צַבָּע נפל מפיגום עליו עבד באתר בנייה (שכונת 'הדבורים') בקיבוץ גלעד, נחבל, ניזוק ונקבעה לו נכות תפקודית בשיעור גבוה. הצַבָּע-התובע הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה לפיצויים בגין נזקיו כנגד הקיבוץ, וכן נגד החברה הקבלנית שהעסיקה אותו, קבלן עבודות הטיח (הבעלים של הפיגום ממנו נפל הצַבָּע), חברת היועצים לפרוייקט וחברות הביטוח של הצדדים.
גם המוסד לביטוח לאומי הגיש "תביעת שיבוב" כנגד נתבעים אלה, שכן מדובר בתאונת עבודה. אם יימצא שהם אחראים, ידרוש המוסד שהם ישפו אותו בעד התשלומים שהוא ישלם לתובע כנפגע בעבודה.
עוד מקרה בו הקיבוץ נתבע לשלם פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לנפגע-התובע, שכן הקיבוץ "מזמין העבודה" ו"בעל המקרקעין" או "המחזיק" בהם ובמבנה בו בוצעה העבודה. המהות של התקשרות הקיבוץ עם מבצעי-הבנייה היא זו שתפטור את הקיבוץ מאחריות או שתכלול אותו בין האחראים לנזק.
התובע קיבל הוראה ממעסיקתו לצבוע קורה בגובה של 4.5 מטרים. הוא עלה על פיגום תלוי, שאובטח בחבלים אל מוט שהוצב בתוך המבנה. האבטחה נועדה להצמיד ולקבע את הפיגום אל קיר המבנה (זהו פיגום שהיו מעבירים מבית לבית). חבל האבטחה שאמור היה להדק את הפיגום לקיר היה חתוך. הפיגום עצמו לא נפל, אך התובע נפל ברווח שנוצר בין הפיגום לבין הקיר.
השופטת עירית כהן משרטטת את גבולות האחריות של הנתבעים השונים. פקודת הבטיחות בעבודה" והתקנות שנחקקו מכוחה, קובעות מהם אמצעי הזהירות והבטיחות אותם יש לנקוט בעת ביצוע עבודות בניה ועל מי מוטלת האחריות לקיומם.
הקיבוץ התקשר בהסכם עם חברה קבלנית לביצוע עבודות הבנייה בפרוייקט. החברה היא "קבלן רשום", בעלת ידע וניסיון בביצוע פרויקטים. לפי ההסכם, הוטל עליה לשמש "קבלן הראשי" ו"מבצע העבודה". היא התחייבה למנות מהנדס ביצוע, מנהל עבודה כללי וכן ממונה על הבטיחות על האתר.
עוד התחייבה לספק את כל אמצעי הבטיחות והמיגון הנדרשים. בהתאם, היא מינתה אחד מעובדיה כמנהל עבודה וממונה על הבטיחות באתר. החברה המעסיקה של הצַבָּע, והיא זו שהתקשרה עם הקבלן לביצוע עבודות טיח.
כאשר ממונה מנהל עבודה, האחריות למילוי הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) מוטלת עליו, פסקה השופטת, ועליו האחריות לתקינות הפיגום.
בהסכם שערך הקיבוץ עם החברה הקבלנית, היא התחייבה לספק את הפיגומים באתר, ולוודא שיעמדו בדרישות הבטיחות. היה עליה לספק פיגומים תקינים לתובע, גם מכוח היותה מעסיקתו, אך היא הפרה את חובתה, שכן הפיגום שסופק לתובע לא היה תקין.
החברה הקבלנית, ציינה השופטת, בכובעה כ"קבלן הראשי" ו"מבצע העבודה", אחראית, מכוח התקנות, על בטיחות העובדים באתר. יש לה גם אחריות שילוחית, למחדליו של מנהל העבודה שהיא מינתה.
בנסיבות בהן הקיבוץ כ"מזמין" העבודות התקשר עם "קבלן ראשי", האחריות לבטיחות העובדים היא של "הקבלן הראשי" ומנהל העבודה. לקיבוץ יכולה להיות אחריות אם התרשל בבחירת הקבלן, אך השופטת פסקה שלא כך היה, ואין להטיל עליו אחריות.
אשר לקבלן הטיח – זה הותיר את הפיגום במקום, לבקשת מנהל העבודה, כדי שהצבעים יוכלו להשתמש בו. הוא הקים את הפיגום לצורך שימוש עצמי, ואין עליו כל אחריות. גם חברת היועצים לא נמצאה כאחראית לאירוע, אמרה השופטת, שכן לא הוטל עליה לפקח על עבודות הבנייה או הבטיחות באתר.
שורה אחרונה: רק החברה הקבלנית אחראית לאירוע התאונה ולפיצוי התובע בכדי 2.9 מיליוני שקלים. המוסד לביטוח לאומי ישלם לו תגמולי פגיעה של 2.68 מיליוני שקלים. המוסד אינו יכול, הסבירה השופטת, לדרוש מהחברה הקבלנית שתפצה אותו על תשלומי הגימלה שהוא ישלם לתובע, שכן היא היתה המעסיקה של התובע ושילמה עבורו דמי ביטוח לאומי.
בנייה בקיבוץ: תמונה באדיבות אתר בית המשפט
