יבול שיא
הרפת והחלב
אליק רון

קנאי חשוך מרפא למדינה 

6 דק' קריאה

שיתוף:

במושב בו גדל, תל עדשים, כולם רצו להתגייס לצנחנים כמו רפול, בן המושב אבל אליק קיבל הצעה להצטרף לסיירת מטכ"ל ומשם המשיך בקריירה ביטחונית בצבא, בימ"מ ובמשטרה, קריירה מפוארת וארוכת שנים * ראיון עם אליק רון, חקלאי, מושבניק, לוחם, מפקד, פסל ואף משורר 

אליק רון (75) הוא מאותם אלו שתרמו ועשו למען מדינת ישראל ואף על פי כן ברור לו לחלוטין, שכפי שתרם, ככה נתרם. 

אליק רון בן מושב תל עדשים שבעמק, נטוע  בעמק יזרעאל. אליק עשה קריירה ארוכה מפותלת ומעניינת  בתחום הבטחון. בצבא שירת בסיירת מטכ"ל, השתתף במבצע אנטבה ובמבצעים נוספים ופיקד על יחידת שלדג. בהמשך הצטרף לשורות משטרת ישראל – היה מפקד הימ"מ, מפקד מג"ב ירושלים, מפקד מרחב גליל במחוז הצפון והיה למפקדו הראשון של מחוז ש"י. 

ספור חייו של אליק משקף  עשייה, אומץ לב ורבגוניות. גם היום בגילו, אליק לא ממש נח. בשנים האחרונות הוא מפסל באבן ובברזל – בעיקר ציפורים – "ציפורי הברזל" – כך הוא קורא להם.  

ביתו של אליק נבנה מאבני בזלת. כשאליק החליט לבנות את ביתו, באותן שנים בהן היה חקלאי, החליט שביתו יבנה מאבני בזלת. אכן, מראה הבית יוצא דופן ונראה כחלק מהטבע הסובב אותו. את אבני הבזלת היה מביא בשבתות מאדמת רמת הגולן.  

Capture 3
אליק הצעיר בעת השירות הצבאי. אלבום פרטי 

אליק: "עם חזרתי למשק הוריי בתל עדשים, היתה לי שותפות במכוורות עם  חקלאי מהמושב. העבודה עם הדבורים היתה אהבה גדולה שלי. מכל ענפי החקלאות שהיו לי, הכוורות, הדבורים, מאד שימחו אותי. במסגרת העבודה עם הכוורות והדבורים התפעלתי ואהבתי מאד את הטרסות שנבנו מאבני הבזלת, אותן ראיתי ברמת הגולן, לשם הגעתי עם הכוורות שלי. כך הגעתי להחלטה לבנות את ביתי מאבני הבזלת. המתבונן מהצד ייראה בית יפהפה ויוצא דופן במראהו החיצוני, בשל המראה של אבני הבזלת. הספור המופלא, כיצד הביא את אבני הבזלת וכמה כוח ונחישות היו באליק הצעיר – גם הוא מעיד על היוצא דופן והמיוחד שבו.  

אליק רון בשנת 2000 צילום עמוס בן גרשון לעמ 1
אליק רון בשנת 2000. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ 

הביטחון והחקלאות 

אליק רון נולד וגדל במושב תל עדשים. הוריו של אליק אף הם שניהם ילידי המושב. האב היה מורה למסגרות באורט וחקלאי. אליק התגייס לצנחנים, כך היה נהוג במורשת תל עדשים. רפול היה והיווה מודל לחיקוי אצל  מרבית בני המושב, כולם שאפו להתגייס לצנחנים באותם ימים, כדרכו של רפול. 

אליק :"גדלתי על ברכיו של רפול. כל ילדי הכיתה שלי בחרו להתגייס לצנחנים. התגייסתי, התקבלתי לצנחנים והייתי מאושר, עם הקבלה שלי בבקו"ם לצנחנים יצאתי מאושר. ניגש אליי בחור  שהיה מסיירת מטכ"ל, אותו בחור ביקש אותי להצטרף לסיירת מטכ"ל. לא הכרתי ולא ידעתי מאומה על סיירת מטכ"ל. 

"מספר רגעים אחרי זה ראיתי את עוזי דיין, ילד מהכיתה שלי. עוזי הלך אחרי אותו בחור שהציע לי לבוא לסיירת מטכ"ל, עקבתי אחריהם ושאלתי את עוזי האם הוא הולך עם הבחור. ידעתי שעם עוזי עם המורשת הדיינית שלו שם, סביר להניח שזהו מקום מצוין. וכך מבלי שידעתי לאן בדיוק פני מועדות הגעתי לסיירת מטכ"ל. לשמחתי ולמזלי מצאתי עצמי בסיירת מטכ"ל. כפו עלי לצאת לקצונה, לא רציתי. לימים עוזי יאירי לחץ עליי לצאת לקצונה. חזרתי לסיירת כקצין ומפקד צוות."  

אותו צומת בלשכת הגיוס היא  שניתבה והובילה למסלול חיים מעניין ומרתק. אליק השתחרר מהצבא והחליט לצאת ל"הטיול הגדול" של אחרי הצבא לדרום אמריקה.  

רגע, זה לא היה מקובל באותם ימים... 

אליק: "נכון, צעירים של אחרי הצבא יצאו לטייל מספר חודשים באירופה. דרום אמריקה לא היתה כלל במסלולי הטיולים. אני קראתי סיפורים בעקבות האינקה – וחלמתי ללמוד ולהכיר את דרום אמריקה." 

אליק הצעיר עבד כמאבטח באל על, חסך כסף וטס לטיול הגדול. עם סיום הטיול הוא חוזר למשק הוריו ובוחר בחקלאות כדרך חיים. גידל הודים ופרחים. עשר שנים אליק עובד במשק ואז מלחמת יום כפור פורצת, מלחמה קשה שמפגישה את אליק במצבים קשים.  

 

כרם הענבים של אליק וענת רון בתל עדשים
כרם ענבי היין של אליק וענת רון בתל עדשים 

איפה נלחמת? 

אליק: "סיירת מטכ"ל התפצלה. קבוצה אחת יצאה להילחם בדרום וקבוצה אחרת עלתה להילחם ברמת הגולן. היה קרב אחד שהיה בלתי נשכח. בקבוצה זו היו גם יוני נתניהו ומוקי בצר. נשלחנו להילחם נגד אנשי קומנדו סורים. היה זה קרב מאד קשה. באותו קרב הרגשתי את הפחד המחלחל וכעס. היה זה קרב דילוגים, דילגנו בטרסות מסלע לסלע. אותו כוח קומנדו הפתיע אותנו, בהמשך רדפנו אחריהם וחיסלנו את רובם. באותו קרב נהרגו לנו שני לוחמים.  

"הקרב הזה ליווה אותי במשך שנים. ההפתעה, הקושי, הפחד הכעס, הלוחמה. מלחמת יום כפור היה צומת בחיי כולנו. חתמתי קבע וחזרתי לשנה לשרת בצבא. באותה שנה עסקתי בלחימת שטח ולקחתי על עצמי הכנסה של רכבי  שטח לסיירת. לאחר אותה שנה, חזרתי למשקי בתל עדשים והייתי לשותף עם משה עוז מתל עדשים בגידול דבורים, הייתי לדבוראי. הייתי מרותק ומלא עניין ומלא אהבה לענף מיוחד במינו זה, ענף הדבורים." 

לשנות את הגישה 

בשנת 1976 היה מבצע אנטבה. יוני נתניהו התעקש לצרף את אליק כלוחם במבצע מופלא זה וההמשך ידוע. בשנת 1984 אליק חוזר לשרת בצבא ומשם ממשיך לקריירה מפוארת בימ"מ ובמשטרה: "החזרה לצבא כקצין וההמשך מאד התאים לי – היתה זו הזדמנות ללכת בדרך שהתאימה לי. אני מגדיר עצמי כישראלי קנאי חשוך מרפא למדינה." 

אליק וענת בבית הבזלת
אליק וענת רון בבית הבזלת 

האם אתה איש ימין? 

אליק: "זו טעות לחשוב שאני איש ימין. עשיתי שינויים גדולים בתפיסות העולם שלי. נוכחתי שבכל תפקיד אותו מילאתי, היתה השפעה וכח לתפקיד על תפיסת העולם. הדאגה והשירות למען בטחון המדינה הוא דבר הכרחי בעבור מדינת ישראל, אך אין זה עושה אותי ימני. חייבים לדאוג לביטחון המדינה, חייבים לטפל בכל נושאי הטרור, אבל מי שטוען שבטחון המדינה הוא ימין או שמאל הוא טועה. 

"כשהובלתי כוחות גדולים כמו שלדג, ימ"מ או מטכ"ל, אתה מתמודד בתחומים מסוימים. באותם תפקידים חוויתי את המשימה, את הבטחון וכמובן את הצורך הברור של חיסול טרוריסטים. בשנת 1994  קיבלתי את הפיקוד על מחוז יהודה ושומרון. בתפקיד הזה הבנתי את משמעות הכיבוש.  

"הסוגיה הזו, של הבחורים הערבים הצעירים ששמים על עצמם חגורת נפץ ומתפוצצים, פתחה בפני את הראייה וההבנה של הכיבוש, של הייאוש המתקיים באוכלוסיה הערבית, בשטחים הכבושים. מאז ברור לי לחלוטין שאנו חייבים לשנות את הגישה שלנו. לי ברור שעם לא נפתור את בעיית הכבוש , זה יקום עלינו בשלב מאוחר. הפתרון הוא הקמת מדינה פלשתינאית. אין סתירה בין בטחון המדינה ולוחמה כשיש צורך ובין פתרון מדיני." 

אליק רון ונכדותיו
אליק רון ונכדותיו

מה עלינו לעשות על מנת שחיינו במדינת ישראל עם המגזר הערבי ישתנה?  

אליק: "חיים כאן שני עמים. הדבר הבסיסי שחייב להיות הוא שעל כולנו כאחד לדבר בשתי השפות, ערבית ועברית. אין מטה קסמים, אך הדיבור בשתי השפות ייצור הגדלה משמעותית ביכולת הדבור ובקשר בין שני העמים. עלינו לפתוח את עינינו ואת אוזנינו לנוכח המצב – ולהבין שהמצב הנוכחי יוביל לאסון. מבחינתי אנו מחויבים ליצור גוף שיאפשר לכל ערביי ישראל לשרת את המדינה, כמו כל נערי ישראל שמחויבים בשרות צבאי. השרות למדינה הוא החשוב כחלק מתנאי של חובות מול זכויות. יש סכנה גדולה  עם רגשות הכעס והטינה במגזר הערבי. לכן עלינו להפסיק להיות מדינת האפרטהייד. היותנו עם כובש יוצר נזקים גם אצל חיילנו המשרתים בצבא והופכים להיות שולטים באוכלוסייה. מבחינתי, כל אזרח במדינה הרוצה שוויון זכויות מחויב בנאמנות למדינה. מי שפוגע במדינה ולא מוכן לכך, מקומו לא פה." 

אליק רון עם ציפורי הברזל שפיסל בעצמו
אליק רון עם "ציפורי הברזל" אותם פיסל בעצמו 

מהי הסכנה היום למדינת ישראל? 

אליק: "יש סכנה אמיתית לדמוקרטיה במדינה. ביבי נתניהו חייב לעזוב היום את הזירה הפוליטית. ביבי לא הצליח להקים ממשלה ואף מסיבות רבות אחרות עליו ללכת." 

והנה שיר אותו כתב אליק בנושא: 

"בלשון באושה ושקרית, מעמקי הביבים, 

הוא חובט בשומרי המוסר השפיות והחוק. 

ועלינו לקום ולומר – הלכת רחוק, אך נדרש עוד מעט, 

רק עוד צעד קטן – עזוב הכיסא, פג הזמן. 

היפרד מהתיקים, להם אתה אחראי, והתייצב מול התיקים 

האחרים. וכן… צריך כרטיס אשראי." 

הפגישה עם אליק רון מרתקת. בחצר הבית פסלים של ציפורים אותם הוא מפסל מברזל ואבן. האיש שהיה איש צבא, איש משטרה עוסק באומנות. החומרים קשים, אבן וברזל. הבחירה בציפורים לא מקרית, אף החומרים בהם הוא מפסל.  

אליק: "אני מרותק ומוקסם מהעופות הדורסים, בעיקר עופות הלילה. לעופות הלילה ראייה מיוחדת. יש להם עיניים גדולות במיוחד, עם כושר ראייה מיוחד במינו. הם מסוגלים לקלוט כמות אור עצומה. העיניים מופנות קדימה. בציפורים אחרות העיניים הן צידיות. כמו כן, לדורסי לילה יש כושר אדיר ביכולת לסובב את הצוואר ובכך הם רואים בטווח של כמעט שלוש מאות ששים מעלות. בעבורי הפסול הוא מקור של עשייה והנאה בלתי רגילה." 

אליק רון הוא תערובת נדירה של יסודות שנוצקו מאבן ומברזל, כמו ביתו ופסליו – חומרים של יין משובח ומשתבח, כמו היין אותו הוא וענת האישה שאיתו מייצרים; של יכולת ראייה למרחקים, כמו הציפורים אותם מפסל – ושל ישראליות שורשית ואהבת הארץ, כמו הנוף הנשקף מחצר המשק. 

3 תגובות

  1. עם כל הכבוד אליק אבל אתה לא היחידי שמסרת את עצמך לביטחון ישראל וגם לא המצאת את גלגל הזה,אם אתה חושב שאין לנו זכות על כל הארץ השלמה כפי שנתן לנו הקב"ה אז תקים את המדינה הפלשטינאית אצלך במושב וכנראה שרגלי אבותיך לא עמדו לרגלי הר סיני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן