יבול שיא
הרפת והחלב
1668882438988

אמנות ותרבות בין זיכרון יעקב לבנימינה 

5 דק' קריאה

שיתוף:

ביקור במושבות דרום הכרמל שהברון רוטשילד הטביע בהן את חותמו * אירוח שהוא חוויה אומנותית במלון ומרכז המוסיקה והאמנות אלמא * טיול של אמנות, יין והיסטוריה * טיול בין יקירי האמנות הישראלית לילי אלשטיין, סיגלית לנדאו, עודד הלחמי, יעקב ואמנון רכטר ואהוד מנור * חלק ב' 

בוקר טוב אלמא 

אחת ההנאות שלנו היא להתעורר ולפתוח את וילון החושך למראה של חוף ים וטבע, בלי שבניינים או עצים יסתירו את הנוף. כך התעוררנו לנוף הפרטי והשקט שלנו. לאחר אספרסו של בוקר להתעוררות, במכונת האספרסו שבחדר, הלכנו לארוחת הבוקר של מלון ELMA, המוגשת במסעדת Oratorio. להפתעתנו מרחב המלון שקק חיים עם עשרות מבקרים לכנסים וסתם לנופש, שאותם לא ראינו ולא הרגשנו בנוכחותם אתמול. 

ארוחת הבוקר, עשירה עם עשרות סוגי סלטי בוקר, ביצים בהכנה לפי הטעם, שקשוקה מוכנה עם הפיתה שמכסה את התבשיל, והרבה מתוק, והכל טרי כל בוקר. בסיום הארוחה קבענו להשתתף בסיור האמנות שנערך כל יום בשעה 11 במלון. 

סיור אמנות  

לאחר שהתארגנו ליציאה מהמלון הצטרפנו לחבורת אורחי המלון שיצאה לסיור בהדרכתה של אפרת זמיר. הסיור התחיל באולם הקוביה – הקיוב, ושם שמענו על ההיסטוריה בת יובל השנים של המלון.  

המלון המחודש שומר על האופי והחתימה המודרניסטית של בניה עם קירות מלט חשוף, קווים לבנים נקיים, ריהוט מעץ אגוז ואלון טבעי, כאשר הקו הגלי של המבנה המרכזי כאילו מחבק את עקומת הר כרמל.  

בסיור עוברים בין חללי האמנות ומקבלים הסבר מפורט על כמה מהעבודות המרכזיות, כמו היצירה המתפרשת על קיר המעבר לאולם המופעים: שמלת כלה, 2014 של סיגלית לנדאו ובן זוגה הצלם יותם פרום. סדרת צילומים שבה עקבו שניהם אחר שינוי שמלה בין קיץ 2014 לקיץ 2016 בים המלח. השמלה שמופיעה בסדרה זו היא העתק של השמלה שלבשה לאה, גיבורת הדבוק, שאת דמותה גילמה השחקנית האגדית חנה רובינא במשך ארבעה עשורים בתיאטרון הבמה. את הגרסה השחורה של השמלה לבשה הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי כשלאה הודבקה – וקולו הגברי של חנן, אהובה המת, דיבר מגרונה כמעשה כישוף. בעבודות אלו השמלה החסידית השחורה מכוסה בגבישי מלח. הצטברותן ההדרגתית מלבין את הבד השחור ומחזירה את השמלה לייעודה המקורי – שמלת כלה, אבל הפעם כלה מלח, המזכירה משהו את אשת לוט. 

בסיור עברנו ברוב החללים והמסדרונות שכאמור, הם חלל תצוגה לאמנות ישראלית מקורית מאוספי לילי אלשטיין וכן גם השאלה מאוספי גלריה גבעון Givon Art Gallery

סיום הסיור הוא בחלל הפטיו שמאחורי שולחן הקבלה, בו מוצב הפסל צימאון של סיגלית לנדאו. הפסל עשוי משני גושי שיש קררה ורודים, בגוונים שונים, אותם נסעה לבחור, במספר נסיעות יחד עם לילי אדלשטיין, במחצבות קררה באיטליה. פסל נוסף של לנדאו הוא אישה על אבטיח בים המלח, העשוי ברונזה ומוצב בחצר המלון. 

יש לציין שכל התמונות התלויות בחללי המלון, מוארות באור שמש טבעי ולעולם לא שמש ישירה, והפסלים הניצבים בחללי פאטיו תחת כיפת השמיים או בגנים היפהפיים ורחבי הידיים במרחבי 180 דונם של המלון, עושים את הביקור במלון אלמא לחוויה נדירה המשלבת מלון וגלריה של אמנות. 

חוזרים לזכרון יעקב 

בתום הסיור נפרדנו מהמלון רווי ההשראה ויופי, ונסענו למורדות המזרחיים של המושבה זכרון יעקב. מעל מתחם יקב כרמל מצאנו את מבנה הרפת של משפחת בלום, שהוא מבנה לשימור שמשמש היום כמסעדה. ברוך בלום עלה מרומניה בשנת 1882 עם ראשוני המתיישנים בזכרון יעקב. ב-1906, נינו של ברוך, נחמן בלום, בנה את הרפת כחלק מהמשק החקלאי של המשפחה. במשך השנים המבנה נהרס כליל. לאחר תחקיר היסטורי עבר המבנה שיחזור, בהתאם לצורת הבנייה בראשית ההתיישבות. 
מעט מתחת בכביש היציאה מהמושבה, עוברים את יקבי כרמל שנוסדו משנת 1889 על ידי המתיישבים הראשונים, ביוזמתו ובתמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, בעליו של יקב שאטו לאפיט המפורסם בבורדו. יקבי כרמל מזרחי הוקמו בראשון לציון וזכרון יעקב כשהבציר הראשון היה של שנת 1890 והגיע ליקב בראשון לציון ורק מאוחר יותר זכה היקב בזכרון יעקב לקבל משלוחי ענבים ולייצר יין. בימים אלה עוברים שני מתחמי היקב שינוי שכולל שימור, כי הם אתרים לשימור כפי שהוכרזו על ידי המועצה לשימור אתרים. בזכרון יעקב נבנו שישה מרתפי חביות ענקיים ובצמוד ליקב נחפרה באר מים ולידה טחנת קמח.  

מבנה הרפת של משפחת בלום שהוא מבנה לשימור שמשמש היום כמסעדה
מבנה הרפת של משפחת בלום, שהוא מבנה לשימור שמשמש היום כמסעדה. צילום: דני בר 

מרכז תרבות היין 

נכנסנו לביקור במרכז תרבות היין של יקבי כרמל הצמוד למבני היקב ההיסטורי בזכרון יעקב. התחלנו בסיור בין אולמי היישון בחביות של היקב, עם חביות הגדלים שונים ומשם חצינו את הכביש למרתפי החביות ההיסטוריים, עם חביות בטון ענקיות וחללים ענקיים מרשימים, בהם שוכנים עדיין חביות אבל בעיקר ניתן בהם לחוש את האווירה ההיסטורית המיוחדת מאד ליקב בן כ-120 שנות ייצור יין.  

לאחר הסיור שבנו למרכז לטעימות ונשנושי גבינה ולחם עם שמן זית, תוך שמיעת סיפורים וגם השמעת סיפורי היקב. התחלנו בטעימת לבן מדיטרניאן 2 וואט 2020 – בלנד של 51% ענבי מוסקט, 36% ענבי גוורצטרמינר ו-13% ענבי פרנץ' קולומבר. יין בעל ניחוח פירותי מאד ואף מתקתק אבל עם הטעימה נעלמת המתקתקות ועולה החמיצות המעוררת שנשארת זמן רב בפה (75 ₪). היין השני היה יתיר רוזה 2020, בעל ארומה מתוקה אבל מטעה כי מיד עם הלגימה נעלמת אשליית המתיקות ועולה לווי מריר קל ומעורר. סיימנו ביין אדום מדיטרניאן 4 וואט 2020 – בלנד של ענבי מרסלן, קריניאן, סירה וארגמן, שבהחלט משרים את הצבע האדום עז האפייני להם. היין מתבגר 8 חודשים בחביות עץ אלון גדולות של 5,000 ליטר כך שתכונות הענבים נשארות דומיננטיות. היין מיד תופס את הפה ולא מרפה לאורך זמן. (75 ₪).  

מחיר סיור ו-3 טעימות הוא 50 שקלים בקבוצות. מרכז תרבות היין פועל כל ימות השבוע 9:30 עד 17:00 ובשישי עד 14:00 .לתיאום ביקור באתר ובטל':  04-6391788 

מבני היקב ההיסטורי בזכרון יעקב
מבני היקב ההיסטורי בזכרון יעקב. צילום: דני בר 

 
שוני – מבצר, אמפי או פארק 

בתום הביקור בזכרון יעקב פנינו דרומה לבנימינה. התחנה הראשונה היא פארק ז'בוטינסקי שהפך מבסיס הדרכה של האצ"ל בימי המנדט הבריטי, לאמפי להופעות מיטב אמני ישראל. האמפי של שוני הוא למעשה תיאטרון רומי שהוקם לפני 1,800 שנים בימי הרומאים, ואכלס יותר מאלף צופים ונערכו בו חגיגות מים ופוריות לכבוד האלים בכחוס, דיוניסוס ואפרודיטה. מכאן גם היתה אמת מים שהובילה מים לקיסריה. בתחילת המאה ה-20 יושבו במקום, שאדמותיו נרכשו על ידי הברון רוטשילד, בני זכרון יעקב והם קראו למקום בנימינה – לכבודו של הברון בנימין רוטשילד. בהמשך המקום יושב ונינטש לפרקים עד שבשנות ה-80 של המאה שעברה עבר שיפוץ והפך לפארק לבילוי טבע עם אמפי להופעות ואף מוזיאון מקומי קטן. 

ימי בנימינה גבעת הפועל 

כאשר יוצאים משוני דרומה לכיוון בנימינה עוברים את נחל התנינים ולאורך הכביש אפשר גם לצעוד בטיילת יפה המובילה למושבה בנימינה. פנינו תחילה לשרידי גבעת הפועל – קבוצת הבתים בין הרחובות השניים, המסילה, הרופא והפועל. זהו מתחם לשימור, של בתים ארוכים שנבנו עבור פועלי בנימינה בשנת 1930, כאשר פיק"א מסרה את המגרשים הראשונים לשם בניית בתים, בעיקר לפועלים בעלי משפחות. הבנייה עצמה החלה בשנת 1934 ע"י המתיישבים עצמם. בשלב ראשון הוקמו שמונה בתים ברחוב השניים, לאחר מכן סמוך למסילת הרכבת. עד לשנות ה-40 התיישבו במקום כ-35 משפחות. חלק מתושבי השכונה התמחו בעבודות בניין, יש שעבדו במחצבה שהחלה לפעול צפונית לבנימינה ומערבית לשוני בשנת 1935 ואחרים עבדו בפרדסי הסביבה. אחדים מהם, בגיל מבוגר יותר, מילאו תפקידים בממסד ההסתדרותי, כמו במועצת הפועלים שהוקמה בשלהי תקופת המנדט. 

הבית על-יד המסילה 

מעט דרומה ממתחם גבעת הפועל, סמוך למסילת הרכבת (שמאחורי חומת הגנה אקוסטית) נמצא בית ילדותו של אהוד מנור, שהרבה לכתוב על ילדותו בשירים כמו ימי בנימינה, הבית שעל יד המסילה, עץ התות ועוד. הבית של רחל וישראל וינר, הוריו של אהוד, נמכר כבר לפני יובל שנים ודיירי הבית שמחים לשמור על השקט והאנונימיות ולכן לא תמצאו כל סממן לבית עם המרפסת (בשנה הבאה נשב על המרפסת), עץ התות (שנכרת) אבל הבית נותר ליד המסילה. 

הבית ליד המסילה (אהוד מנור) 

בבית ליד המסילה | לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות | וליד המרפסת הגדולה | לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות. 
השער סגור, הדלתות נעולות | התריסים מוגפים גם ביום | הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות | אך הבית חדל כבר לנשום. 

פעם בבית ליד המסילה | ראיתי פנים מאירות | כי הבית הריק, ליד המסילה| ידע גם שעות אחרות. 
בבית ליד המסילה | לא מבקשים עוד ספל מים בלילות | ולמרות שהשמש עגולה | לא מגדלים עוד בחצר חמניות. 
הבוקר אילם והאור לא עולה | ויונים לא עפות אל הגג | חום השמש צורב, והגשם הולם | אך הבית שותק כמו דג. 

 
דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning/ או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן