מיכל מילגר1*, ד"ר ליאור רובינוביץ2, איציק אברבנאל3, ד"ר חיים ליבוביץ4, ד"ר שמואל גלילי5, יהל אפלבאום2 וד"ר אביב אשר2**
1תחום צאן, שה"מ, משרד החקלאות וביטחון המזון
2מכון המחקר מיגל/מו"פ צפון
3תחום גד"ש, שה"מ, משרד החקלאות וביטחון המזון
4מועצת החלב
5המכון למדעי הצמח, מכון וולקני
המחקר בוצע במימון קרן מחקרי שה"מ, תוכנית מס' 12802-23 וקרן מחקרי מועצת החלב, תוכנית מס' 506-0414-23
תקציר
על רקע עליות מחירי המזון והמשבר הכלכלי בענף הצאן בארץ, לצד אירועי אקלים קיצוניים ושנות בצורת, נבחנה השפעת הזנת כבשים לחלב בשחת קינואה צעירה לעומת שחת תלתן. לצמח הקינואה יתרונות כגידול מספוא, כגון: עמידות גבוהה לשינויי אקלים, יעילות גבוהה בניצולת מים, כמות היבול, איכות המספוא ואף הפחתה בפליטות גזי חממה על ידי מעלי גירה הצורכים אותו.
המחקר בוצע במשק מסחרי וכלל 46 כבשים מגזע אסף שחולקו לשתי קבוצות הזנה. מתוצאות הניסוי עולה כי הזנה בקינואה העלתה באופן מובהק את תנובת החלב היומית (2.43 ק"ג/יום לעומת 2.16 ק"ג/יום בקבוצת הביקורת), שיפרה את יעילות ניצולת המזון ב-10.7%, והפחיתה באופן מובהק את רמות התאים הסומטיים בסוף תקופת הניסוי – מדד המעיד על איכות החלב ובריאות העטין.
ממצאים אלה וההרכב התזונתי האיכותי של שחת קינואה (חלבון גבוה, ליגנין נמוך, נעכלות גבוהה), תומכים בפוטנציאל שלה לשמש כמספוא איכותי, במטרה לשפר את גידול הצאן גם מההיבט הכלכלי. לאור זאת, מומלץ להמשיך ולבחון את הזנת הכבשים בקינואה בהיקפים מסחריים ולקדם את פיתוח הזנים המתאימים לצרכים אלה.
מבוא ותיאור הבעיה
הייצור של ענפי הצאן מוערך בשנת 2021 בסכום של 1,212 מיליוני שקלים, על פי אומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). ייצור ענפי הצאן לחלב ולבשר נאמד ב- 8.9% מתפוקת ענפי בעלי חיים, ובכ- 3.8% מהתפוקה החקלאית הכוללת (32.2 מיליארד ₪). בשנים האחרונות ענף הצאן בישראל נמצא במשבר כלכלי חמור שנגרם בין השאר בשל עליות במחירי המזון. העלייה במחירי המים ושינויי האקלים והתשומות גרמו לעלייה במחירי המזונות הגסים. במקביל, עלו גם מחירי הגרעינים המיובאים ותשומות היבוא. בישראל ההוצאה של מגדלי הצאן והבקר על מזון מגיעה לכ- %60-70% מהוצאות הגידול. לעומת ענף הבקר, ענף הצאן משתמש במזונות גסים איכותיים (לרוב אספסת ובקיה), שמחירם גבוה באופן משמעותי מהחיטה, לכן ההוזלה במחירי המזון הגס ו/או שיפור יעילות ניצולת המזון לייצור חלב ובשר, יתרמו לשיפור הרווחיות בענף הצאן.
פתרון אפשרי להוזלת מחירי המזון הגס כולל התבססות על גידולים בעלי ניצולת מים גבוהה (היחס בין היבול או כלל החומר היבש לצריכת המים של הגידול), עמידות לשינויי אקלים קיצוניים (לדוגמה: יובש, קרה, שרב, עלייה במליחות הקרקע) ותכולת חלבון גבוהה. צמח הקינואה (Chenopodium quinoa Wild.) עמיד לתנאי סביבה קשים, כמו רוח, קור, בצורת, ברד ומליחות (Jaconsen, 2003). לצמח הקינואה אחוז חלבון גבוה, הנע בין 25%-30%, בשלב פנולוגי צעיר יחסית – בטווח שבין 10% ל-14% חומר יבש (ח"י), ובקש הקינואה 8%-10% חלבון (Asher et al. 2017; Asher et al. 2020; Asher et al. 2021). כמו כן, חלבון הקינואה הוא בעל ערך תזונתי גבוה ביותר ומכיל את כל חומצות האמינו החיוניות, כולל ליזין החסרה בדגניים, ומתיונין החסרה בקטניות (James, 2009).
צמח הקינואה עשיר בסאפונינים (Lim et al., 2020), שהם מטבוליט שניוני המפחית פליטות גזי חממה במערכת העיכול של מעלי-גירה, ואינם טוקסים למעלי גירה (מפורקים בכרס). הסאפונינים פוגעים בפעילות הפרוטוזואה העמילוליטית בכרס, וכך מדכאים פעילות מתאנוגנית בכרס. הפרוטוזואה משגשגת בתנאים אנאירוביים וכאשר זמינות הפחמן הדו-חמצני והמימן היא גבוהה. נוכחות הסאפונינים גורמת להפחתה של ייצור המימן בכרס, ובכך פוגעת בתנאים הנחוצים לפעילות הפרוטוזואה. ההערכות לגבי ייצור המתאן בכבשים הן שמתאנוגנים אלו מייצרים בין 9%-37% מסך המתאן הנוצר בכרס, זאת לפי מחקרים שונים (Patra et al., 2017).
במהלך השנים האחרונות נערכו במו"פ צפון מחקרים מקיפים לפיתוח הקינואה כגידול פלחה חדש דו-תכליתי בישראל – למאכל אדם (גרגירים) ולמספוא (שחת, תחמיץ וקש) (Asher et al. 2017; Asher et al. 2020; Asher et al. 2021; Asher et al. 2022). בשנים האחרונות נבחן גם גידול ישיר של קינואה למספוא ונבדקה השפעת ההזנה בקינואה על יצרנות מעלי הגירה, על יעילות ניצולת המזון ועל פליטת גזי חממה במעלי גירה (מע"ג). לאחרונה נבחן במו"פ גידול אביבי/קיצי של שחת קינואה צעירה אשר נזרעת בצפיפות גבוהה מאוד (של לפחות 600 זרעים/מ"ר), כשעומד הצמחים היה 380 צמחים למ"ר, והקציר בוצע 52 ימים מהזריעה. תוצאות הקדמיות הראו שהיבול (קציר ב- 18% ח"י של הצמח) הגיע לטווה שנע בין 340 ועד 520 ק"ג ח"י/דונם בקציר הראשון עם תכולת חלבון של 18%-24% (תכולה גבוהה יחסית לגידולי מספוא אחרים, כגון חיטה, אספסת ותלתן). היות שמחזור הגידול של הקינואה למטרת שחת צעירה הוא מהיר, ניתן לגדל למעשה לפחות שלושה מחזורי גידול בעונה ולהגיע ליבול הגבוה משמעותית מגידול אספסת או בקיה.
בשנת2021 נערכה תצפית הזנה הקדמית בדיר עזים מסחרי (דיר אלומות), לבחינה ראשונית של הזנת עזים חולבות בשחת קינואה צעירה כמזון הגס במנה (לעומת מנה שהכילה אספסת כמזון גס). הקינואה הוגשה בצורת "מזנון חופשי". תוצאות תצפית ההזנה הראו כי תנובת החלב של קבוצת הקינואה הייתה גבוהה באופן מובהק ב- 11%, יחסית לקבוצת האספסת. צריכת המזון על בסיס ח"י של קבוצת הקינואה הייתה נמוכה ב- 9.5%, יחסית לקבוצת האספסת. יעילות ניצולת המזון (תנובת חלב יומית/צריכת ח"י יומי) הקבוצתית של קבוצת הקינואה הייתה גבוהה ב- 20.4% יחסית לקבוצת האספסת. כמו כן, ספירת התאים הסומטיים (סת"ס, המהווה מדד לבריאות העטין) הייתה נמוכה באופן מובהק בחלב של העזים מקבוצת הקינואה, כלומר, בריאות העטין של קבוצה זו הייתה טובה באופן מובהק ביחס לקבוצת העזים שהוזנה באספסת. תוצאות הקדמיות אלו הצביעו על פוטנציאל ממשי בשילוב הקינואה הצעירה כמזון גס איכותי להזנה של עזים מניבות, ובהתאם להן נבחנה במחקר זה ההשפעה של הזנת כבשים לחלב בשחת קינואה.
נכון להיום, קיים מחסור משמעותי במידע הנוגע להשפעת הזנה בקינואה על ביצועי מע"ג, בעוד שמידע לגבי השפעת הזנת צאן בקינואה חסר לגמרי. עם זאת, שילוב של המידע הקיים בספרות (In-vitro) ותוצאות הקדמיות חיוביות מצביע על הפוטנציאל הגבוה של הקינואה לשמש כצמח מספוא איכותי וחדש להזנת צאן בישראל.
מטרת המחקר המוצע היא לבחון את השפעת ההזנה בצמח הקינואה על ביצועי כבשים לחלב, הכוללים תנובת חלב, הרכב חלב ואיכותו, צריכת מזון, משקל גוף ויעילות ניצולת מזון, בהשוואה להזנה בקטנית איכותית.
שיטות וחומרים
שלב גידול הקינואה
באוקטובר 2023 נזרעו בחוות מטעים בעמק החולה 5 דונמים של קינואה מהזן Mint vanilla. הקינואה נקצרה כשחת 51 ימים לאחר הזריעה, לאחר השתבלות ולפני שלב התמלאות הגרעין – כאשר הגיע ל- 16% חומר יבש בממוצע. יבול החומר הצמחי הגיע ל- 510 ק"ג ח"י לדונם (בקציר ראשון). לאחר הקציר שחת הקינואה הוקמלה בשדה ונארזה כבאלות מסחריות. לאחר הקציר נלקחו מדגמים מייצגים של חומר צמחי מאזורים שונים של הבאלה לצורך קביעת ההרכב הכימי. האנליזה כללה: בדיקת אחוז חלבון ושומן, אחוז דופן תא (NDF), אחוז ליגנין ואחוז אפר, נעכלות ח"י ונעכלות דופן תא (in vitro).
מהלך ניסוי ההזנה
הניסוי התבצע במשק ברוש במושבה יבניאל. עדר הכבשים מגזע אסף נחלב פעמיים ביום. לצורך ניסוי ההזנה נבחרו 46 כבשים מניבות מעל גיל 15 חודשים ועד גיל 5.5 שנים, כולן לאחר המלטה אחת לפחות. המרחק הממוצע של ימים מהמלטה: 44±11.1, משקל הגוף הממוצע עמד על 63.15±8.43 ק"ג, ותנובת חלב יומית ממוצעת: 0.22±2.36 ק"ג ליום. על פי פרמטרים אלו, חולקו הכבשים לשתי קבוצות מאוזנות של 23 כבשים כל אחת: קבוצת הניסוי הוזנה בשחת קינואה כמזון גס עיקרי בבליל (18.8%), וקבוצת ביקורת הוזנה בשחת תלתן כמזון גס בבליל (20.1%).
מנות הניסוי
קבוצת הטיפול הוזנה בשחת קינואה צעירה כמרכיב המזון הגס המרכזי במנת הבליל, וקבוצת הביקורת הוזנה בשחת תלתן כמרכיב הגס המרכזי בבליל. אחוז המרכיב הגס במנות היה דומה בשתי הקבוצות (28.5% במנת הקינואה, 29.7% במנת התלתן), כאשר בשתי המנות 9.7% מהמנה – מקורה בשחת אספסת (טבלה 1). המזונות הוכנו כמנה כולית (בליל) הארוזה בתוך שקים של כ-15 ק"ג כל אחד.
טבלה 1: הרכב, תכולת המרכיבים וערכי אנרגיה במנות המתוכננות [ההרכב מבוטא באחוזים על בסיס החומר היבש (ח"י)]
הרכב מזונות (% בח"י במנה) מנת טיפול (קינואה) מנת ביקורת (תלתן) שחת קינואה 18.8 – שחת אספסת 9.7 9.7 שחת תלתן – 20.1 שעורה שלמה 12.4 12.7 תירס שלם 26.2 25.7 מי סוכר 3.0 3.0 כופתיות 693 עמיר דגן 29.9 28.8 תכולות מרכיבים אחוז ח"י 0.89 0.90 אנרגיה נטו (מק"ל/ק"ג) 1.72 1.72 חלבון כללי 0.16 0.16 NDF 0.35 0.37 מזון גס 0.29 0.30
בנוסף למנה הכולית הוגש מדי יום לכלל הכבשים 1 ק"ג תערובת במחלוב (500 גרם בחליבת בוקר, 500 גרם בחליבת ערב). כמויות הבליל נקבעו לפי עודפי המנות שנותרו באבוסים במהלך ההרגלה.
הרגלה הדרגתית למנות החלה ב- 30/4/24. הרגלה למנות ניסוי מלאות החלה ב- 3/5/24. ב- 12/5/24 החל הניסוי (יום 0),והניסוי הסתיים ב- 17/6/24. הניסוי נמשך 36 ימים, לא כולל תקופת ההרגלה, ובסך הכול 45 ימים.
מדידות הניסוי
במהלך התקופה כולה נמדדה בשתי הקבוצות צריכת המזון (קבוצתית) ותנובת החלב (פרטנית) בתדירות יומית. בתחילת הניסוי ובסופו נשקלו הכבשים ובוצעו בדיקות של מצבן הגופני ודיגומי חלב. הדגימות נשלחו למעבדת החלב בקיסריה, לצורך מדידת הרכב החלב, מבחינת שומן, חלבון, לקטוז ותאים סומטיים. מתוך נתוני צריכת המזון, תנובת החלב והמוצקים בחלב, חושבה יעילות ניצולת המזון הקבוצתית.
ניתוח סטטיסטי – ניתוח הנתונים בוצע בשיטת Student's t test בתוכנת SPSS. השוואת צריכת המזון וניצולת המזון בין הקבוצות בוצעה ללא חזרות (צריכת מזון קבוצתית יומית), ולכן לא נותחה סטטיסטית. במשתנים שבהם נעשתה השוואה לאורך זמן, הניתוח שבוצע היה דו-גורמי.
תוצאות
תוצאות ההרכב הכימי של שחת הקינואה, התלתן והאספסת, ששימשו כמרכיבים הגסים במנות הניסוי, מוצגות בטבלה 2 שלהלן.
טבלה 2: תוצאות הרכב ונעכלות החומר הצמחי שבחומר היבש
אספסת תלתן קינואה מדד 14.8b ± 0.42 13.6b ± 1.38 22.4a ± 0.54 חלבון (% בח"י) 92.2a ± 1.12 92.7a ± 2.68 82.8b ± 3.13 חומר אורגני (%) 1.47b± 0.33 1.73b ± 0.18 3.08 a ± 0.64 שומן (% בח"י) 5.28a ± 0.27 5.71a ± 0.76 2.93b ± 0.38 ליגנין (% בח"י) 45.7a ± 3.73 52.7a ± 2.76 39.3b ± 3.98 NDF (% בח"י) 48.4ab ± 3.29 46.4b ± 2.45 52.2a ± 3.56 נעכלות NDF
(% מ- NDF)63.1b ± 1.44 64.3b ± 3.67 77.4a ± 2.64 נעכלות ח"י (% בח"י)
נתוני הכבשים לפני תחילת הרגלה כללו: גיל (שנים), מצב גופני (BCS), ימים בתחלובה (DIM), מספר תחלובה, תנובת חלב ממוצעת (Daily yield), משקל גוף, ספירת תאים סומטיים (סת"ס), והרכב חלב (לקטוז, חלבון ושומן) (טבלה 3). הכבשים חולקו לקבוצות מאוזנות על סמך מדדים שנבדקו בתחילת הניסוי (יום 0).
טבלה 3: נתונים ממוצעים של ביצועי הכבשים (n=46) בתחילת הניסוי (יום 0) ולאחר החלוקה לקבוצות ביקורת (n = 23, תלתן) וטיפול ,n=23) קינואה(, הכוללים: גיל, מצב גופני (סקלה של 5-0), ימים בתחלובה, תנובת חלב יומית ממוצעת, משקל גוף, מספר תחלובה, ספירת תאים סומטיים (סת"ס), והרכב חלב (לקטוז, חלבון ושומן). כל ערך מייצג ממוצע ± שגיאת תקן, ללא הבדלים בין הממוצעים (עבור P < 0.05 במבחן Student's t test).
קינואה – טיפול תלתן – ביקורת מדד 23 23 מספר כבשים (N) 2.91±1.01 2.78±1.31 גיל (שנים) 1.5±0.56 1.6±0.66 מצב גופני (סקלה 5-1) 45.6±11.2 42.3±11.1 ימים בתחלובה (ימים) 2.67±1.37 2.91±1.51 מספר תחלובה 2.48±2.06 2.61±1.79 תנובת חלב יומית (ק"ג/יום) 63.9±10.246 62.5±6.26 משקל גוף (ק"ג) 929±1016.3 1107.±1485.4 סת"ס (תאים*1000/מ"ל חלב) 5.07±0.63 5.15±0.61 לקטוז (%) 4.48±0.64 4.46±0.6 חלבון %)) 5.03±1.53 5.09±1.69 שומן (%)
תנובת חלב יומית (ק"ג/יום/ראש) רציפה במהלך הניסוי מתוארת באיור 1. בתחילת הניסוי לא היה הבדל מובהק בין הקבוצות, כשהתנובה הממוצעת הייתה 2.38±0.18 בקבוצת הטיפול, ו- 2.42±0.31 ק"ג חלב ליום בקבוצת הביקורת. באיור 2 שבהמשך ניתן לראות שתנובת החלב הממוצעת במשך הניסוי הייתה גבוהה באופן מובהק בקבוצת הקינואה מתנובת החלב שבקבוצת הביקורת (2.43±0.21 לעומת 2.16±0.12 בהתאמה, P<0.05).
צריכת החומר היבש הקבוצתית הייתה מופחתת ב- 2% בקבוצת הביקורת ביחס לטיפול (איור 3).
בתחילת ניסוי ההזנה היו כלל הכבשים במצב גופני ירוד של 1.5 בממוצע (בסולם 1-5). המצב הגופני השתפר בשתי הקבוצות במשך הניסוי, והגיע לערך ממוצע של 2.4, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות.
בדומה לתוצאות המצב הגופני, גם משקל הגוף (BW) לא נבדל בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת. המשקל הממוצע של שתי הקבוצות בסוף הניסוי היה גבוה מהמשקל בתחילתו (איור 4).
ניצולת המזון הקבוצתית (ק"ג חלב/ק"ג ח"י ליום) הייתה גבוהה יותר ב- 10.7% בקבוצת הקינואה ביחס לקבוצת הביקורת (איור 5).
לצורך יצירת התפלגות נורמלית וניתוח הנתונים הומרו ערכי ספירת התאים הסומטיים (סת"ס) מאלפי תאים למ"ל חלב ללוגריתם. ערכי הסת"ס לא נבדלו באופן מובהק בתחילת הניסוי בשתי הקבוצות. הסת"ס ירד באופן מובהק בקבוצת הטיפול שצרכה קינואה, ונטה לרדת גם בקבוצת הביקורת לאחר תקופת ההרגלה למנות המזון, ללא הבדל בין קבוצת הביקורת לקבוצת הטיפול. בסוף הניסוי היה הבדל מובהק ברמת הסת"ס הנמוכה שנמצאה בקבוצת הטיפול, לעומת רמת הסת"ס הגבוהה בקבוצת הביקורת, שחזרה לרמתה המקורית בתחילת הניסוי ואף נטתה להיות גבוהה יותר (איור 7). ממוצע הסת"ס בניסוי עמד על 1,107 אלפי תאים למ"ל חלב בטיפול הביקורת, לעומת 929 אלפי תאים למ"ל חלב בטיפול הניסוי.
לא נמצא הבדל מובהק באחוז השומן בחלב בין שתי הקבוצות בשלושת הדיגומים שבוצעו. הייתה ירידה מובהקת באחוז השומן בשתי הקבוצות בין הדיגום הראשון לשני ובין הדיגום השני לשלישי. [aa1]
אחוז החלבון בחלב של קבוצת הטיפול ושל קבוצת הביקורת מתואר באיור 9. אחוז החלבון בתחילת הניסוי לא נבדל בין שתי הקבוצות, הקינואה והביקורת. בדיגום אמצע ניסוי עלה אחוז החלבון בחלב באופן מובהק בשתי הקבוצות לעומת הדיגום בתחילת הניסוי. רמתו נמצאה גבוהה באופן מובהק בקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הביקורת. בדיגום בסוף הניסוי ירד באופן מובהק אחוז החלבון בחלב בקבוצת הטיפול ונמצא דומה לאחוז החלבון בקבוצת הביקורת (איור 7).
אחוז הלקטוז לא נבדל בין הקבוצות בשלושת הדיגומים. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה מובהקת באחוז הלקטוז בין דיגום תחילת הניסוי לבין דיגום האמצע. בקבוצת הביקורת נצפתה עלייה באחוז הלקטוז בחלב בדיגום בסוף הניסוי, יחסית לדיגום אמצע הניסוי.
דיון ומסקנות
מתוך התוצאות של ההרכב הכימי של השחתות עולה שהיתרונות הבולטים של שחת הקינואה ביחס לשחת תלתן מתבטאים באחוז חלבון, אחוז שומן, נעכלות NDF ונעכלות כרס מלאכותית (כרמ"ל), הגבוהים יותר בקינואה לעומת התלתן, ובאחוז ליגנין נמוך יותר בקינואה יחסית לתלתן. עם זאת, אחוזי החומר האורגני וה- NDF של הקינואה היו נמוכים יותר בהשוואה לתלתן. לקינואה יתרון יחסי בהרכב החלבון שלה, לעומת תלתן וצמחי מספוא אחרים. חלבון הקינואה הוא חלבון מלא הכולל את כל חומצות האמינו החיוניות, כולל ליזין החסרה בדגניים ומתיונין החסרה בקטניות (Abugoch et al. 2009). יתרונות אלו של הרכב הקינואה כגידול למספוא תואמים תוצאות מחקרים נוספים בספרות (Asher et al. 2020; Asher et al. 2017).
לצורך הימנעות מריכוז גבוה של סאפונינים בשחת צעירה (בקליפת הגרגיר), מבוצע קציר מוקדם של הקינואה. כתוצאה מכך, אחוז ה- NDF נמוך באופן יחסי למזונות הגסים הרווחים. מגבלה זו מדגישה את הצורך בבחינת זנים מתוקים, שבהם ניתן יהיה לבצע את הקציר בשלב בוגר יותר של הצמח, ועל ידי כך להעלות את אחוז ה- NDF. בנוסף, יש לבחון זנים נוספים שאינם מתוקים ומכילים NDF יותר גבוה גם בשלבים צעירים יחסית של הצמח, היות שקיימת שונות גבוהה באחוז ה- NDF בזני הקינואה השונים, ונוכחות הסאפונינים דווקא משפרת תכונות עמידות והגנה על הצמח מפני מזיקים וטורפים (Kaya & Aydemir, 2020).
[aa2] משקלן של הכבשים בשתי הקבוצות עלה בצורה מובהקת כעבור 15 ימים של הזנה במנות הניסוי ונשמר יציב לאורך הניסוי. במהלך הניסוי נראתה מגמת עלייה, אך לא מובהקת, בין המשקל ביום ה-15 לבין המשקל בסוף הניסוי, בשתי הקבוצות. ניתן לשער שהסיבה לכך היא המעבר למנה מאוזנת וכן המרחק ממועד ההמלטה. בהתאם לעלייה במשקל, עלה גם מצבן הגופני של הכבשים. השינוי ניכר לאחר 15 ימים בניסוי ונשמר עד לתום תקופת הניסוי עם ערך של 2.4 בממוצע לשתי הקבוצות.
צריכת המזון הקבוצתית הממוצעת (מחושב כח"י/יום/כבשה) הייתה דומה בין הקבוצות (הבדל ממוצע של 0.05 ק"ג בין שתי הקבוצות). תוצאה זו תואמת את התוצאות ההקדמיות של ניסוי ההזנה בקינואה בעזים חולבות, שבוצע באותו המשק שנה קודם (מועצת החלב, דו"ח 506-0414-23).
מתוצאות ניסוי ההזנה בכבשים (כמו גם בעזים) עולה כי שילוב של שחת קינואה לעומת שחת תלתן במנת החולבות העלה בצורה מובהקת את תנובת החלב, ולכך משמעות משקית וכלכלית, משום שלא היה הבדל משמעותי בצריכת המזון בין הקבוצות. עלייה בתנובת החלב בקבוצת הטיפול (קינואה), לצד ערכים דומים של צריכת מזון, עשויים להיות קשורים לנעכלות הגבוהה של הקינואה, וגם להשפעת הסאפונינים בהפחתת תגובה דלקתית, כרונית ואקוטית כאחד, כפי שמפורט בהמשך הפרק.
יעילות ניצולת המזון של קבוצת הטיפול הייתה גבוהה יחסית לקבוצת הביקורת בניסוי הנוכחי ותוצאה זו דומה לניסוי ההזנה של עזים מניבות בקינואה שקיבלו מנות דומות (מועצת החלב, דו"ח 506-0414-23). ממצאים דומים התקבלו בניסויים הקדמיים שבחנו השפעת הזנה בשחת קינואה בעגלים בפיטום ובפרות חלב לעומת הזנה בשחת חיטה (מועצת החלב, דו"ח 506-0413-22). בניסויים אלו נבדקה צריכת המזון בצורה פרטנית, ונמצא שיעילות ניצולת המזון בהזנה בקינואה הייתה טובה באופן מובהק יחסית להזנה בחיטה כמזון גס במנה. מתוצאות הביצועים בניסוי הכבשים עולה כי אמנם תנובת החלב הייתה גבוהה יותר בקרב הכבשים מקבוצת הטיפול, אך לא נמצא הבדל במשקל הכבשים ובמצבן הגופני בסוף הניסוי. כלומר, האנרגיה הנוספת שהתקבלה מהמזון בקבוצת הטיפול יחסית לביקורת הותמרה לייצור חלב. לפיכך, ניתן לשער כי הכבשים מקבוצת הטיפול הפיקו מהמזון יותר אנרגיה זמינה לתהליכים מטבוליים, דבר שעשוי לנבוע מנעכלות גבוהה יותר של המזון ומהתמרת תוספת האנרגיה שהתקבלה מהמזון למסלול ייצור החלב.
לסאפונינים ישנה השפעה על אוכלוסיית חיידקי הכרס, המתבטאת בדיכוי האוכלוסייה המתאנוגנית על ידי פגיעה בפרוטוזאות הניזונות מאוכלוסיית החיידקים העמילוליטים, שנוכחותם מעלה את נעכלות המזון המרוכז במנה (Patra & Saxena, 2009). שינוי זה שנגרם על ידי הסאפונינים, ובמיוחד דיכוי האוכלוסייה המתאנוגנית, מפחיתה את פליטת המתאן ולמעשה מעלה את היעילות המיקרוביאלית. כלומר, פחות אנרגיה נפלטת כגז, ויותר אנרגיה מנותבת לבניית אוכלוסיית החיידקים, המשמשת גם כמקור מזון מיקרוביאלי לבעלי החיים (Mastebroek et al, 2000). עם זאת, כמות גבוהה של סאפונינים המצטברת על קליפת הגרעין ומגיעה לשיא לאחר הבשלת הגרעין, תגרום למרירות רבה שדוחה את מעלי הגירה מלאכול את הקינואה – תופעה אשר נצפתה בניסויים הקדמיים בבקר ובצאן. לפיכך, הזנה בזנים מתוקים (בעלי ריכוז סאפונינים נמוך) עשויה לאפשר גם טעימות גבוהה של המזון וגם לספק סאפונינים שעשויים לשפר את הנעכלות תוך הפחתת פליטות גזי חממה.
לפי התוצאות הנוכחיות, ובהתאם לתוצאות בניסויי ההזנה הקודמים בעזים ובבקר, נראה כי יעילות ניצולת המזון, המייצגת את היחס בין כמות המזון הנצרך יחסית לכמות ולאיכות התוצר הסופי, גבוהה יותר בהזנה בשחת קינואה יחסית לשחת תלתן (ויחסית לשחת חיטה בבקר לבשר וחלב). מתוך כך משתמע כי גם מבחינה כלכלית, הזנה בקינואה עשויה להעלות את רווחיות הגידול. החשיבות הכלכלית של התוספת היומית של 270 גרם בייצור היומי של חלב בקבוצת הקינואה עומדת על 1.28 ₪ בממוצע לכבשה ליום, בהתבסס על מחיר בסיס של 4.73 ₪ לליטר חלב בשער הדיר (מועצת החלב אפריל-יוני 2024).
העלייה בריכוז החלבון בחלב בקבוצת הטיפול יחסית לביקורת באמצע הניסוי מהווה יתרון נוסף לשימוש בשחת קינואה, היות שבתעשיית חלב הצאן ישנו ביקוש לחלבון גבוה לצורך תהליכי עיבוד החלב לגבינות. עם זאת, בסוף הניסוי לא נמצא הבדל בין הקבוצות, ואחוז החלבון בחלב של שתי הקבוצות ירד באופן יחסי לאחוז החלבון באמצע הניסוי, כך שלא ניתן לקבוע כי ההזנה בקינואה תורמת לעלייה קבועה באחוז החלבון בחלב.
מעבר להבדל הבולט בתנובת החלב וביעילות ניצולת המזון של כבשים מקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הביקורת, מרכיב התאים הסומטיים בחלב נבדל גם כן באופן מובהק בסוף הניסוי, כאשר ספירת התאים הסומטיים בחלב של כבשים מקבוצת הטיפול הייתה נמוכה יחסית לקבוצת הביקורת. תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם תוצאות ניסויי ההזנה בעזים ובפרות חלב שהוזכרו לעיל. כמות גבוהה של תאים סומטיים עשויה להיגרם כתוצאה מזיהום בעטין, ומעידה לרוב על דלקת עטין כרונית או אקוטית (Barkema et al, 2008). בספרות ישנן עדויות לכך שעלי הקינואה מכילים, בנוסף לסאפונינים, חומרים בעלי פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון (Liu et al, 2020). ממצאים אלו עשויים להסביר את ההפחתה בתאים הסומטיים בקבוצת הטיפול שהוזנה בקינואה. עם זאת, יש לציין כי כמות התאים הסומטיים הייתה בטווח המסווג "מעולה" בשתי הקבוצות, על פי תקנון איכות חלב צאן של מועצת החלב (0-1000 אלפי תאים למ"ל). זאת, למעט בקבוצת הביקורת בסוף הניסוי, שאז עלתה הספירה ליותר ממליון תאים למ"ל (סיווג א').
לצורך ביסוס הטענה שהחומרים הפעילים בקינואה הם אלו שהביאו לערכי תאים סומטיים נמוכים, יש לבצע ניסויים ייעודיים שיבחנו את השפעת החומרים על תאים ורקמות שונות (ניסויי in-situ, ex-vivo). סיבה נוספת לירידה בתאים הסומטיים בקבוצת הטיפול עשויה להיות קשורה לעלייה במצבן הגופני ובמשקלן של הכבשים, היכולה לשפר את העמידות החיסונית של הכבשים ולהסביר את הירידה שנצפתה בתאים הסומטיים בחלב בשתי הקבוצות לאחר 15 יום בניסוי. עם זאת, הירידה הייתה מובהקת רק בקבוצת הקינואה, ולכן ניתן לשער שהמטבוליטיים המשניים בקינואה הם שתרמו לכך.
למרות היתרונות הבולטים בתנובת החלב, ביעילות המזון ובכמות התאים הסומטיים בהזנה בקינואה לעומת תלתן, עדיין קיים קושי לקבוע את הרווחיות הכלכלית בשימוש בקינואה, מכיוון שעד כה נעשתה האבסה בשחת קינואה בישראל בתוך משקים שגם גידלו קינואה במשקם, כך ששחת הקינואה לא תומחרה במרכזי מזון מסחריים. בהיעדר הצעות מחיר ריאליות, לא ניתן לבחון אם שילוב קינואה במנה במקום תלתן יהיה רווחי יותר מבחינה כלכלית.
לאור היתרונות שנמצאו בניסויי ההזנה בבקר ובצאן, מומלץ לבחון גידול מסחרי של קינואה כמספוא על ידי מרכזי המזון, וכן לתמחרה כך שתתאפשר בחינה כלכלית מדויקת של השימוש בה להזנת כבשים לחלב, ובכלל בענפי הצאן והבקר בישראל.
לסיכום, תוצאות נתוני ניסוי ההזנה בכבשים חולבות מציגות יתרון מבחינת יעילות ייצור החלב ואיכותו. נתוני האיכות של הקינואה יחסית לתלתן מצביעים על הפוטנציאל הגבוה של הקינואה לשמש כצמח מספוא איכותי וחדש בסל גידולי השדה למספוא לצאן בארץ. במטרה לבסס תוצאות אלה, יש לבחון את שילוב הקינואה במנת כבשים חולבות ברמה המסחרית, עם כמות פרטים גדולה יותר ובאחוזים שונים של שחת קינואה במנה. כמו כן, ישנה חשיבות גבוהה להמשיך ולבחון זני קינואה נוספים בניסויי הזנה עתידיים, ובמיוחד זנים המכילים אחוז גבוה יותר של NDF וזנים מתוקים (דלים בסאפונינים).
רשימת ספרות ניתן לקבל ממחברי המאמר
תודות
למשק ברוש (גיא ורן); לצוות המעבדה של ד"ר אביב אשר: רון איתן, איתן סלע, יפעת כרמי; לד"ר ליאור זמיר מהשירותים הווטרינריים – על השתתפותם בניסוי.
[aa1]גל, הייתי מוסיף את הגרף של השומן כדי שהקוראים יוכלו להתרשם מהערכים אבל לשיקולך
[aa2]אני חושב שכדאי להוריד את האינפורמציה הזאת כי זה יכול להביך את המגדלים
