התעלומה שליוותה אותנו בחודשים האחרונים באה על פתרונה. כן גידלו אורז בימת החולה, אחרי הייבוש. הפתרון נמצא אצל החקלאי אבנר קוזוינר במושבה ראש פינה. במסגרת בסוף הכתבה הוספנו מכתב למערכת המעיד על ניסיון גידול אורז גם בדרום. אבנר קרא ב"יבול שיא" שמבקשים לדעת אם אכן גידלו אורז בחולה ושלא נמצאו מסמכים שיעידו על כך, כיוון שהמוסדות שנקשרים בצורה כזו או אחרת לאזור החולה אינם מחזיקים ארכיונים ואין כל מסמך בנושא. אבנר קוזוינר קרא בעיתון וטילפן אלי.
באתי אל ביתו של החקלאי בראש פינה, ואבנר פרש בפניי את תורת הגידול כולה של האורז. מסתבר שאורז יש בסין אבל גם היה בחולה בשנים 1962 עד 1964. אבנר קוזוינר, שציין בחודש מאי את יום הולדתו ה-94 תיאר בפרוטרוט ובזיכרון מדהים את זריעת האורז ושנות הגידול. – אורז באדמות החולה
"יוסף רייסקין מקיבוץ אשדות יעקב, מנהל הרשות לפיתוח החולה, פנה אלי והציע לי לזרוע אורז. זה לא היה כל כך פשוט. החולה אחרי הייבוש הייתה אדמת כבול שחורה רוויה בכמות עצומה של חנקן. לארץ הגיע מומחה לאדמות כבול ולימד אותי איך לגדל את האורז על הכבול. הוא הסביר שהאדמה חייבת להיות רטובה 360 יום בשנה. אסור שיהיה מטר אחד יבש. קניתי שני זרעי אורז מחברה בארצות הברית. זן "בלילה" עגול, איטלקי. השני זן מאורך. זה גידול קיצי בכל העולם. בחולה זרענו את הזנים באמצע חודש אפריל עד אמצע חודש מאי וקצרנו באמצע חודש ספטמבר עד חודש אוקטובר. השנה 1962.
"נכון, לפני 58 שנים. תעלות המים היו באורך 600 מטר וברוחב של מטר, סכרים מחביות זפת ריקות. שבע-שמונה חלקות על שטח כולל של 400-500 דונם. ההשקיה הייתה במים שהבאנו מהירדן. האורז הגיע לגובה של 80 ס"מ. הוא נזרע בדריל, נקצר בקומביין. הגידול יצר לנו 700-800 קילו לדונם. האורז צמח יפה בשיטת טורפדו.
"המדריך הסביר את שיטת הזריעה. הורה לנו שכשהאורז יגיע לגובה של 40 ס"מ מציפים את 500 הדונם בגובה של 30-35 ס"מ, כך שהאורז במים מוצפים יהיה בתקופה של חודשיים. בקציר הראשון לא הורדנו מים בזמן והקומביין שקע. עשינו שימוש ב-2000 מ"ק מים לדונם. נכון, גידול עתיר מים".
מדוע נעצר הגידול אחרי שלוש עונות רצופות?
"אכן שלוש עונות היה לנו אורז יפה ובשפע. אורז טרי הועבר לטחנות אורז בעיר התחתית בחיפה, שם עבר ליטוש והיה מוכן לאכילה. אותה עת נתגלתה בחולה תופעה של יתושי מלריה. הם עקצו את חברי הקיבוצים נאות מרדכי, כפר בלום, עמיר ושמיר. המצב היה קשה. זה הזכיר שבשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים חלו תושבים במלריה מיתושים שהתרבו באזור".
מגלה: "קיבלתי הוראה ממנהל הרשות לפיתוח החולה להפסיק מיד לגדל אורז. הצפת המים בשטחי הגידול הביאה את יתושי המלריה והיה חשש גדול שרבים בישוב יחלו במחלה הקשה. מאז לא מגדלים אורז. לדעתי אפשר לגדל אורז בכל מקום בארץ, אבל צריך לדעת שזה גידול שדורש כמויות גדולות של מים. לפחות 1000 מטרים מעוקבים לדונם".
החולה של היום?
"הקיבוצים והמושבים בגליל העליון רצו כל השנים, לפני ואחרי ייבוש החולה, לקבל אדמות בחולה, כחלק מהאדמות שלהם. הוחלט ששטח החולה יעובד תחת רשות אחת וניסו לחלק את האדמות. מטולה קיבלה אדמות ויסוד המעלה קיבלה שטח וגם יראון, ברעם, מלכיה, כפר גלעדי, בית הלל, שאר ישוב. כל הישובים לא שמרו על אדמה רטובה והדבר גרם לשריפות ולשיטפונות. כל שטחי הכבול ירדו לטמיון. החולה ירדה ב-8 מטרים. 20 אלף דונם אדמת כבול הלכו לאיבוד".
לאבנר קוזוינר יש רעיון להצלת השטחים האבודים. "להציף את החולה מחדש, להקים במקום מאגר מים גדול ולגדל בו דגים וצמחי מים. כך נחזיר עטרה יפה לאדמת החולה".
אבנר קוזוינר מצהיר בגלוי על היותו חקלאי פרטי יחידי ( שאינו חבר באגודה) במושבה ראש פינה. הוא לא מתלונן על כלום ומציין שהוא רואה ברכה בעמלו לאורך עשרות שנות חקלאות.
יש לו סיפור אישי משפחתי מעניין עד מאד (בפרק נפרד). בגיל 94 הוא נמרץ, שופע סיפורים בני עשרות שנים ולעיתים אתה מתקשה לעמוד בקצב שלו לרשום כל פרט שנחרת בזכרונו הצלול. היה שווה לנסוע ממרכז הארץ עד ראש פינה, גם בתקופת מגפת קורונה ואחרי הסגר, וליהנות במחיצתו של אבנר, רעייתו דבורה ובתם הבכורה יעל, שיצאו מגדרם לארח אותי ואת רעייתי שנלוותה לטיול העבודה בגליל.
הרבה משותף עם המלכה אליזבט
אבנר קוזוינר נולד בחודש מאי 1926 בראש פינה, דור שלישי למייסדי המושבה. "נולדתי בשבוע שבו נולדה מלכת בריטניה אליזבט ויש לנו הרבה מן המשותף. היא כמוני רכבה שנים על סוסים והיא כמוני נהגה שנים על ג'יפ".
נשוי לדבורה "שבאה מתל אביב לראש פינה בשנת 1949, ובהיותה נערה -הגבול הכי צפוני שהגיעה אליו היה גשר הירקון בתל-אביב. אמא שלה אמרה לי אנחנו שולחים אותך לגלות". אבנר ודבורה נישאו בשנת 1951. נשואים 69 שנים. היא הייתה שנים רבות גננת ו"גידלה שלושים מחזורים של גן". בשלב מסוים חטאה גם בכתיבה והוציאה ספרי ילדים פרי מוחה ועטה וצירפה לשמה שם ספרותי – דבורה בן-נר.
אבנר ודבורה הורים ל: יעל (65) נשואה+3 וארבעה נכדים. דוד ז"ל, היה חבלן משטרה בדרגת מפקח ואח"כ חבלן בשירות צה"ל בדרגת סגן, ובשנת 1982 נהרג בעת מילוי תפקידו בן 25. השאיר אחריו אישה ובת גל, היום בת 40, אם לשני ילדים, היום היה אמור להיות בן 63. עדיה (56) +3 ילדים. לבני הזוג קוזוינר שבעה נכדים ושישה נינים, הבכור תומר בן 8.
סבו של אבנר הגיע לארץ ישראל בשנת 1882 מהישוב רוטשון בצפון מזרח רומניה. נמנה עם מייסדי המושבה. הם קנו את אדמות הכפר הערבי ג'אוני, "אדמות לא ראויות לחקלאות, יבולים נמוכים" ובשנים 1884-85 רכשו בצוותא עם חברת פיק"א אדמות נוספות מלבנון. סבו של אבנר קנה 750 דונם מהברון ובשנת 1904 קנה עוד 450 דונם שטח שעליו ייסדו את קיבוץ איילת השחר.
בשנת 1914 הקימה המשפחה חווה לגידול תולעי משי ועל השטח הזה ניצב היום שדה התעופה מחניים, ממזרח לראש פינה. אבנר נולד בחווה. למשפחת קוזוינר היו אז 360 דונם פלחה, גידלו קטניות ו-40 פרות חלב. בשנת 1936 כנופייה של ערבים שרפה את בית המשפחה. אבנר ירש את החלק של אביו, 150 דונם, וגידל ירקות, ובמטע של 25 דונם גידל תפוחים "המטע הכי יפה בראש פינה" ו"הכי יפים בגליל" ועשרה דונם מטע ליצ'י. וגם 90 דונם חיטה, גידלנו אבטיח, מלפפון, אבטיח בעל (מללי) עם גרעינים שחורים.
שירת בצה"ל כקצין מודיעין. "אני בוגר קורס קצינים ראשון של המודיעין, תחת פיקודו של אלוף משנה ג'יבלי וסיימתי שלוש שנות קבע בדרגת סרן". בשנים 1983-1993 יצא ל-33 ימי טיול לימודי מטעם התאחדות האיכרים בתאילנד, הונג-קונג, יפן, פיליפינים וטיוואן. אחר-כך שהה 33 יום בארגנטינה, צ'ילה, ברזיל ופרגוואי ושבועיים ברוסיה.
היום בבעלותו חלקה חקלאית של 100 דונם – 10 דונם מזה גידול ליצ'י ו-90 דונם פלחה לשחת. בשעתו זרע חיטה שהניבה 61-17 קילו לדונם והיה בקשר מקצועי מצוין עם מכון וולקני. במושבה ראש פינה 160 יחידות משק חקלאיות. 3300 תושבים, מהם 70 ותיקים. "מושבה שמעבדת עד הדונם האחרון". 2000 דונם אגסים, 1500 דונם תפוחים, 1200 דונם שזיפים, 700 דונם זיתים, 600דונם ענבים. 1500 דונם הולאמו לשדה תעופה ומחנה פילון, ועוד 1600 דונם הועברו לחצור.
תגובה אחת
אני נכדתו של יוסף רייסקין ז״ל ויש לנו מזכרת מהחולה-קופסא קטנה עם גרגרי אורז שגולדו שם. תודה שהזכרתם את שמו בכתבה