צעירה כבת 22 נפלה מסולם-קטיף (מהסוג הניצב על שתי רגלים קצרות ועוד אחת ארוכה) ונחבלה בצורה קשה. באמצעות עו"ד שאכר גנאים, הוא תבעה פיצויים מקיבוץ גברעם וחברת הביטוח שלו (שיוצגו בידי עו"ד יוסף הוד), ומהקבלן שהעסיק אותה במטע התפוחים של הקיבוץ.
בבית המשפט השלום בחיפה תאר קבלן הקטיף ששכר הקיבוץ, שהבחין בסולם "מוטל על הקרקע לאחר התאונה". "שלבי הסולם היו תקינים, אולם אותה "רגל שלישית" של הסולם הננעצת באדמה ומייצבת אותו נתלשה, וזה היה הגורם לנפילה". – מי אחראי לקריסת סולם במטע?
התובעת אמרה שהקיבוץ שסיפק לה את הסולם הפגום שגרם לנפילה. הקבלן, אשר שילם את שכרה, תיארה התובעת, הנחה אותה לעלות על הסולם והסביר לה שעליה לבצע "עבודת דילול" (לקטוף פרי פגום, כדי לאפשר גדילה טובה יותר לפרי שנותר על העץ).
הקבלן היה מצוי בשטח והסתובב בין הפועלים. לדבריו, הקיבוץ הוא שהדריך את הפועלים, והוא שסיפק את הסולמות. אלה נותרו בשטח "בכל מזג אוויר", תיאר הקבלן, ולא אחת הוא ראה אותם נופלים, נתקלים בקרקע ובעצים.
חלק מהסולמות היו פגומים, לא יציבים ורעועים, הוסיף הקבלן. הוא תיאר שיום העבודה התחיל בשעה 05:00 בבוקר. לכל עובד נמסר סולם, אך לעיתים בשל החושך לא ניתן היה להבחין בתקינותו. הוא דיווח על סולם פגום, כאשר ראה כזה, אך הדגיש שלא היה אחראי על הבטיחות במהלך העבודות ולא בדק בעצמו את הסולמות שהקיבוץ סיפק.
הקיבוץ אכן סיפק את הסולמות, אמר מנהל המטע. אלה סולמות מתאימים ויציבים, שהשלבים בהם שטוחים, רגליהם נעוצות באדמה, ותקינותם נבדקת אחת לשבוע. נציג הקיבוץ שנכח במטע, במהלך הקטיף, בדק שהפרי טופל כיאות, אך לא העביר הוראות שוטפות לפועלים, אלא הקבלן עצמו.
מי אחראי אפוא לנזקיה של התובעת ומי יפצה אותה? הקיבוץ, הבעלים של המטע? הקבלן, המעסיק שלה, ששילם את שכרה? או שמא הצעירה עצמה שלא בדקה את הסולם לפני שעלתה עליו?
מי אחראי לקריסת סולם במטע
השופט יואב פרידמן מצא אמנם שלא ניתנה הדרכה לתובעת לגבי השימוש בסולם, אך ציין שהתאונה אירעה בשל פגם בסולם, ולא ברור איזו הדרכה הייתה מונעת את התאונה.
"לא צריך השכלה אקדמית כדי לפתוח סולם ולהציב אותו", גם ללא הדרכה. הקיבוץ התרשל בכך שסיפק לה סולם לא תקין. התובעת לא צריכה הייתה לבדוק את תקינות הסולם שקיבלה, ויכלה להניח שקיבלה סולם תקין. לכן, אין לייחס לה "אשם תורם" לקרות התאונה ואין לקבוע שיש לה "חלק" באחריות לפגיעה.
הקבלן והקיבוץ, קבע השופט, הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובעת ובכך גרמו לנזקי התובעת. לקבלן, כמעסיק של התובעת, יש אחריות מוגברת לדאוג לשלום עובדיו, והיה עליו לוודא שהסולמות שנמסרים לשימושם הם תקינים, במיוחד שהיה מודע שלעיתים נמצאו בהם פגמים.
אחריות הקיבוץ, אמר השופט, נגזרת מהיותו בעל המקרקעין, אחריותו להדרכת העובדים, ובמיוחד שהוא שסיפק את הסולם הפגום. גם הקבלן וגם הקיבוץ, הדגיש השופט, התרשלו בכך שלא ביצעו בדיקה מספקת של תקינות ויציבות הסולמות שניתנו לעובדים.
"רגל של סולם אינה נתלשת" סתם כך, וסביר שבדיקה מקדימה של הרגליים ותקינות הסולמות, טרם חלוקתם, יכולה הייתה לגלות שהרגל רופפת ולא יציבה.
לדעת השופט, היה על הקיבוץ לבדוק את כל סולמות המטע בתחילת יום העבודה, במיוחד בשל הידיעה בדבר הבלאי המואץ שלהם. מדובר בסולמות לקטיף, בהם נעשה שימוש אינטנסיבי בכל עונת קטיף, הוסיף השופט והציע לקיבוץ להדביק "תאריך תפוגה" (לפי הניסיון המצטבר) לכל סולם, ובהגיע המועד להחליף את הסולם, לתקן ועוד.
הקבלן והקיבוץ הם "מעוולים במשותף" (כאלה שגרמו יחד לנזק), פסק השופט, ושניהם חייבים לפצות ביחד ולחוד את התובעת בכדי 477,000 שקלים ועוד 111,650 שקלים שכ"ט עו"ד. יחד עם זאת, "אשמו המוסרי" של הקיבוץ בקרות התאונה גדול יותר, הוסיף השופט ו"חילק את האחריות" באופן שהקבלן ישלם רק 30% מסכום הפיצוי, והקיבוץ וחברת הביטוח שלו ישלמו את היתרה.
צילום: שאטרסטוק
