הפרדה פוליטית בין מדינות שהגבולות ביניהן פתוחים והכרזה על הכרה של מדינת ישראל בזכות הפלסטינים למדינה, הן מעשה מדיני נדרש
בשלו התנאים
ההכרזה על הקמת המדינה בשנת 1948 לוותה בתגובה מידית של מדינות ערב הסובבות את ישראל שמטרתה הייתה ביטול הקמת המדינה היהודית.
אם קודם למלחמה הזו נקבעו גבולות המדינה היהודית על פי הצעת החלוקה של האו"ם, נוצר מצב חדש, שבו מחד נפרצו גבולות החלוקה, ומאידך לא נוצר שום מסמך חדש המגדיר את שטחה וגבולותיה של המדינה החדשה.
בשנת 1967 ובעקבות מלחמה שנכפתה שוב על ישראל, קיבלה ישראל שליטה על כל מרחבי ארץ ישראל המערבית. שאלת גבולות הקבע של מדינת ישראל, ושטחה הריבוני, לא זכו גם הפעם למענה. יותר מכך, שאלה חשובה זו הפכה לסלע מחלוקת פנימית קשה, שרק העצימה עם השנים שלאחר מכן.
המצב הזה בו למדינה אין עדיין מרחב ריבוני מוכר וגבולות קבועים, ויש סכסוך טריטוריאלי לא פתור, מלמדים שהמדינה שהוקמה לפני 77 שנים היא עדיין מדינה שבדרך.
בשנת 1976 הגיש פרופ' אברהם וכמן לראש הממשלה יצחק רבין תזכיר תחת השם "ראשי-פרקים לפתרון טריטוריאלי ולתוכנית פיזית כוללת לטווח ארוך". תזכיר זה הפך במרוצת הזמן לתוכנית שלצורך הפצתה הוקמה בשנת 1989 עמותה בשם "עמותת שדרה כפולה לישראל".
מאז פרסומה ועד היום, לא הוצגה תוכנית שלמה עבור מדינת ישראל בגבולות קבע כמוה.
הטענה שלי, אותה אציג כאן בפניכם, שהיום בשלו מחדש התנאים להצגת התוכנית הזו ולהשגת יעדיה. במילים אחרות, בשלו התנאים להשלמת ההקמה של מדינת ישראל, גם כאשר פתרון הסכסוך היהודי-ערבי עדיין לא נראה באופק.
תוכנית ה"שדרה הכפולה"
התוכנית היא קביעת גבולות קבע למדינת ישראל, בארכיטקטורה שונה מהמצב הקיים שבו כל המדינה מצטמצמת לרצועה דקה במערב. תוקם רצועה מקבילה במזרח, דהיינו מרמת הגולן בצפון בואך אילת בדרום. תוכנית זו מזכירה את תוכנית אלון אבל היא שונה ממנה.
גבולה המזרחי של הרצועה/שדרה המזרחית הוא נהר הירדן, וגבולה המערבי כביש אלון אליו עוד נחזור בהמשך.
תנאי ראשון והכרחי להשגת יעדי התוכנית הוא סיפוח כל השדרה המזרחית למדינת ישראל ויישוב מואץ של כל השדרה ביישובים יהודיים.
ירושלים, שתעבור עכשיו למרכז המדינה, ולא תהיה עוד בשוליה, תהיה בלב רצועה המחברת בין שתי השדרות.
מרחבי יהודה, שומרון ודרום הר חברון, רצועת עזה, כמצוין במפה המצורפת, יוכרו על ידי מדינת ישראל כשטח המיועד למדינה פלסטינית.
יקבע מעמד נפרד לתושבות ואזרחות. ערבים ויהודים יוכלו להיות תושבים במדינה אחת ואזרחים במדינה האחרת. לא יגורשו ולא יעקרו ממקומם יישובים או תושבים משום צד. התושבים היהודים בתחום הישות הפלסטינית יהיו רשאים להחזיק באזרחות ישראלית וזכות מקבילה תהיה לפלסטינים שיישארו בתחום השטחים שיסופחו לישראל. כל השטח המיועד למדינה פלסטינית, יהיה מפורז ללא צבא ונשק.
תהיה אופציה לקונפדרציה: ישראל-ירדן פלסטין.
לא תותנה מראש הסכמה של הפלסטינים לתהליך.
ישראל תממש בכל מקרה באורח חד-צדדי את הצעדים הבאים:
- החלת המשפט והמנהל של ישראל על האזורים החיוניים לה, הנזכרים לעיל.
- פיתוח נמרץ ומועדף של ה"שדרה המזרחית".
במקביל תישאר הדלת פתוחה בפני הפלסטינים להצטרף לתהליך על יסוד תוכנית זו.
מה היתרונות העומדים לזכות ישראל עד כה?
ארץ ישראל היא ארץ קטנה שכל מרכיביה הגיאוגרפיים שלובים זה בזה. לא ניתן לחלק את הארץ ולהפריד בין מימיה, שמיה והריה. לעומת זאת, מבחינה דמוגרפית, ההתיישבות בארץ ישראל מאופיינת בגושים נפרדים של אוכלוסיות שונות. הפתרון האפשרי, וכנראה אין שני לו, הוא הפרדה פוליטית בין מדינות שהגבולות ביניהן פתוחים.
גם אם אין נכונות פלסטינית להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, ולהימנע מהכרזה על מדינה פלסטינית בחלק של ארץ ישראל, עצם ההכרזה על הכרה של מדינת ישראל בזכות הפלסטינים למדינה, היא מעשה מדיני נדרש. זכות למדינה מפורזת מצבא וטרור.
בשנת 1986 הוקמה עמותה בשם "העמותה לקידום תוכנית השדרה המזרחית" ששמה לה למטרה לקדם את התוכנית בכל המישורים הנדרשים. הצוות היוזם כלל את: מיכאל גל ז"ל, דובי הלמן, פרופ' אברהם וכמן ז"ל, דודיק רוטנברג, אלישע האס, יצחק בר-און, יוחאי בן נון ז"ל, אלישע שלם ז"ל, אורי אור, שמואל ניסים, אבשלום דולב.
היום אין עוד צורך בקיומה של העמותה. כל המפתחות להשגת מטרות התוכנית נמצאים בידי מדינת ישראל.
תוצאות מלחמות התגובה שניהלה בהצלחה מדינת ישראל אחרי התבוסה המכאיבה של 7 באוקוטובר, השמיטה מידי יריביה של ישראל את היכולת לכפות עליה מהלכים. פעם נוספת יש בידי מדינת ישראל את כל הכלים והמפתחות כדי לקבוע את גבולות הקבע שלה, כמו גם לשלול מהפלסטינים את היכולת להשיג את חלומם על מדינה פלסטינית מהים עד הנהר.
לגבולות הקבע שמתווה השדרה המזרחית יש הסכמה בינלאומית רחבה. כולל נטרול רצועת עזה מטרור.
אין בונים בית בלי להגן עליו
נדבך נוסף שצריך להקים אותו עכשיו מחדש הוא זה של ההגנה המרחבית.
ההגנה המרחבית ימיה כימי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. זו לא הייתה שמירה על ביטחון גרידא, אלא חלק מתפיסת העולם הציונית של המגל והחרב. אין בונים בית בלי להגן עליו. עכשיו זהו תפקידו של השלטון המקומי, המועצות האזוריות.
למצב החדש יש כמה השלכות שאיתן יהיה צורך להתמודד.
את הגליל התחתון והעליון, התחומים בין שתי השדרות, לא יהיה צורך להמשיך ולייהד. יהיו בו תושבים ערבים וישראלים, אבל רק אזרחים ישראלים. אותו הדבר לגבי הנגב הצפוני. ימשיכן לשבת בו תושבים בדווים, אבל יהיו בו רק אזרחים של מדינת ישראל.
בעוד ישראל מנהלת את מלחמתה להחזרת כל החטופים, צריכה ישראל להשלים את שלב המדינה שבדרך לכלל הקמתה של מדינת ישראל בגבולות הקבע שלה.
מדינת ישראל קמה כביתו של העם היהודי. היא הוקמה כנאמן של העם היהודי כולו. לפיכך המוסדות הלאומיים של העם היהודי, ההסתדרות הציונית, קק"ל, קרן היסוד, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ימשיכו להתקיים דרך קבע ולא כגופי מעבר. כל מי שמשלם את מיסיו, השקל, יהיה חבר בהסתדרות הציונית. חלק מן העם היהודי ימשיך לחיות בתפוצות עוד דורי דורות.
מדינת ישראל מתחילה לספור את ימיה מ-ה' באייר תש"ח. העם היהודי מתחיל לספור את ימיו, מיום צאתו את ארץ מצרים.
