תקצירי הרצאות מימי עיון שנערכו בתחום הקומפוסט לחקלאות בשנה האחרונה
הכנת קומפוסט לחקלאות אורגנית
יזהר טוגנדהפט
הקומפוסט הוא תוצר מיוצב של פירוק חומר אורגני על ידי מיקרואורגניזמים בנוכחות חמצן. בתהליך הקומפוסטציה מפרקים פטריות וחיידקים את חומרי המוצא. בתהליך הנשימה של אותם מיקרואורגניזמים הם צורכים חמצן ופולטים פד"ח (פחמן דו-חמצני) שפורק מהתרכובות האורגניות.
כל חומר אורגני יכול להיכנס לערימת הקומפוסט לצורך פירוקו: שאריות צמחים: קש, גזם ושאריות גידול קודם; שאריות תעשיית מזון: גפתות, קליפות, שאריות בתי מטבחיים ופגרים; זבל בעלי חיים; נייר ובוצות מט"שים (מכוני טיהור שפכים).
החוק האורגני אוסר שימוש בקומפוסט מבוצת מט"שים, בשל החשש מנוכחות גופי קיימא של פתוגנים הומניים ומתכות כבדות.
יש להימנע מהכנסת זבל עופות המכיל שאריות חומרי הדברה. בלולים סגורים משתמשים בקוטלי חרקים, שחלקם אינם מתפרקים, כמו לדוגמה אימידכלופריד.
מזהמים אלו עלולים להגיע לחלקה האורגנית. עם יצירת הערימה, מתחילה פעילות של חיידקים הצורכים תרכובות אורגניות קלות פירוק, בעיקר סוכרים פשוטים ועמילן, זהו שלב המזופילי הראשון. הפעילות המיקרוביאלית משחררת חום רב, וטמפרטורת הערימה עולה במהירות.
כדי להתחיל תהליך קומפוסטציה תקין ולאפשר תהליך מזופילי מהיר, נדרש יחס C/N של 30 ל-1, כלומר 30 יחידות פחמן לכל יחידת חנקן. מעל 40 מ"צ נפגעת הפעילות של חיידקים אלה, לכן מתפתחות בערימת הקומפוסט אוכלוסיות של מיקרואורגניזמים אוהבי חום. שלב זה נקרא השלב הטרמופילי.
בטמפרטורות גבוהות מ-55 מ"צ נקטלים מרבית הפתוגנים ההומניים והצמחיים. בטמפרטורות גבוהות מואץ קצב הפירוק של חלבונים, ליפידים ואוליגו-סכרידים. פירוק חלבונים מאפשר אמוניפיקציה של החנקן האורגני (מכאן ריח האמוניה החריף של ערימת קומפוסט פעילה).
יש חשיבות רבה לאפשר לשלב הטרמופילי להתנהל כיאות, כדי להשיג מטרות אלה. כשהתרכובות האורגניות קלות הפירוק נצרכו, הפעילות של מיקרואורגניזמים טרמופיליים פוחתת בהדרגה וטמפרטורת הערימה יורדת מתחת ל-40 מ"צ.
חלק ניכר מהפחמן נפלט מהערימה כפד"ח. מקור המזון שנותר בערימה הוא תרכובות פחמן קשות פירוק, ולכן מתבססות בה אוכלוסיות של מיקרואורגניזמים מזופיליים, המסוגלים לפרק פחמימות מורכבות, כמו צלולוז והמי-צלולוז. שלב זה, השלב השלישי, מכונה מהלך מזופילי שני.
במהלך שלב ההתקררות מתרחשת ניטריפיקציה מיקרוביאלית של האמון. בקומפוסט מתבססות פטריות מועילות לצמחים, כמו טריכודרמה. השלב האחרון בתהליך הקומפוסטציה, השלב הרביעי, הוא שלב ההתייצבות וההבשלה.
בערימה מתבססים פטריות וחיידקים חוטיים, אקטינומיצטים, הניזונים מפירוק של תרכובות אורגניות קשות פירוק, כמו ליגנין. בשלב זה מתקיים פילמור של תרכובות אורגניות קצרות לשרשרות הומיות ופולביות ארוכות ומסועפות.
בניית ערימה בממדים נכונים ובשילוב חומרי גלם מתאימים מאפשרת לתנאי הקומפוסטציה להתקיים: צבירת חום מחד, וממשק הרטבה, היפוכים ואוורור מאידך.
השיטות המקובלות הן ערימה פתוחה, מבנה מקורה עם אוורור מאולץ להחדרת אוויר בתחתית הערימה או קומפוסטציה במכל סגור, שבו אפשר לשלוט בכל הפרמטרים הדרושים לתהליך ביולוגי תקין, ובה בעת למנוע פליטת ריחות ואמוניה לסביבה.
לקבלת קומפוסט יציב ועשיר בחומר אורגני וביסודות הזנה רצויים, חשוב להקפיד על בקרת טמפרטורה, שמירת הלחות, היפוכים להכנסת חמצן והרטבה. הטמפרטורה של קומפוסט בשל היא כמו טמפרטורת הסביבה.
קצב היצירה והפירוק של מיקרואורגניזמים מתנהל בשיווי משקל, ולכן אין פליטה של חום, וצריכת החמצן ופליטת פד"ח נמוכות. מהלך התקררות והבשלה תקינים מלווה גם בעלייה בריכוז החנקה בקומפוסט, ולכן כשהיחס NO3/NH4 גדול מ-1, הדבר מעיד על התקררות; ויחס גדול מ-7 מעיד על בשלות.
מדד אמין למידת הבשלות הוא מדידה של פליטת חום בשיטת DEWAR. מקובל לראות ביחס C/N מדד בשלות הקומפוסט, כשהיחס המקובל הוא 10 עד 13, אולם קל להשפיע על מדד זה באמצעות הוספה של חומר גלם טרי לקומפוסט, בדרך כלל תוספת של זבל עוף.
מחקר ארוך טווח להבנת השפעת הממשק האורגני על פוריות הקרקע
אשר בר-טל, מיכאל רביב, יעל לאור, שלומית מדינה, גיא לוי, אורי ירמיהו, חנן אייזנברג, דרור מינץ, לאה צרור, אברהים צעדי, ארקדי קרסנובסקי, חמם זיאדנה, נתיב רוטברט, יותם גואטה, רנין שוואהנה, יהודית כהן, אביחי זלוטי
הידע בדבר השפעת ממשק אורגני על פוריות הקרקע בתנאי אקלים ים-תיכוני יבש ויבש למחצה – הוא מוגבל. מטרת העבודה הייתה ללמוד את הגורמים והמנגנונים המשפיעים על פוטנציאל הפוריות של קרקעות המעובדות בממשק אורגני, ואת הקשרים הקיימים ביניהם, ולפתח אסטרטגיות לטיפוח מכוון של פוריות הקרקע בממשק זה.
המחקר בוצע בחלקות קבועות בגילת ובנווה יער שעברו הסבה לממשק אורגני. נבחנו היבטים עיקריים המשפיעים על פוריות הקרקע: פיסיקה, כימיה, מיקרוביולוגיה ופתולוגיה של הקרקע, עשבייה ודישון.
נקבעה תוכנית רב-שנתית של מחזור גידולים, יישום זבל ירוק ותשומות דישון, הכוללות 2, 4, ו- 6 מ"ק קומפוסט לדונם בטיפולים האורגניים, ודשן כימי בטיפול הביקורת.
יישום קומפוסט במנה של 2 עד 6 מ"ק/ד' לשנה מעשיר את כמות החומר האורגני בקרקע ומשפיע על תכונותיו, מגביר את פוטנציאל פוריות הקרקע, מעשיר את הקרקע בזרחן זמין ובאשלגן, משפר את מבנה הקרקע, ומגביר את מגוון אוכלוסיית המיקרואורגניזמים ואת פעילותם בקרקע.
ההשפעה החיובית של יישום הקומפוסט במדדים רבים ניכרת יותר בקרקע לס הדלה בחומר אורגני לעומת קרקע חרסיתית שהכילה כמות חומר אורגני גבוהה יותר מלכתחילה.
בשני האתרים שנלמדו לא הייתה לטיפולים כל השפעה על מחלות קרקע, ובכולם עלה עם הזמן מגוון המינים של העשבים הרעים.
הצטברות של אשלגן וזרחן בקרקע כתוצאה מיישום ארוך טווח של קומפוסט עלולה לגרום נזקים שיש לקחת אותם בחשבון.
ישנה חשיבות רבה להמשיך ולבחון כיצד ממשק אורגני ומנת הקומפוסט משפיעים על פוריות הקרקע ועל יחסי הגומלין בין הקרקע, המיקרואורגניזמים והצמח, על מנת להסיק מסקנות אודות הטיפול המיטבי ובר-הקיימות בשדות חקלאיים.
קומפוסט לגד"ש אורגני- רמות בשלות
אורי אדלר
הקומפוסט מהווה בחקלאות האורגנית הישראלית תוסף קרקע עיקרי לשיפור פוריות הקרקע ולהזנת הצמחים. בעקרון דרוש קומפוסט בשל, שמוצאו מזבל פרות וקש או מגזם עירוני מופרד. בשלות הקומפוסט מתבטאת בכך שאינו מתחמם יותר, גם אחרי תוספת הרטבה.
בתנאים שבהם מפוזר הקומפוסט בסתיו ובזריעה או בשתילה של הגידול באביב, ניתן לפזר גם קומפוסט שאינו בשל, בתנאי שעבר תהליך התחממות והוא נקי מזרעי עשבים חיים ומגורמי מחלות קרקע.
יש הטוענים שקומפוסט שאינו בשל מסייע בתנאים אילו בהיבטים של מניעת סחף ויצירת תלכידים שנוצרים תוך כדי תהליך ההבשלה בקרקע.
