פרשת השבוע: פרשת וישב

פרשת וישב-בראשית פרק-לט

פרשת השבוע פרשת וישב: {א}  וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה: {ב} וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: {ג} וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהֹוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהֹוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: {ד} וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ: {ה} וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהֹוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה: {ו} וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.

יוסף שנמכר לישמעאלים בפרק הקודם, נמכר על ידם לפּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי. הוא עולה מהר מאוד בסולם הדרגות, הוא מצליח  מאוד. לא ברור מהי משמעותו המעשית  של  מַצְלִיחַ. אדוניו מבחין בהצלחתו ורותם אותו לנהל את ביתו. יוסף מקדם את ענייניו של האדון, ביתו ושדותיו משגשגים. הוא סומך עליו לגמרי ומפקיד את כל ענייניו בידיו. בתוך אותו פסוק, בלי קשר, מוזכר ש יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. מדוע היה צורך לציין בתוך אותו פסוק את יופיו של הנער העבד העברי?

שולה קשת,  מרצה למקרא, כותבת שיוסף הוא הגבר היחיד במקרא בעל תואר כפול של יופי, כמו שרה כמו רחל. יופיו של יוסף, על פי חז"ל מעורר תשוקה אצל אשת אדונו, בעוד מספר פסוקים. בנוסף חז"ל מסבירים את סריסותו של פוטיפר בכך  שלקח את יוסף בגלל יופיו וזמם לקיים עימו יחסי מין, אך אלהים התערב וסירס אותו. היא מוסיפה, שהוסרו כל המחיצות בין העבד לאדונו. העבד ניהל הכל, פרט לאכילה משותפת, על שולחן אחד. בכך סומנו הבדלי המעמדות.

גדעון עפרת כותב בספרו "כבתוך שלו", שמצרים היא בור עמוק יותר אליו מורד יוסף. הוא עבד, בגלות, הרבה שנים. הוא לא ניסה לברוח אל משפחתו, אל אביו-אוהבו. ויתר על זהות מקורית, נטול חירות. זהו סיפור על בּוֹרוֹת ועל ירידה לבורות. הבור הוא גלות והוא מוות.

יוסף – שמעון שלוש

אָדָם בִּבְדִידוּתוֹ טָרֹף טֹרַף

וְחַי בְּחֵבֶל בְּדִידוּתוֹ, בְּאֶרֶץ אֵין הוֹרָיו.

נִשְׁאַרְתִּי כּוֹתֵב אֶת קוֹרוֹתָיו

אָדָם חַי בְּעֹרֶף אַהֲבָתוֹ,

מַהִי זֶהוּתוֹ, מָהֵם חַיָּיו

לְפָנָיו חֲלוֹמוֹת,

מִגַבּוֹ רָעָב

אָדָם בִּבְדִידוּתוֹ טָרֹף טֹרַף אָדָם בְּחַיָּיו.

מַכָּרָיו לֹא אִתּוֹ, וִידִידָיו לֹא יְדִידָיו

רוּחוֹ לְחוּד, וּבְשָׂרוֹ לְכוּדָיו

וּמְיַשֵׁר אֶת הֲדוּרָיו

אָדָם בִּבְדִידוּתוֹ טָרֹף טֹרַף אָדָם בְּחַיָּיו

הַבֵּן יַקִּיר לִי, בֵּן אָבוּד

הַבֵּן יָקָר לִי בְּפָנָיו.

שׁוּב פָּתַחְתִּי פָּרָשַׁת יוֹסֵף

וּמָצָאתִי בֵּן תָּפוּר בַּאֲסוּרָיו.

כָּתַבְתִּי אֶת דְּמוּתוֹ וְהִנַּחְתִּי אֶת סְפָרָיו.

(מתוך: "יוסף והפתקים" הוצ' כתר 1989)

שלוש כותב על בדידותו המזהרת של יוסף, מאבקו בה והיותו אדם אבוד.

במאמרה "המבט שלא עזב את יוסף", חגית בר טוב כותבת, שיוסף נמכר על ידי אחיו ומגיע למצרים. נער התפנוקים הופך לעבד. יש ציפייה שהוא יתמוטט, ייכנס לדיכאון עמוק. קורה ההפך. תוך זמן קצר הוא (שוב) הופך לכוכב המקומי, והקסם המיוחד שלו – מפיל אותו, הפעם זו לא קנאה שמופנית אליו אלא תשוקה. אבל גם באירוע הזה הוא לא מתמוטט, אפילו בבית האסורים הוא כוכב. יוסף  הוא מבני המזל שנולדים עם ברכה מיוחדת על ראשם. הוא היה צריך מישהו שיראה את חכמתו ואת חִנו, שישקף לו בעיניים אוהבות את הברכה והקסם שלו.

פרשת השבוע פרשת וישב: כשיוסף הורד מצרימה, כשאשת פוטיפר הטרידה אותו, כשהוא הושלך לבית האסורים, הוא לא היה לבד. המבט ההוא, האוהב, המייחד, של אביו היה אִתו. המבט ששיקף לו את מי שהוא, שהראה לו כמה נפלא הוא, עזר לו להתגבר על החרדה ועל העלבון, עזר לו להתגבר על הפיתוי להיכנע לאישה המטרידה, עזר לו לשמור על החופש הפנימי שלו אפילו בבית האסורים, עזר לו לזכור שהוא כוכב.

הִיא יוֹסֵף /  נוּרִית זַרְחִי (קטע מהשיר)

יוֹשֶׁבֶת רָחֵל בָּאֹהֶל

קְוֻצַּת שֵׂעָר אַחַר קְוֻצָּה תֶּאֱסֹף

לְהַחְבִּיא תַּחַת כִּפַּת מֶשִׁי

אֶת שֵׂעָר-בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה הִיא יוֹסֵף

כִּי אִם רָצִית בַּיֶּלֶד

וְיָמֶיךָ קְרֵבִים לִנְטוֹת

מָה יֵעָשֶׂה מִלְּבַד שֶׁקֶר

אֶת רְצוֹן הָאֵל לְהַטּוֹת

יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל

בִּכְתֹנֶת פַּסִּים מְצֻיָּרָהּ

וּבַנִּגְלֶה הִיא נַעַר

וּבַנִּסְתָּר נַעֲרָה

וּמַבִּיטָה הָאֵם בְּשַׁעַר הַבַּת

עָתִיד קוֹרֵאת בָּאֹפֶל שְׂעָרָהּ

הַחֲלוֹמוֹת בִּתִּי יַפִּילוּךְ לַבּוֹר

וּמִשָּׁם לֶחָצֵר זָרָה

יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל

שׁוֹמַעַת אֶת דְּבַר אִמָּהּ

וְהִיא אֲחֻזַּת קֶסֶם

וְהִיא אֲחֻזַּת אֵימָה

וְרָחֵל מַמְשִׁיכָה נִרְעֶשֶׁת

לֹא תַּמּוּ הַמַּהֲלֻמּוֹת

בְּבֵית כֶּלֶא תֵּשְׁבִי

וְתַחַלְצִי שׁוּב מִיְּדֵי חֲלוֹמוֹת

עַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם יוֹדֵעַ

כִּי נֶאֶסְפָה חֶרְפָּתָהּ

יָלְדָה רָחֵל בֶּן יוֹרֵשׁ לְאָבִיו

וְהִיא בִּתָּהּ…
(מתוך נורית זרחי, אישה ילדה אישה, ספריית פועלים 1983.)

"היא יוסף" של נורית זרחי, הוא שיר פמיניסטי העוסק בזהות ומעז לחצות את גבולותיה  באמצעות השאלה "מה היה קורה אילו יוסף המקראי היה נולד כנקבה?"

כבר בכותרת השיר יש בלבול בין זכר ונקבה: יוסף זה שם של זכר, ומילת הפנייה היא בנקבה. כותרת השיר מרמזת על נושאו – בלבול בין זהויות מגדריות. הזהות המתעתעת של יוסף כאיש או אישה, עבד או אדון, אהוב או שנוא מהווה ציר מרכזי להבנת דמותו. נקודת המוצא של השיר היא שרחל הסתירה את זהותה המינית של בתה, משום שרצתה להעניק לעצמה ולבעלה בן זכר. המשוררת אמרה בראיון עיתונאי:

"כאשר קראתי את פרשת יוסף התנ"כי,  היה ברור לי, שיוסף היה בעצם נערה, שהולבשה בכתונת פסים ביד אמה רחל, כדי שלא לאכזב את יעקב, אשר רצה בן. יוסף לא יודעת אם סוגה יתרונה או חסרונה הוא, וכך היא שומרת עליו בלבה לבל יתגלה, שהרי, אם הייתה אהובה כמות שהיא, לא הייתה מסתובבת בעולם מחופשת למי שאיננה." בספר "בראשית", רחל מציגה את מדרש השם "יוסף" באופן ברור ומפורש: "ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוהים את חרפתי: ותקרא את שמו יוסף לאמור יוסף ה’ לי בן אחר" (בראשית ל' כג- כד). זרחי בוחרת לשים בפיה של רחל מדרש שם שונה: שם שמובנו ‘תוספת’, כלומר דבר הטומן בחובו דבר נוסף.

הקריאה של זרחי את הסיפור המקראי של יוסף, מסבה את תשומת הלב לאופן בו נתפסות הנשים במקרא. למשל, בספר בראשית, כשאימהות האומה העקרות מצליחות סוף סוף להרות, הן יולדות בן זכר. אבל זו רק דוגמה אחת מני רבות במקורות היהודיים. השיר "היא יוסף” מעלה את האפשרות שהן ילדו גם בנות, אבל יתכן שהולדת בת הייתה כה בלתי חשובה, שלא שחררה את אמה מהכמיהה לילד ומחרפת העקרות. היא מאפשרת לנו לשים לב לסיפור המקראי שבו רחל אמנו לא מבקשת ילדים אלא מציינת במפורש: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי”. (בראשית, ל', א).

תיאור  הילדה – יוסף: כתונת הפסים המוענקת לבן האהוב מוענקת בשיר לבת המחופשת. כלפי חוץ היא נער, אך פנימה היא נערה. המשמעות היא כי בחברה בה יסודות "נשיים" נחשבים מוקצים – יש להסתירם, להסוותם ולמעשה להתכסות במסכה, אותה עוטים במרחב הציבורי, המתגמל ומאשר נורמות גבריות ומכפיף נורמות נשיות או מדיר אותן לשולים. בשיר, המסכה מתפקדת – העולם מקבל את יוסף כגבר. אך בסיפור המקראי יוסף מורחק ומוגלה מסביבתו החברתית. רחל אומרת "החלומות בתי יפילוך לבור". לא ברור אם אלה חלומות רחל או חלומות יוסף. הוא היה בעל חלומות. החלומות אכן הפילו אותו, וגם העלו אותו לגדולה.

יוסף הקטנה יושבת באוהל ושומעת על כך שהיא בת המחופשת לבן. הידיעה  מקסימה אותה, וגם מבהילה ומפחידה אותה. יש כאן ביטוי לקשר מאוד חזק בין האם לבת ולהשפעה המאגית של האם על הבת.
נבואת האם ה"נִרְעֶשֶׁת": השימוש במלה "נרעשת" בהקשר זה, מדגיש שזוהי הכרה מרעישה עבור רחל, אשר רואה את עתידה הקשה של בתה. החלומות גם יפילו אותה, אך גם יעזרו לה להיחלץ מנפילותיה. אולי מדובר בחלומות למימוש עצמי, חלומות להיות מי שהיא באמת –זהו מסר פמיניסטי מובהק. בית הכלא, כמו החצר הזרה – גם הוא משמש כאן כמרחב בעל משמעות סמלית. הכלא הוא גם פיזי (במצרים), אך גם נפשי (ההסתרה, המסכה, הזהות המגדרית). יש כאן הקבלה בין הסיפור של יוסף לתהליך פנימי ונפשי.

משה עמנואלי תוהה מדוע מקדישה התורה מקום כל כך נרחב ליוסף. לשאלה זו ניתנו תשובות אחדות. יוסף הוא אבי הירידה, וצריך היה להקדיש לו מקום נרחב. נגד הסברה זו אפשר לטעון שמספיק היה להצטמצם בגורמי הסכסוך, במכירתו, בכשרונותיו לפענח חלומות, במינויו ע"י פרעה למשרתו רמת הדרג ופגישתו עם האחים. את כל האירועים הללו אפשר למסור בפרק אחד. אחרים טוענים כי שמחת הכותב בתיאור דמות מיוחדת, היא שהעניקה ליוסף את המקום המכובד. הכותב מאוהב ביוסף. התמזגו בו כל כך הרבה תכונות נפלאות, מגוונות, ואף מנוגדות זו לזו, שאין למצוא דמות שניה לה בכל המקרא. מאברהם ירש את ההופעה המרשימה, ואת כשרון המנהיגות, מיצחק את הסבלנות, הותרנות, את כוח ההתמסרות, מיעקב את הזריזות, השאפתנות והעקשנות, מרחל את יופייה הגופני. בפרשת יוסף מצא הסופר את כל המעלות הנפלאות מרוכזות באישיות אחת. קסמו האישי של יוסף הוא שהרחיב את היריעה הספרותית.

סיפורו של  יוסף הוא אגדה יפהפייה ודרמטית, מעוררת השראה ומרתקת, ממש כמו מחזה של שייקספיר או סיפור טוב של אחד מגדולי הספרות העולמית.

שבת שלום, שבת של טיפוח כישרונות, שוויון מגדרי, מימוש עצמי. פרשת השבוע פרשת וישב

פרשת השבוע: פרשת וישב