15 שנה לא פעלה בחולית מערכת חינוך לילדי הגיל הרך. כחלק משיקום הקיבוץ, שאנשיו מנועים מלחזור לבתיהם, יוקמו מחדש גני הילדים בתקני מיגון מותאמים ליישוב צמוד הגדר
*תמונה ראשית: ניר כספי-סולטן ומשפחתה. "לא יודעת איך אצליח לישון שם את הלילה הראשון". צילום: עמליה קריב
זה קרוב ל-15 שנה שמערכת החינוך בגיל הרך בקיבוץ חולית פסקה מלפעול. ילדי הקיבוץ בגילאי 0-6 התחנכו במערכות החינוך שבקיבוצים שכנים. מתקפת 7 באוקטובר, במהלכה פלשו מחבלי החמאס לקיבוץ הקטן הנושק לגדר המערכת, רצחו 13 מאנשיו והרסו מבני מגורים ומבני ציבור, הביאה את אנשי חולית לחשב מסלול מחדש במסגרת הליכי השיקום, לקראת שובם המתוכנן לקיבוץ בקיץ הקרוב.
בימים אלה שוקדים בחולית על יישומה של תוכנית להחייאתה של מערכת החינוך בגיל הרך. התוכנית תהווה קרקע פוריה לקליטתם של ילדי הקיבוץ הרכים לאחר יותר משנתיים מיום שפונו עם משפחות הקיבוץ, תחילה לעין גדי ובהמשך לקיבוץ רביבים (בו שוהים כיום מרבית מאנשי הקיבוץ). מערכת הגיל הרך שתוקם תהיה ערוכה לקבל גם את ילדיהם של משפחות צעירות נוספות, שייקלטו בעתיד הקרוב, כך מקווים אנשי חולית, עם שובה של קהילת חולית לקיבוץ.
"עד עכשיו", מסבירה ניר כספי-סולטן (34) נשואה ואם לשלושה ילדים קטנים, המשמשת כדוברת הקיבוץ, "המערכת היחידה שפעלה בקיבוץ במסגרת החינוך היתה מערכת החינוך הבלתי פורמלית. לפני זה לא פעלה בחולית מערכת חינוך לגיל הרך במשך שנים. המבנים ששימשו בעבר את גני הילדים הם ישנים ואין בהם מיגוניות. עכשיו בונים מעון חדש, שיהיה ממוגן על פי התקן. בעצם, ב- 15 השנים האחרונות ילדי הקיבוץ בגיל הרך התחנכו ביישובי הסביבה, מאחר והקיבוץ שלנו סבל מתת איכלוס ולא התאפשרה כאן הפעלת גני ילדים פנימית. עכשיו, אחד התנאים שלנו לחזור הביתה הוא שתהיה כאן מערכת חינוך לגיל הרך".
כיצד מקדמים את התוכנית?
"אנחנו עכשיו בשלבי בנייה של המעון. בינתיים אנחנו מפעילים את מערכת החינוך לגיל הרך במסגרת שהותנו ברביבים. חברים שלנו נמצאים גם ברחובות ושם השתלבו ילדי הגיל הרך בקיבוץ נצר סירני.
אנחנו מנסים לשמור על הקשר בין הילדים השוהים במוקדי הפינוי. אנחנו מחזיקים אצבעות שפרויקט בניית המעון ובניית הבתים החדשים ושיפוץ המבנים שנפגעו, שיאפשר את שובנו הביתה, יסתיים במועדו".
יש תחושת געגוע לבית, לקיבוץ?
"יש תחושה של רצון לחזור לחולית כמה שיותר מהר. עם זאת, זה מתערבב עם תחושה של פחד וחוסר ודאות לגבי העתיד. הרבה רוצים לחזור הביתה, אבל הרבה גם לא יודעים מה הם יעשו כשיגיע הרגע. אני בעצמי רוצה לחזור. אם זה היה תלוי בי הייתי חוזרת עכשיו, אבל אני לא יודעת איך אני אצליח לישון שם את הלילה הראשון. רק אחרי שנחזור נוכל לדעת מה קורה איתנו. זה גשר שצריך לעבור אותו. זה לא יהיה קל".
משמעות החיים זה ילדים
"אנחנו, הקהילה והקיבוץ", מציינת טניה רייצין, יו"ר ועדת החינוך של קיבוץ חולית, "נמצאים כרגע במקום שבו כל השיח וההתכווננות היא לחזרה לחולית. הקהילה נמצאת עדיין במצב של התמודדות עם הטראומה וחוסר הוודאות יחד עם כל ההשלכות של אירועי 7 באוקטובר והלאה, ובמקביל, יש תהליך של שיקום. חלק מהשיקום, מהחזרה לחיים, מהחזרה לשגרת חיים קבועה ולא זמנית כמו היום ושיגרת חיים שבה הבחירה סוף סוף בידינו, הוא התפתחות, הסתכלות קדימה, התחדשות, בנייה מחדש של מה שנהרס ובנייה חדשה של מה שיוסיף כוח לקהילה ויסמן את החיים מבחינתנו ובכך ידגיש עוד יותר את החוזק שלנו".
מה מקומה של מערכת החינוך המתחדשת בהליך שיקומו של הקיבוץ?
"בעינינו, משמעות החיים זה ילדים ובנוסף שימור של הזיכרון והערכים שהיו בקהילה שלנו לפני 7 באוקטובר ומשם ההבנה היא שהחינוך הוא לב הקהילה. בנייה של מערכת הגיל הרך זאת התחלה של צמיחתה של הקהילה, החינוך לערכים שמחברים את הילדים לקיבוץ חולית וישמר את הזיכרון וההנצחה של העבר. כמו כן, זה חלק מההתפתחות וההסתכלות קדימה של הקיבוץ, כולל את כל נושא הצמיחה הדמוגרפית של הקיבוץ. גם כאן ברור לנו, שהחינוך בחולית חייב להיות מגיל לידה עד 18 וכך נוכל ליישם את כל מה שחשוב לנו כקהילה".
תפיסה חינוכית קהילתית
התוכנית כוללת הקמת מעון, הקמת גן ילדים, שיפוץ שלושת המבנים של החינוך הבלתי פורמלי, גיוס צוותי חינוך והכשרה של הצוותים בהתאם לגיל שאיתו יעבדו הצוותים.
"חשוב לנו", מדגישה טניה רייצין, "שההכשרה תהיה מותאמת למצב הקהילה והילדים שלנו כיום, יחד עם היכולת של צוותי החינוך להצליח לשלב את הילדים והמשפחות החדשות שיגיעו לקיבוץ כחלק מתהליך הצמיחה הדמוגרפית.
"לאחר שהקמנו צוות אד הוק מתוך הקהילה, הצוות עובד באופן אינטנסיבי, בליווי של איריס הרשמן מ'דיאלוג', על החשיבה, התכנון וגיבוש התפיסה החינוכית שלנו, על שיקוף, שיתוף וגיוס כל הקהילה בלהיות חלק בבניית המערכת, בתכנון העיצוב של המעון והגן על מנת שיתאימו לצרכים אלה ולתפיסה החינוכית והקהילתית שלנו".
יש תובנות בעקבות החייאתה מחדש של מערכת החינוך בגיל הרך בקיבוץ?
"אנחנו מאמינים בעצמנו כקהילה ובטוחים שחינוך איכותי המותאם לערכים שלנו יחזק את הצמיחה שלנו ויביא איתו עוד ועוד משפחות צעירות שיצטרפו לקסם שהיה בחולית ושעוד ישוב להיות".
אחרת הקיבוץ לא יצליח להתקיים
לדברי יואב בוקעי, מנהל הקהילה של קיבוץ חולית, "במשך שנים לא היתה בחולית מערכת חינוך בגיל הרך. המערכת נסגרה בשעתו בגלל שהקיבוץ הלך והצטמצם מבחינת אוכלוסייתו עם השנים. למעשה, מה שפעל בחולית מאז ועד 7 באוקטובר היתה מערכת החינוך החברתי. באותן שנים הלכו ילדי הגיל הרך של חולית להתחנך בקיבוצי הסביבה. זה החל עם מערכת חינוך משותפת שהקמנו עם סופה וכרם שלום, ובשלב מסוים נכנסה אותה מערכת לקשיים וההורים החליטו לשלוח את ילדיהם לעין השלושה, ניר עוז וניר יצחק.
"הבנו לפני המלחמה, ועכשיו ביתר שאת, שאי אפשר להמשיך בסיטואציה שבה אין אצלנו מערכת חינוך לגיל הרך. קודם כל, ההורים לא ישלחו יותר את הילדים שלהם לישובים אחרים. חוץ מזה, זה גם לא הולך יחד עם צמיחה דמוגרפית. הקיבוץ שלנו רוצה לגדול. כיום אנחנו כ- 200 נפשות ויש לנו תוכנית חומש לגדול לכדי 300 נפשות. זה תהליך צמיחה מאוד משמעותי. בסוף, כאשר באה משפחה עם ילדים, היא מעדיפה קיבוץ שיש בו מערכת חינוך לגיל הרך".
מבחינתכם, מה נעשה בכיוון הזה?
"פנינו למשרד החינוך בדרישה לפתוח אצלנו מערכת לגיל הרך, כי אחרת הישוב שלנו לא יצליח להתקיים. לשם אנחנו הולכים. אנחנו עובדים באינטנסיביות ומקווים שהמערכת הזו תיפתח כבר לקראת שנת הלימודים הקרובה. כרגע בונים מעון יום. יש תהליכי תכנון לבניית גן ילדים. בשלב הראשון, כאשר נחזור לקיבוץ, אז המבנה הזה יהיה משולב".
למה הכוונה?
"מדובר במבנה משולב של מעון וגן ילדים, בו יתחנכו ילדים מלידה עד 6. ברור שמדובר בשתי מערכות נפרדות שיפעלו באותו מבנה. בטווח הגילאים הזה יש לנו 18 ילדים. אנחנו בשלב זה עדיין לא יודעים מי יחזור אלינו בשנה הראשונה. יכול להיות שיהיו כאלה שישתהו, או שייצאו לשנת חופש. אנחנו לא יודעים מי חוזר איתנו בקיץ הקרוב. זו סיטואציה לא פשוטה. אנחנו מכבדים את זה. אני צופה שיהיו פחות ילדים ואנחנו נפתח את המערכת גם לילדים מיישובי הסביבה, כולל מהמגזר המושבי, שההורים ירצו לתת לילדיהם חינוך קיבוצי. כמובן, שהמערכת מתוכננת לקלוט גם ילדי משפחות שיבואו וייקלטו אצלנו".
המדינה שכחה את חולית
שנתיים ויותר לאחר 7 באוקטובר, יואב בוקעי מציין, כי "זה כמו רכבת הרים. יש רגעים מאוד טובים ומשמחים ויש רגעים מאוד מורכבים. ברמת האנשים והמשפחות, האנשים נמצאים עדיין בשלבי החלמה שיימשכו עוד הרבה זמן. רובם חזרו לשגרה, לעבודה, לעשייה ולהתפרנסות. אנחנו מפונים עד ה- 30 בחודש יוני הקרוב. מבחינה ביטחונית אפשר לחזור, אך יש מניעה שיקומית".
מה זה אומר?
"הקיבוץ כרגע הפוך. הרסנו בתים שנפגעו קשות, אנחנו בונים עשרה בתים חדשים, משפצים את הבתים שדורשים שיפוץ, גם אלה שנפגעו קשה וגם אלה שנפגעו בצורה קלה יותר. אנחנו מטפלים בנושא התשתיות בקיבוץ ובנושא של מבני הציבור. עוד לפני המלחמה היה פער מאוד גדול בכל נושא המיגון בקיבוץ. אף מבנה ציבור בחולית לא היה ממוגן, כולל מבני מערכת החינוך".
למרות העובדה שאתם יושבים כפסע מגדר המערכת עם רצועת עזה?
"נכון מאוד. כשהגעתי לחולית והבנתי שזו הסיטואציה הייתי בהלם. התחלנו להניע את הדברים. המדינה שכחה את חולית. המדינה ראתה בנו ישוב קטן שיכול להסתדר בעצמו. אז זהו שלא. אנחנו עכשיו בונים ממ"ד מוסדי בכל מבני הציבור שלנו. על הדרך אנחנו גם מוסיפים דברים לשיפור חיי הקהילה שלנו, כמו שדרוג מגרש הספורט וגן השעשועים בקיבוץ. אנחנו בתהליך מאוד יפה של צמיחה כלכלית עם הרבה אופציות קדימה".
קיבוץ חולית, על כ- 80 חבריו, היה מבוסס בעיקר על ענפי חקלאות בהיותו שותף לענף גידולי השדה יחד הקיבוצים רביבים ורעים. מקורות הפרנסה של הקיבוץ נשענים גם על רפת משותפת עם קיבוץ רעים, לול ומטעים וכן מפעל לייצור מסחטות.
"אנחנו מתכוונים לשנות את המשוואה הזו", אומר בוקעי. "חקלאות זה לא משהו שאתה יכול לסמוך עליו כהכנסה בטוחה וקבועה לאורך שנים. אנחנו מתכוונים לפתוח ענפים נוספים, בהם גם תעשייה ואחסנה".
איך זה להיות כבר למעלה משנתיים מחוץ לבית?
"זה לא פשוט. הקהילה שלנו מפוזרת. הרוב אמנם שוהים ברביבים, אבל יש גם מי מהקהילה שנמצאים ברחובות ובכל מיני מקומות ברחבי הארץ. ב-8 באוקטובר קיבלנו החלטה שאנחנו מתייחסים לקהילה כמקשה אחת, לא משנה אם זה חבר, מועמד או תושב. כולם חלק מהקהילה על כל המשתמע מכך. זה קשה. פיזור הקהילה הוא מורכב. התחושה הכי קשה היא הארעיות. בסופו של דבר, אנשי חולית הם אנשים שמחוברים לאדמה. מי שבא להתיישב בספר- בא בגלל שהוא מרגיש חיבור לאדמה, חיבור למקום. תחושת הארעיות והזמניות היא בניגוד לתחושת החיבור. אנחנו כבר יותר מדי זמן במקום זמני. ברור שיש כאן נעלם אחד גדול והוא נושא הביטחון. עד שהנושא הזה לא יתבהר, יש משפחות שלגביהן יש סימן שאלה גדול באשר לחזרה הביתה".
גן שכולו ממוגן
אביעד בשרי, חבר הקיבוץ, משמש כרכז תקומה מטעם קיבוצו. "נפגענו בצורה מאוד משמעותית ב-7 באוקטובר", אומר אביעד בשרי, "גם בהיבט של אבדן חברים שלנו וגם בהיבט הפיסי. כל מבני הציבור של הקיבוץ נפגעו, מרבית בתי החברים נפגעו באותה שבת שחורה. למרות שהמניעה הביטחונית הוסרה בכל הנוגע לחזרה לקיבוץ, הרי שהמניעה השיקומית עדיין עומדת בעינה. אנחנו עומדים עכשיו בפני פרויקט גדול של שיקום פיסי. גם בנייה של בתים חדשים, גם שיפוץ בתים שנפגעו ושיקום משמעותי של תשתיות. החלטנו לנצל את האירוע הזה לצורך שחרור חסמים לצמיחה דמוגרפית. בין השאר מדובר במיגון מבני הציבור בקיבוץ ובהקמה של מערכת חינוך לגיל הרך. בחולית לא היתה מערכת חינוך לגיל הרך מאז שנת 2011. היינו אז במצב של תת אכלוס ובשל כך סגרו את מערכת החינוך לגיל הרך".
מציאות לא פשוטה.
"נכון מאוד. במשך כל השנים מאז לא יכולנו לפתוח את הפעוטונים וגני הילדים, גם כשכבר גדלנו מבחינת האוכלוסייה. הגנים שלנו לא עמדו בתקנים העדכניים מבחינת המיגון. בישובים צמודי הגדר, כמו חולית, צריך שהגן יהיה כולו ממוגן. לא מספיק להצמיד לו ממ"ד כדי להפעיל את הגן. אנחנו בונים מערכת חינוך לגיל הרך, שתיפתח בחודש ספטמבר הקרוב לגילאי לידה עד 6. אנחנו רוצים לצמוח מחדש".
משיחות עם חברים בקיבוץ, התרשמתי שפתיחתה המחודשת של מערכת החינוך לגיל הרך היא תנאי עיקרי לשובן של משפחות צעירות לקיבוץ. זה אתגר לא פשוט.
"נכון. הגדרנו מספר יעדים שחייבים לקרות כדי שנוכל לחזור לקיבוץ. מערכת החינוך היא אחד היעדים האלה. אנחנו צריכים מערכת חינוך מקומית בקיבוץ. אנחנו נעמוד בזה. יש הרבה חשש, אבל אנחנו עובדים במרץ כדי שהמערכת הזו תיפתח בקיץ הקרוב. אנחנו זוכים לתמיכה ממנהלת תקומה ומתורמים שונים. אנחנו ממשיכים לגייס תרומות גם בשביל בניית גן הילדים. בונים עכשיו מבנה אחד ומתכננים בנייה של מבנה נוסף. צריך להבין שתקני המיגון בישובים צמודי הגדר הם מטורפים. לקרוא למבנה כזה גן, זה מצחיק. זה בונקר. זה מבנה ענק שכולו ממוגן. המעון שאנחנו בונים, זה סיפור של 7 מיליון שקל. מדובר במבנה שכולל שתי כיתות, מטבח וממ"ד, אבל הוא גם כולל חגורת מיגון שמחויבת המציאות. אנחנו מקווים שהמציאות תשתנה. אי אפשר לחזור לשגרה שהיתה לפני 7 באוקטובר".
