יבול שיא
הרפת והחלב
מרים פרופס ילדת סוריה 1

ירקונה בת 90

4 דק' קריאה

שיתוף:

מושב ירקונה חוגג 90 להיווסדו – סיפור על פינה ירוקה בלב דרום השרון שסביבתה העירונית הולכת ומתכסה בשמלת בטון ומלט

בימים אלה חוגג מושב שרונה 90 שנה להיווסדו, תשעה עשורים חלפו מאז הוקם בשנת 1932 על אדמת ג'ידרו שנרכשה מכפר מל"ל. במושב, השוכן במועצה אזורית דרום השרון, מתגוררים 407 תושבים (כולל הרחבה), מהם 67 חברי אגודה (27 דונם גודל נחלה). ענפי החקלאות במושב: מטעים דבורים צמחי נוי ולולי מטילות. 

הכל התחיל בשנות העשרים של המאה הקודמת. קבוצת הראשונים החלו להתארגן בארגון "ג'ידרו" בין השנים 1926-1928 בעמק זבולון וחיפשו אדמה להתיישב עליה. הם שילמו לקק"ל בעבודת כפיים תמורת אדמהעתידית וכיוונו לנטיעת פרדסים, אך אדמת האזור לא התאימה. וכך כעבור שנים המתיישבים קיבלו אדמה מכפר מל"ל בעזרתו של הרצפלד הידוע ועלו על קרקע ירקונה בשנת 1932 ושמה ניתן לה מקרבתה לנחל הירקון. 

האוהלים של מחאת רוטשילד 2022 היו מתקבלים ברצון אצל מתיישבי ירקונה ב-1932. מאז עברו 90 שנים, במהלכם בתים נבנו – חלקם מפוארים. מה שנשאר היום לנכדיהם וניניהם זה להסתכל אחורה בהערכה והערצה על עקשנות להילחם ולא להרים ידיים ולוותר, אך גם להביט בזעם על מגדלי המגורים של הוד השרון המאיימים על הירוק של ירקונה ועל כל מפעל סביהם החלוצים. 

לא לשכוח לעזור 

נחזור לחגיגה. עוד טרם החל הטקס על הבמה, העיניים קלטו ואי אפשר שלא, שלט  פסיפס כתוב: "לא לשכוח לעזור". 

משפט זה, שנשאר חרוט בליבם של תושבי ירקונה, נאמר ע"י איתמר מוצפי ז"ל (1991-2010), יליד ירקונה, ממשפחת פרדקין המייסדת. בן 19 היה במותו, צעיר שחי את השינוי שאותו חלם לחולל, שמר על הערכים שלו באש ובמים והקפיד תמיד לעזור לאחרים. חבריו לקומונה הנציחו את זכרו ונושאים אותו בליבם למזכרת וממשיכים את דרכו. 

חגיגת ה-90  של המושב הקטן והיפיפה הזה נחוגה בשיתוף פעולה מלא של כלל התושבים – כל תושב נשא תפקיד – מי בעריכת שולחנות הכיבוד שכל קייטרינג היה מתהדר בו, מי בארגון הבמה, שחקנים זמרים תלבושות – התנדבות מלאה. הכוכבים על הבמה היו בני המקום בעיקר בני נוער וילדים קטנים. הם כבשו את לב הצופים במשחק המושלם בהומור עצמי ובשירתם המשלהבת.

פסיפס לא לשכוח לעזור 1
פסיפס עם המשפט האייקוני: "לא לשכוח לעזור"

ראש המועצה האזורית דרום השרון, אושרת גני-גונן, ברכה וסיפרה בשמחה שכוונה להרחיב את ירקונה בוצעה לפני 25 שנים ויש לשמור על המושב ומסגרתו. 

אמיר ולדמן, יו"ר הועד המקומי ומנחה הטקס, הסביר מדוע עליו לתרום לירקונה: "אני עושה זאת מתוך שליחות ציבורית ואכפתית ועכשיו הגיע תורי. בבית הורי ינקתי את משמעות התרומה לקהילה והיום היא תופעה 'מדבקת'." 

מאין עוד רוח ההתנדבות הזאת שואל האורח המוזמן? 

והמארח  עונה  בתשובה: "מה, זה לא ברור מאליו? הרי זה כתוב על השלט." 

המשפט הזה חרוט על לבם של כל הדורות של ירקונה מאז היווסדה, ורוחו ממשיכה לפעום גם בליבות הנצרים שלהם. רק בזכות הרוח הזו הישוב הקטן הצליח להתגבר על תלאות החיים הקשים – שיטפונות בחורפים קשים, מחסור בסיסי במזון, במסגרות חינוכיות לילדים, בבריאות, למשל כשחברה יולדת, שהוריה נשארו בנכר או שרחוקים בארץ, קיבלה תמיכה מחברותיה למושב. 

חברי המושב התגייסו להגנת הארץ – לשורות הפלמ"ח וההגנה. ביטחון לא היה להם והם נרתמו לשמירה. באותם ימים ראשונים הגניבות היו חקלאיות רבות ובשנת 1937 נרצחה מאלי אנגלסרט ז"ל. מסתנן נכנס לרפת והרגה והיא אמא לילדים. נכדתה מאלי צפריר אנגלסרט המחיזה את סיפורה של סבתה על במת האירוע.  

בשנת 1950 נרצחה תמר אורן ז"ל, בת 20 שרק סיימה סמינר למורות, שנרצחה ע"י מחבלים בפרדס במושב. שתיהן חקוקות עם שאר נופלי מלחמות ישראל על אבן זיכרון, אחת מאבני המקום במצבה ב"גן המייסדים". הערבות ההדדית היא זו שתמכה וביססה את המושבים בישראל וגם בירקונה. 

היו החלטות משותפות מתי לקנות פרה ולמי? איזו משפחה זקוקה לעזרה רפואית ולאחר קום המדינה מי יקבל מכסה לגידולים שונים. גם לאחר ביטול הערבות ההדדית – ירקונה עדיין (ככתוב בשלט) תורמת לנזקקים ועמותות. 

תמונות מרגשות 

מפעל שידוע בכל הארץ "בזאר ירקונה" הוא פרי יוזמת החברים: אוספים תרומות מחברות מסחריות ופרטיים ומוכרים אותם בשבת שלאחר חג הפסח והכספים מיועדים לתמיכה, למשל ל"עמותת חיים" לילדים חולי סרטן. 

עוד קודם לחגיגה הוצגה תערוכת צילומים של דורות המתיישבים בשם "ירקונה – נוף ילדות" באצירת איילת שטרלינג לבית ניסן הב-רון ואורנה בנימיני לבית ולדמן מהוותיקים. הדגש היה על הילדות – ילדי הראשונים, המסגרות בהן חיו, עזרו להורים – ומנגד ילדי הבנים, הנכדים וגם הנינים – ארבעה דורות.  

בתמונות המרגשות נראית התפתחות המושב לאורך השנים, מחינוך הטף והילדים הגדולים יותר, שצריך היה להסיע אותם בחמור ועגלה לבית הספר השכן בכפר מל"ל – ועד לתנועות הנוער שקיימות גם היום ומחנכות לאותה עזרה ונתינה שהיא מסורת המושב. למותר לציין שרוח ההתנדבות בולטת גם בחגי ישראל וזה ניבט מאוד בתמונות מן התערוכה. 

חברי וחברות המושב מביטים ומזהים את עצמם ואת חברים ומשפחתם והזיכרונות מציפים דמעות אור  ואושר בעיניהם. תוך כדי התערבבות בקהל ניגשת אלי אישה שאינה מוכרת לי, מרים פרופס שמה, ומזדהה בפני כאחת מילדי סוריה שמשפחות במושב קלטו בשנת 1946. 

סיפור קליטתה במושב כילדה במושב נגע לליבי – כיצד ילדה קטנה נשלחת לארץ ישראל בלי הוריה, הגעגועים שלה והבכי שלי. חוברת מרגשת על עשרת ילדי סוריה נקראת: "ואז באו ילדי סוריה". חברי המושב שאירחו בבתיהם את הילדים הקטנים כותבים על החיים עם ילדי סוריה בבתיהם, בתים שהשפע רחוק מהם, ובכל זאת היה ברור שצריך לקלוט את הילדים. 

מלבד הסיפורים, במרכז החוברת עומדת שירתו האפית של החבר אורי אורן ז"ל: "אלה תולדות", המתאר את תקופות המושב על כל תלאותיו ושמחותיו בסגנון ספרותי יפיפה, שהזכיר לי את האידיליה של דוד שמעוני " ביער בחדרה". 

באותם ימי צנע ועם הקמת המשקים ונטיעת ההדרים, הגברים יצאו לעבוד  מי ב"סולל בונה" ומי ב"מקורות" ובמשרד החקלאות והנשים עבדו במשקים. והיום – עד כמה התרחקנו משם. הילדים שבגרו והיו לאנשים זוכרים בדמם את הנתינה והעזרה שהוריהם נתנו, וזה אך טבעי שהם ממשיכים במסורת.  

ירקונה מציינת את העלייה לקרקע מדי כמה עשורים – כל דור זוכר ומעביר הלאה לדוד הבא. היו חגיגות משמעותיות ל-30 שנה, ליובל ה-50 , ל-80 ועכשיו ל-90. כל עשור נבדל מקודמו ומתקדם ברמת החיים אך לא מפסיק את רוח ההתנדבות. 

ביציאה מן המושב ממול, מיתמר בנין רב קומות, נפיל ענק ומאיים על ירקונה הקטנה. אמר אחד מנואמי החגיגה שתושבי ירקונה יכולים לגור בבניין הזה ועדין הוא לא ימלא. 

יש הימנון לירקונה שנוער המושב חיבר, על פי מנגינה לשיר "אם תרצי" שהלחין חנן בן ארי: 

"בלילות אני לא ישן כבר שבועות 

רק מתהפך מצד לצד 

ומתרגש לחגוג רק לך 

90 שנה של עבודה  

וזה הזמן להגיד תודה 

שאת הבית לכל אחד  

כל כך יפה וירוקה". 

תגידו שזו אולי קלישאה אך, אישית, התרשמתי במשפט: "מי שלא ראה חגיגת ירקונה לשנת התשעים לא ראה חגיגה מימיו." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
בזמן שמכונות תעשייתיות ענקיות טווות שטיחים, רוקמות דוגמאות, ומייצרות ברבע דקה את מה שאמור להיות מיוצר בהקפדה ובתשומת לב – יש את מי שעושה את המלאכה כמו פעם, באופן הרבה יותר ידידותי לסביבה והרבה
12 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
להיות רווקה מזדקנת במושב זה גרוע יותר מאשר רווק מזדקן. לרווק מזדקן יש אחות שתדאג לו. רווקה מזדקנת לעולם תהיה עוול על אחיותיה ואחיה ובסופו של דבר על הקהילה. סוף החורף. אני השתדלתי לעשות
גיליון שלם ב"נשיונאל ג'יאוגרפיק" לא היה מספיק כדי לרדת לשורש העניין. גם הררי מחקרים ורשימות סטטיסטיות מקצועיות לא יפענחו את התופעה הייחודית, המזעזעת, המרגשת והמתמיהה: באיילת השחר יש יותר מ-50 זוגות תוך-קיבוציים! יצאנו לשטח,
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן