יואב יהלום בן ה-74 ממושב צור משה יצא למאות דייטים אחרי שהתגרש * רומן גדול לא יצא מזה, אבל ספר כן: "שש מאות דייטים עם נשים" * הוא מספר איך התגלגל הרעיון לכתיבת הספר ומהן התובנות על המין הנשי ועל יחסים שאסף בדרך: "בלי אהבה יפסיק כדור הארץ להסתובב סביב צירו"
*תמונה ראשית: יואב יהלום – 600 מאות דייטים. צילום: עדי כנפי
בגיל בו רבים בוחרים להאט את הקצב יואב יהלום בן ה-74, גרוש, אב לארבעה ילדים וסב לשלושה נכדים ממושב צור משה החל דווקא להאיץ. לאחר מאות מפגשים עם נשים בחיפוש אחר זוגיות מאוחרת מצא את עצמו יואב בעמדה מפתיעה: לא ככובש ולא כנכבש, אלא כמספר הסיפורים שלהן. לא פחות מ-600 דייטים(!) רשם לזכותו בשמונה שנים בלבד, אך הסיפור הגדול באמת התרחש אחרי שהכוס התרוקנה ושילמו את החשבון – הסיפור התרחש במילים.
כעת עם צאת ספרו הראשון "שש מאות דייטים עם נשים: בתוספת סיפורים אישיים" לאור (הוצאת אוריון), מזמין אותנו יואב יהלום להציץ באוסף מיוחד של סיפורים אמיתיים, חושפניים ואנושיים שנולדו מחיפוש אישי אחר אהבה והפכו למסמך חברתי נדיר, מרגש ומעורר מחשבה.
"התגרשתי לפני 17 שנה בגיל 58 ורציתי למצוא בת זוג מתאימה. במהרה התברר לי שזאת אינה משימה קלה כלל וכלל," הוא מספר. "הפתרון שמצאתי היה לפגוש נשים רבות אשר ביניהן כך קיוויתי תצוץ המתאימה. בפגישות סיפרו לי נשים על עצמן ועל חייהן והיות שכל אחת היא עולם ומלואו, שמעתי סיפורים מאלפים רבים ואת המעניינים שביניהם העליתי על הכתב. כתבתי גם סיפורים אישיים שקרו לי במהלך חיי כמו על אהבותיי הראשונות ועל הנשים ששבו וגם שברו את ליבי, וכן גם קורטוב מהגיגיי ומהשקפת עולמי. הספר מורכב מסיפורים קצרים ונוחים לקריאה כשכל סיפור עומד בפני עצמו".
אתה כותב על יותר מ-600 דייטים. איך התחלת עם זה?
"אחרי שהתגרשתי פשוט נכנסתי לזה. בניתי לעצמי שיטה – כמעט אף פעם לא פסלתי בטלפון, הייתי מסתכל על תמונה, על אזור מגורים – לא מבאר שבע למשל כי זה רחוק מדי. ברגע שהיה לי מספר טלפון הייתי מתקשר ונפגש. ידעתי מהר מאוד אם יש התאמה. 80% מהפגישות נגמרו אחרי הדייט הראשון – רק כך מוצאים את הקשר שכן שווה להמשיך בו."
יש סיפורים שאתה זוכר במיוחד?
"הרבה, למשל אחד הסיפורים נקרא 'הנפילה' – על זוג שנתקע על רכבל בסקי ונאלץ לקשור בגדים ולרדת. יש סיפור מדהים על בת של בת זוג שלי לשעבר שעברה תהליך שינוי מין בגיל 16 בארצות הברית – היום היא גבר בעל ילדים שנולדו לו מרחמו שלו."
מה ההבדל בין דייטים בגיל צעיר לבין דייטים בגיל מבוגר?
"בגיל מבוגר הכול יותר רגוע, אין לחץ, אין ילדים קטנים, אין רכוש לחלק. אתה שואל את עצמך: 'האם זה עושה לי טוב?' אם כן ממשיכים. אם לא נפרדים בנעימים. יש פחות דרמה."
ילדות בקיבוץ, נעורים על החוף
יואב נולד וגדל בקיבוץ ברקאי. "השכלה גבוהה לא הייתה בסביבה שלי," הוא מציין ביושר. "אבא ואימא היו אנשי מעשה. לא זכורות שיחות פילוסופיות בבית, היו דאגות אחרות. אני ביליתי בים יותר מאשר בספרים," אבל מאז ומתמיד היה איש של אנשים, תכונה שבשנים האחרונות הפכה לכלי ספרותי יוצא דופן.
לאחר שירות צבאי שבסופו נשא דרגת סגן, בנה יואב את חיי המשפחה שלו – הוא נישא ונולדו לו ארבעה ילדים. במשך 24 שנה חי במסגרת נישואין, אך בשנת 2008 כשהיה בן 58 הגיע הקץ לקשר הזוגי.
"עזבתי את הבית ופתאום מצאתי את עצמי לבד," הוא משתף. "לא הייתי מוכן לזה. כמו רבים בגילי גם אני האמנתי שלא טוב היות האדם לבדו והפעם זאת לא הייתה רק אמרה מהמקרא, אלא מציאות שהכאיבה לי ממש."
משימת חיפוש: לא בת זוג, אלא אמת
כמו רבים בתקופתו, נרשם יואב יהלום לאתרי היכרויות. בהתחלה בתקווה אחר כך מסקרנות, ולבסוף מצורך עמוק להבין.
"די מהר קלטתי שמשהו לא עובד," הוא מספר. "במקום למצוא אהבה אחת פגשתי עוד ועוד נשים, כל אחת עם סיפור אחר והבנתי שאולי לא אמצא זוגיות כרגע, אבל קיבלתי משהו שלא ציפיתי לו – הצצה נדירה לעולמות פנימיים של נשים בגיל שלי שפותחות את הלב, את הפצעים, את התקוות וכי אין לי שום זכות להשאיר את הסיפורים אצלי בלבד."
יואב החל לרשום לא כאיש ספר, אלא כעד. הוא כתב את מה ששמע מילה במילה בלי עידון, בלי סינון, בלי מילות קישור מיותרות. "לא רציתי להמציא שום דבר," הוא מבהיר. "אין דמיון, יש הקשבה – מה שכתוב באמת קרה."
הוא החל לארגן את הסיפורים למקבץ קוהרנטי כשהוא בוחר 40 סיפורים מובילים, מהם בחר לשתף גם טעימות – תמציות של משפטים שמכים בבטן. החל מהאישה שגילתה שבעלה הקים משפחה סודית, דרך המטופלת שהייתה לקורבן של מניפולציה מינית ועד חוויות מטלטלות כמו פציעות, בגידות, אהבות שלא מתממשות ונפילות שהן מטאפוריות וגשמיות כאחת.
כל סיפור בספר עומד בפני עצמו, אך כולם יחד יוצרים מארג רגיש של תקופה, מגדר, בדידות אנושית ואומץ לחשוף פצעים ישנים. "השתדלתי להקשיב מהלב," הוא אומר. "גם אם לא נוצר קשר זוגי – נוצר קשר אחר של אמון, של שיתוף, של אנושיות."
עד כמה אתה נאמן לאמת בסיפורים שלך?
"אני לא פנטזיונר. הבסיס של כל סיפור הוא אמיתי. לפעמים הוספתי קצת פלפל כי לא תמיד זכרתי כל פרט, אבל הגרעין הוא משהו שקרה לי או שסיפרו לי ממקור ראשון. אני חושב שזה הכוח של הספר כי אנשים אוהבים לדעת ש'זה באמת קרה'."
יש הרבה ספרים על דייטים. מה מיוחד בספר שלך?
"הדבר שמייחד את הספר הוא האותנטיות שלו. לא הפלגתי בדמיוני, אלא סיפרתי רק על דברים ששמעתי מנשים באופן בלתי אמצעי וגם שיתפתי באירועים אמיתיים שהתרחשו בחיי.
"היו לי גם הצלחות, כמו למשל קשר זוגי משמעותי עם רופאה מעיר בשרון שנמשך שלוש וחצי שנים. באחד הערבים הלכנו להרצאה של ד"ר מאוניברסיטת ת"א שחקר את אתרי ההיכרויות. מסקנתו הייתה שהאתרים מתוכננים בצורה כזאת שאנשים יתבוננו, יתכתבו, ידברו וייפגשו, אך לרוב ירגישו שמשהו מפתה ויותר טוב מזה שכבר מצאו ממתין להם בין המוני השמות והפרופילים באתר. כך יוצרים בעלי האתרים מאגר של לקוחות שממאנים לעזוב ומשלמים דמי מנוי. לאחר ההרצאה ניגשנו אליו וסיפרנו לו שאנחנו ההוכחה שהוא טועה וגם צודק, כי הכרנו באתר הכרויות וגם עזבנו את האתר, אבל היה עליי לפגוש כמאה נשים עד שפגשתי את בת זוגי.
"לפגישותיי הרבות עם נשים שכל אחת מהן היא כמובן עולם ומלואו הגעתי תמיד עם בת לוויה – הסקרנות. היטיתי אוזן קשבת לסיפורי חייהן, גם כשברור היה לי שזוגיות לא תצמח כאן, וכך נחשפתי לניסיון חייהן העשיר ולעולמן."
איך התחלת לכתוב?
"לא באמת תכננתי לכתוב. פשוט באחד הימים שאלו אותי: 'תשמע, יש לך כל כך הרבה סיפורים, למה שלא תכתוב אותם?'. נשים שהייתי איתן בדייטים היו משתפות אותי ואני הייתי משתף בחזרה. אפילו כשלא היה קליק הייתה שיחה – נפש לנפש. עם הזמן כשזה הפך להרגל התייעצתי עם פסיכולוג ושאלתי: אולי אני עושה זאת כדי להרשים? והוא השיב: 'למה לא' כמו שאמר מרקס לפרולטריון: 'אין מה להפסיד פרט לכבליו'."
מה קרה אחר כך?
"נרשמתי לסדנאות כתיבת סיפורי חיים קצרים שיצרו הסופר אשכול נבו והמשוררת אורית גידלי ובאמת קיבלתי כלים. לא את כולם יישמתי כי אני לא רואה את עצמי כסופר, אלא כמספר, אבל כן למדתי על פתיחה, אמצע וסוף. כתבתי במשך שנה. כשהייתי מוכן להוציא את הספר לאור פרצה המלחמה, אז עצרתי הכול. חיכיתי עד שהמצב יירגע, ואז חזרתי לזה."
למה סיפורים קצרים ולא רומן?
"כי זה מי שאני. אין לי סבלנות או יכולת להיכנס לעומק של דמויות כמו שדורש רומן. סיפור קצר הוא יותר אני. קל לי לכתוב עמוד וחצי, לחשוב על התחלה, אמצע סוף וגם זה פורמט שמאפשר לי לשתף חוויות בלי להעמיס. כל סיפור עומד בפני עצמו, אפשר לפתוח את הספר בכל עמוד."
סיפורן של הנשים
בשונה מספרים אחרים שנכתבים ממבט של מספר על או מהרהור בדוי, יואב מציע בספרו נקודת מבט נדירה: גבר בעשור השביעי לחייו שבחר לא לכתוב על עצמו, אלא להישאר בצד כצופה, כעד, כמתעד.
"זה לא ספר על אודותיי למרות שיש בו גם סיפורים אישיים שלי," הוא מבהיר. "כתבתי גם על אהבות ראשונות, על הנשים ששברו את ליבי, על אימא שלי שנפצעה קשה במלחמת העצמאות ודווחו עליה כמתה בעיתון 'על המשמר' שלוש שנים לפני שנולדתי, אבל רוב הספר הוא לא שלי, הוא שלהן – של הנשים שפגשתי."
האותנטיות הזאת לדבריו היא תו התקן של היצירה. "אני לא סופר. אין לי כלי ספרות – אני מספר. זאת ההגדרה שלי. ניסיתי לגעת באמת, לא לייפות, לא לחרוץ דין, רק לשקף. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה קורע לב, אבל זה תמיד אמיתי."
האם הספר מתאים לצעירים?
"אני לא חושב. השפה שלי לא מדברת לצעירים. אני מניח שמי שחי את עולם הדייטים בגיל השלישי או מי שעבר גירושים ימצא בו עניין. המון אנשים שמסתובבים באפליקציות ובאתרים הם קהל יעד פוטנציאלי לספר."
מה עשית בחיים מעבר לכתיבה?
"אני נהג ליסינג כיום, קיבוצניק. בצבא הייתי קצין כי כולם הלכו, אז הלכתי גם. לא אהבתי, כתבתי גם על זה. לא היה לי מקצוע מסודר, אבל היו לי חיים מלאים ואת החיים אני מביא לספר."
מה בין טניס שולחן לספרות?
מי שמדמיין את יואב יהלום כסופר כפוף מאחורי מכונת כתיבה יתפלא לגלות שהוא אדם נמרץ, פעיל, שחקן טניס וטניס שולחן בליגה הארצית, צמחוני, אוהב שחמט וסודוקו. "הכתיבה בעבורי היא לא בריחה מהחיים, אלא חלק מהם," הוא מסביר. "אחרי אימון כשאני קצת עייף פיזית, אבל צלול בראש – זה הזמן בו הסיפורים כותבים את עצמם."
הוא מקפיד על אורח חיים ספורטיבי ולמרות גילו, הוא בכושר מעורר השראה. "כמו במשחק טניס, גם בחיים צריך לדעת מתי לוותר ומתי להילחם," הוא צוחק. "והכי חשוב – להישאר בתנועה."
הסיפורים שלו אולי נולדו מחיפוש אחר בת זוג, אך התוצאה היא אהבה אחרת, אהבה חדשה לגמרי – אהבה לכתיבה. "אם היית שואל אותי לפני עשור מה אעשה בגיל 74 התשובה 'אהיה סופר' לא הייתה עולה," הוא מודה. "אבל החיים מפתיעים אם רק נותנים להם."
הספר התקבל בהתלהבות בקהילות מקומיות ויואב מקבל תגובות חמות מקוראים שמזדהים, נדהמים, ולעיתים גם כותבים לו את הסיפור שלהם. "זה מעגל יפה. אתה שומע סיפור, מספר אותו ומקבל בתמורה סיפור אחר. יש בזה משהו שמרפא את הלב. שלחתי את הספר לכמה נשים איתן הייתי בקשר והן אמרו שהוא נחמד – לא משהו שאפשר לבנות עליו. העורכת שעבדה איתי דווקא אמרה שהיא נהנתה מאוד בניגוד להרבה ספרים אחרים. זה עשה לי טוב לשמוע."
בסופו של דבר יואב לא חיפש להיכנס למדף הקלאסיקות. "אין צורך להוריד את המינגווי מהמדף," הוא כותב בחיוך על כריכת הספר. "המטרה שלי הייתה לעורר עניין, לעורר חיוך אולי גם דמעה, אבל בעיקר לספר על חוויות אמיתיות של אנשים אמיתיים."
מהתחושות שלי לאורך השיחה יואב בהחלט מצליח במשימתו. כל מי שקורא את סיפוריו, מגלה שמאחורי כל 'עוד דייט כושל' מסתתרת אישה בעלת עבר, כאב, חלום או סוד כמוס – ודווקא הפשטות, האוזן הקשבת, הרישום הלא מתיימר, הסגנון הישיר – הם אלה שהופכים את החוויה לעמוקה כל כך. יתרה מכך, לדבריו אין תחליף לאהבה בחיים. "ניסיתי להתמקד בכיוון החיובי של הדברים שבאים מאהבה שבלעדיה, כך אני מאמין, כדור הארץ היה מפסיק להסתובב סביב צירו."
מה עכשיו?
כשנשאל אם יש כבר ספר שני באופק, חייך יואב והשיב: "נראה. אני עוד כותב, עוד פוגש, עוד מקשיב. החיים לא נגמרו להפך, נדמה לי שרק עכשיו הם התחילו להיות מעניינים באמת. למען האמת לא תכננתי לכתוב את הספר. כתבתי את מה שהיה לי בבטן או אולי על הלב. אם יבקשו אולי אכתוב עוד. כל אחד מאיתנו הוא ספר מהלך רק צריך להקשיב."
ולסיום, יש לו גם טיפ אישי למי שמחפש אהבה בגיל מאוחר: "אל תתייאשו, אל תחשבו שהכול מאחוריכם, החיים מלאי הפתעות ואם לא תמצאו אהבה אולי תמצאו סיפור טוב, וגם זה לא רע בכלל."
