אל תקנה לי ורד 

שלושתם  – זהר ופסי, רינת מאירי-ערבה ורון אלפסי – הם בני מושבים בעמק יזרעאל שהפכו למוסיקאים והקדישו שנים גם לחינוך באמצעות מוסיקה * ופסי, מאיר-ערבה ואלפסי התאגדו לטריו, במסגרתו הם מעלים את המופע המרגש "אל תקנה לי ורד" 

*תמונה ראשית: שרים על הבמה מימין זהר ופסי, רינת מאירי-ערבה ורון אלפסי. צילום: מתן בן עזרא 

שלושה אנשים צעירים שמתגוררים במושבים בעמק יזרעאל, מעלים מופע שמציג מסע בזמן של האישה בזמר העברי. שלושתם – זהר ופסי, רינת מאירי-ערבה ורון אלפסי – שמעו מוסיקה בבית החל מימי הילדות, וכאשר בגרו הפכו למוסיקאים והקדישו רבות לחינוך באמצעות מוסיקה. עתה הם מעלים את ניחוח השירים הישראליים במופע "אל תקנה לי ורד". 

זהר ופסי – מרחביה 

זהר ופסי מגדירה את עצמה בילדותה כ"ילדת בסיסים". כבת לתא"ל עמוס עמיר, טייס קרב וסגן מפקד חיל האוויר, אשר שירת שנים רבות גם בקבע, היא עברה עם משפחתה לגור בבסיסי ח"א שונים. רק בשנות הנעורים שלה היתה איזו שהיא קביעות בחייה. המשפחה הגיעה להתגורר בהרצליה, בה למדה זהר בבית הספר התיכון. אחר כך התגייסה לחיל האוויר בהתאם למסורת המשפחתית. עם השחרור היא עברה לגור בחיפה עם בן זוגה, לימים בעלה, עודד.  

"את הפן האמנותי קיבלתי כנראה מאימא שלי, שרה עמיר, שהיא בוגרת להקת הנח"ל, מתקופתם של אריק איינשטיין, יהורם גאון ואחרים." מספרת זהר. "לצערה היא נאלצה לעזוב את הבמה בגלל הצורך לחיות בבסיסים צבאיים ו'לנדוד' כל הזמן." 

מגיל צעיר זהר מנגנת בפסנתר. זה התחיל בבסיס הצבאי בחצור. פעם בשבוע היתה מגיעה לבסיס מורה לפסנתר מרחובות. "אחר כך למדתי הוראת מוסיקה במכללת אורנים," היא מציינת. "קיבלתי תעודת הוראה והמשכתי להשתלם במשך שנתיים במכללת לווינסקי. שם הוכשרתי בניצוח מקהלות ובחינוך מוסיקלי בבתי ספר יסודיים. עם התמחויות אלו הייתי שנים רבות מורה למוסיקה ומנצחת מקהלות." 

עם הזמן היא התחילה גם לכתוב מילים ולחנים: "בהתחלה זה היה לצורך מסיבות, כגון מסיבת סיום לכיתה ו', או טקס חג בשבועות במושב. ואז, בשלב די מאוחר יחסית, בערך בגיל ארבעים, התחלתי פתאום לכתוב רק מהמוזה שלי, בלי סיבה חיצונית או הזמנה מיוחדת. עד עתה הוצאתי כבר שני אלבומים: 'שיר לרוח ערב' (2014) ו-'פשוט' (2016)." 

ברור שהיא התפתחה כמלחינה, כי היתה מוסיקה בבית, אבל מאין הרצון והכישרון לכתוב מילים? מסתבר שגם בנושא זה היתה השפעה מן הבית והמשפחה. כאן המקום לציין שזהר היא נכדתה של המשוררת הידועה והמוכרת בעיקר בשירי הילדים שלה – אנדה עמיר (פינקרפלד), שנדפסו בספרים "הדובון בלע סבון", "דוד ירח בשמים", "סחרחרת הפלא" ועוד.   

לשאלה אם היתה השפעה של סבתא אנדה על כתיבתה, עונה זהר: "אני מניחה שזה עובר במשפחה כחוט השני גם מסבתי ואולי גם מאבי, שחיבר שני ספרים: רומן אוטוביוגרפי "אש בשמים" וספר ילדים "נמו החולד". 

סבתא אנדה נפטרה כאשר זהר היתה בת שלוש-עשרה: "לכן לא זכיתי לשנים רבות של היכרות איתה. אבל בשנים האחרונות אני מעלה מופע מחווה לה בשם 'יושבת, מביטה בפרחים',  ובאמצעותו אני חשה קרובה אליה אפילו יותר ממה שהייתי בחיי כילדה."  

זהר מפתיעה כשהיא מציינת ששירי הילדים של אנדה אינם דווקא עיקר המופע. אמנם היא היתה מפורסמת כמשוררת לילדים, אך זהר מציינת שרוב יצירותיה הם שירים למבוגרים דווקא. "לא הרבה יודעים על כתיבתה למבוגרים," היא אומרת, "ואני מתקנת את זה במופע, בו אני מספרת את סיפור חייה המעניין מאוד ומשלבת בזה שירים שכתבה סבתי. לחלק מהם כתבתי לחנים."  

זהר מתגוררת במושב מרחביה כעשרים שנה עם ארבעת ילדיה ובעלה עודד, שהוא רופא, מנהל יחידת כאב בבית החולים "העמק".  

רינת מאירי ערבה 

במושב רם און, אף הוא בעמק יזרעאל, מתגוררת אישה צעירה בשם רינת מאירי ערבה.  

רינת היא בתו של הזמר עוזי מאירי, שרבים זוכרים את קולו החם בשירים ישראליים יפהפיים, כגון השיר "בצֵל כפות תמר, בארץ הכינרת…", "עוד נשוב מחר", "ציון תמתי" ועוד. המאירי זכה לכינוי "המושבניק המזמר".   

"הבית שלנו היה תמיד מלא במוסיקה ובשירה ישראלית," מספרת רינת, שנולדה בשנת 1968 במושב רם-און. "הוריי, עוזי ובינה, הם מוותיקי המושב. אנחנו שתי בנות ושלושה בנים במשפחה וכולנו גדלנו פה."  

כבר בילדותה החלה רינת להופיע בטקסים במושב, ומשם הדרך להתפתח כזמרת היתה סלולה. בעת  השירות הצבאי שירתה רינת בלשכת אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד. "למדתי בבית ספר 'רימון' ובתקופת לימודיי התקבלתי להשתתף במחזמר 'כנר על הגג'. בהפקת אברהם פשנל. אז הופיעו בו חיים טופול ושלמה וישינסקי בתפקידים ראשיים. זו היתה התנסות ראשונה שלי במחזמר ובהפקה כזו גדולה."  

במשך כמה שנים הופיעה רינת עם הפסנתרנית שלומית שרף בערבים של שירי משוררים ובהפקות מזדמנות אחרות, כמו של אמנון ברנזון, דיבוב שירה ב'רחוב סומסום' ועוד. "אני זמרת פעילה במופעים אזוריים קבועים בתחומי המועצה עמק יזרעאל. בנוסף יש לי שיתופי פעולה עם זמרים והרכבים שונים, כמו דואט עם אורי הרפז, הופעה עם נתן סלור, מתארחת בערבי שירה של 'הגרשונים' ועוד." 

נוסף להיותה זמרת הקדישה רינת שנים רבות לחינוך באמצעות מוסיקה ותנועה: "במשך שמונה עשרה שנה עבדתי בחינוך מוסיקלי לטף ובהנחיית קבוצות של הורים וילדים. בשנים האחרונות אני עובדת יותר עם הגיל השלישי גם במוסיקה בתנועה וגם בתיפוף גוף.  

"תיפוף גוף," היא מסבירה, "זו שיטה המבוססת על זיכרון תנועתי וקואורדינציה. בשיטה משלבים מקצבים, טקסטים, קטעי מוסיקה במגוון סגנונות. מעגל תיפוף טומן בחובו הדדיות ואינטראקציה חברתית  דרך תדר ייחודי של חווית מגע וצליל." 

בנוסף להשפעה של אביה על דרכה המוסיקלית, מציינת רינת גם את משפחתה של אימה: "אמי היתה מאוד מוסיקלית ושרה במקהלות. הורים שלה, סבי וסבתי, עלו מבולגריה וגרו בכפר חיטים. שניהם שרו במקהלות וסבתי ניגנה על כינור. מוסיקה קלאסית, למשל, שמעתי אצל סבתי בכפר חיטים." גם אחיה של האם – אריה ברכה ממושב רמות ברמת הגולן – הוא מוסיקאי, מנצח ומנהל חבורות זמר. 

רינת נשואה לתדמור ערבה (על תדמור ראו: "קו למושב", גיליון 1337, 13.6.2024) והם הורים לשלושה. כאמור, הם מתגוררים במושב בו נולדה, ברם און, בו חיים גם הוריה, אחותה נעמי, שגם היא מוסיקאית, ושני אחים שלה. 

רון אלפסי בסקספון 

הצלע הגברית בהרכב הוא רון אלפסי, מורה ומחנך בבית הספר התיכון "העמק במערבי" ביפעת. מזה שבע הוא מתגורר במושב מרחביה עם רעייתו ירדן, שהיא עובדת סוציאלית. "הוריי היו עולים חדשים ממרוקו ושניהם הגיעו למעברות: אבי לגדעונה ואימי  לגבעת המורה. המשפחה של אבי שמרה מסורת וסבי היה רב. אני נולדתי בשנת 1994 בעפולה ושם למדתי בילדותי ובנעוריי."  

ממי קיבלת את האהבה למוסיקה? 

"אחי הגדול, ערן, שהוא עתה סקספוניסט בחסד, הוא שהשפיע עלי בתחום הזה. הוא הביא הביתה דיסקים עם סוגי מוסיקה שונים, ביניהם שירים אמריקאיים ועוד חומרים שאחרים פחות נחשפו אליהם במקום בו גדלתי, בעפולה."  

רון למד בקונסרבטוריון העירוני אצל בצלאל קופרוואסר. הוא מנגן על גיטרה קלאסית וגיטרה חשמלית. בסוף כיתה י"ב הוא הכין רסיטל ג'ז במסגרת עבודת גמר במוסיקה לתעודת הבגרות. לאחר מכן ניגן בתזמורת הג'ז "ביג-בן". בצבא רון היה קצין לוגיסטיקה בחיל הים בעתלית ובאשדוד. כמורה לאנגלית בבית הספר התיכון, הוא משלב נגינה בשיעורים אלו.  

ממופע חד-פעמי לקבוע 

שלושת המושבניקים הנ"ל – זהר, רינת ורון – מהווים את ההרכב של המופע "אל תקנה לי ורד". 

כיצד נוצר הרכב זה? על כך עונה זהר: "רינת ואני לא היכרנו זו את זו, אבל חברים משותפים תמיד אמרו לי: 'את חייבת להכיר את רינת, אתן ממש תתאימו זו לזו' וגם לרינת הציעו להכיר אותי." הפעם הראשונה בה נפגשו השתיים היתה בהפגנה למען החזרת החטופים שנערכה בצומת עפולה. רינת ואחותה שרו שם, וזהר הגיעה למקום ויזמה היכרות ביניהן. "ומאז נמשך הקשר," מציינת זהר.  

מתי התחיל שיתוף הפעולה המוסיקלי ביניהן? כאן נכנסת לתמונה מושבניקית נוספת ממרחביה בשם יסמין סרטני. יסמין קיבלה על עצמה לנהל את המוזיאון ואת מרכז המבקרים של מרחביה ב"חצר הגדולה", והיא ביקשה מזהר להעלות בחלל המוזיאון ערב חד-פעמי. זהר נרתמה למשימה, "אני בחרתי את השירים  וכתבתי קטעי קישור, אבל אני לא זמרת וירטואוזית," היא מעידה על עצמה. "והכי טבעי היה לי לשאול את רינת, שיש לה קול נפלא, אם היא תרצה להשתתף בערב הזה כזמרת."  

רינת הסכימה כמובן, אבל אז היה חסר מישהו אשר ילווה את השירים בנגינה. והנה הבחור נמצא גם הוא במושב מרחביה.  

ומעשה שהיה כך היה: "פגשתי יום אחד את רון בצרכנייה מושב," מספרת זהר, "ראיתי אותו בתור לקופה ובלי לתכנן מראש אמרתי לו: 'רון, אני מכינה ערב חד פעמי במוזיאון בקיבוץ השכן, אולי אתה רוצה להצטרף אלינו וללוות את רינת בנגינה על הגיטרה?" רון הסכים מיד.  

"אחר כך, במחשבה שנייה היו קצת חששות, כיוון שרון לא הכיר את רינת ואנחנו אף פעם לא שמענו אותו מנגן ערב שלם. אבל כבר בחזרה הראשונה היה 'קליק' ונוצרה בין שלושתנו כימייה נהדרת." 

ההצלחה היתה מיידית. ההרשמה למופע נסגרה בתוך פחות מעשרים וארבע שעות, והמקום התמלא באנשים. כבר בסיומו הזמינה יסמין את השלושה להופעה נוספת. השמועה עברה מפה לאוזן והם קיבלו הזמנות נוספות. וכך הפך המופע החד פעמי למופע קבוע, שעולה במקומות שונים בארץ. 

האישה בזמר העברי 

"המופע שלנו מספר את סיפור מעמד האישה בארץ משנות ה-20 וה-30 במאה הקודמת ועד ימינו באמצעות טקסטים של שירים," מספרת זהר: "זה מבוסס על מופע ספרותי, שאני מופיעה אתו כמה שנים. יחד עם רון ורינת הרחבנו אותו לאחר שחקרנו את הרקע ההיסטורי של שירים שעוסקים בנשים, שנכתבו על ידי נשים וגברים כאחד, ומשקפים את מעמד האישה בחברה הישראלית לאורך השנים. אני כתבתי קטעי הנחיה שמספרים פרטים על אופן כתיבת השירים ואני מרחיבה לגבי הנושאים שלהם, והתקבל סוג של מסע בזמן."   

יש לציין שהמילים של השירים מוקרנים על מסך והקהל משתתף בשירה. "יש רגעים מרגשים. הרבה פעמים באים אלינו אנשים בסוף המופע ואומרים שהם קיבלו ערך מוסף. וזה באמת חשוב לנו," מציינת זהר.   

אחד הקטעים בו הקהל מאוד מתרגש הוא לשמע השיר "מה שלומך, אחות" של נעמי שמר. "אנחנו גם מספרים על המכתב שנעמי שמר כתבה בזמנו לאידה נודל, כאשר היתה עדיין אסירת ציון בברית המועצות, וקוראים את המכתב בפני הקהל. אנחנו מקדישים את השיר לחטופים וזה מעורר רגש רב."  

מוסיפה רינת: "יש גם רגעים משעשעים במופע. זוהר מחברת את תכני השירים למה שקורה היום.  לפעמים היא מכניסה טוקבקים הומוריסטיים עכשוויים שהתפרסמו ברשתות החברתיות כתגובות על שירים שונים וזה מעורר צחוק בקהל."  

לדוגמא, אחד הטוקבקים מתייחס לשיר של נתן אלתרמן בביצוע יהורם גאון: חח איזה בית אחרון פצצה, כל השיר הוא דואג לה, ואם היא תבגוד בו אז הוא ישרוף את הבית עליה, והוא עוד שר "להלהלהלהלהה" היא בלהבות, והוא כזה "להלהלהלהל" חחחחחחח מלך יהורם גאון, אני מת רק עליך!!!!! 🙂  

לסיכום, נהוג לומר שזוכרים את מי שכתב את ההיסטוריה. הנשים מראשית ההתיישבות בארץ עשו גדולות, אבל אולי לא כתבו על עצמן. אבל למזלנו נכתבו עליהן שירים. ובזכות שלושה מושבניקים מעמק יזרעאל לא ישכחו אותן.    

*להזמנת המופע: זהר 052-5722025