הוא שירת בסיירת צנחנים, לחם במלחמת ההתשה, נלחם בפעולת כראמה, היה איש שב"כ במבצעים, בתפקידי ניהול ותמיד בראש גדול. היום הוא מוביל את תנועת "צועדים יחד לעתיד משותף" המקדמת חזון של יצירת חברה משותפת בין יהודים וערבים בישראל. "הקריירה הראשונה שלי," מסביר עמיר מורן, "מאופיינת בהתמודדות עם האויבים שלנו". "בגיל 48 למדתי גישור והפכתי למגשר… נוכחתי שיישוב סכסוכים וקונפליקטים בין קבוצות זהו אתגר עצום. בוודאי שגישור בין קבוצות של ערבים ויהודים"
"צועדים יחד לעתיד משותף" זו תנועה שהקימו ויזמו שלושה אנשים. יעקב יוניש מבית השיטה, אריק רוניס, שהיה בעברו איש בטחון וסאלח גריפאת, מבית זרזיר. אני אישית, בשל היכרותי עם יוניש, קיבלתי מיילים שהראו לי שלושה אנשים שבחזונם מובילים ויוצרים תנועה צומחת וגדלה, שמנכיחה יחסיי רעות אחוה ושלום. שלושת בעלי החזון הפכו רעיון למציאות. כשמה של התנועה, עוד ועוד אנשים, הצטרפו לצעידה משותפת, לעתיד משותף.
אמיר מורן הוא גבר המניף מתחילת דרכו ועד היום את דגל העשייה והמימוש למען הציבור הישראלי. מורן נולד במושב בית ינאי, שבעמק חפר. אמו היא בת נהלל. אמיר הוא מראשוני הישוב תמרת שבעמק יזרעאל. בצעירותו היה בשרות הבטחון. היה מרכז הישוב ועוסק שנים רבות בגישור. מורן פעיל שנים ארוכות בנושאים ארץ ישראלים. מזה כשנתיים הוא מוביל את תנועת "צועדים יחד לעתיד משותף".
אמיר: "אהבתי את הדרך בה התנועה פעלה. הצטרפתי, הייתי בוועד המנהל. הובלתי פרויקט שנקרא 'צועדים לפיוס'. החזון שלנו הוא חזון של יצירת חברה משותפת בין יהודים וערבים בישראל, בעיניי זוהי שליחות. מתקיים במיזם הזה תהליך של בניית הסכמות בין ערבים ויהודים. ברור שבהליכה לתהליך שכזה חייבת להיות אופטימיות ואמונה. העיסוק בתהליך זה, לא מתייחס כלל להסדרים מדיניים. אנו מתמקדים ביצירת חברה משותפת.
"עד שנכנסתי לפעילות בתנועה, מעולם לא היו לי קשרים עם ערבים. ההצטרפות שלי לפעילות פתחה בפניי מסלול נוסף. כיום, ישנם ארגונים רבים שעוסקים ביחסיי יהודים ערבים. המייחד את 'צועדים יחד לעתיד משותף' היא ההדדיות המוחלטת בין ערבים ליהודים. אנחנו מקפידים שיהיה איזון במספר האנשים הפעילים משני המגזרים. אני הוא היושב ראש משותף מטעם המגזר היהודי. ד"ר ריטה חורי באה מהמגזר הערבי ושנינו מכהנים יחד כיושבי ראש העמותה.
"בוועד המנהל יש כמות זהה של אנשים משני המגזרים, כולל נשים ערביות. יוזמיי ומקימי התנועה החליטו שתהא זו עמותה פעילה בעשייה, מתוך אמונה שעשייה ויצירה משותפת, תיצור הליכה ביחד אל עבר עתיד משותף. יצרנו פלטפורמה של פעילויות משותפות. התחום אותו אני מוביל הוא התחום הערכי. מתקיים שיח מתמיד על הנושא. התחלנו בתהליך הזה במרתון של סדנאות וכיום ישנם כמאתיים אנשים פעילים, כולם מתנדבים. בוועד המנהל של העמותה מכהנים עשרה אנשים. חמישה יהודים וחמישה ערבים."
כיצד אתם מצרפים אנשים לעמותה?
אמיר: "ההצטרפות היא בעיקר מפה לאוזן. חבר מביא חבר. חשוב לי להדגיש, הרעיון הוא ליצור פיילוט שישקף תהליך. ברור לי היום, שכשבעים אחוז מהערבים, וששים אחוז מהיהודים, רוצים את אותו עתיד. רוב האנשים רוצים ושואפים לאותם דברים. מסתבר שחלק גדול מהמגזר הערבי מקבל את זה שזוהי מדינת היהודים."
ומה בשבילך עושה ההתעסקות והפעילות בתנועה?
"בעבורי, ההתעסקות והמעורבות בעמותה היא מוטיב של תקוה גדולה. גדלתי במושב בית ינאי, החינוך בעמק חפר, הפעילות שלנו כנוער בתנועת המושבים, החינוך שקיבלנו, לשרת בצבא כחיילים קרביים. שירתי בצבא בסיירת צנחנים, הייתי בצבא בשנות מלחמת ההתשה, נלחמתי בפעולת כראמה. השתחררתי, הייתי בשב"כ במבצעים, בתפקידי ניהול. כפי שחונכתי, הייתי תמיד בראש גדול.
"אני תמיד מעורב. הקריירה הראשונה שלי מאופיינת בהתמודדות עם האויבים שלנו. בגיל 48 למדתי גישור והפכתי למגשר. יש הקבלה בין כל מה שעשיתי והפעילות שלי היום. מהות הגישור היא הסכמות בין אנשים ומציאת הגשר המשותף ביניהם. הבחירה שלי בגישור נבעה גם מהאמונה שניתן לפתור סכסוכים. כל שעשיתי נכנס בפעילות הזו שלי. הן בכל דרכי והן בפעילות העמותה, מתקיימים שיתופיי פעולה ויוזמות רבות של אנשים. מה שיפה בעמותה הזאת, שהיוזמות מגיעות הן מהשטח והן מהנהלת העמותה. יש כאן כר ענק של עשייה."
"למשל, בחורה יהודיה הציעה להקים קבוצה של ריקוד חופשי, היא עצמה עוסקת בריקוד. הרמנו את הכפפה. יצרנו שיתוף פעולה עם עיריית נוף הגליל והקצו לנו מקום. הייתה היענות יפה של נשים משניי המגזרים. מכיוון שהעלות מאד נמוכה, המשתתפות משלמות סכום סמלי. זוהי קבוצה שנפגשת אחת לשבועיים. הריקוד המשותף, יצר הווה משותף, שמוביל למימוש החזון, עתיד משותף. ברור לחלוטין שבפעילות הזאת מתקיימים כל הפרמטרים היוצרים תקשורת, חברויות וקשרים אישיים.
"יוזמה נוספת הגיעה מחברת ועד ערביה. היא הציעה ויזמה קבוצה של נשים מבשלות יחד. הקבוצה הזו הוקמה והנשים נפגשות באזור הגלבוע. הקבוצה מונה כעשרים נשים, הן נפגשות כבר ארבע שנים.
"בשנה האחרונה הקמנו קבוצה של טיולים משותפים. כל טיול אליו אנחנו יוצאים מתוכנן כך שנבקר באתרים מעניינים של שני המגזרים. שמנו לנו כמטרה לחבר בין השורשים של המגזר הערבי והמגזר היהודי. למשל, יצאנו לטייל באזור בירעם. בטיול ביקרנו בכפר הערבי בירעם, כפר נטוש לטובת שטח אש של צה"ל. ביקרנו בבית הכנסת העתיק שם, שהוא אחד מבתי הכנסת היפים והשמורים בארץ. כל הטיולים שלנו וכל הפעילויות הם תמיד בגובה העיניים. יש לנו כוונה, להוציא טיולים פעם בחודש. אנו מייצרים עוד ועוד פעילויות ובכך אנחנו יוצרים אדוות גלים. רב הפעילויות שלנו מגיעות מהאנשים שהצטרפו לעמותה. יותר ויותר אנשים, יוזמים ומשפיעים בפעילותם. אני נוכח שכל יוזמה וכל פעילות מרחיבה ומצמיחה את התודעה ואת המודעות לקשר ויחסים בין ערבים ויהודים."
מה הכח המניע אותך?
"ההבנה שזהו צו השעה, צו השעה לכולם. אנו חיים יחד והמעורבות שלי בנושא הזה, הופך אותי, את כולנו, לאנשים מיטיבים. בשנה האחרונה, מכון טרומן עשה סקר במגזר הערבי. הסקר עסק בנושא שאלת הזהות של המגזר הערבי. השאלות שנשאלו המשתתפים היו: האם אתה ישראלי? האם אתה ערבי ישראלי? ערבי מוסלמי? פלסטינאי?
"ארבעים אחוזים מהנשאלים ענו שהם מגדירים עצמם כערבים ישראלים. עשרים אחוזים ענו שהם מגדירים עצמם קודם כישראלים. רק שבעה אחוזים הגדירו עצמם קודם כפלסטינאים. מתקיים כאן תהליך של ישראליזציה, אני רואה את זה בחיי היום יום. המגמה הזו היא זו שמובילה והיא שתנצח בגדול. אנחנו לא מתיימרים ליצור חיים משותפים. המטרה שלנו היא להתגבר על מחסומים, על פחדים, דעות קדומות וזרות.
"'צועדים יחד לעתיד משותף' היא תנועה שכשמה כן היא – צניעות כדרך ארץ. אין לנו כמעט משאבים כספיים. יש מספר קטן של תורמים שתורמים לתנועה באופן קבוע. אנחנו לא רצים לתקשורת. המגמה שלנו היא הרחבה – משתדלים מאד לשמור על הקיים. שומרים על האיכות ומתאמצים לייצר את התוצאה הרצויה. יש לנו פעילויות אותן אנו מנסים לשכפל. למשל, מתקיים חוג צילום. המשתתפים מעלים תמונות לאתר שלנו. התמונות הללו מביאות יוזמות שכפול במקומות נוספים. עשינו סדנאות בנושא הערכי. לאחר קיום הסדנאות קמה קבוצה של אנשים שהשתתפו בסדנאות, והקימו ברעננה קבוצה שעובדת באופן עצמאי. הקבוצה מורכבת מאנשים שהם תושבי טירה, כפר סבא ורעננה. קשרנו להם מנחה והם ממשיכים בדרכנו, בדרכם. הרעיון של השכפול יוצר עשיות נוספות באזורים אחרים."
מהו הפרמטר המאפיין את אלו שמצטרפים לפעילויות המשותפות של "צועדים יחד לעתיד משותף"?
"גאווה לאומית – זה הפרמטר הראשון. הן היהודים והן הערבים גאים בלאום שלהם. הערכה עצמית היא המפתח לשיתוף פעולה בינינו. כמו בגישור, הרעיון הוא יצירת גשר והסכמות. כל מי שבתנועה זו יוצא מנקודת הנחה, שהחיבור בין יהודים לערבים עולה על סך חלקיו. השונות, זה היתרון. יש יתרונות בלתי רגילים בחיבור בין תרבויות שונות."
איך הגעת לתנועה ולפעילות הזאת?
"גישרתי ויישבתי סכסוכים בין קבוצות של אנשים. נוכחתי שיישוב סכסוכים וקונפליקטים בין קבוצות זהו אתגר עצום. בוודאי שגישור בין קבוצות של ערבים ויהודים. זהו אתגר גדול ומשהו שגם נותן סיפוק גדול, קידום ויצירת חיים משותפים של שתי קבוצות אוכלוסייה. מבחינתי, אם גרמנו לאנשים להיות קשובים אחד לשני – עשינו את שלנו. "כשאני מתבונן על עצמי, על מה שעברתי ומה שעשיתי, הפעילות שלי בתנועה אוספת את כל הניסיון שלי, את זוויות הראייה שהיו לי בצעירותי, את השינויים שעברתי – הכל התאגד ונאסף, לתנועה זו. מבחינתי, העבר שלי, של כולנו, נפגש עם ההווה שלי, של כולנו – ויוצרים יחד עתיד משותף. זהו אושר גדול ועושר גדול."
תודה לך אמיר, אדם מוביל – שליח ציבור ותודה ליוזמים של תנועת "צועדים יחד לעתיד משותף", שצמחה, צומחת וצועדת אל עבר עתיד משותף וטוב יותר לכולם.
