הדורשות זמן לתוצאות הנראות." 

האם אתה גם חקלאי? 

"אנחנו תושבים באלי-עד, בשכונת התושבים, כלומר, אין לנו נחלה אלא רק שטח, בו אנו מגדלים 30 עצי זית. את הזיתים אני מוסק בקנאות ואוצר שמן בבית הבד המקומי וכמובן, יש גן ירק ליד הבית בו אנו מגדלים אפונה, שעועית, בטטות, תפוחי אדמה, במיה, עגבניות, חסה, פטרוזיליה ועוד.  

"בשעה הראשונה כל בוקר, אני מבלה בגינה, שזאת התחלה מעולה ליום חדש ורק אז מגיע לסטודיו, הנמצא בערך 500 מ"ר מהבית, כך שיש את האלמנט של 'ללכת לעבודה' ולהנות." 

התוכניות של אריק לעתיד הם סיום בניית מכבש הדפס גדול, יחד עם חבר מהמושב. כדי שניתן יהיה להדפיס בפורמט גדול וכמובן להמשיך ולהפיץ את טכניקת ההדפס האומנותי: "זה כמו מעין כת סודית," אריק אומר בחיוך, "להמשיך עם הפרויקטים הקהילתיים בפסיפס, ולעולם לא לצאת לפנסיה." 

תלמידים משבחים 

יערה שפריר (30), ממטולה, סטודנטית לתואר שני בארכיאולוגיה ואמנית הדפס: "את אריק הכרתי במסגרת לימודי בתל חי, לפני כעשר שנים והמשכתי ליצור איתו ובהדרכתו באופן מאורגן ופרטי. בהמשך אף עבדתי כאסיסטנטית שלו, שזאת חוויה בפני עצמה. אריק הוא אדם מדהים, מורה נדיר ואמן מוכשר בעל ידע נרחב."

"המיוחד שהוא יודע לפתוח אצל התלמידים, נקודות מבט חדשות וחיבורים שלא חשבנו כלל עליהם. גדולתו, שהוא מסוגל להתייחס באותה הרצינות ליצירה מפורסמת, או לציור של ילד. הסטודיו שלו הוא מקום נעים ומזמין לכל האומנים, לבוא וליצור ביחד או סתם לדבר." 

דרור מילר (44), מקרית שמונה, צלם עצמאי, אמן הדפס וטכניקות נוספות: "לפני כארבע שנים למדתי אצל מורי המעולה, אריק כלפון, בסדנת תחריט ותבליט. הלימודים נמשכו כשנתיים במכללת תל חי, ונהניתי מכל  רגע."

"אריק הוא לא רק מורה בעל ידע אומנותי נרחב במיוחד, בנוסף יש לו המון רגש והבנה בגישה עם אנשים. גם שלומדים תחום מסוים וספציפי יוצאים מהסדנא שלו עשירים בידע וטכניקות, למרות שהסטודנטים המגיעים מרקעים וכיוונים שונים. לכלפון יש את הכישרון להצליח להגיע ולעבוד עם כולם. הוא לא כופה את עצמו על תלמידיו, בכל הידע העצום שלו. ונותן להם להתבטא."