מה שווה האוסקר, אם הסרט לא מראה כמה אנחנו צודקים? * עוצמה הופגנה בכנסת
אם לא נעצור את זה עכשיו
כשמירי רגב, הנוסעת המתמידה, הייתה שרת התרבות, היא יצאה בשצף קצף נגד שני סרטים ישראלים עטורי פרסים, שאותם, כך נטען, כלל לא ראתה. שניהם נגעו כמובן בנושאים רגישים. הסרט האחד הוא "פוקסטרוט", (במאי שמוליק מעוז), שזכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה 2017. לפני הזכייה אמרה רגב: "זו בושה וחרפה שהסרט 'פוקסטרוט' נבחר להציג בפסטיבלי קולנוע נחשבים כפסטיבל טורונטו ופסטיבל ונציה. הדעת אינה סובלת שסרטים המבאישים את שמו הטוב של צה"ל, הם אלו שנתמכים על ידי קרן הקולנוע הישראלי, הנתמכת על ידי המדינה, והם אלה שנבחרים להיות חלון הראווה של הקולנוע הישראלי בחו"ל". בסצנה שעליה יצאה קצפה של רגב, מתואר הרג שגוי של פלסטינים שטויח אחר כך. הסרט השני הוא הסרט התיעודי "נולד בדיר יאסין" (במאית נטע שושני, 2018). הסרט הציג את סיפורם של לוחמים שהשתתפו בקרב לכיבוש הכפר דיר יאסין, וסיפורה של אישה שאושפזה בבית החולים לחולי נפש שהוקם על אדמת הכפר לאחר הכיבוש. הסרט היה מועמד לזכייה בפרס אופיר, וזכה בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע בירושלים. בעקבות תלונה של פורום המשפחות השכולות, פנתה השרה רגב למשרד האוצר בבקשה לבדוק אם הסרט "מבזה את צה"ל ותומך בפלסטינים". "רגב שוב נטפלת לסרט שלא ראתה, והאוצר פתח בבדיקה נגדו", הייתה כותרת הידיעה ב- TimeOut.
השבוע הלך שר התרבות הנוכחי מיקי זהר בדרכה של רגב, ותקף סרט שאותו לא ראה – הסרט זוכה פרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ב-2024, "אין ארץ אחרת" של הבמאים יובל אברהם, רחל שור, באסל עדרא וחמדאן בלאל. הסרט, בהפקה פלסטינית נורווגית, תיעד במשך חמש שנים את שגרת החיים של תושבי הכפרים במסאפר יטא שבדרום הר חברון ואת מאבקם בניסיונות של צה"ל והמנהל האזרחי לפנותם. לפני שזכה באוסקר הוא זכה בשלל פרסים אחרים, פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, פרס הקהל לסרט תיעודי בפסטיבל באמסטרדם, פרס איגוד המבקרים האמריקני, פרס האקדמיה האירופית לקולנוע, ועוד ועוד. מיקי זהר לא ראה, אבל שיחרר את ההודעה הבאה: "הזכייה של הסרט 'אין ארץ אחרת' באוסקר היא רגע עצוב לעולם הקולנוע. במקום להציג את מורכבות המציאות שלנו, בחרו יוצרי הסרט להדהד נרטיבים שמעוותים את דמותה של ישראל בעולם. חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אך להפוך את ההשמצה של ישראל לכלי לקידום בינלאומי זו לא יצירה – זו חבלה במדינת ישראל".
זהר פנה במכתב למנהלי הסינמטקים ומוסדות התרבות הנתמכים על ידי המשרד בבקשה "לגלות אחריות ציבורית וסולידריות, ולא להעניק במה ציבורית במדינת ישראל לסרט שמשרת את אויבינו". פנייה שאפשר לזהות בה גם נימה של איום? אם תחליטו בכל זאת להעניק במה ציבורית לסרט, קחו בחשבון אפשרות שאתם מעמידים בסכנה את התמיכה שאתם מקבלים מהמשרד?
בעקבות הדברים של מיקי זהר, אמרו מפיצי הסרט בתגובה: ״הסרט שהשר מפחד שתראו״. מעל מאה אנשי ונשות קולנוע חתמו בשבוע שעבר על מכתב תמיכה: "עומדים בסולידריות לצד היוצרים, אם לא נעצור את זה עכשיו, אנחנו נהיה הבאים בתור".
היו כמובן גם תגובות הפוכות. "כל האירוע הזה זה שיתוף פעולה עם חמאס", אמר ינון מגל ב-103fm. "כל הערבים האלה רוצים לעשות לנו 7 באוקטובר על סטרואידים, זה אותם אנשים. כל האירוע הזה זה לעזור לנוח'בות הבאות". מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים: "מדובר בסרט תעמולה המשרת את הנרטיב הפלסטיני השקרי, ושואף לערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית במטרה לגרום לחרמות וסנקציות על לוחמי צה"ל". ועוד, משני הסוגים, תומכים ומגנים.
נסיים עם תגובה יצירתית של התסריטאי היוצר מני אסייג, שאת עצמו מגדיר "שופר ימני" ואת רוב רובם של קוראי העיתון הזה מכנה במקרה הרגוע "המחנה הפגום", ובמקרה הפחות רגוע "שמאל חולני", מי ששר התרבות מיקי זהר מינה להיות חבר במועצת הקולנוע, והוא החליט לפרוש ממנה אחרי זמן קצר. "אוסקר שכולו חרפה לעם ישראל", צייץ אסייג, "מקדמים אג'נדה אנטישמית שקרנית, ונוטעים תקווה בלבבות העם המומצא, האכזרי והמיותר". אחר כך הוסיף ציוץ: "אם אני שר הפנים, הבחור הזה (יובל אברהם, במאי הסרט), לא דורך על אדמת הקודש. הוא והפסלון המקולל שבו זכה, על חשבון שמה הטוב של מדינת היהודים. גייס חמישי במסווה של קולנוען".
לא יצירתי מספיק. אסור להסתפק ברק לא לתת לו לדרוך על אדמת הקודש. להפך – לתת לו לדרוך, ומיד עם דריכתו לעצור אותו, להעמיד אותו לדין על סיוע לאויב בזמן מלחמה ולשלוח אותו לכל לשנים רבות. הוא יורשה לקחת אתו לכלא את הפסלון המקולל שלו.
אתה לא האדון של המדינה הזו
איזו פשלה נוראה בכנסת בשבוע שעבר. במקום שכולם ידברו על הנאום העוצמתי של ראש הממשלה, מדוע לא צריכים להקים ועדת חקירה ממלכתית, כולם דיברו על הטיפול העוצמתי שקיבלו משפחות החללים והחטופים מאנשי משמר הכנסת.
במקום שערוצי התקשורת ישדרו שוב ושוב את דבריו החשובים של ראש הממשלה בדיון, שלפני שחוקרים אותו בגין האשמות מצוצות מהאצבע, צריך לחקור את גלעד קריב, את יאיר גולן, את הקשר בין אהוד ברק וג'פרי אפשטיין ואת מי שהדליף את הסרטון המבושל משדה תימן, במקום זאת ראיינו ערוצי התקשורת דווקא הורים שכולים שחטפו מכות מהמאבטחים. את שמעון בוסקילה, אביו של ירדן מכפר מסריק שנרצח במסיבת הנובה, שהתעלף במהלך העימות עם המאבטחים, שאמר לנתניהו: "אתה לא המלך. אתה לא האדון של המדינה הזו. ואם כן, זה זמני".
הפשלה הזו רשומה על שמו של יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, ואסור לעבור עליה לסדר היום. אין איזה תפקיד פנוי של שר שאפשר להציע לו?
