השנה אמורה הייתה להיות שנת החגיגות הגדולה ביותר בתולדות בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. "חצי עולם הוזמן לאירוע שתוכנן ל-26 בחודש מאי, יום היווסדו של "מקווה ישראל" ו-150 שנה להקמתו" מגלה רונן צפריר שהיה מנכ"ל "מקווה" בארבע עשרה השנים האחרונות ופרש ב-1 ביוני השנה. "תיכננו חגיגות ומופעים ואירועים מדהימים והקורונה חיבלה ביישום התכניות" מציין צפריר בתחושת החמצה גדולה.
חגיגות לא יהיו ככל הנראה ב"מקווה ישראל" בעתיד הנראה לעין, אולם פרישתו של האיש המרכזי במוסד החינוכי הכי מזוהה עם החקלאות, היא הזדמנות לדבר על הייחודיות של המוסד שחוצץ בין הערים תל-אביב וחולון ומהווה למעשה "חבל גלילי, עצמאי לחלוטין, על שטח של 3300 דונם שרובו ככולו חקלאות על כל מה שמקיף התחום הזה".
אני לא משוכנע שכל אחד ואחת מקוראינו יודע מה באמת מכיל השטח של "מקווה ישראל". אני בטוח שלא כל מי שפעיל בחקלאות יודע אל נכון ש"מקווה" מקיף שלושה בתי ספר תיכוניים, שלושה בתי ספר יסודיים, שתי פנימיות, אחת מהן ממלכתית-דתית והשנייה כללית, חמישה גני ילדים ובית ספר ישראלי-צרפתי אחד. 2050 תלמידים חובשים את ספסלי הלימוד בכל המוסדות החינוכיים.
"למקווה ישראל באים ללמוד ילדים ובני נוער מערי גוש דן וגם מערים רחוקות כמו נתניה בהסעות קבועות" מציין רונן צפריר ולשאלה הכי חשובה בהיבט החקלאי הוא משיב: "כולם כאחד חדורי מוטיבציה להצליח במה שאני קורא: אהבת האדם והאדמה. הסלוגן שלנו: מחנכים לאהבת האדם, האדמה, הטבע והזולת".
"לבאים בשערינו יש מוטיבציה גבוהה ואנחנו מחזקים את המוטיבציה באמצעות צוות הוליסטי שפועל בשטח ועוטף אותם במטרה לתת מענה לצרכים של אוכלוסיית התלמידים שמקבלים שירות".
רונן צפריר מציין בסיפוק רב כי "85 אחוזים מהתלמידים ניגשים לבגרות בחקלאות. חמש יחידות, חלקן לחי וחלקן לצומח. נוסף על הענפים המסורתיים הכנסנו ענף חדש – חקלאות טכנולוגית – רחפנים וניהול חדרי בקרה חקלאיים. חברנו לחברה שעובדת בצוותא עם התלמידים על הפעלת הרחפן והשימושים שאפשר לעשות בו. רחפן שמתבסס על שטח פעולה של מטרים בודדים בנושאים מגוונים".
וכאן מגלה לנו רונן צפריר פרטים ראשונים על פיתוח שכולו חדשנות. "אנו עובדים על רחפן שישליך גלגל הצלה לים ויחלץ משם טובע".
כמה שעות ביום, בשבוע, מקדיש תלמיד לחקלאות?
"תלמיד משקיע תיאורטית בשבוע שעתיים עד ארבע שעות. עבודה מעשית חמש שעות בשבוע. יש לנו רפת ובה 100 חולבות והתלמידים שותפים בניהול הרפת. התלמיד לומד איזה איכות מזון להזין את הפרה ואיזה טיפול יקבלו עגלים. החליבות מתבצעות בשעות סבירות למחזוריות. אין יותר חליבות בשעת שחר מוקדמת, כך שלא צריך להעיר תלמיד לטובת החליבה. הפעילות בשעות האור, ביום. החולבות שלנו מייצרות בשנה מיליון ו-200 אלף ליטר ואנו משנעים את החלב ל"תנובה".
ב"מקווה" פעילה גם חוות סוסים. "25 סוסים בחווה, בסיוע יזם חיצוני. 300 תלמידים עושים בגרות בסוסים. לומדים להכיר את חיי הסוס, תכונות ייחודיות שלו. לומדים להכיר אותו, להניח עליו את האוכף. זה דיאלוג שלם. במקביל לומדים גם את האנטומיה של הסוס. כנ"ל עם תרנגולות. יש ב"מקווה" 2000 מטילות שמייצרות מיליון ביצים בשנה, שמועברות ל"תנובה".
מה אין ב"מקווה"? אנחנו מתעניינים לדעת ורונן צפריר מתמקד במה שיש ונוגע לחקלאות. "הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל הוקם ב"מקווה". זה היה בשנת 1929 אולם הוא הוכר רשמית רק לפני שבע שנים. יש בגן זנים ברמות היסטוריות. לומדים בוטניקה, הרכבות של זנים, משפחות של צמחים. זה תחום מדעי. לכל נושא יש לנו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. הסגל מונה 350 מורים, מדריכים, פסיכולוגים, אנשי מינהלה. אנחנו מנהלים אתר מורשת ברמה לאומית".
עוד לא סיימנו לספור את תחומי הפעילות. "ענף החממות שלנו כולל גידולים על מצע מנותק. גידולים למאכל. מבצעים אצלנו ניסיונות ומחקרים לחי ולצומח. בגידולי שדה יש לנו חיטה, בקיה ובחממה מגדלים עגבניות, מלפפונים, עגבניות שרי, פלפל, חצילים, ברוקולי".
ועוד גילוי מבית "מקווה ישראל": "כל שנה 50 תלמידים מגיל 16 לומדים נהיגה על טרקטור. יש לנו בית ספר לנהיגה ואת הבחינה המסכמת מבצע התלמיד כשבוחן מרשות הרישוי יושב לצידו. אתה יודע כמה זה קשה לבצע הילוך אחורי של טרקטור שעגלה רתומה לו מאחוריו".
מהו בעיניך ההישג הגדול ביותר שלך כמנכ"ל?
"ראשית, נושא שקדם להישג הגדול שלי. בשנים הראשונות לכהונתי החקלאות הייתה ליד. היו צריכים להקים וועדות שתחברנה עבודות במשק החקלאי, בין בתי הספר, הפנימיות והמשק החקלאי. ביטלתי את הוועדה אחרי חצי שנה לעבודתי והצבתי את החקלאות במרכז. ההישג הגדול שלי שהצבתי את הפנימיות במרכז. יושב ראש ההנהלה היה באותם ימים ניסים זווילי, ח"כ מפלגת העבודה ושגריר ישראל בצרפת ובזכותו הקמנו את בית הספר הצרפתי". ועוד יוזמה ברוכה של זווילי – "הוא החליט שעלינו לגדל אבוקדו. הוא ממש ראה את הנולד. הוא פיתח את הענף .יצואני אבוקדו משווקים 450 טונות פרי בשנה לאירופה".
רונן פחות מתעכב על מה שהוא עשה ותרם, ושמח לספר גם על ענף הנוי – "בוהניות, דקלים קנריים".
רונן צפריר מציין בסיפוק רב כי "85 אחוזים מהתלמידים ניגשים לבגרות בחקלאות. חמש יחידות, חלקן לחי וחלקן לצומח. נוסף על הענפים המסורתיים הכנסנו ענף חדש – חקלאות טכנולוגית – רחפנים וניהול חדרי בקרה חקלאיים. חברנו לחברה שעובדת בצוותא עם התלמידים על הפעלת הרחפן והשימושים שאפשר לעשות בו. רחפן שמתבסס על שטח פעולה של מטרים בודדים בנושאים מגוונים".
תרצו או לא, ל"מקווה ישראל" יש גם יקב פעיל. "היקב שהוא ותיק-ותיק קרס בחודש ינואר השנה בגלל בלאי ובתחתיתו נותרו ארבע חביות. לפני חודש עשינו מבצע חשאי, הגענו אל החביות ושאבנו 900 ליטר". ואם יקב, אז ברור שיש גם כרם ענבים. "אנחנו מגדלים על חמישה דונם ענבי יין של "פטי וורדו", "מלבק" ו"מרלו" וממלאים בשנה 500 בקבוקים.
שלושים אלף תלמידים מבתי ספר ברחבי הארץ פוקדים בשנה את מרכז המבקרים של "מקווה", כמובן שלא בתקופת הקורונה, והמטרה היא להגיע ל-300 אלף מבקרים בשנה.
פרשת מניהול "מקווה". איזה עתיד אתה צופה לבית הספר החקלאי שמציין 150 שנה להיווסדו?
"העתיד כבר כאן. מקום חי, פועל, נושם, מפיץ בשורה לארץ ולעולם. אנחנו נותנים שירות ל-2000 משפחות,כ-6000 אישה ואיש. היו רעיונות חיצוניים למחוק את "מקווה" מהמפה ולהפוך את השטח לנדל"ן. זה לא יקרה. לא יהיה כדבר הזה. זה מקום עם חזון. יש תכנית מתאר, תוספת של מוסדות חינוך וציבור לתוך השטח שלנו. מכון וייצמן בתהליך מתקדם אתנו. תערוכת "אגריטך" אמורה להיות חלק מהעתיד. מרכז שייתן מענה לאוכלוסיות שרוצות להכיר מקרוב חקלאות פלוס טכנולוגיה מתקדמת. התערוכה הייתה אמורה לצאת לדרך ב-1 בינואר השנה. אני משוכנע שהתכנית תתממש. הבחירות התכופות והקורונה בלמו את הביצוע". ולנו נודע שהיו מספר גופים גדולים ובהם גם ממשלתיים שהבטיחו תמיכה כספית ולא מימשו את ההבטחות. "תכנית המתאר תאפשר שתהיינה עוד עתודות קרקע ומגדירה את "מקווה" ל-50 שנה קדימה."
אחרי 14 שנים כמנכ"ל, מדוע פרשת, אתה לא בגיל הגימלאות?
"14 שנה בתפקיד. מיציתי. ב-1 ביוני, יום ההולדת ה-51 שלי, פרשתי. אני חש הקלה עצומה. כל כולי הייתי בתפקיד. בשנתיים הראשונות עבדתי 20 שעות ביממה. לילות וימים. זו ההזדמנות להודות לאנשי צוות מעולים ב"מקווה" שתרמו שנים וסייעו לי מאד בעבודה".
מגלה: "בתחילת חודש מרץ ביצענו את הבידוד המניעתי הראשון בישראל. 20 תלמידים שבו מצרפת והוכנסו לבידוד. אנשי סגל התגייסו לסייע. מעטפת שלמה של אנשי צוות שעשו עבודה מדהימה. לא הייתה קורונה ב"מקווה".
החקלאות על כל רבדיה בוערת בעצמותיו של רונן צפריר. הנה ההצהרה שלו לקראת סיום הריאיון. "ישראל נכבשה על ידי החקלאות. 50 ישובים הוקמו על ידי בוגרי "מקווה ישראל" והם לקחו את החקלאות צעד אחד קדימה והפכו אותה ליצרנית. אתה מלמד בני אדם לעבוד בצוות, מה זו דייקנות, מה זה מחזור גידול, מחזור חיים, מה זו אחריות. מחבר ילד לטבע, לאדמה. ענווה וחמלה".
מה אתה מתכוון לעשות מכאן והלאה?
"שלושה פרויקטים. אני מתחיל ללמד במכללת גליל מערבי בעכו, תחום של טיפול בנוער בסיכון (יש לו ניסיון רב בתחום – ראה בנפרד במסגרת קורות חייו -ש.ו.). אבצע מיזם של פיתוח ושגשוג מנהלים וצוותים רב-מקצועיים – לייצר חוויה של התמודדות בים, דרך גלישת גלים, קייאקים, סאפ. בשיתוף פעולה עם מועדון לגלישת גלים GO SERF בחוף "אביב" בתל-אביב, נלמד בני אדם איך להתנהג כשגל מפיל אותך מכלי השיט ואתה מתאושש או שמישהו יושב לידך על גלשן ולא בכוונה דוחף אותך. אני קורא לזה מגע של עדינות וחסד. לקחת את כל מה שקורה במים ולחדד הבנות של כל פרט וכל קבוצה.
מיזם נוסף של חקלאות אורגנית באזור כרמיה+קיבוץ זיקים. לפתח מרכז מבקרים שייתן מענה לכל האוכלוסיה: בתי ספר, משפחות, צרכים מיוחדים ולחבר אותם לאדמה. במקביל אפנה לשוק הפרטי במטרה לנהל צוותים מקצועיים ומנהלים ואם זה יסתדר להיות מנכ"ל קיבוץ ששוכן לחוף ים".
גילוי נאות: המפגש עם רונן צפריר היה בחוף "אביב" בתל-אביב לשם העתיק את פעילותו מאז פרש מניהול "מקווה ישראל". ואם במהלך הריאיון שב רונן פעם אחר פעם על מילים כמו "אנחנו נמשיך במקווה" גם אחרי סיום תפקידו, זה מפני שהוא ומשפחתו מתגוררים ב"מקווה ישראל".
שבע שנים ניהל כפר נוער של חוסים
רונן צפריר בן 51. נולד בתל-אביב. גר ב"מקווה ישראל" בדירה שגודלה 70 מ"ר בסך הכל. נשוי בשנית ל-אן, עולה מצרפת. אב לשלוש בנות מרעייתו הראשונה ובן של רעייתו השנייה מנישואים ראשונים. הבנות: טליה (17), אור-הילה (16) ונועה (12), והבן יוהן (22), קצין בצה"ל.
רונן צפריר היה שלוש שנים מדריך בכפר נוער של חוסים, "בית הנער" במושב עין ורד של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה. בכפר הנוער יש פנימייה, שלושה הוסטלים ובית ספר לחינוך מיוחד. אחר-כך היה שבע שנים מנהל כפר הנוער. "שם למדתי להיות מנהל ולהתחבר לתפיסת העולם של יאנוש קורצ'ק שהפדגוגיה היא תורת האדם ומעבר לחינוך – אהבת בני אדם. גישה הומניסטית. למדתי לנהל תוך מצב חירום. תוצר לוואי של המדינה. ילדים עזובים, משפחות רב-בעייתיות, לא ברי גיוס לצבא, אוכלוסייה שלא נחשפת לציבור הרחב".
מבקש להדגיש: "אני רואה חובה לפרגן לכפרי הנוער שבאחריות המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. כפרי הנוער זה העתיד של המדינה. הם מספקים רשת תמיכה רב ממדית: פיזית, רגשית וחינוכית. זו מעטפה שיכולה לספק פתרונות לצרכים של בני העשר'ה בתהליך התבגרות. סוג של חממה מעצימה ומקדמת".
"הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל הוקם ב"מקווה". זה היה בשנת 1929 אולם הוא הוכר רשמית רק לפני שבע שנים. יש בגן זנים ברמות היסטוריות. לומדים בוטניקה, הרכבות של זנים, משפחות של צמחים. זה תחום מדעי
רונן צפריר מציין בפנינו כי חלק משמעותי מחייו ומאישיותו עוצבו מהעובדה שהוא בן למשפחה שכולה. אחיו, אלדד, חובש קרבי בסיירת גולני, נהרג בקרב עם מחבלים שפרצו לבית התינוקות במשגב עם בחודש אפריל 1980. רונן היה אז בן 11.
"כל שנות עשייתי לא היו כמו שהן, ללא התמיכה המשמעותית של משפחתי ושל המנהלים והצוות המדהים. אם יש משהו שאליו אתגעגע זה בעיקר הקשר עם התלמידים".
זה המקום לציין שהמוסד החינוכי-חקלאי נוסד ב-1870 על ידי קרל נטר, שהגיע לארץ ישראל בשנת 1868 ואחרי שנתיים רכש בכסף מלא אדמות מהשולטן התורכי והקים את בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. התלמיד הראשון בבית הספר היה ניסים בכור אלחדף. נטר וניסים גרו בצוותא במערה. לימים הקים ניסים בכור ענף בשמים במושבה יסוד המעלה.
קרל נטר נקבר בחלקת אדמה מיוחדת בשטח "מקווה ישראל". רונן צפריר מגלה לנו שלצידו של קרל נטר נקברו גם שני ילדיו של המנהל הראשון של "מקווה" שנפטרו ממחלה וכן פועל שנפל מפיגום.
קרל נטר נפטר ערירי, ללא בני משפחה. הוא היה חבר במועדון "הבונים החופשיים" והשנה – 150 שנים לייסוד "מקווה", מחזקת הנהלת המוסד את הקשר עם "הבונים החופשיים". לכבוד המאורע השנה, "דואר ישראל" הנפיק
בול מיוחד ל"מקווה" ושיעורו 4.20 שקלים. עיצוב הבול, החותמת והמעטפה נעשו בידי צביקה רויטמן.
רונן צפריר אוחז תואר בוגר במדעי החינוך ובעל תעודת הוראה. הוא גם מציל מקצועי.
