"יש להפריד בין סוגי המשתתפים באירוע", הסביר נציג המשטרה והם אכן הופרדו. המתנחל שירה והרג- שוחרר, הפלסטינים שנטען שזרקו אבנים, הושארו במעצר
בינתיים, בדרום הר חברון
האירוע שבו הרג המתנחל ינון לוי את המורה לאנגלית הפלסטיני עודה הדאלין ומה שהתרחש בעקבות ההרג הזה, הם דוגמא מייצגת למה שקורה היום לפלסטינים בגדה המערבית. אל תגידו לא ידענו.
ב-28 ביולי התפתח בכפר הבדואי אום אל-חיר שבהר חברון, עימות בין שני מתנחלים שהגיעו עם באגר וביצעו עבודות חפירה מחוץ לכפר ובהמשך בתוכו, "תוך עקירת עצים וניתוק קווי מים וחשמל". (Ynet). "ינון לוי ומתנחל נוסף, עבדו באדמות מדינה הסמוכות לבתי הכפר. בהמשך עברו עם כלי העבודה בתוך האדמות הפרטיות של התושבים, ואלה ניסו לחסום אותם. אחד התושבים נפצע מפגיעת הבאגר. בהמשך חלק מתושבי הכפר התקהלו ויידו אבנים לעבר הבאגר, ולוי תועד יורה לכיוונם". ("הארץ").
ינון לוי ירה בכינון ישיר, ומהירי הזה נפצע ובהמשך נפטר עודה הדאלין, בן 31, אב לשלושה, מורה בבית הספר התיכון "אל-דראיעה" במסאפר יטא. לוי, בעל "חוות מיתרים" (מאחז לא חוקי לטענת "שלום עכשיו"), הוא דמות מוכרת לא רק ביהודה ושומרון. בתקופת הנשיא ג'ו ביידן הוטלו עליו סנקציות עקב מעורבות באירועי אלימות נגד פלסטינים. משרד החוץ האמריקני נימק: "לוי מוביל בקביעות קבוצה של מתנחלים שתוקפים פלסטינים; מציתים את שדותיהם, הורסים את רכושם ומאיימים עליהם שיפגעו בהם שוב אם לא יעזבו את בתיהם". גם קנדה, בריטניה ומדינות נוספות הטילו עליו סנקציות מאותה סיבה.
לא היה מעורב באירוע
מה היה שם באום אל-חיר? תלוי כמובן את מי שואלים. כלי התקשורת והפוליטיקאים אוהדי המתנחלים, אימצו את גרסתו של ינון לוי ללא פקפוק. על פי האתר סרוגים, עודה הדאלין שנהרג, הוא מחבל שיידה אבנים לעבר לוי ולכן נורה. הנוסח: "פעיל הימין ינון לוי הוא החשוד בירי ובהריגת מחבל שיידה לעברו אבנים בדרום הר חברון". (אין שום ראיה לכך שהדאלין יידה אבנים). ינון לוי, כך בערוץ 7: "הותקף בידי פורעים ערבים בהר חברון וביצע ירי כהגנה עצמית שגרם למותו של פלסטיני".
מהצד השני זה נשמע לגמרי אחרת. ב"שיחה מקומית" דווח למחרת האירוע: "הדאלין נורה למוות בזמן שעמד לבדו, מאחורי גדר מגרש הכדורסל של הכפר, במרחק 35 מטר מהמתנחל ינון לוי שירה לעברו וחשוד בהריגתו. כך עולה מסרטון שהגיע ל'שיחה מקומית' ומתעד את רגע הירי בהדאלין. בסרטון נראה שהדאלין לא היה חמוש ולא היווה שום איום על לוי. הדאלין נפגע מכדור בריאות, ומת מפצעיו לפני שהגיע לבית החולים".
"הארץ" בדק ודיווח: "הפלסטיני שנהרג אתמול נורה ממרחק כ-30 מטרים, כשהיה בשטח מרכז קהילתי. לפי עדי ראייה, ינון לוי היה היחיד שירה במהלך התקרית. פעיל ישראלי־אמריקני סיפר, כי לוי אמר לו שהוא 'שמח עם זה' שהרג אותו. בן דודו של הדאלין: 'עודה היה רחוק ולא היה מעורב באירוע. הם ירו בעודה המורה, עודה איש ההתנגדות הלא אלימה".
עודה הדאלין השתתף בסרט הדוקומנטרי "אין ארץ אחרת", שזכה באוסקר השנה והוחרם אצלנו, כי לא נעים לנו לראות מה שקורה שם, הרחק הרחק בדרום הר חברון. (כמו שלא נעים לנו לראות ולשמוע מה קורה בעזה). יובל אברהם, אחד מיוצרי הסרט, אמר: "עודה מת. נרצח". הוא התראיין אצל רביב דרוקר וכתב אחר כך ב-X: "דיברתי עם רביב דרוקר על ההרג בדם קר של חברי עודה הדאלין בידי המתנחל ינון לוי, ועל מערכת ישראלית שלמה שמענישה את הקורבנות".
גיבור ישראל, חלוץ
מה שקרה אחר כך, ממחיש היטב איך מערכת ישראלית שלמה מיטיבה עם הפוגעים ומענישה את הקורבנות. ינון לוי נעצר והמשטרה ביקשה ביום שלישי להאריך את מעצרו בחשד להמתה בקלות דעת. השופטת החרדית חוי טוקר מבית משפט השלום בירושלים, לא נענתה לבקשה, ושחררה אותו למעצר בית. בחור נורמטיבי. איזו סיבה יש לשלוח אותו לשהות בחברת עבריינים? ביום שישי ביקשה המדינה להאריך את מעצר הבית, וגם את הבקשה הזו דחתה השופטת טוקר. הנימוק – "החשד הסביר נגדו נחלש". לוי היום חופשי ומאושר, ויש לו סיבות טובות להסתובב בחזה נפוח מגאווה. "גיבור ישראל" הגדירה אותו השבוע ח"כ לימור סון הר מלך, "חלוץ, ששומר עבור כולנו על אדמות הלאום שלנו". ח"כ צבי סוכות הצטרף: "גיבור שעבר התקפה פראית אלימה".
היו מי שנעצרו ולא שוחררו למעצר בית. פלסטינים כמובן. אלה, שלטענת לוי יידו לעברו אבנים. עדי ראייה סיפרו, שחיילים שהגיעו לאום אל חיר, עצרו פלסטינים שלוי הצביע עליהם כמי שהשתתפו באירוע. דווח על מעצר 14 בני משפחה וחברים של עודה, חלקם לא שוחרו עד לכתיבת הקטע הזה, שישה ימים לאחר האירוע. פעילי זכויות אדם בינלאומיים שהיו במקום גורשו לארצותיהם, הם לא התבקשו להעיד על מה שקרה שם. אנשי הכפר, חוצפנים שכמותם, הקימו סוכת אבלים. "כוחות צה"ל הכריזו על סוכת האבלים שטח צבאי סגור, ופינו ממנה בכוח עיתונאים, פעילים ופלסטינים שאינם תושבי הכפר. בהתחלה הוציאו אותם הכוחות לצומת סמוך, ואחר כך זרקו עליהם רימוני הלם, קיללו אותם והרחיקו אותם לצומת רחוק יותר". (דיווח ב"הארץ").
ב-30 ביולי התקיים בבית המשפט הצבאי יהודה, דיון בבקשת המשטרה להאריך בשמונה ימים את מעצרם של ארבעה מבני משפחת הדאלין, שנעצרו בחשד ליידוי אבנים לעבר הבאגר ולעבר ינון לוי. היוצר הדיגיטלי הירושלמי שיר אהרון, עבר על פרוטוקול הישיבה, והוא כותב: "אני מבקש במיוחד להפנות את תשומת ליבכם לסעיפים 34-36 בפרוטוקול: עורך הדין (של ארבעת העצורים) אומר: 'ידוע לנו שהחשוד היהודי שירה לעבר הפלסטיני (ינון לוי) שוחרר למעצר בית, האם שקלתם את שחרורם של המשיבים (ארבעת העצורים) מתחנת המשטרה?' ומקבל תשובה ברורה (מנציג המשטרה בדיון): 'לא, יש להפריד בין סוגי המשתתפים באירוע'".
להפרדה כזו מותר לקרוא אפרטהייד, לא כן?
הגופה של עודה הדאלין שהוחזקה בסורוקה, לא שוחררה לקבורה עד לכתיבת שורות אלה. הצבא הודיע שהיא תשוחרר רק אם המשפחה תתחייב למלא את הדרישות הבאות: לא תוקם סוכת אבלים ליד בית המשפחה, עודה הדאלין לא ייקבר בכפרו אלא בעיר יטא הסמוכה, ובלוויה לא ישתתפו יותר מ-15 איש. המשפחה מסרבת לקבל את התנאים.
ובהמשך? אם היורה ינון לוי יועמד לדין באשמת המתה בקלות דעת, ואם יורשע, זו תהיה הפתעה מרעישה. לא סביר שכך יקרה. אם לא יועמד לדין ולא יורשע, זו ממש לא תהיה הפתעה, אם בימים שעוד יבואו לנו, נתבשר על עוד פלסטיני הרוג מאקדחו של לוי. יידו לעברו אבנים, הוא חש סכנה לחייו, וירה. זו דרכם של גיבורים.
