כשרעות פילד יצאה מההצגה "מותר לגעת" שמשתתפיה עיוורים, היא הבינה שהיא רוצה לעסוק בעזרה יומיומית לאנשים, אחד על אחד. היא התחילה לעזור לאחרים בעצמה, וכשהביקוש גדל, הקימה את "ידיים פשוטות" שמכשיר גם אחרים לעסוק בכך. "זה הכי דומה לחברות, אבל בתשלום", היא מסבירה. פרנסה המשלבת נתינה? מתברר שיש דבר כזה
לפני כשש שנים ניצבה רעות פילד (39) מהמושב השיתופי יודפת, בפני פרשת דרכים. היא הייתה גננת בגן אנתרופוסופי, דמיינה את עצמה ממשיכה במקצועה עד צאתה לגמלאות, כשילדים רכים וחמודים יושבים על ברכיה והיא מלטפת אותם בשיער שיבה כסוף. אלא שהחיים הובילו אותה ללדת שני ילדים בהפרש צפוף של 20 חודשים בין האחד לשני, ובבחירה בין הוצאת האנרגיה על הורות או על גננות בחרה באפשרות הראשונה.
"הייתי מאד מתוסכלת" היא מספרת "בעצם מצאתי את עצמי שוב בצומת דרכים, שבו אני צריכה להחליט מה אעשה כשאהיה גדולה. הרגשתי בלבול ואכזבה על כך ששוב עולה אצלי השאלה הזאת, אחרי שכבר פתרתי אותה בעבר. לקחתי שנת חופש שבמהלכה למדתי התמקדות, וגם חשיבה חינוכית עם דני לסרי. היה לי זמן לברר עם עצמי מה אני רוצה".
בשלב הראשון היא החליטה מה היא לא תעשה. היה לה ברור שהיא לא חוזרת לאקדמיה ללימודי תואר שני
. מה היא כן תעשה, עדיין לא ידעה ולכן המשיכה בבירור עצמי. היא שמעה מדרש שלסרי הביא ללימודים, ובו נאמר ששעת לידתו של אדם נקבעת ברגע שהעולם נזקק לקיומו. זה הרגיע אותה במידה מסוימת. היא הבינה שיש תכלית לקיומה, ושהיא תמצא אותה.
"לקחתי דף" אומרת רעות "ורשמתי עליו: 'אני לא יודעת מה הדבר הבא שאעשה, אבל הוא יהיה קשור ב…' תוך שבועיים נאספו אצלי ארבע נקודות: אחת, מפגש עם בני אדם, אחד על אחד.
שתיים, משהו שקשור בעשייה. שלוש, משהו שקשור בכאב, מורכבות או קושי. ארבע, סוג הכאב יהיה קשור בנסיבות החיים, בגורל, ולא בפגיעה של אדם באדם. עדיין לא היה לי מושג מה אעשה, אבל חשבתי שהמהות שלי, כמי ששמה הוא רעות, היא להיות חברה טובה, להיות עם אנשים.
יצא לי לעבוד עם אסירים, עם אוטיסטים, עם חולים סופניים, עם נוער בסיכון ולכן ידעתי שאתגרים וקשיים שהחיים מזמנים לנו הם דווקא מה שמאתגר ומושך אותי לפגוש.
ידעתי שאני גם אישה מעשית וכיוון כללי החל להסתמן. מה שעוד סייע לי היה שראיתי הצגה של עיוורים שנקראה 'מותר לגעת', וכשיצאתי ממנה חשבתי שאולי יתאים לי ללוות אדם שהתעוור וצריך עזרה מעשית להשתלב שוב בחיים.
פתאום אחרי ההצגה הכל התחבר והבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים, אחד על אחד, להיות חברה שלהם בתשלום. בשלב ההוא עוד לא ידעתי איך לפרסם את זה, איך לתמחר את זה, ואיך להגיע לאנשים".
עזרה מעשית וחברית
"הפנייה הראשונה הגיעה אליה דרך חברה שלה, תרפיסטית, שביקשה ממנה ללוות מטופלת שלה. היא סיפרה לרעות שהאישה הזאת צריכה ללדת בכל רגע, והיא לא בחרה איפה ללדת, לא הגישה טפסים נדרשים לבית חולים, לא הכינה תיק ללידה, לא עשתה כביסה, והיא גם עומדת בפני פרידה מבן זוגה. "
"בקיצור, האישה הזו נזקקה לידיים נוספות בבית. "נפגשתי איתה אחת לשבוע במשך שלוש שנים" מתארת רעות "הגשנו טפסים ללידה, הכנסנו כביסה למכונה, עזרתי לה לשטוף את הבית, לממש את הפרידה מבן הזוג ולמצוא מסגרת לבת שלה מהנישואים הקודמים."
"באתי אליה בכל פעם לשעתיים-שלוש, ועשינו את הדברים ביחד. הבנתי שהכיוון שלי הוא לא טיפול נפשי שבו אין לי ידע, אלא פשוט עזרה מעשית וחברית בתוך החיים במצבי משבר".
"כשסיפרה לחברים על הליווי שהיא מספקת לאותה אישה, אחת החברות שאחותה נפטרה מסרטן, אמרה לה שגיסה נשאר עם שלושה ילדים וקשה לו להסתדר, וביקשה ממנה ללוות גם אותו."
"התקשרתי, הצגתי את עצמי, ואמרתי שאני מציעה לו עזרה מעשית, והוא אמר לי: 'יאללה, בואי'. באתי אליו הביתה, והתחלנו לסדר את הניירת, לקבוע תור לרופא שיניים, להוציא מהבית דברים שהיו של האישה."
"זה היה גם ליווי רגשי וגם מעשי. לא באתי כמטפלת, אלא כמי שמעודדת אותו לעשייה ומציעה לעשות דברים יחד. עם הזמן הגיעו אנשים נוספים ששמעו עליי מפה לאוזן, וצברתי ניסיון עם כעשרה אנשים. עדיין לא היה לעיסוק הזה מסגרת ברורה."
"בשלב מסוים, בן זוגי ואני בחרנו להיפרד, עברתי משבר וברקע שני ילדים צעירים. הבנתי שגם אני צריכה עזרה של עוד זוג ידיים, לטפל בניירת, בחשבונות, לארגן את הבית מחדש ולהסתדר כלכלית."
"נעזרתי בהרבה חברות שלי, ובעצם הן עשו איתי את מה שאני עשיתי עם אחרים. אז כבר הגיע הרגע שבו לקחתי ייעוץ עסקי, והתחלתי לארגן ולתמחר את מה שקודם עשיתי באופן ספונטני".
"המיזם העסקי שלה נקרא "ידיים פשוטות", ויש לשם הזה שתי משמעויות: גם ידיים פשוטות לרווחה במטרה לסייע בנדיבות וברוחב לב, וגם בפשטות עוד זוג ידיים בתשלום למי שזקוק להן בזמן מסוים."
"זה הכי דומה לחברות אבל בתשלום" מסבירה רעות "מה שחברים או בני משפחה עושים לנו כשאנחנו בתקופת מעבר כמו לידה, אחרי לידה, בתוך משבר פרידה או בתוך מחלה, אנחנו עושים כשירות בתשלום. "
"אלו שפונים לידיים פשוטות הם לא בהכרח אנשים בודדים ללא משפחה או חברים. יש בהם אנשים שפשוט מעדיפים שירות בתשלום במקום להעמיס על המשפחה ורואים בזה שרות מקצועי לכל דבר ועניין".
מה כולל המיזם שלך?
"ליווי, עזרה ותמיכה לכל מי שזקוק לעוד זוג ידיים. הליווי הוא בתשלום, בבית של הפונה. התחלתי בזה לבד. פרסמתי את המיזם בפייסבוק ובאתר אינטרנט, והייתה המון היענות ממקומות בכל רחבי הארץ."
"אני גרה בגליל ולא יכולה לנסוע לכל המקומות. הבנתי שאני צריכה להוסיף שותפה, כדי להחזיק את העסק הזה שמאד גדל. גם הגיעו פניות של נשים שהעסק הזה נראה להן מגניב, והן ביקשו לעבוד בו כי הן הרגישו שהן מתאימות לזה."
"לקח זמן עד שמצאתי שותפה ששמה דפנה ברקת, והיא הציעה לי לקיים קורסי הכשרה למי שירצו לעסוק בזה. היום המיזם כולל גם קורסי הכשרה לנשים שמלוות על פי הגישה שלנו ואנחנו מעבירות אותם יחד."
"את קורס ההכשרה הראשון סיימו חמש נשים. את השני, 12 נשים. השלישי, שהתקיים בימי הקורונה, כלל 16 נשים. הרביעי והאחרון, נפתח לאחרונה בתחילת מרץ, והוא כולל 14 נשים."
"כל הנשים האלו פזורות ברחבי הארץ, ובזכותן השירות נהיה יותר נגיש. הן התנסו במהלך הקורס זו על זו כסטאז' על איך זה לתת ואיך זה לקבל, וכל אחת מהן גם עשתה סטאז' אחד או שניים עם אנשים זרים לה".
רעות, מהי הגישה שלכן?
"זה משהו שהיינו צריכות להבין בעצמנו, לפני שפתחנו את קורסי ההכשרה. מה זה ידיים פשוטות? במה זה שונה מקואוצ'ינג, מעבודה סוציאלית, מטיפול נפשי? אנחנו אומרות שזה לא טיפול אבל זה מרפא, שמישהו בא אליך הביתה ועוזר לך במשימות הכי פשוטות של החיים."
"זה יכול להיות במיזמים גדולים או במשהו מתמשך. זה יכול לעזור לנשים חד-הוריות, לגברים שהתאלמנו, לזוג שמתמודד עם מחלה סופנית, אנשים שיש להם תמיד צורך בסיוע ולא תמיד יש חברים, או בני משפחה שיכולים או פנויים לסייע."
"אנחנו מגיעות אליהם הביתה, ובעצם עושות ביחד את מה שקשה לעשות לבד. קודם מבררים מה הקושי, ואז מניעים את התהליכים ביחד. יש הרבה תקשורת במפגשים ובין המפגשים, ובעצם נוצרת שותפות לפרק זמן מסוים".
ללכת בקצב של האדם
"העלות לשעת עבודה של ידיים פשוטות היא 150 ש"ח, וכל מפגש נמשך בין שעתיים לשלוש שעות. המינימום הוא שלושה מפגשים, אך יתכן גם ליווי שיימשך שנה ואפילו שלוש שנים."
"התשלום נקבע קודם כל על פי ערך השירות", מציינת רעות פילד. "מישהי באה עד אליך הביתה למשך שעתיים-שלוש, והיא ממש מפשילה שרוולים אבל גם מאד פתוחה, מכילה ואמפטית."
"זה לא משהו טכני. זה לא מסדרי בתים או אורזי דירות. האסטרטגיה במיזם היא לא הידע שלנו, אלא האפשרות להיות ביחד עם מקבל הליווי. יש אישה שהלכתי איתה לטיפולי פוריות. לאישה אחרת עזרתי לכתוב ספר."
"יש זוג שעזרתי לו לקנות בית, ולזוג אחר עזרתי לעשות רילוקיישן. אני לא מומחית בדברים האלה. מה שאני כן יודעת, ואת זה אנחנו מלמדות בקורס ההכשרה, זה איך ללכת בקצב של האדם, איך גם להוביל אותו וגם להיות קשובים לצרכים שלו".
למה בעצם, אדם צריך להיעזר במישהו נוסף כדי לקיים את מטלות היום-יום שלו?
"יכול להיות שיש כאלו שלא צריכים את השירות הזה. השירות נועד לאנשים שנמצאים בתקופה עמוסה, בתקופת משבר, בצומת של שינוי בחיים. אנשים שצריכים לעשות מיזם מיוחד, כמו שינוי בית או מעבר לדיור מוגן, או משהו שקשה רגשית.
"למשל, אישה שצריכה ללכת לטיפולי פוריות ולא רוצה שבני משפחתה ידעו מזה, אבל היא לא רוצה לעשות את זה לבד. דוגמה אחרת, מישהי שעברה תאונת דרכים והיא רוצה לכתוב ספר, וכל הזמן דוחה את זה. "
"היא יכולה לבצע את הכתיבה, אבל היא צריכה מישהו שיאסוף אותה, יארגן אותה ויישב לידה. הרבה פעמים אנחנו רק 'מגישות את הדף', והאדם 'כותב בעצמו את הפתרון'.
"לפעמים אנחנו משמשות כמגבר, ואחרי שלוש פעמים כבר לא צריך אותנו יותר. זה לא במקום עזרה של המשפחה, אלא בנוסף".
"מבלי שרעות פילד התכוונה לכך, הפך ידיים פשוטות למיזם נשי. בקורסי ההכשרה השתתפו ומשתתפות רק נשים, וגם אלו שמקבלות את הליווי הן ברובן המוחלט נשים."
"קודם כל, יש התניה תרבותית בכלל החברה שלנו",רעות פילד מסבירה, "כולנו אמורים להיות עצמאיים, ולבקש עזרה זו חולשה. לנשים קל יותר לבקש עזרה במהלך החיים, גם כי השירות שלנו הוא אינטימי."
"לגברים, באופן כללי, קשה יותר לבקש עזרה כי מבחינתם זה להודות בחולשה. בתרבות שלנו הם צריכים לדעת הכל. לתקן כל דבר, לחזר אחרי האישה, להוביל אותה במיטה."
"לנו הנשים יש יותר את הזכות לא לדעת הכל, לשאול, לבקש, להתמסר, להתרפק. זו התניה תרבותית שאנחנו מחונכים אליה מילדות, והחברה שלנו משמרת אותה".
"נראה שהנשים מרוויחות מכך שהן מסוגלות לבקש ולקבל עזרה. רעות פילד מספרת על אישה שהיא ליוותה שבעלה התאבד בביתם, והיא עזבה את הבית ולא רצתה לשוב אליו במשך שנה."
"בבית נותר כל הציוד, כולל מקרר שלא נפתח שנה, והאישה הייתה צריכה לארוז את הציוד ולהעביר אותו לביתה החדש. מבחינתה פירוק הבית היה עניין רגשי, והיא לא רצתה להפקידו בידי חברת הובלה. "ידיים פשוטות" ענו בדיוק על הצורך שלה."
"במקרה אחר פנתה ל"ידיים פשוטות" אישה שהייתה צריכה לעבור לדיור מוגן, וידעה שהיא צריכה לסגור את הבית שאליו היא לא תחזור יותר. בני משפחתה היו עסוקים ולא יכלו להתפנות לזה, והאישה ידעה שהיא צריכה שיהיה איתה מישהו נוסף בתהליך המורכב הזה."
"היה גם מקרה של אישה שרצתה לכתוב ספר, אבל לא הייתה מסוגלת להתיישב ולהתנתק משאר העניינים. המלווה שלה עזרה לה לאסוף את עצמה, לפנות מקום בלוח הזמנים, ולהתניע את תהליך הכתיבה. "
"יש גם אירועים נקודתיים, כמו ליווי של אם חד-הורית בארגון בר מצווה לבנה, או עזרה לאם לתאומים לנסח ולפרסם מודעת דרושים עבור מטפלת שהיא מעוניינת לשכור לאחר הלידה."
כמו דולה לרגעי משבר וקושי
אביבית ברגר (46), בת מעיין צבי וכיום תושבת בנימינה, עברה בשנה שעברה קורס הכשרה ב"ידיים פשוטות" וכיום היא מציעה את שירותיה לתושבי בנימינה והאזור.
לפני שהגיעה לקורס יסדה אביבית מיזם בשם "גרייס" לתמיכה בחולות סרטן, לאחר שהיא עצמה חלתה בסרטן והבריאה. "שמעתי על ידיים פשוטות" היא מספרת, "וזה מאד קסם לי כי זה מדבר באותה שפה שבה אני פועלת בגרייס."
"בשניהם הליווי ניתן בבית, לרוב לנשים, ובעצם החלטתי ללמוד את הגישה בכדי להיות טובה יותר במיזם שלי. הקורס משלב את הפרקטיקה שרעות המציאה עם תיאוריות פסיכולוגיות אותן מלמדת דפנה."
"במהלך הקורס למדתי הרבה דברים על עצמי. הקורס מתחיל בלמידה על עצמך, ודרך התיאוריות הפסיכולוגיות מתקדמים לפרקטיקה של הליווי. לומדים איך להיכנס לאנשים הביתה, איך לבצע את השירות המיוחד הזה, ואיך לגבות כסף עבורו. "
"במהלך הקורס עשינו סטאז' אחת על השנייה, כי חשוב לדעת איך זה להיות בצד הנותן ובצד המקבל."
"אחר כך עשינו סטאז' חיצוני. במקרה שלי הזוג שעשיתי אצלו את הסטאז' רצה שאמשיך לעבוד איתו, וכדי שאוכל לגבות מהם כסף פתחתי עסק של ידיים פשוטות שהוא שלי".
ספרי על ליווי שעשית
"ליוויתי אישה מחיפה שהתאלמנה. יש לה בית פרטי גדול, והנוכחות של חפצי בעלה מאוד הכבידה עליה. הילדים שלה, שהם מאוד מקסימים ועוזרים לה, לקחו את מה שהם רצו כמזכרת מאבא, והיא נשארה עם הרבה דברים שלו."
"באתי אליה כל שבוע לשלוש שעות, ובכל פעם ארגנו חדר אחר בבית. הייתי נכנסת עם המון ארגזים ריקים והיינו מארגנות יחד את ארון הבגדים, הסלון וחדר העבודה שלו. היו הרבה דברים שהיא רצתה לפנות, אבל בגיל 80 אחרי 60 שנות נישואים לא היה לה את הכוח לעשות את זה לבדה".
"במסגרת הליווי אביבית עזרה לאישה למיין את הדברים, ולהחליט מה ברצונה להשאיר ומה ברצונה למסור ולתרום. בכל פעם היא הייתה יוצאת מבית האישה עם ארגזי בגדים, ומוסרת אותם בסניף ויצ"ו לתרומה. "
"בפעם הראשונה שהייתי אצלה סידרנו את ארון הבגדים" מתארת אביבית. "זה היה כבר קיץ, והיא אפילו לא החליפה את בגדי החורף לבגדי קיץ. במהלך העבודה שמנו את הבגדים על המיטה, ובסוף התהליך הצעתי לה שנחליף את המצעים. "
היא אמרה לי: 'את יודעת, בעלי מת לפני ארבעה חודשים, ועד היום לא החלפתי את המצעים בצד שלו במיטה'. שאלתי אותה אם היא רוצה להשאיר את המצעים או שהיא רוצה להחליף אותם, והיא אמרה לי שהיא מעדיפה שאני אחליף אותם."
"היא לא הייתה מסוגלת לעשות את זה בעצמה. אני חושבת שזו דוגמה מעולה להבין את המהות של ידיים פשוטות. זה לא שאני רק מסדרת ארון."
זו עבודה של ליווי במטלות שונות שאנשים דוחים, כי אין להם את הכוחות הנפשיים להתחיל עם זה אפילו שיש להם את המיומנות. זה המון עבודה מהלב, המון הכלה והמון הקשבה. האישה שליוויתי אמרה לי שיש לה שלושה ילדים מקסימים, אבל אין להם את הכוחות להתמודד עם מטלה שקשורה רגשית באביהם".
מה קורס ההכשרה והמיזם הזה תרמו לך באופן אישי?
"קודם כל, רכשתי הרבה ידע בתחום הפסיכולוגי והמעשי. זה פתח לי עוד אפשרויות בתחום התעסוקתי. בקרוב אתחיל לעבוד במסגרת גדולה, ואשלב עבודה כשכירה במתן ידיים פשוטות עם עבודה כעצמאית באזור שלי".
גלי (שם בדוי), (41), נשואה ואם לשלושה, בת קיבוץ מהצפון וכיום תושבת טבעון, פנתה אל רעות פילד לאחר שקיבלה עליה המלצה מחברה, והיא מלווה על ידה עד היום.
"הייתי בחופשת לידה ראשונה שלי" היא מספרת "כשעלו בי תהיות ושאלות על המשך הדרך. הבנתי שאני רוצה לחפש דרך, בה אוכל לשלב בין האימהות שלי לתעסוקה."
"כשבני נולד, נולדו בי עוד תחושות ורגשות שלא הכרתי. הבנתי שאני רוצה להיות איתו לפחות בשנה הראשונה שלו בבית. "
"לא יכולתי להעלות על הדעת לעזוב אותו. בקיבוץ הוותיק בצפון הארץ שבו נולדתי אמנם בוטלה אז הלינה המשותפת, אך היה על כל יולדת להכניס את הרך הנולד בגיל שישה שבועות למסגרת. "
"אמי, שגדלה בלינה משותפת והייתה מאוד נאמנה לאורחות החיים בקיבוץ, אכן עשתה זאת איתי. רק לאחר שכבר נהייתי אם היא סיפרה לי שהייתה נעמדת מחוץ לבית התינוקות לוודא שאיני בוכה. "
"אמי הייתה מורה, ולאחר שישה שבועות חזרה ללמד כחלק מההתחייבות לקיבוץ. הייתה מערכת חינוך טובה והיו לי דודים וסבים בקיבוץ, כך שהייתי עטופה. ויחד עם זאת, אני מבינה שהמעטפת הזו היא לא תחליף לאימא".
הרגשת נוח לשתף אדם חיצוני בקושי שלך?
"כאשר התחלתי את התהליך עם רעות, היה לי מאוד נעים לשתף אותה. רעות היא אשת מילים, ועוזרת לי לנסח את עצמי עבורי ולסביבה. היא אינה שיפוטית, וזה מאפשר להיעזר בה. "
רעות מלווה אותי תקופה ארוכה, לפעמים גם עם הפסקות, אך היא תמיד שם ותמיד זמינה. המפגשים בינינו מתרחשים פעם בשבוע לשעתיים.
"בשעתיים האלו אנחנו מדברות על מטרות, מייצרות סדר יום, עושות טלפונים, סידורים, מקפלות כביסה וגם שותות קפה. המטרה שלי במפגשים האלו היא לנסות למצוא איזון בין האימהות לבין הפרנסה, ולהשתחרר מסכמות שעליהן גדלתי, שהבנתי שלא מתאימות לכל אחד. הפן של המפגשים הוא מאוד פרקטי ולכן מאוד פשוט. ידיים פשוטות".
רעות פילד, את ממליצה על המיזם הזה לחברות שלך?
"אני מאוד ממליצה על המפגשים עם רעות. היא תמיד עונדת חיוך אמיתי, והיא מאפשרת. היא כמו דולה לרגעי משבר וקושי. עוברים אותם ביחד"."
התגובות שרעות פילד זוכה להן ממי שהתוודעו ל"ידיים פשוטות" או לוו על ידיו, הן רבות ומגוונות. "אנשים אומרים לי: איך לא חשבו על זה קודם", מספרת רעות.
"זה דבר כל כך נחוץ. זה בדיוק מה שהייתי צריכה, ולא ידעתי שקיים. איזה שילוב מדהים זה, גם עזרה מעשית, גם באופן חברי וגם בגובה העיניים."
"איזה כיף שבאים עד אליי הביתה. היום אני כבר מקבלת גם תגובות על הנשים שהכשרתי ונאספים אצלי הרבה סיפורים ותהליכים שהן מלוות, ולא רק תהליכי הליווי שביצעתי בעצמי."
"כל הנשים מודות לנו שהיינו לצדן בשעת קושי, והעצמנו את תחושת המסוגלות שלהן. הרבה פעמים תחושת היחד, היא זו שמחוללת אצלן שינוי".
לאתר ידיים פשוטות לחצו כאן
