היא רק בת 17, תלמידת יב' בבית הספר "חוף השרון" וכבר זכתה בתואר אלופת ישראל לבוגרות בג'ודו. בדרך לאליפות אירופה ועם חלום להגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028
היא נולדה בקיבוץ שפיים להוריה לילך ואיתן, אחות לעומרי שבצבא ולשני אחים קטנים ממנה, יונתן ותמר. לג'ודו התוודעה אביה בגיל שבע, בחוג שאליו הלכה עם ילדי הקיבוץ.
"כבר בתור ילדה אהבתי את ההצלחה, הג'ודו גרם לי להרגיש חזקה ונתן לי כוח. אני מאוד תחרותית והמשכתי מתחרות לתחרות". בכיתה ד' הבינו מאמניה שעל מנת להתקדם היא צריכה לעבור להתאמן במקום אחר והוחלט להעבירה להתאמן במכבי הרצליה, עם המאמן ברק קוניק.
אילו כישורים נדרשים, מעבר ליכולת הספורטיבית, כדי לנצח ולזכות במדליה?
"צריך מאוד מאוד לרצות לנצח" אומרת אביה, "מה שיכול להפריע הוא ההתחשבות ביריבות, שהן בדרך כלל החברות שאתן אני מתאמנת", כפי שכמעט קרה לה בקרב על מדליית הזהב.
"גם הלחץ משפיע מאוד על הביצוע ועל הניצחון" היא מוסיפה. "יש לחץ של הסביבה הקרובה ומחויבות וצריך לדעת להתמודד אתו. בג'ודו, כמו בענפי לחימה נוספים, אם מפסידים בקרב אי אפשר להמשיך הלאה."
"הפסד יכול להיות תוצאה של חוסר ריכוז רגעי שגרם לשגיאה. שנים ארוכות של אימונים ותחרויות יכולים להיגמר ברגע. חייבים לנצח כל הזמן. זו התמודדות מאוד קשה".
בשלב מסוים הבינה שתצטרך לקפוץ הלאה לשלב הבא והצטרפה לווינגייט, לפנימיית המחוננים בספורט. כיוון שווינגייט קרוב גיאוגרפית לקיבוצה ולבית הספר "חוף השרון" שבו למדה, ממשיכה אביה ללמוד באותו התיכון ורק עברה לכיתה ייעודית שמותאמת לתוכנית האימונים.
החיים בפנימייה מאפשרים לה לחיות לצד בנות גילה המתמודדות אף הן עם חוויות דומות, "אלו חברות מהעולם שלי, קשה לשמור על קשר עם החברים הקודמים". מסגרת הפנימייה נותנת מעטפת שדואגת לכל הצרכים: המקצועיים, הבריאותיים, הנפשיים והחברתיים.
מה סדר היום בפנימייה?
"בבוקר יש אימון, ממשיכים לבית הספר וחוזרים לפנימייה לאכול צהריים. אם יש זמן נחים קצת ואם לא, ממשיכים לאימון נוסף. בכל יום יש בין שניים לשלושה אימונים, אימוני ג'ודו, כושר וריצה. בעשר כיבוי אורות וחייבים להיות בחדרים, וזה הזמן שלנו, החברות, קצת לבלות".
האב איתן מספר על משפחה ספורטיבית, האח הגדול היה כדורסלן בקבוצה של המועצה, האח הקטן משחק טניס והאחות בהתעמלות אמנותית, "כך שכולם סביב הספורט ומבינים את עולם הספורט."
"יש המון פרגון בבית. בתחרות אליפות ישראל אני ואמה של אביה היינו באולם והאחים נשארו בבית והיו פה שאגות של אושר. ביום חמישי אביה מגיעה הביתה לסוף שבוע, למרות שביום שישי מתקיימים אימונים נוספים."
"הבית סובב סביב הג'ודו, התזונה, התחרויות ויש הסעות לאימונים, לתחרויות, לפיזיותרפיה, למאמן מנטלי. בחצי השנה האחרונה אביה קיבלה רישיון והיא יותר עצמאית מהבחינה הזו ואנחנו מקבלים המון עזרה מהסבים שחיים בקיבוץ".
יש זמן לעשות דברים נוספים מעבר לתחרויות ואימונים?
"עם הלימודים קשה יותר, בעיקר עכשיו בכיתה יב' והבגרויות", אביה אומרת. האב איתן מוסיף שאביה הייתה בהתלבטות "מתוך הבנה שהתמקצעות בספורט גובה מחיר. יש פחות זמן לחברים, פחות פנאי לתרבות, להווי חברתי."
"היא הבינה שלא תוכל לעשות שנת שירות כפי שתכננה וגם השירות הצבאי יהיה כנראה פחות משמעותי ממה שרצתה. היתה התלבטות גדולה ובחודשים האחרונים היא הבינה שיש דברים שתאלץ לוותר עליהם בכדי להשקיע בספורט".
יש הרבה גאווה ובטח לא מעט הוצאות ועלויות כספיות. כמה המדינה תומכת? כמה הקיבוץ תומך?
"יש לא מעט הוצאות" אומר האב איתן, "עלות החוגים לאורך השנים, עלות הפנימייה שאנחנו צריכים לממן, הביגוד – חליפות הג'ודו, נסיעות לחו"ל והוצאות נוספות. כל מה שצריך ללוות ספורטאי."
"בשנה שעברה בנסיעה לתחרות ברומניה הפעם הראשונה האיגוד השתתף בחצי מעלות כרטיס הטיסה. היו פעמיים לאורך השנים שאביה קיבלה מלגת הצטיינות קטנה ממכבי הרצליה ומלגה נוספת שקיבלה מעיריית הרצליה. קיבוץ שפיים הוא קיבוץ מתחדש ואין ציפייה לתמיכה כספית ואת הכל אנחנו מממנים".
לג'ודו יש מקום של כבוד בספורט הישראלי. מאז זכייתה של יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, דרך זכייתם של אורן סמדג'ה, אריק זאבי, ירדן ג'רבי, אורי ששון ועד מדליית הארד לנבחרת ישראל באולימפיאדת טוקיו 2020. "כשהתחלתי הג'ודו היה קצת פחות מפותח מהיום. כיום התחום יותר מתוקצב ומפותח והרבה הורים הבינו שיש סיכוי להצליח ולהתקדם בספורט. אמנם התחום נחשב קצת גברי, אמנות לחימה פיזית, אבל אני פחות מרגישה את זה. אני יוצאת מחליפת הג'ודו ומרגישה נשית".
מה נותן לך הג'ודו מעבר להישגים הספורטיביים המיידיים?
"הג'ודו נותן הרבה כוח, הוא מחזק אותי ונותן לי ביטחון עצמי. זו גם יכולת פיזית טובה, דימוי עצמי חיובי ביחד עם שאיפה למצוינות, סבלנות, סובלנות וכבוד לאחר, שהרבה פעמים הוא היריב. זה לגמרי שווה את הקשיים, נותן כלים לחיים, לא לוותר לעצמי, להתמיד, נותן כלים לעצמאות, להסתדר בכוחות עצמי, וגם המשפחה תומכת. למרות כל הקשיים הפיזיים והכספיים, המשפחה היא הכוח שלי".
המטרה הבאה של אביה היא לזכות במדליה באליפות אירופה בתחום הגילאים שלה, ג'וניור. לשם כך עליה להשתתף בתחרות נוספת בארץ ובארבע תחרויות בחו"ל, "צריך לנצח ולקחת מדליה באחת מהן לפחות". ויש גם חלומות על אולימפיאדה "לא יודעת אם האולימפיאדה הקרובה, אבל חולמת על לוס אנג'לס 2028".
תמונות, אדיבות איגוד הגו'דו
