ובכל זאת, הראשונה שנסגרה ברפורמה לפני 20 שנה
רפת קריית ענבים הייתה הרפת השיתופית הראשונה, שנסגרה ברפורמה הגדולה ברפת החלב לפני מעל ל-20 שנה. היא לא הייתה נחשלת אלא דווקא מצטיינת ומצליחה בכל התחומים. נסעתי לנדב ינאי, כיום מנהל הרפת באפיקים שניהל בעבר את הרפת בקריית ענבים במשך כ-10 שנים
איך הגעת לעבודה ברפת?
נולדתי במושב בית הריף שצמוד ליישוב שוהם במרכז הארץ. הורי היו חקלאים-רפתנים. המושב אוכלס בתחילתו עם עולים מבולגריה ואז הפדאינים התחילו לירות עליהם והצליחו להבריח אותם – לפני שהם הגיעו, היה במקום כפר ערבי בשם דיר טריף, ע"ש קבר של אחד הקדושים באסלם.
בשנות ה-50 הגיעו תימנים לישראל והם נכנסו למושב והשתלבו בחקלאות וברפת. אבא שלי הגיע לפניהם והוא כיום בן 94, שממשיך להתגורר במושב שהחקלאות בו נגמרה. רוב שטחי המושב הופקעו לטובת הרחבת שדה התעופה ובניית היישוב שוהם. נשארו שטחי חקלאות מעטים שהחבר מבורך (שמתגורר כיום ליד יהוד) מעבד לכולם.
פרק הרפת מתחיל – ב-86 סיימתי את השירות הצבאי בגולני ושבועיים אחרי השחרור, יצאתי ללימודי משפטים והתגוררתי בקיבוץ רמת הכובש, כי שם יכולתי ללמוד וגם לעבוד ברפת.
הייתי תלמידו של שמוליק זמיר, הרפתן המיתולוגי של רמת הכובש שסימונה החליפה אותו. בהמשך, החלטתי להפסיק את הלימודים ולחזור באופן מלא לענף. חיפשתי עבודה זמנית וראיתי מודעה בעיתון הקיבוץ, שבקריית ענבים מחפשים "במב"ח". פניתי אליהם ומי שקיבל אותי היה גדי נווט ואז עברתי להתגורר בקריית ענבים ב-1990.
די מהר התקדמתי להיות הסגן וכאשר גדי, שהיה במקור מקיבוץ בית זרע, החליט לפרוש ולעבור לצאן, התמודדתי במכרז לניהול הרפת וב-1993 קיבלתי את התפקיד – שהיתי ברפת כ-10 שנים יפות ומעניינות.
איזו רפת הייתה בקריית ענבים?
קיבלתי מגדי רפת טובה ועבדנו הרבה לקדם אותה יותר. בשנות ה-70 היה במקום מכון תערובת שיו-פאן ניהל אותו. בהיסטוריה של הענף, הקיבוץ הביא את הפרות הראשונות מהולנד ושיכנו אותן במבני האבן, כאשר החברים ישנו באוהלים.
רפת נהדרת עם 230 פרות ו-3.2 מיליון ליטר מכסה.
סיפור: מכסת החלב של הרפת הייתה 2.8 מ' ואז הייתה שריפה גדולה בהרי ירושלים, שפגעה קשות במבנים ובבורות. רפול היה שר החקלאות ואבשלום דולב, מנכ"ל מועצת החלב. בפגישה עם רפול, הצלחנו לקבל פיצוי של חצי מיליון ליטר נוספים, מתנה זמנית כעזרה לקיבוץ. עברה שנה ואבשלום התקשר שנתארגן להחזרת המכסה. אני ניהלתי את הרפת וסירבתי להחזיר את המכסה. אבשלום התעקש שהיא תחזור, אז הלכנו שוב לרפול, נכנסנו אליו וסיפרנו על מה קורה באזור והוא אמר ש"אבשלום הוא פקיד ויעשה מה שנגיד לו". הוא נתן הוראה וכך המכסה עלתה ל-3.2 מיליון.
רפת מיוחדת עם הרבה מדרגות – רפת משולבת, אחת סככה מרחבית של 2 קבוצות, אחת חדשה עם תאי רביצה על בסיס חול ים, ללא טפחות, שהיו קודם. היו גם תאי רביצה ישנים של האדריכל שפרכר, שהיו בה רק עגלות משולבים עם טפחות.
סגרתי את הטפחות ועשיתי סככות פתוחות וכך נשארה רק רפת אחת עם טפחות.
הסככה הכחולה הייתה מרחבית – פרות יפות ובריאות שהיו קודם בתאי רביצה, אז לא קלטרנו והוספנו ריפוד. באזור ירושלים הייתה תפיסה שלא צריך מאווררים, כי החורף היה קשה והקיץ נעים יחסית, 200 ראש בסככה.
מכון החליבה היה וסטפליה.
מרכז מזון עצמאי, הכנו את האוכל לבד – היו בורות חצובים בסלע וכל השנה היינו צריכים לדפן מחדש, כי היו מים שחלחלו. היה האנגר גדול למזונות, בורות תחמיץ ומתבנים. אפשר לומר שנלחמנו על הרפת
קריית ענבים קיבלה את פרס הזהב מאריק רייכמן, מנכ"ל תנובה עם צ'ק של 242 אלף ₪. עבדתי בשתי רפתות במקביל וניהלתי גם את הרפת במעלה החמישה.
בעיית איכות הסביבה ומלחמה על הרפת
לקיבוץ הייתה בעיה קשה של איכות הסביבה, למרות שהיה לנו פתרון, מבין הראשונים. לכל סככה הייתה עגלת רמסע, עם בטן מנירוסטה, לזבל נוזלי. היה קבלן מאבו גוש שפינה לשדות.
כללי, הייתה בעיה עם החצרות הפתוחות שזרמו לאבו-גוש. מסעדת החומוס התלוננה הרבה ופנו למשרד לאיכות הסביבה והם ישבו לנו על הראש. הפתרון היה אגנים ירוקים, היה לנו שטח ליד הרפת מעבר לכביש הראשי, שחצה את הקיבוץ, אבל ההקמה עלתה הון תועפות. בנוסף, מרכזי המשקים התחלפו והמרכז החדש אמר בפה מלא, שהוא לא אוהב את הרפת ואת הריחות שלה והוא יעשה הכול לסגור אותה, על אף הכול.
הבאתי אותך, כמזכיר ההתאחדות, לאחת האסיפות הכלליות וגם את אבשלום דולב. התנגדתי לסגור את הרפת – אבל אני כשכיר שגר במקום, לא חבר, לא הייתי נשוי ומרכז המשק החליט שהוא הולך על כל הקופה ומביא אלטרנטיבה טובה יותר.
מפעל הסיליקון של הקיבוץ היה בקשיים ומקורות הפרנסה של היישוב היו גד"ש באזור קריית מלאכי, הרפת והמלון.
והנה המלון נשרף והיו צריכים כסף …
אתה רק שכיר בקיבוץ איך התמודדת מול מרכז המשק?
מרכז המשק פנה למתכנן והביא תוכנית חדשה של משרדי הייטק במקום הרפת. אנחנו בשנים של תחילת הרפורמה ב-99. נלחמתי בו בכל האפשרויות שלא לסגור, הרגשתי שזה עולה על פסים אישיים והחלטתי לעזוב את הרפת ואת קריית ענבים ולוקח שנת חופש מהרפת.
הוא קיבל 2.4 ₪ לכל ליטר במכירה וזו הייתה הרפת הראשונה שנסגרה ברפורמה…
הלכתי ללמוד קונדיטוריה בירושלים, המשכתי לגור בקיבוץ אבל לא ברפת. החליף אותי יפתח נהרי ותוך כדי, אני מלווה מספר רפתות במושב אחיסמך.
לקראת סיום השנה קיבלתי הצעת עבודה – הזדמנות לפרויקט בקרואטיה מטעם אלון קמה ז"ל ומוצי הדר. הלכתי על זה והצטרפתי לרפת עם 1,700 חולבות ששייכת לקואופרטיב עם חזיריות ומפעלים.
הגעתי למדינה כמו ברוסיה, די מהר התאקלמתי וחשבתי שאהיה כשנה וחצי, דיברתי קרואטית ונשארתי שם 6 שנים. היה פרויקט נהדר. חזרתי כי הכרתי את גל אשתי והיא לא קיבלה ויזת עבודה בקרואטיה. חזרתי לישראל, הצטרפתי ל-אמבר וניהלתי את ממ"ז כפר יחזקאל, בניהולו הכולל של אלי מידן. ניהלתי אותו 5 שנים עם 10,000 עגלים, 2,000 חולבות ו-4,000 כבשים.
בקרואטיה קיבלתי את "מגן הזהב" 4 שנים ברציפות, מידי שר החקלאות המקומי – הרפת הכי טובה בתפוקות חלב, נראות ועוד..
נחזור לקריית ענבים – כיצד היא נסגרה לבסוף ב-2004
לא הייתי שותף לסגירת הרפת, הביאו את יפתח שהיה חבר צוות, כשעבדנו ביחד עם גבי עדין., במקור קיבוצניק מהאזור…
לא רציתי לתת יד לסגירה של רפת, שהייתה טובה מקצועית וכלכלית ורק היה צריך להשקיע הרבה באיכות הסביבה.
יפתח חזר לרפת והתמודד כשעזבתי את הרפת.
הייתה רפת מעולה וחבל.
נשארתי בענף כל הזמן – ניהלתי את הממ"ז ומיציתי, זה להיות רפתן בלי מגפיים, אז ירדתי לנהל את רפת אלמוג בצפון ים המלח. הייתי שם שנה ועשיתי את הדרך בכל יום מאפיקים לאלמוג – יוצא ב-4 בבוקר וחוזר ב-4 אח"צ.
היה פרסום של אפיקים למשרת מנהל וזכיתי במכרז וכך חזרתי צפונה. גרנו בהרחבה של תל קציר והיו לנו 3 ילדים וכיום כבר 4.
בקריית ענבים הייתי רפתן צעיר ולמדתי המון. ביליתי שעות רבות ברפת ויצאתי לקורסים בהזנה ובמכלול הנושאים של בעלי החיים. היו לנו הרבה בעיות רגליים והרבה טיפולים כי זו רפת הר.
זה עזר בתנובות החלב ובאותה תקופה, עדיין לא היה צריך אוורור וצינון.
גם ברפת מעלה החמישה השכנה, דנו בסגירה והחליטו שלא – הזרימו את השפכים לשני כפרים פלסטינים ולא היו בעיות סביבה.
גל עבדה 18 שנים באפימילק ועברה לשרת בהתאחדות כמדריכת נועה ושופטת בקר, החליפה את דוד בן עוזיאל שפרש לגמלאות. ואני גאה בה מאוד…
וכך כתבתי לפני 20 שנה בביטאון ההתאחדות
רפת קריית ענבים נסגרת
בדור האחרון, גדל בהדרגה, מספר הרפתות השיתופיות בכל רחבי הארץ, בהתאם למדיניות הממשלה. עם הרפורמה ברפת החלב, נוצרו שותפויות רבות בין רפתות קיבוציות, אך אף אחת לא פרשה מהענף.
רפת קריית ענבים היא הראשונה שהודיעה על רצונה לפדות את המכסה ולצאת לחלוטין מרפת החלב וכך לסגור מעגל, של מעל ל-80 שנות ייצור חלב בקיבוץ.
ההודעה על פרישת רפת קריית ענבים מהענף, צבטה מאוד לכולנו, כי הרי רפת זו נחשבה, מאז ומתמיד, לאחת הרפתות הטובות והמקצועיות ביותר בארץ ישראל, סיפקה חלב לירושלים, בעתות שקט וברעמי מלחמה ויש לה מקום של כבוד בהיסטוריה של גידול הבקר וייצור החלב בישראל.
יצאתי לשלמה דורי בארכיון הרפת ביפעת, למצוא את המקורות להשתלבות קריית ענבים במפת ייצור החלב בארץ ישראל. בארכיון מצאנו מסמך מרתק של החבר י. לביטוב שהתפרסם בעיתון השדה ז׳ בשנת 1927.
"הרבה נבואות רעות ניבאו לרפת בקריית ענבים, אך הנבואות האלו לא נתקיימו, משק הבנוי על הרים וסלעים, חוסר הספקה טבעית, הכול נקנה בטבין ותקילין, ירק אין והחל משנת תרפ״ג, הכזיב גם המעיין את מימיו, ומים במשורה ישתו שם.
חוץ מפגעי הטבע, עברה הרפת גם את כל הפגעים שמידי אדם באו לה: בניין הרפת וקניית הפרות, קריית ענבים הייתה חלוצת הרפתות המודרניות, וברפתה נעשו כל מיני ניסיונות שהצליחו ושלא הצליחו.
קריית ענבים הייתה גם חלוצה לקניית פרות מהחוץ – רפתות בן שמן, דגניה וכו' יסודן גם כן בקניות חוץ, אך שם קנו מספר פרות וחסל – הגזע השביח במשך הרבה שנים, מתוך גידול הדרגתי, ומספר הפרות גדל באופן טבעי. לא כן בקריית ענבים, הפרות הדמשקאיות אינן מתאקלמות משום מה שם, וכל הקניות של פרות בודדות דמשקאיות לא הצליחו.
קניות ביפו ובפתח תקוה, בשרונה ושוב ביפו, עם מומחים ובלי מומחים, כל מיני פרות, עד אשר גמל הצורך לקנות קנייה מרוכזת של פרות מחו״ל. הביאו בתרפ״ד 10 פרות מהולנד. המומחה שנסע להביא את הפרות, מצא שלמשק כזה, שאין לו ירק משלו, אין צורך להביא דווקא את הפרות המשובחות ביותר, וכדי שפרוצס ההתאקלמות, יעבור עליהן יותר בנקל, הביאו דווקא מבכירות.
לאחר מכן התברר, ששתי ההנחות אינן נכונות: לרפת שההספקה בה עולה ביוקר, יש צורך להביא פרות דווקא מיוחסות, ובנוגע למבכירות, התברר שהאחוז של הבלתי מוצלחות ביניהן, גדול יותר מאשר בפרות, שמביאים אחרי ההמלטה השנייה ואפילו השלישית.
- בתרפ״ד הביאו עוד פעם 10 פרות מהולנד וגם הפעם, רובן מבכירות.
- בתרפ״ה הביאו 3 פרות, שהיו כבר לאחר ההמלטה השנייה והשלישית ובתרפ״ו, הוציאו לפועל קנייה של 9 פרות אוסט-פריזיות, במחיר של 100 לירות כל פרה.
- מכל ההמלטות שבתרפ״ו, השארנו לגידול 9 עגלות וקבענו דרגה הרבה יותר גבוהה לגידול, זאת אומרת שמשאירים לגידול, רק מאותן הפרות שתנובתן היא מ-4,000 ליטרים ומעלה, וכל העגלות הנולדות מאימהות שתנובתן היא למטה מזה, נמכרות למשקים אחרים. במשך השנתיים האלו נמכרו יותר מ-20 עגלות למשקים שונים בארץ.
הרפת התפתחה להפליא
5 שנים של קיום הרפת זהו זמן קצר יותר מדי, בכדי להוציא מסקנות מסוימות, בכ״ז ישנן מסקנות אחרות, שהן בעצמן בולטות מתוך התפתחותה של הרפת ואלו הן:
א. רפת קריית ענבים יכלה לשמש מקום לגידול עגלות משובחות, שלא רק לצורכי המשק עצמו, אלא גם לצורכי משקים אחרים.
ב. הפרה ההולנדית קנתה לה זכות אזרח גמורה בסביבות ירושלים: הגידול המקומי אינו נופל בכמותו מפרות חו״ל.
על תחנת הניסיונות להתעניין ברפת הזו, לתת לה את העזרה המכסימלית, בייחוד בכל מה שנוגע לגידול, וכן ע״י הכנסת פר משובח מחו״ל. המשק יכול וצריך לתת מקום ללמוד ולהכשרה ברפת כזאת, לחיבורים אחרים של המשקים הצעירים.
ביקורת חלב, כבר הייתה בארץ ישראל וגם תיעוד נאות וכך מופיעות הטבלאות ההשוואתיות בעדרי ארץ ישראל ואין בהן ספק, על מקומה המכובד של רפת קריית ענבים – 25 פרות מתוך 45 הפרות המצטיינות, הראשונות בעדר הארץ ישראלי, שייכות לקבוצת קריית ענבים.
בימים אלה נסגר מעגל ורפת קריית ענבים, עם הישגיה הנפלאים לאורך שנות דור, סוגרת שעריה לתמיד
מסיפורי שלמה דורי
כלכלתו של קיבוץ קריית ענבים, התבססה כמעט כולה על הרפת, שבה עבדו 4 חברים בולטים: צבי רייכשטיין, יופן, יוסף ישראלי ולביטוב – כל המשק הסתובב סביב הרפת.
בשנות ה-40 המאוחרות פרצה מגיפה קשה ברפת: הפלות, עקרות וירידה חדה בחלב. הופיעה ועדה מקצועית ארצית, ביוזמתו של המזכיר אפרים שמאראגד, שבה היו גם יעקב עצמון, ד״ר פרוינד, מנחם שטורמן ורענן וולקני. אחרי בדיקת הממצאים פסקו שהסיבה לכך היא שיטת ההזנה, בניגוד לדעתו של רענן וולקני שגרס שהבעיה היא רפואית, עם גורם מידבק כלשהו.
אחרי הפסיקה, התמוטט צבי לחלוטין והיה שבר כלי, בהרגישו אחראי עיקרי לפגיעה בפרנסת הקיבוץ.
לימים, קמה המדינה ונתן איילון מונה על ידי ציזלינג, לאחראי על מחלקת הרבייה במכון הווטרינרי והוא מגלה בקריית ענבים ויבריופטוס – חיידק שגורם להפלות ומועבר על ידי הרבעה טבעית.
כשהייתי מזכיר ההתאחדות, נזכרתי בפרשה ובקשתי מחיים עפרוני העורך, לכתוב על הנושא, הסתבר שרענן וולקני היה היחידי שצדק וצבי לא אשם כלל בשיטת הזנה שלו, שהתבססה בעיקר על מזון מרוכז.
לאחר המאמר שהתפרסם ב-1971, קבלתי טלפון תודה ממזכיר קריית ענבים שהצלנו אדם בקיבוצו.
