"אירוע הזוועות הכי מתועד בזמן אמת וגם הכי מוכחש" 

טבח 7 באוקטובר החזיר את עו"ד מירב ישראלי-אמרנט להיאבק למען אלו שבזמן אמת התחננו על חייהם ועל כבודם כבני אנוש. יחד עם כוכב אלקיים-לוי, ד"ר למשפט בינלאומי, הקימו את "הנציבות האזרחית לפשעי חמאס" ליצירת ארכיון משפטי, מחקרי וראייתי שישמש גם כעדות זיכרון לדורות הבאים 

תמונה ראשית: צילום: יעל חדריאן

בתקופת לימודי המשפטים שלה, מירב ישראלי-אמרנט התנדבה במרכז סיוע לנפגעות עבירות מין, מה שעיצב את תפיסת עולמה. כעורכת דין צעירה, התחילה את הקריירה בהקמת תחום ייצוג אזרחי של נפגעות ונפגעי עבירות מין במשרד עו"ד גדול ונחשב, כולל חקיקה רלוונטית. אחרי מספר שנים של מאבקים באזורים בהם רובנו מעדיפים שלא לנכוח, גם לא תודעתית, הרגישה ששינוי כיוון הוא הכרחי ("פיזית כבר לא יכולתי להיחשף יותר לטראומה"). ישראלי-אמרנט המשיכה לפעול בזירות של פמיניזם וצדק חברתי ומשפטי, בכיוונים יזמיים שמחים ואופטימיים יותר, כסגנית נשיא בהילמ"ה – חברה לתועלת הציבור המפתחת פתרונות טכנולוגיים לטובת אתגרים חברתיים. פלישת חמאס לנגב המערבי ב-7 באוקטובר, על תוצאותיה הטרגיות המידיות, החזירה אותה להיאבק באזורים שבזמן אמת התחננו בהם בני אנוש על חייהם ועל כבודם. היא עדיין ביזמות, בטח לא מהסוג השמח, אבל היא אופטימית לגבי תוצאות מאבקיה.   

כל מי שחווה פחד מוות 

קצת אחרי 7 באוקטובר ישראלי-אמרנט, נשואה ואם לשלושה, חברה לחברתה כוכב אלקיים-לוי, ד"ר למשפט בינלאומי, להקמת הנציבות האזרחית לפשעי חמאס. "אקדים ואומר ש-7 באוקטובר הוא אירוע הזוועות הכי מתועד בזמן אמת בהיסטוריה, ומצד שני גם הכי מוכחש. יש פה פרדוקס שחשוב להבין אותו", היא מסבירה. "הציפייה המידית היתה שהגופים הבינלאומיים יתייחסו מיד לאירוע בקנה מידה כל כך משמעותי ויגנו אותו, אבל לא קרה שום דבר. היתה מצידם דממה מוחלטת ואז התחילה להתגבש ההכרה שצריך לתעד ולשמור את כל החומרים של מה שהתרחש ב-7 באוקטובר. הכל התחיל מהר ובאופן התנדבותי ואני הצטרפתי לעזור ומאז אני מנכ"לית הארגון", היא מספרת. המשימה הלכה והתבהרה: התיעוד והשמירה, לתוך הארכיון, של כל הפשעים שנעשו כולל השבי, בילדים, נשים ומשפחות, ופעילות בסטנדרטים משפטיים כדי שהחומרים האלו יהיו קבילים בערכאות משפטיות וגם לטובת מחקר אקדמי. "זה ארכיון משפטי, מחקרי וראייתי. הוא ישמש גם כעדות זיכרון לדורות הבאים", לדבריה. הארכיון כולל את חומרי המקור ועדויות המצולמות במתודולוגיה ייחודית על ידי צוות הארגון. ומכאן עולה הקריאה הנרגשת והדחופה שלה, שתחזור בעקביות לאורך כל השיחה, לכל אלו שנכחו בזירות הפלישה באותה שבת נוראית, למסור עדויות דרך הנציבות. "אני יודעת שזאת בקשה לא פשוטה בנקודת הזמן הזאת, להתראיין על מה שקרה. חשוב לנו מאוד להגיע גם אל עדים מבוגרים ולכן אנחנו נשמח לבוא אליהם למען נוחיותם, וכמה שיותר מהר – יותר טוב. השקענו הרבה מאוד זמן בבנייה של מתודולוגיה וקוד אתי והקמת ועדה אקדמית שתלווה אותנו, כי רצינו לוודא שאנחנו עושים את זה באופן הכי נכון מבחינה אתית עבור הקורבנות, וגם מבחינה משפטית. בראש מעיינינו עומדת השמירה על כבודם ופרטיותם. נורא חשוב לי לומר שאנחנו גובים עדות בצורה מאוד רגישה, על ידי מומחית לטראומה, ואני לא מדברת, אגב, רק על מי שבמשפחתו נחטפו או נרצחו, אלא על כל מי שב-7 באוקטובר ישב בממ"ד וחווה פחד מוות".  

הכרה בסבל הקורבנות והניצולים  

חשוב להסביר שלעדות הזאת יש כמה תועלות עבור מי שמוסר אותה. משפטית, היא תוכל לשמש אותו לטובת תביעות עתידיות. את גם אומרת שאת אופטימית לגבי ההכרה והפיצויים שיגיעו.  

"נכון. הם יכולים לקבל עותק מצולם מהעדות הזאת ובעתיד יהיה בה צורך. אנחנו נראה לאורך השנים איך יקומו הליכי משפט בינלאומיים, פליליים ונזיקיים שיעסקו בזה. זה לוקח שנים, אבל יהיו הליכים במדינות שונות שיאפשרו לקורבנות משפחה ולשורדים לתבוע במדינות אחרות, אנחנו כבר רואים את זה. בוודאי שזה יקרה, אני מאמינה בזה חד משמעית ואנחנו נעשה גם כל מה שאנחנו יכולים כדי לקדם את זה. אני חותמת על הדבר הזה. הליכים של צדק הם מאוד ארוכים ומתרחשים לפעמים שנים אחרי שהאירועים קרו, וחייבים לבסס תשתית שתאפשר לקורבנות ולניצולים לתבוע את ההכרה בסבל שלהם. אני יודעת שחלפו כמעט שנתיים מהאירוע ואנשים רבים נמצאים כבר בשלב הפוסט טראומה. הם מתקשים לדבר על הדברים, אבל העדויות האלו כל כך חשובות, ואת זה אני אומרת בתור עורכת דין שייצגה קורבנות עבירות מין".  

כאן את מתייחסת לתועלת הרגשית הקרדינלית של מתן עדות כזאת.  

"כן. לפעמים עוברות הרבה שנים מהאירוע והאדם מרגיש שהוא לא יכול להמשיך בחייו אם לא יקבל הכרה משפטית למה שקרה לו, וראיתי את זה קורה ולכן גם כל כך חשוב למסור עדויות, ולהמשיך לספר מה קרה בחלוף הזמן. זאת תופעה נחקרת ומוכרת. מניסיוני הרב למדתי שזה אפילו לא העניין של הכסף, אלא ההכרה. יום יבוא ויגידו להם שזה לא קרה, זה נשמע אבסורד אבל זאת הדינמיקה. זה לא יקרה עוד 80 שנה. אם תפתחי עכשיו את עמוד הבית של אמנסטי אינטרנשיונל, תראי שמדינת ישראל מופיעה שם פעמיים, אבל 7 באוקטובר לא מצוין שם ולו במשפט אחד. וזה קורה פחות משנתיים אחרי האירוע. חומרים נמחקו גם על ידי חמאס, כשהוא הבין שמה הוא עושה מנוגד לכאורה לאיסלאם, וגם חשוב לדעת שדברים נמחקים גם לא בכוונה. הרי החומרים לא תועדו בצורה מסודרת. המון מגיבים ראשונים הגיעו לזירות, הבינו שהם רואים משהו חסר תקדים והתחילו לצלם, אבל חומרים ייעלמו אם הם לא יישמרו בארכיון בצורה מסודרת".  

הזכרת עוד תועלות רגשיות עבור העד: השיתוף, באמצעות מאזינים עם הבנה והכשרה בתחום הנפש, וגם בניית או חיזוק נרטיב שמסייע בהתמודדות עם הטראומה.  

"העדות עוזרת לו לסדר את מה שקרה בתוך איזשהו הקשר רחב יותר שמאוד נדרש כדי להתמודד עם טראומה, ואני גאה להגיד שהרבה פעמים אנחנו מקבלות פידבק שהעדים יצאו מחוזקים והצליחו להבין דברים".  

צורך לזעוק את הקול הזה 

הדו"ח הראשון שחיברה ופרסמה הנציבות (ראו הרחבה) שטבע את המושג "קינוסייד", פורסם אשתקד לציבור, מוגש למקבלי החלטות ברחבי העולם וזוכה לאימוץ והכרה גוברת מצד מומחים ובכירים בינלאומיים. היום הן שוקדות על כתיבת דו"ח נוסף שעוסק באלימות המינית שהתרחשה ב-7 באוקטובר. מה שבולט ומפתיע במידה מסוימת לגבי ישראלי-אמרנט הוא שלמרות החומרים האיומים שהיא צופה בהם באופן תדיר, שאפילו אנשי מקצוע ממעטים להיחשף אליהם, והמשא הכבד שהיא סוחבת מתוקף עבודתה, לאורך הריאיון היא מחייכת לא מעט (בהלימה, כמובן, לנושא הספציפי בשיחה). זה לא חיוך של אושר צרוף, אבל היא משדרת רכות ועדינות, על אף שעיסוקה כרוך בלא מעט מאבקים ותסכול. "זה החלק הכי קשה בעבודה הזאת. יש פה מעמסה נפשית עצומה, גם בהקשר של ההיקף של הזוועות האלו. זה ממש עושה תופעות פיזיות בגוף", היא אומרת על הצפייה בחומרים הללו. "יש פרדוקס בצורך לראות את מה שלא רוצים לראות ולדעת את מה שלא רוצים לדעת. להבין שהמידע הזה מכאיב מאוד, וטוב שהוא מוגבל כרגע. יש מושג בשם 'פרדוקס האמת'– ככל שהמעשה יותר נורא, ככה יותר קשה להאמין לו".   

קשה עכשיו יותר למצוא עמיתים לשיתופי פעולה בינלאומיים בתחום שבו אתן פועלות? 

"הזירה הבינלאומית מורכבת מאוד ורחבה. מתחילת הדרך היתה לנו אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה: למצוא בעלי ברית. אנחנו תמיד מצליחות למצוא אותם, גם אלו שרוצים לעזור בתנאי שלא יידעו שהם עוזרים. בהתחלה זה מפתיע, אבל למדנו לקבל את העזרה הזאת. בתוך מצבים מורכבים נדרשים פתרונות מורכבים. ברשתות החברתיות תמיד משתקפות הדעות הכי קיצוניות וקולניות, אבל בתוך המרחב הזה יש הרבה מאוד כאלו שאינם קולניים והם מאוד אמפתיים וחשוב להם לפעול למען צדק עבור הקורבנות".  

בהמשך לשאלה הקודמת, היא אומרת שייתכן שהשיח הבינלאומי ובכלל ההתרחשויות המסועפות וההיפר אינטנסיביות ומטלטלות שממשיכות את אירועי היום ההוא, גורמות אולי לשורדי 7 באוקטובר "להרגיש שאולי מה שקרה להם כבר לא כל כך חשוב. ואני מרגישה צורך לזעוק את הקול הזה, שאסור בשום אופן לשכוח את מה שקרה ב-7 באוקטובר. אני מרגישה כמו נביא בשער, שעומד ומצלצל חזק בפעמון".   

עוד לא אמרנו כלום על ההקשר הקיבוצניקי שלך. את חברת קיבוץ בית גוברין.  

"גדלתי בבת ים שזה הכי רחוק מקיבוץ (צוחקת), וגרתי בתל אביב וב-18 שנה האחרונות אני גרה בכפר שמואל. לפני 15 שנה בעלי רצה לעבור לקיבוץ. נפתחה אז ההרחבה בבית גוברין ומוקד העבודה שלי היה בתל אביב וזה היה נראה לי בלתי אפשרי והטלתי וטו. מאז החברים שלנו הפכו לחברים ונוצר לנו שם עוגן ולפני שלוש שנים הודיעו שפותחים עוד הרחבה. בעלי הודיע לי שהוא עובר, ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה". 

והיא רוצה מאוד. "יש שם אנשים מאוד מאוד טובים וככל שהעולם נהיה יותר כאוטי, יש יותר רצון לבנות לעצמך את חלקת האלוהים שלך ולהיות בתוכה. הקבלה לחברות היה תהליך נורא ארוך, אני כבר חברת קיבוץ ואנחנו מחכים לטרקטורים שיעלו על השטח לבנות לנו את הבית. אני בן אדם אופטימי. אם לא הייתי אופטימית, לא הייתי יכולה לעסוק במה שאני עוסקת בו". 

לב המאבק על האמת 

הנציבות האזרחית קוראת לציבור להפקיד עדויות וחומרים דיגיטליים הנוגעים לפשעי חמאס ב־7 באוקטובר. "ביטוי לקולות, לעדויות ולעובדות שלא ניתן להשתיק" 

הנציבות האזרחית קוראת לציבור להפקיד עדויות וחומרים דיגיטליים הנוגעים לפשעי חמאס ב־7 באוקטובר: תמונות, סרטונים, הקלטות, תכתובות וכל מידע אחר. החומרים יישמרו בארכיון דיגיטלי מאובטח, כפוף לסטנדרטים בינלאומיים, וישמשו בסיס למחקר, תיעוד והליכים משפטיים. ניתן להעיד בעילום שם או בזהות מלאה, בעברית, אנגלית או ערבית. 

חברות צוות הנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי ה-7 באוקטובר בנשים ילדים ומשפחות פונות לציבור: 

"כבר כמעט שנתיים שהנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס ב-7 לאוקטובר אוספת עדויות של שורדות ושורדי 7 באוקטובר ומשפחותיהם.  

אנחנו צוות של עורכות דין המתמחות בזכויות אדם ובדין בינלאומי, ונמצאות כעת לקראת סיום ניסוח דו״ח בינלאומי מקיף, על הזוועות שהתרחשו ב-7 באוקטובר. הדו״ח יושק בחודשים הקרובים בפלטפורמה בינ״ל חשובה ביותר בפני עשרות מנהיגים בעולם וייתן ביטוי לקולות, לעדויות ולעובדות שלא ניתן להשתיק. 

העדויות שאתם חולקים איתנו הם לב המאבק על האמת. כל קול נוסף חשוב. אם יש לכם מידע, עדות, צורך או רצון לספר את מה שעברתם ועברתן, גם אם כבר העדתם/ן על כך בעבר, אנחנו פה. גם אם זה יהיה בעילום שם או באופן אנונימי. גם אם אתם מתלבטים אם אופי האירועים הספציפיים שחוויתם בשבעה באוקטובר תואמים לקריאה שלנו, נשמח אם תדברו איתנו.  

העדות נמסרת בפני צוות מומחה לטראומה. פיתחנו שיטה ייחודית ואמפתית על מנת להקשיב ולסייע לכם ברובד הנפשי והמקצועי. החומרים נשמרים בארכיון דיגיטלי מאובטח, העומד בסטנדרטים בינלאומיים. הוא משמש להפקת דו"חות בינלאומיים ולקידום הליכי הכרה וצדק עבור הקורבנות.  

מי שיבחרו לשתף – יוכלו לקבל עותק של העדות, שתישמר בארכיון מקצועי שיבטיח שהקול הזה לא ייעלם. זו הזדמנות לא רק לחשוף את האמת, אלא גם לדאוג שהיא תישמר לדורות הבאים, ותשמש להליכי צדק והכרה". 

נוי פאיס – מתאמת העדויות: 

מייל: [email protected] 

טלפון: 0547977939 

מידע על הנציבות: https://www.civilc.org/sharetestimony-1