לקראת היום הפתוח בערבה, צללנו לסיפורו של יורם צביאלי – אגרונום, חוקר ומדריך, שראה את הערבה הופכת ממדבר צחיח למעבדה חקלאית עולמית. מהימים שבהם שתל במו ידיו את עצי פארק ספיר ועד לקבלת אות "אביר" מנשיא סנגל, צביאלי מציג משנה סדורה: חקלאות היא מקצוענות ללא פשרות
הסיפור של יורם צביאלי בערבה מתחיל ב-1984, שנה של מיתון כבד במשק הישראלי. יורם, שזה עתה סיים תואר שני ותעודת הדרכה בפקולטה לחקלאות ברחובות, חיפש עבודה בכל כיוון, המציאות הובילה אותו למודעה של קרן קיימת לישראל שחיפשה יערן לערבה.
"מה לי וליערות, ומה לערבה וליערות?" הוא נזכר בתהייה שליוותה אותו אז, ובכל זאת, הציונות והצורך בעבודה הכריעו . יורם ירד עם משפחתו דרומה, ובמשך שנתיים עסק במלאכה סיזיפית אך מלאת סיפוק: שתילת עצים במחנות צה"ל שהוקמו מחדש אחרי הפינוי מסיני. פארק ספיר המוכר לכולנו, שמהווה נווה מדבר ירוק בלב השממה, הוא פרי עמלו – עצים רבים שם נשתלו במו ידיו באותן שנים.
ב-1987, לאחר שמיצה את פרק היערנות, עבר למושב פארן. שם נחשף לראשונה לעוצמה הטכנולוגית של הערבה כטכנאי בחוות המים הגיאותרמיים . הפרויקט היה פורץ דרך: שימוש בבאר שמפיקה מים בטמפרטורה של 59 מעלות לצורך חימום גידולי מלון ואבטיח בחורף, מה שאפשר להקדים את העונה ולהשיג מחירים טובים בשוק. באותה תקופה הוא גם חווה את החקלאות "דרך הידיים" כמגדל ירקות במושב פארן.
הליבה המקצועית: רגל במחקר ורגל בהדרכה
עם הקמת מו"פ ערבה, יורם מצא את הבית המקצועי שלו, הוא החל לעבוד בתחנת הניסיונות בחצבה עם דני מיכאלי עוד לפני שהוקמה תחנת "יאיר" המודרנית, ועבר בכל תחנות הטכנאות – מתכנון הניסויים דרך המדידות ועד כתיבת דו"חות.
תפיסת העולם של יורם התגבשה סביב "השילוב המנצח": רגל אחת במחקר ורגל אחת בהדרכה, במסגרת שה"מ או מועצת הצמחים. "אני מסתכל על מדריכים שאין להם קשר עם ניסויים – זה משהו חסר", הוא אומר . עבורו, המדריך הוא משרת ציבור במובן העמוק ביותר: הוא הגשר המעביר את הידע המדעי מהניסוי והמעבדה בבוקר אל החקלאי בשטח אחר הצהריים, תוך שהוא מקשיב לפידבק מהשטח ומחזיר אותו לחוקרים.
לאורך העשורים, הפך יורם למומחה בקנה מידה בינלאומי בגידול ירקות, בחממות ובשטח פתוח, בחקלאות אורגנית ובמערכות הידרופוניות. הוא היה שותף למהפכות ששינו את פני הערבה:
• המעבר למבנים: יורם ליווה את התהליך שבו הפלפל עבר מהשטחים הפתוחים לבתי רשת וחממות, מהלך ששיפר דרמטית את איכות התוצרת.
• ביו-טכנולוגיה בשדה: הוא קידם את השימוש בדבורים להאבקה בגידולי פלפל ועסק רבות בחיטוי תרמי של מצעים יחד עם חוקרים מובילים.
• ניהול פוסט-הרבסט: התמחות בבדיקת זנים חדשים וטיפול בתוצרת לאחר הקטיף כדי להבטיח חיי מדף ארוכים ליצוא.
הפרק הבינלאומי: האביר מסנגל והמדריך ממרוקו
בשנת 1997, כשהוא כבר אגרונום מנוסה, החליט יורם להגשים חלום ישן – עבודה בארצות מתפתחות. הוא יצא לשליחות בת חמש שנים בסנגל מטעם מש"ב (משרד החוץ) וסינדקו .שם, בתנאים שונים לחלוטין מאלו של הערבה, הוא תכנן וניהל את פרויקט ההשקיה Ferme pilote d’irrigation באזור ה"Bas Ferlo" –, חוות מודל של 400 דונם, במסגרת התוכנית הלאומית ל-"החייאת העמקים המאובנים" (Fossil Valley)
"העבודה בסנגל לא הייתה רק אגרונומית-מקצועית, אלא בעיקר אנושית. שם למדתי לשים את העניין המקצועי בצד לרגע ולתקשר קודם כל בן אדם לבן אדם", הוא מספר. הוא למד לתת כבוד לתרבות ולשפה המקומית, ובתמורה זכה להערצה עצומה .נשיא סנגל העניק לו את תואר "אביר מסדר האריה הלאומי" (CHEVALIER de l'Ordre National du Lion) – הוקרה נדירה על תרומתו לביטחון המזון של המדינה.
גם היום, השליחות הבינלאומית נמשכת. צביאלי מייעץ לחקלאים קטנים במרוקו מטעם הארגון הישראלי "CultivAid" ומדריך אגרונומים מכל העולם במרכזי משתלמים, כשהוא משלב בין הניסיון הישראלי לבין הרגישות התרבותית שרכש.
האתגר של הערבה: למה הפלפל איבד מהרווחיות?
במבט של עשרות שנים, יורם מנתח בחדות את המשברים שעברו על האזור. בשנות ה-90, הפלפל היה "הבוננזה" של הערבה – חקלאים החזירו השקעה בחממות תוך שנתיים בלבד. אבל אז משהו השתנה.
לדברי יורם, הירידה ברווחיות נבעה משילוב של גורמים: תחרות פנימית עזה בין עשרות יצואנים ישראלים שפגעה במותג ובאיכות, ובמקביל – ההתחזקות המדהימה של הספרדים . "הספרדים באו לארץ, למדו איך עובד קואופרטיב, וחזרו לשם והקימו קואופרטיבים-על", הוא מסביר. "בביקור הראשון שלי בספרד הסתכלתי עליהם מלמעלה למטה; בביקור האחרון כבר הסתכלתי עליהם מלמטה למעלה". המסקנה שלו לחקלאים ברורה: המקצוענות היא לא בחירה, היא כלי הישרדות.
המשנה החינוכית: "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים"
כשאני שואל את יורם מה מבדיל בין חקלאי מצליח לכזה שנפלט מהמערכת, הוא לא מהסס: "הפרטים הקטנים" הוא מאמין שהיום אי אפשר להסתמך רק על אינטואיציה . "אני אומר לחקלאי: אם אתה רוצה שנעלה רמה, בוא ניכנס לשיטות מתקדמות – שימוש במכשירי מדידה כמו בדיקת פטוטרות, קרקע ומים. . אם אתה רק מרטיב את האצבע לבדוק את כיוון הרוח – לא תצליח לעלות גבוה".
צביאלי רואה עלייה ברמת הביצוע בערבה, אך מדגיש שככל שמגיעים ליבולים גבוהים יותר, כל אחוז נוסף הופך לקשה יותר להשגה. כאן נכנסת לתמונה הגישה המחקרית-מקצועית שהוא מנחיל למגדליו.
העתיד: דיגיטציה וספר הפלפל
גם בגילו, יורם לא מפסיק להסתכל קדימה. בשנים האחרונות הוא הוביל פרויקט דיגיטציה אדיר במו"פ ערבה .הוא דאג שכל דוחות המחקר שנכתבו מאז 1986 ייסרקו ויועלו לאתר האינטרנט של המו"פ, כדי שהידע לא ילך לאיבוד ."אינפורמציה היא כוח", הוא אומר, והנגשתה לכל חקלאי היא בעיניו שליחות ציבורית.
עם יציאתו לפנסיה, יורם שוקד בימים אלו על כתיבת "ספר הפלפל" (חוברת הפלפל), מסמך שיאגד את כל הידע המצטבר בגידול זה בערבה ובאזורי גידול אחרים, כדי להבטיח שהדורות הבאים לא יצטרכו להמציא את הגלגל מחדש.
ביום הפתוח בערבה, המסר של יורם לחקלאים הוא מסר של תקווה המהולה במציאות: הערבה תמשיך להיות "סל המזון" של ישראל בזכות היתרונות הטבעיים שלה, אבל רק אלו שיאמצו את המדע, הטכנולוגיה והדיוק יוכלו להמשיך ולפרוח במדבר.
עבור יורם, הדרך שהתחילה בשתיל של עץ בספיר לפני 40 שנה, עדיין רחוקה מסיום. היא ממשיכה בכל ניסוי חדש ובכל חקלאי צעיר או מדריך מתחיל שמקבל ממנו הדרכה.
