מסעדת מושבוץ - טעימה מהגולן
יבול שיא
הרפת והחלב
כפר סילבר

כפר סילבר, חינוך טובל בירוק

7 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מי שנכנס בשערי כפר-סילבר, שבפיקוח מנהל החינוך ההתיישבותי, חש מיד באווירה פסטורלית, שנוצרת בזכות העצים הגבוהים והעבותים, מרבדי הדשא ופינות החמד הירוקות בין הבניינים. המורה שולה שפר התגוררה עם משפחתה במשך 42 שנים בתחום בית-הספר, 24 שעות ביממה בקרבת תלמידים. עם צאתה לגמלאות, שולה מסכמת את התמורות שחלו במקום בעשרות השנים. עמוס גופר, מנכ"ל הכפר מספר על החזון

 

תלמידים בדיר העזים
תלמידים בדיר העזים | צילום: יח"צ

 

כפר סילבר בדרום, בואכה אשקלון, נוסד בשנת 1956 על ידי ZOA – ארגון ציוני אמריקה. הוא נקרא על שם אבא הילל סילבר (1893 – 1963), רב רפורמי, מראשי הציונות בארצות הברית. לפני ארבע שנים שונתה הבעלות על הכפר – והיום נמצא כפר-סילבר בבעלות רשת אורט העולמית ו"קדימה-מדע". לומדים בו  כ-700 תלמידים  והוא בפיקוח המִנהַל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער במשרד החינוך. אהרון עטיה היה מנהל בית הספר השש שנתי במשך ארבע שנים, וזכה להערכה רבה על עבודתו בקידום בית הספר מצד סגל בית הספר, ההורים, התלמידים וגורמי חינוך. בתחילת השנה הבאה יחליף אותו אודי ז'רמון.

שולה שפר נולדה בשנת 1952 ברחובות. הוריה, גליה וקולי ברקוביץ, הגיעו ארצה כחלוצים בשנת 1933, והיו ממקימי קיבוץ דליה. לאחר שש שנים בקיבוץ הם עברו לרחובות, שם עבד אביה כנהג משאית, ואימה עבדה עבודה עונתית בבית האריזה לתפוזים (בית האריזה משוחזר היום במוזיאון הפרדסנות בעיר).

 


שולה שפר: "כל מי שעובד בכפר לוקח חלק במעשה החינוכי, גם השומר בשער, עובדי המטבח ועובדי המשק החקלאי. האנשים כאן לא מסתפקים בתפקידם המוגדר אלא מתחברים לחניכים, עוזרים להם, משמשים להם כאוזן קשבת – וזה המיוחד בחיים בכפר נוער"


 

שולה למדה בבית הספר התיכון "תמר" (היום נקרא "דה שליט"). בצבא שירתה כפקידה פלוגתית של יחידת מילואים. "במלחמת יום הכיפורים," היא מספרת, "גייסנו את אנשי המילואים." בצבא היא הכירה את אלי שפר מרמת השרון. השניים נישאו בשנת 1975.  היא בעלת תואר ראשון בביולוגיה מטעם אוניברסיטת תל-אביב, כולל תעודת הוראה. לימים סיימה תואר שני במנהל חינוכי באוניברסיטת בן גוריון.

בשנת 1978 הגיע הזוג שפר לכפר סילבר, שם החלה שולה ללמד ביולוגיה ואלי היה מדריך חברתי בפנימייה, מדריך של"ח ולימד חקלאות. מאז השתלבה משפחתם במקום. בתם גילי, שהיא וטרינרית היום, ובנם גיא, טייס אזרחי ומדריך טייס, זכו לגדול באווירה הכפרית, בסביבה הירוקה של כפר סילבר וכמובן ללמוד בו.

מספרת שולה: "במשך השנים מילאתי תפקידים רבים בבית הספר: מורה לביולוגיה ומחנכת, מרכזת מקצוע, מרכזת שכבה, סגנית מנהל. במשך 9 שנים הייתי מנהלת חטיבת הביניים, ובמשך שלוש שנים ניהלתי את כל בית הספר השש-שנתי. לאחר מכן שימשתי כרכזת חברתית, מנהלת את יום הלימודים, אחראית מערכת, מנהלת כוח אדם של המורים. במקביל המשכתי ללמד ביולוגיה ומדעים, כולל הכנה לבחינות בגרות. זוהי שנתי האחרונה כאן לפני פרישתי לגמלאות."

מגמות חדשות

"כאשר הגענו בשנת 1978," נזכרת שולה, "זו היתה השנה הראשונה להפעלת חטיבת הביניים. עד אז היו כיתות ט' עד יב', רוב התלמידים חיו בפנימייה והאקסטרנים הבודדים היו מעטים מבני המושבים של המועצה האזורית 'חוף אשקלון' ומעטים מאשקלון. מאז פתיחת החטיבה, החל מכיתה ז' נקלטו לחטיבה בני המושבים מחוף אשקלון, וכמו כן, החלו להיקלט בבית הספר גם תלמידים אקסטרנים מהעיר אשקלון הסמוכה."

 

נטיעת אקליפטוסים למען דבורים
נטיעת אקליפטוסים למען דבורים | צילום" יח"צ

 

מטבע הדברים גדל מספר התלמידים בסילבר ונעשה מגוון במשך השנים. בשנים הראשונות לקיומו של הכפר מרבית התלמידים היו ילידי הארץ ומעטים היו עולים חדשים. בהמשך גדל מספר העולים והיו תקופות שהם היוו כ-70% מכלל התלמידים. בעבר היו פרויקטים בני חצי שנה עד שנה של תלמידים יהודים, שהגיעו מחו"ל ללמוד ולהתחנך בכפר: ממקסיקו, ארגנטינה וארצות הברית.

מזה 20 שנה קיים בסילבר פרויקט "נעל"ה" – נוער עולה לפני הורים – מארצות חבר העמים לשעבר. הם לומדים כאן החל מכיתה ט'. השנה הראשונה מהווה בעצם כיתת אולפן, כאשר בנוסף לשפה העברית הם לומדים אנגלית, מדעים ומתמטיקה בשפה הרוסית. החל מכיתה י' הם לומדים את כל המקצועות בעברית, ומשתלבים יפה בבית הספר ובפנימייה. בסוף לימודיהם הם נבחנים ומקבלים תעודת בגרות ישראלית. כדי להקל עליהם יש להם אפשרות לבחור בשפה הרוסית כאחד ממקצועות הבחירה והבחירה השנייה – כימיה או פיסיקה. רוב בוגרי נעל"ה נשארים בארץ ומתגייסים לצבא. הם משרתים שירות משמעותי ובתפקידים חשובים."

 


התלמידה אור, ממושב ניר-ישראל: "בזכות הלימודים שלי בכפר סילבר אני מכירה אנשים ממקומות שונים. יש לי חברים מכל האזור – מן המושב שלי, ממושבים אחרים, משדרות, מקריית גת ומאשקלון"


 

במרוצת השנים היו מגמות שונות בבית הספר, ביניהן: "לימודי מארץ ישראל" ומגמת "סיעוד", בה הוכשרו נערות להיות אחיות מעשיות בבתי חולים. עתה יש מגמות חדשות. יש בו כיתות 'מופת' (מתמטיקה, פיסיקה ותרבות קהילתית), מגמת מדעים, בה לומדים פיסיקה, כימיה, מדעי המחשב והנדסת תוכנה. כמו כן יש לימודי אמנות, אמנות העיצוב ומגמת תקשורת, בה לומדים התלמידים תקשורת המונים, טלוויזיה, רדיו, ומכינים סרט כפרויקט גמר. כמה מהסרטים הקצרים של התלמידים זכו בפרסים.

לפני כמה שנים הקימה שולה שפר את  מגמת  "מערכות בריאות". הווה אומר: היכרות עם מערכות גוף האדם ומחלות הקשורות אליהן, כולל הקליניקה והטיפול במחלות. התלמידים לומדים בה בהיקף של חמש יחידות לבגרות, ומכינים עבודת גמר. מגמה זו היא עבורם פתח כניסה ללימודים גבוהים בתחום הרפואה, הסיעוד, ומקצועות פרא רפואיים, כגון: פיזיותרפיה ושירות ב"מגן דוד אדום".

החל מכיתה ט' התלמידים כולם, פנימייסטים ואקסטרנים, עובדים במשך ארבע שעות בשבוע במשק החקלאי ובענפי שירות – חדר אוכל, ספרייה, מעבדה וכו'. המשק החקלאי בכפר כולל בתוכו מספר ענפים: רפת בת 90 פרות חולבות, שנותנות כמיליון ליטר חלב בשנה, דיר עזים וחממות לירקות, ביניהן חממות הידרופוניות. המטבח המקומי נהנה מירקות אלו: תותים, עגבניות, דלעות, כרובית ועוד.

כולם לוקחים חלק

"במשך 42 שנים התגוררנו ועבדנו בכפר," מספרת שולה. "המגורים בכפר יצרו הווי חיים מיוחד בין האנשים שעבדו בבית הספר ובפנימייה – מורים, מדריכים, עובדי חדר-האוכל, עובדי תחזוקה ומרכזי ענפים במשק. כמובן שהתלמידים יוצאים נשכרים, כאשר ניתן לראותם, להעריכם ולתמוך בהם הן בלימודים, הן בעבודה והן בחיים החברתיים.

"פעם בשבוע יש ישיבה של צוות שילוב, בו שותפים מורים, אנשי פנימייה, מדריך, אם בית, וכן מהצוות הטיפולי – יועצת ועובדת סוציאלית. ובכלל", מציינת שולה, "כל מי שעובד בכפר לוקח חלק במעשה החינוכי, גם השומר בשער, עובדי המטבח ועובדי המשק החקלאי. האנשים כאן לא מסתפקים בתפקידם המוגדר אלא מתחברים לחניכים, עוזרים להם, משמשים להם כאוזן קשבת – וזה המיוחד בחיים בכפר נוער."

 

סיור של אורחים בכפר
סיור של אורחים בכפר

 

עוד ייחוד שמציינת שולה: "מגוון התלמידים משקף את ריבוי התרבויות בחברה הישראלית: יוצאי אתיופיה, יוצאי מדינות חבר העמים, תלמידים מדרום אמריקה, מארצות הברית וכמובן ילידי הארץ."

בחדר האוכל מכינים ארוחות בוקר, צהריים וערב לתלמידי הפנימייה. התלמידים האקסטרנים ודרי הכפר יכולים לאכול ארוחת צהרים חמה במחיר מסובסד. חדר האוכל רחב הידיים משמש לעתים למפגשים חגיגיים, בעיקר של חניכי הפנימיה. יש בכפר אודיטוריום ובו 250 מקומות ישיבה, שם ניתן להקרין סרטים ולהעלות הצגות – וכאשר יש צורך לארגן אירוע רב משתתפים, משמש לכך אולם הספורט."

הבוגרים, בעיקר חניכי הפנימייה, שומרים על קשר הדוק עם בית הספר. הם באים לבקר, מספרים על עצמם. במתחם שכונת מגורי הסגל בסילבר קיים בית הבוגרים  ובו  חדרים מרוהטים. חיילים שאין להם בית בארץ, שאין להם היכן לשהות בחופשותיהם מן הצבא, יכולים להגיע ולשהות בבית הבוגרים, וכמובן לאכול בחדר האוכל. גם האקסטרנים שומרים על קשר עם אנשי כפר סילבר ומבקרים מדי פעם. רבים מבוגרי הכפר במושבי "חוף אשקלון" שולחים את ילדיהם ונכדיהם ללמוד באותו בית הספר בו למדו הם.

משלחות שלום בינלאומיות

בשנים האחרונות הובילה שולה שלושה פרויקטים בינלאומיים של חילופי משלחות נוער ומורים, שמטרתם למנוע אנטישמיות ולחנך כנגד גזענות. קרן האיחוד האירופי מממנת את הפעילויות הללו. שלוש פעמים היו חילופי משלחות בין כפר סילבר והעיר נירנברג בגרמניה, ובפרויקט הראשון בשנת 2015, שהתקיים בכפר-סילבר, היתה מעורבת גם משלחת מפולין.

 

המשלחת הגרמנית והישראלית בכותל
המשלחת הגרמנית והישראלית בכותל

 

השפה המקשרת בין כולם היא אנגלית, כמובן. בצוות של כפר סילבר היו גם תלמידי פנימייה וגם אקסטרנים. לכל משלחת היה צוות שמארגן את הביקור ואת הפעילות בארצו. בכל פעם נבחר נושא מרכזי, ובסופו יש תוצר מוקלט ו/או מצולם. בכל ארץ ביקרו התלמידים במקומות שקשורים לנושא. בארץ ביקרו המשלחות ב"יד ושם", בקברו של אוסקר שינדלר, בפסיפס השלום שעל החומה בנתיב-העשרה, בעיר שדרות ובמקומות נוספים בירושלים, בהם הכותל המערבי. פעילות ראשונה, שהתקיימה כאמור בארץ, כללה מפגשים עם ניצולי שואה או ניצולי מחנות כפייה.  בכל  צוות מראיין היו נציגים של שלוש המשלחות (מישראל, גרמניה ופולין), כאשר אחד מהם משמש מתורגמן לעד המספר את סיפורו. בסיום מתן העדויות נטעו התלמידים משלוש המדינות ביחד עם ניצולי השואה, שדרה של שישה עצי זית וחנכו אבן זיכרון לשותפות המיוחדת שנוצרה בכפר. השדרה ניטעה בעזרתו של אלי שפר, שנולד בפולין והיה שותף פעיל בפעילות ההנצחה הזו בכפר-סילבר. סיפורים אלו הוקלטו ונשמרו.

בשנת 2017 התקיימה פעילות שנייה בכפר-סילבר ובנירנברג, כשהפעם הדגש היה על ערך ההומניזם. במסגרת הפעילות נפגשו התלמידים עם אנשים, שהצילו בעת המלחמה העולמית אנשים אחרים תוך סיכון עצמי. פרויקט זה לווה בצילומים, ביניהם – פליטים שנמצאים עתה באירופה. פעילות שלישית בשנת 2019 התקיימה גם היא בכפר-סילבר ובנירנברג, והתמקדה בנושא "בית" במובנו הרחב. תלמידים צילמו את עצמם במקומות משמעותיים עבורם כבית, מקום שהם חשים אליו שייכות וגם פה התוצר היה אלבום צילומים.

המושג "בית" קיבל פנים שונות אצל תלמידים שונים. אחד התלמידים הגרמניים צילם את היער הצמוד לביתו, ורשם שבטיולים שהוא היה עושה עם אביו ביער, שם הוא הרגיש "בית". תלמיד מרהט שלומד בכפר-סילבר, צילם את עצמו רוכב על הסוס שלו, ורשם שכאשר הוא רוכב על הסוס וזוכר את תפקידו המרכזי של הסוס במסורת הבדואית, שם הוא מרגיש הכי בטוח והכי מזוהה עם משפחתו וחבריו, כלומר "מרגיש בבית". תלמיד ממושב צילם את ביתו במושב ורשם שבבית זה הוא מארח חברים טובים מילדות, שחולקים עמו את הסודות הכמוסים. שם הוא מרגיש בבית.

כמו  בבתי ספר אחרים, יוצאות מכפר-סילבר משלחות נוער לפולין אחת לשנתיים, בהן משתתפים תלמידי יא'-יב'.

"הזדמנות אמיתית להצליח"

בחודש ינואר 2020 החל עמוס גופר למלא את תפקיד המנכ"ל בכפר. לשאלתנו מה הוא מצא בכפר בבואו, הוא משיב: "מצאתי כפר נוער מפואר במקום פסטורלי ירוק ויפה. מגוון התלמידים רחב – בני ערים ובני מושבים, יש כאן שילוב של תלמידים ממשפחות אתיופיות, מחבר העמים, וכמובן גם צברים ילידי הארץ. גיליתי שמעל 83% מהתלמידים זכאים לתעודת בגרות. כל ילד מקבל פה הזדמנות אמיתית להצליח. הלימוד הוא כאן בצורות שונות. יש למידה חוץ כיתתית במעגלי שיח, ספסלי לימוד, סיורים, אוהל יורט מונגולי ומובן שגם העבודה במשק החקלאי מחנכת ומשמשת כערך עליון."

פינה בכפר
פינה בכפר | צילום: יח"צ

 

ביקשנו מעמוס לשמוע מהו החזון שלו, מה הוא מקווה להשיג בתקופת כהונתו ותשובתו היא: "יש לי חזון חינוכי וחזון המקצועי. החזון החינוכי שלי הוא לשמר את המארג החברתי שקיים בכפר, בו אני רואה מיקרוקוסמוס אמיתי של החברה הישראלית. המורים והעובדים פה נותנים הזדמנות ובית חם לכל התלמידים – מצטיינים ומתקשים.  החזון המקצועי שלי הוא לקדם את נושא החקלאות הטכנולוגית, כגון חוות ורטיקליות (גידולים בתוך האנגרים, שחוסכים שטחי אדמה). כמו כן, בכוונתי לפתוח מגמת ספורט; לפתוח מרכז לכלבנות, בו יוכלו תלמידים לקבל תעודות מאלפי כלבים; להרחיב נושאי האמנות, ציור ונגינה. וכך, בצד המקצועות העיוניים שקיימים היום, יהיו מסלולי התקדמות מגוונים לכל התלמידים. כל אחד יוכל למצוא את התחום שמעניין אותו."

התלמידה אור, ממושב ניר-ישראל, מספרת על היתרונות שבמגוון הלומדים בכפר-סילבר: "בזכות הלימודים שלי בכפר סילבר אני מכירה אנשים ממקומות שונים. יש לי חברים מכל האזור – מן המושב שלי, ממושבים אחרים, משדרות, מקריית גת ומאשקלון."

מכאן, שגם הפנימייסטים וגם האקסטרנים נהנים מחיי חברה עשירים בכפר, בנוסף ללימודים בכפר הטובל בירק.

ולסיום, שאלנו את שולה שפר במה היא מתכוונת לעסוק לאחר צאתה לגמלאות ותשובתה היא: "תוכניותיי לגמלאות הן לעסוק בפרויקטים קהילתיים-חינוכיים; לטייל בעולם עם בעלי ולטוס עם בננו גיא כטייס פרטי שלנו; לעסוק ביצירה – בכתיבה, בגינון, בציור ובמלאכות-יד שונות; לצרוך הרבה תרבות על סוגיה השונים ולהעשיר את עצמי – והעיקר שנהיה בריאים ושמחים."

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות
9 דק' קריאה
אני מאמין, שבכל העולם וגם בישראל, תביא הקורונה לתחיית מדינת הרווחה. תחיית התובנה, שהמדינה נועדה להבטיח לאזרחיה מערכות מצוינות של חינוך, בריאות, רווחה, השכלה, מדע ותשתיות פיזיות וחברתיות, כי אין יד נעלמה שתבטיח את
4 דק' קריאה
פטירתו של יורם גרינבלט, צייר וחבר קיבוץ מעברות, לאחר מחלה ממושכת,  מחזירה אותי שנים אחורה לשנות השבעים – תשעים לתקופה בה נפגשו חיינו האמנותיים והחברתיים לעתים קרובות. כאשר אני מהרהר בביוגרפיה של יורם באותה
2 דק' קריאה
לתושבי ההרחבה של קיבוץ אדמית טענות קשות לקיבוץ. ההרחבה מאוישת כבר שש שנים, אבל  יושביה סובלים מהיעדר תשתיות בסיסיות,  כמו מדרכות  ותאורת רחוב. בקיבוץ מודים שיש בעיה,  אבל  טוענים שהיא תבוא על פתרונה, כאשר
6 דק' קריאה
דילוג לתוכן