קולו כמעין צלול 

גם ברגעים הקשים הייתה לו המוזיקה מגדלור, דרכה הוא מתחבר לאנשים. גם כשהוא עצמו מפונה מביתו ממשיך יפתח אבן לשיר למפונים  

*תמונה ראשית: יפתח אבן. "אני יכול לנגן ולשיר וזה מה שאני עושה עבור המפונים ועבור האזרחים שבעורף".

צילום: עדן גבאי, ולדה קצמן, רועי שור 

מאז שהוא זוכר את עצמו מלווים אותו בחייו הגעגוע לקיבוץ, אותו עזבו הוריו כשהיה בן חצי שנה, והמוזיקה שמגיל צעיר משמשת לו כמגדלור המורה לו את הנתיב לחוף מבטחים. כילד שהחל לנגן בגיל שש וחיכה כל קיץ לבקר בקיבוץ הולדתו, כנער שאיבד בפתאומיות את אביו שהיה הדמות המרכזית בחייו וגם כעת כשהוא מפונה מביתו שבמעין ברוך מעל שמונה חודשים, נודד בין מקומות, שר ומנגן למפונים אחרים. 

פס קול חייו 

על הבמה שבבית חנה סנש שבקיבוץ שדות ים שר בערב הזיכרון לשואה, מלווה את עצמו בקלידים בחור בעל קול רך וצלול ושמו יפתח אבן (36), מפונה ממעין ברוך. 

הוא נולד בקיבוץ מגן שבנגב המערבי להורים שהגיעו לקיבוץ בגרעין נח"ל וחיו בו עשור. כשהיה בן חצי שנה עזבו הוריו לירושלים ובהמשך לתל אביב, מה שלא מנע ממנו לשוב ולבקר בכל הזדמנות ולהתגעגע כל חייו לאווירת הקיבוץ. 

בגיל שש החל לנגן בחלילית, בדחיפה של אביו, אומן מקבוצת "זיק" (קבוצת אמנים ישראלית שהמקדה באומנות מיצג אלטרנטיבי). כשהיה בן תשע נוספו לימודי נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון בתל אביב ובהמשך למד במגמת מוזיקה קלאסית בתיכון לאומניות תלמה ילין.  

בתקופת השירות הלאומי הקים מרכז מוזיקה לעבריינים צעירים בבאר שבע, ולאחר טיול בדרום אמריקה המשיך למסלול מוזיקלי בבית הספר הנחשב "רימון", שם הבין כי הוא נמשך למוזיקה לא רק בזכות הנגינה אלא בוער לו גם לכתוב שירים ולשיר אותם מול קהל. הרצון שקולו (שבאמת ממכר להאזין לו) ישמע, התגבר עם מותו הפתאומי של אביו מהתקף לב בחוף מעין צבי. 

גם אנחנו על הגבול 

לפני שלוש שנים פגש את הילל מבית הלל, יחד חיפשו בית עם נוף צפוני ואווירה קהילתית. לקיבוץ מעין ברוך הגיעו בינואר 2023, יפתח הרגיש שחזר סוף סוף לקיבוץ. בספטמבר התחתנו ויצאו לירח דבש וב-6 באוקטובר אירחו את כל המשפחה לארוחת חג גדולה. 

"הילל העירה אותי ב-7 באוקטובר 'קום, יש מלחמה'. כששמענו על מה שאירע בדרום, על מתקפת המחבלים שם, נפל האסימון – גם אנחנו על הגבול". כמו מפונים רבים מיישובי הצפון צמודי הגדר, גם מסע הנדודים של יפתח והילל החל באותה שבת. הם נדדו בין הגושרים, תל אביב, מלון בכנרת, עד שמצאו דרך חברים בשדות ים דירת זמנית, כאן הוא והילל מצאו מקום בחמישה וקצת החודשים האחרונים. "בכל התקופה הזו הופעתי למפונים בכל הארץ, בכל יום שתיים-שלוש הופעות. בתל אביב היה אזעקות ולא היה פשוט, במלון בכנרת היה דיסוננס גדול בין הפסטורליות של הנוף לבין העובדה שמי שנמצא שם הם בעצם מפונים שהקיבוצים שלהם מופגזים ושבזמן הזה החברים שלי נלחמים בעזה. הגענו לשדות ים וקיבלנו אותנו בידיים פתוחות. מאז אנחנו פה. זה מצב מאוד מוזר, אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, יש תחושה קשה של חוסר ודאות". 

בינתיים הוא שר בטקסים, אירועים, בקיבוץ ומחוצה לו, למפונים ולמשפחות שאיבדו את יקיריהן. יוצר שיתופי פעולה לא צפויים, פוסע בעקבות אלומת האור שמסמנת לו המוזיקה. 

לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה עוד אחזיק מעמד 

השיר נכתב על ידי חן באר ממושב זימרת שבנגב המערבי, הלחן נוצר ממפגש מקרי ברכבת 

בקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת הַמִּגְדַּלּוֹר 

הַמֵּאִיר אֶת עַצְמוֹ 

כִּי לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה עוד  

אחזיק מעמד  

לְהִזָּכֵר שֶׁאֲנִי פֶּרַח עָדִין וְחָזָק 

שֶׁבּוֹעֶרֶת בּוֹ אֵשׁ 

וְתָבוֹא הָרוּחַ 

וְתָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ 

בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת מִּגְדַּלּוֹר 

כדי לחצות את הלילה  

כִּי רַק כָּךְ אוּכַל לְהָאִיר 

לספינות בגלים 

מִּגְדַּלּוֹר … 

אֲנִי זְקוּקָה לְשַׁבְרִיר אוֹר 

אֲנִי זְקוּקָה לְטַל חַיִּים. 

אֲנִי זְקוּקָה לְהִזְדַּכֵּךְ 

מֵהַחֻרְבָּן הַזֶּה 

לְהַעֲלוֹת בִּי עָלִים שֶׁל תִּקְוָה 

לְהִזָּכֵר שֶׁאֲנִי פֶּרַח עָדִין וְחָזָק 

שֶׁבּוֹעֶרֶת בּוֹ אֵשׁ 

וְתָבוֹא הָרוּחַ 

וְתָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ 

וְיָבוֹא מָטָר 

מִּגְדַּלּוֹר … 

את השיר כתבה חן באר ממושב זימרת שבנגב המערבי, מושב שגם הוא פונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר. 

החיבור קרה, איך לא, בתקופה שהופיע יפתח במקום בנמל תל אביב שנקרא "המגדלור", אליו גם הביא הופעות של אומנים. "נסעתי ברכבת לבנימינה חזרה מהופעה למפונים, וכשווידאתי שאני על הרכבת הנכונה ענה לי בחור עם גיטרה על הגב. הסתבר ששמו גדי לוי מהחותרים וגם הוא עוסק במוזיקה. החלפנו טלפונים, נפגשנו והתחלנו לכתוב יחד שיר". במסגרת סדנה להלחנת שירים שכתבו מפונים נפגש גדי עם מילות השיר "מגדלור". "הלחנו יחד את השיר ובדיעבד הסתבר שחיברנו טקסטים של שני שירים שכתבה חן לכדי שיר אחד". 

אולי יום אחד הכול יחזור להיות כפי שהיה 

"כשהשיר היה מוכן קלטתי שיש בו משהו אחר. אולי בגלל התקופה, הייתה תחושה שיש בו תקווה, מילים שתומצתו לתוך לחן שהרגיש טבעי וכן וחיפשתי דרך ויזואלית להוציא את השיר. צילום ועריכה של קליפ הם יקרים ולא כל שיר שווה את זה. לשיר הזה החלטתי שאני רוצה להפיק קליפ. חיברתי את ענבל רז, צלמת ויוצרת שאיתה עבדתי על קליפ לשיר אחר שלי, שיר שהוקדש למותו של אבי. בשדות ים נרתמו מיד חברים לעזור לי להפיק את הקליפ. יצאנו עם סירות לים ולכמה רגעים זה הרגיש כמו חופש, יום כיף, כאילו אין מסביב מלחמה. זה החזיר לי את התחושה שאולי יום אחד הכול יחזור להיות כמו שהיה, וזה מתחבר עם המילים של השיר. 

השיר צבר תאוצה ובכל מקום שאני שר אותו הוא מקבל תגובות חזקות. קיבלנו הרבה תגובות בשדות ים וגם במעין ברוך. אהוד בנאי השמיע את השיר בותכנית הרדיו שלו וניגנתי ושרתי אותו בטקס בשדות ים וגם בזיכרון בסלון. בעתיד תצא גרסה נוספת של השיר יחד עם עמית פרקש, אותה פגשתי כשניגנתי באזכרה לזכר אחיה תום". 

פליט בארצי, בוחר להיות שמח 

מבחינתו של יפתח, מוזיקה היא כלי לחיבור בין אנשים והדרך שלו להתחבר לקהילה בה הוא נמצא, בין אם זה בחוף בפנמה, בטקס בקיבוץ או עם החלילית בשדה.  

"יש כאלה שיכולים להחזיק נשק. הם מגויסים לצבא או לכיתות הכוננות. אני יכול לנגן ולשיר וזה מה שאני עושה עבור המפונים ועבור האזרחים שבעורף. ואני גאה במה שאני עושה". 

ומה הלאה? 

"כרגע אני פליט בארצי. אני לא יודע לאן נחזור ואין לי מושג מה הולך להיות. כרגע שורדים ומקווים לטוב. יש חוסר וודאות, אבל צריך גם לומר תודה על מה שיש. העצב והכאב קיימים אבל אני בוחר להיות שמח ומבסוט מהחיים, לעשות מוזיקה, להתאהב".