"אם נישאר יחד נוכל לשמור על הצביון שלנו" אומר דודי גבאי, מנהל קהילת רעים שתושביו נכנסו לגור במתחם דירות בתל אביב
*תמונה ראשית: דודי גבאי מנהל קהילת רעים על רקע בנייני הדירות בתל אביב אליהם עברה הקהילה. צילום: מהאלבום הפרטי
במוצאי שבת החלו משפחות קיבוץ רעים באכלוס בנייני הדירות בתל אביב, בהם יתגוררו עד שניתן יהיה לשוב ולחיות בקיבוצם שבנגב המערבי. ברחוב על שם חוזה המדינה, בעיר העברית הראשונה, נעשתה היסטוריה קטנה, כשרעים הקיבוץ הראשון שמתמקם במגורים קהילתיים זמניים עד לחזרה ליישוב הקבע. אם תרצו – אין זו אגדה.
מזיזים ערים
ב-7 באוקטובר הסתערו עשרות מחבלי חמאס גם על הקיבוץ הממוקם סמוך לצפון רצועת עזה. חברי כיתת הכוננות יצאו להגנת הקיבוץ ובלמו את המתקפה, חמישה מתושבי הקיבוץ נרצחו וחמישה נחטפו, בתים רבים בקיבוץ נשרפו. 430 תושבי קהילת רעים פונו לבית מלון באילת.
דודי גבאי, מנהל הקהילה ברעים, לא התפנה עם חברי הקהילה ושהה בקיבוץ עד ה-14 באוקטובר על מנת לקבל את הצבא. ב-15 בחודש פינה את עצמו וחבר לקהילה ויום למוחרת כבר הגיע לשלוש תובנות חשובות: אחת, לא ניתן לחזור לרעים בחודשים הקרובים; שנייה, במלון בלתי אפשרי להישאר לאורך זמן כיוון שלא ניתן לייצר חיי קהילה, חינוך וחיי שגרה, והתובנה השלישית, שהפתרון שהסתמן אז, מעבר ליישוב שאליו יקלטו, תוך הכנת תשתיות והצבת קרווילות, יארך לפחות שבעה חודשים, "פתרון שלא היה נראה נכון לרעים".
בהמשך לשלוש התובנות האלו נוצר קשר, דרך ארגון "אחים לנשק" בו חבר דודי, עם אורן שגיא מנכ"ל סיסקו ישראל, "24 שעות אחר כך כבר הוקם פורום עסקי ראשון לנושא, שכלל בתי השקעות ועמותות שנכנסו מתחת לאלונקה. בשיחה איתם הם אמרו באופן ברור – אנחנו מלווים אתכם, לוקחים אחריות מוחלטת, כל מה שצריך, באופן מלא". אומר דודי. "מאותו רגע חלה תפנית משמעותית. זו קבוצה מסחרית שיכולה להזיז הרים וגבעות בקצב מסחרר ולעזור לנו למצוא עבור הקהילה מקום חליפי".
מספר ימים אחר כך הוקמה "תקומת רעים 2023" ("עוד לפני הקמת מנהלת תקומה"), קבוצת עבודה ברעים שתרים את הארץ בחיפוש אחרי אופציות שיתאימו לקהילה. "המטרה העיקרית שלנו שהקהילה תישאר מאוחדת, למצוא מקום שיאפשר לכולם להיות יחד, מתוך הבנה שאם הקהילה תתפזר כולנו נאבדים, ואם נישאר יחד נוכל לשמור על הצביון שלנו".
מי יבנה יבנה בית בתל אביב?
בתוך החיפושים אחרי מקום מתאים עלו אופציות שונות, פרדס חנה, כפר סבא, נתניה, עמק יזרעאל, אופציות למקומות שדומים לקיבוץ, אך כולן נמצאו כלא מתאימות, הן כי בחלקן לא היה מקום לכלל קהילת רעים והן כי רובן היו מרוחקות מהקיבוץ. "המרחק היה שיקול כי מקומות העבודה של תושבי הקיבוץ בדרום ובמרכז".
"בתוך החיפושים" מספר דודי תוך שהוא מכוון את המתנדבים הרבים שהגיעו לעזור להכין את הבתים לקליטת המשפחות, "נתקלנו בשני בניינים ענקיים ובמבנה לשימור יפיפה בן שלוש קומות בדרום תל אביב. דירות שיכולות להכיל את כלל תושבי הקיבוץ ומבנה עבור מוסדות הציבור והגנים. אומנם לא היה טופס 4, אבל סימנו את המקום. זה לא פשוט להעביר קהילה שלמה לתוך שני בנייני דירות בתל אביב. מה עם החינוך? מה עם הבריאות? מה עם תווי חנייה? עירית תל אביב התחברה בצורה מופתית לפרויקט וקיבלו אותנו ברוחב לב".
דודי מספר שבאמצעות הפורום העסקי שמלווה אותם החלו לעבוד על גיוס כספי תרומות לפרויקט כיוון שבאותו זמן המדינה עוד טרם נכנסה לאירוע. "רק סביב ה-15 בנובמבר המדינה ראתה את המודל של רעים, קיבוץ שלקח אחריות ולקח קהילה למקום שיכול להיתפס אולי כהכי הזוי בפלנטה. בהמשך הם לקחו מאיתנו את המודל, מהחוזים שהכנו, שכירות, ארנונה, ועד בית". קהילת רעים עברה למתחם ברחוב הרצל ובנוסף מיקמה את צעירי הקיבוץ ביחידות דיור במתחם לווינסקי. במקביל התקדמה הממשלה עם הקמת המנהלת והחלטת ממשלה שתקודם תעניק מענק הצטיידות ומענק כלכלה למפונים לכל התקופה. "כרגע אנחנו גייסנו את הכספים. ברגע שיתקבלו המענקים מהממשלה כספי התרומות ישמרו לטובת שיקום קיבוץ רעים. המטרה עכשיו היא לטפל בעצמנו ברמה הקהילתית וברמה הרגשית ולחזור לרעים חזקים וגדולים יותר".
להיאחז זה בזה
דודי, שמגיע מתחום הסטארטאפ הרפואי, אומר שלא היה קל ולפעמים כמעט בדיוני לשכנע שהפתרון לקיבוצניקים הוא מגורים בתל אביב. "כל פעם שמצאנו פתרון בתחום מסוים התמונה התבהרה". בנושא החינוך, אפשרה עירית תל אביב שגני רעים יוקמו במתחם, כך שמסגרות החינוך לגילאי לידה עד שש מוקמות במבנה המוניציפאלי. תלמידי בתי הספר א' עד ח' ישולבו בבתי ספר שדה ובית הספר טבע. תלמידי התיכון יצטרפו לבתי הספר על פי המגמות בהן למדו.
"זו פנטזיה שמתגשמת ומאפשרת לקיבוץ להירגע, להיות בעיר יחד כקהילה, להיאחז זה בזה, לטפל זה בזה ולדאוג שנחזור לרעים בריאים יותר ומאושרים יותר".
הדירות צוידו במטבחים, ריהוט, כלי בית, "כל מה שנדרש עד רמת אטבי כביסה", כשמי שניצחו על הפרויקט הם אלי בנאי מסיסקו, סגן אלוף לשעבר ואיש של פרויקטים ענקים ושגיא זפקוביץ, פרויקטור מטעם הקיבוץ. "ב-17 בדצמבר כבר עברה קבוצה ראשונה, כל הדבר הזה נעשה בכלום זמן, חודשיים וקצת. היה גם תהליך גדול וקריטי בתוך הקהילה, טופס 4, ציוד ואכלוס הדירות. עבדו פה עשרות מתנדבים מהפורום העסקי וגם ממקומות אחרים, בני משק לשעבר מכל הגילים באו לתת יד", אומר דודי בגאווה. "לצד זה לא זנחנו את הקיבוץ. כבר מה-20 באוקטובר מגיעים לקיבוץ אחת לשבוע צוותי נוי וצוותי אחזקה. אנחנו לא נתקעים ולא מתבכיינים. יש בתים הרוסים, שרופים, אבל יש לאן לחזור".
אתה חושב שתחזרו לקיבוץ?
"אף אחד לא יחזור לרעים עד שנהיה בטוחים שלא יהיה יותר ירי של קסאמים, שאין חמאס ולא אף סיכון בטחוני. אנחנו לא חוזרים לסבבים. לכן היינו חייבים ליצור מקום אלטרנטיבי שנוכל לשהות בו ולתת למדינה לעשות מה שצריך לעשות בעזה, כך שלא יהיה יותר איום ביטחוני על יישובי הנגב המערבי. "יכול להיות שכמה אחוזים מהקהילה שלנו לא יחזרו לרעים, אני לא יודע להגיד. אבל ברור שאם היינו מפוזרים בין מקומות היה קשה יותר לחזור ולאחד את הקהילה".
לשתות תה עם נענע ולמדוט
דודי מעיד על עצמו שהוא לא מנהל קהילה סטנדרטי, לפני שנתיים התבקש להיכנס לתפקיד אותו היה אמור לסיים במהלך השנה. "נקלעתי לאירוע הזה ויש לי שליחות לעשות הכי טוב שאפשר. ברגע שכולם יתמקמו יהיה צריך לייצר הנהגה חדשה ואני אוכל לחזור לעניינים שלי. עוד לא טיפלתי בעצמי ולא הייתי כמו שהייתי רוצה להיות עם משפחתי. יש לי בן במילואים, בן שסיים צבא ונמצא עם הצעירים ובת 17 שמצטרפת לתיכון חדש. זוגתי היא גננת ואנחנו זקוקים לחזור להיות ביחד ברמה המשפחתית".
בשבת בלילה הגיע לדירות "כוח חלוץ", בשני התאכלסה הנגלה השנייה, בשאיפה שתוך מספר ימים כל הדירות תאוכלסנה על ידי קהילת רעים.
מה עוד חסר כדי שתרגיש בבית?
"אני מגיע מעולם המדיטציה ורוצה לחזור לזה. בבית הקטן נצטרך למצוא לכל אחד את מקומו, זה יקרה. אני מחכה לשתות תה עם נענע ולמדוט, וקצת לנגן בגיטרה, במפוחית, בחליל צד".
