יבול שיא
הרפת והחלב
אתי פרדו נוסבאום אין לילדי הצפון בית

אמנות פעילה ולוחמת 

2 דק' קריאה

שיתוף:

תערוכת צילום בגלריה שבקיבוץ עמיר מספקת הצצה למציאות תחת אש בגליל ובגולן 

 *תמונה ראשית: "אלו הם חיינו בזמן האחרון". תערוכה מגויסת בצו 8. צילום: אתי פרדו נוסבאום 

בגלרית סימן שאלה שבקיבוץ עמיר נפתחה תערוכת צילום "אלו הם חיינו בזמן האחרון" המציגה תמונותיהם של צלמים מקצועיים וחובבים מהגליל והגולן כפי שהם חווים את המלחמה דרך עדשת המצלמה. הצצה לחיי היומיום בצל האיום המתמיד. 

"חודשים ארוכים של מלחמה הטביעו את חותמם על התודעה הישראלית. תמונות של הרס, כאוס ואובדן מציפות את הרשתות החברתיות, ומביאות מציאות מרה מאזור הדרום". כתבה אתי פרדו נוסבאום (שמיר) שאוצרת התערוכה יחד עם נפתלי נחמן. "בצפון מציאות שלא ידענו שכמותה. ענני עשן מיתמרים בהרי הגליל, שריפות משתוללות במרחב הפתוח, רחש מטוסים ויירוטים מפר את השקט הכפרי, אזעקות לכניסה מידית למרחב מוגן – עניין שבשגרה. ישובים מפונים. קהילות נודדות. המרחב הציבורי נעלם. זוהי מציאות חיינו בתקופה האחרונה. כל זאת תחת ענן כבד של אי ודאות לגבי העתיד וברקע החטופים המופקרים".  

בתערוכה מוצגות יצירותיהם של 16 צלמים, מישובים שהתפנו ומאלו שלא פונו: 

אידית גרשוני ממטולה שהתפנתה לשדה נחמיה; ארז הלוי, אתי פרדו, נוסבאום הלל אפרת, יאיר המרשלג ויעל שפיגלר משמיר; גלעד דרומי ממחניים; זאב ברקן ומירי אביגד מגונן. מאיר סטרס מכפר בלום; מיכאל גלעדי מקצרין; סיגל גולדמברג מלהבות הבשן; עמיחי גלעדי מכחל. צבי אליאש  משדה נחמיה. רועי כשר מכפר גלעדי ורם שדמון מעמיר. 

"כוחו של צילום טמון ביכולת להקפיא רגע אחד. הרגע שבו הכול מגיע אל שיאו ומתפרץ. לעיתים דרמטי, אנושי, מסעיר או מרגש, ולהנציח אותו לפני שימחק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו. רגעים קשים לצד רגעי יופי קטנים, פרי פטל שנושר בהעדר קוטפים. כביסה תלויה יתומה על מתקן. נופי עמקים והרים מרהיבים לצד יערות שרופים. לוחמי אש אמיצים הנאבקים בלהבות. בטונדות בכבישים ובתוך היישובים. גני הילדים מוגנים בשקי חול?. לצד זה עדיין תושבי הגליל יוצאים לצמתים להביע מחאתם. כל אלה, תמונות מוכרות לכאורה, מקבלים משמעות חדשה וטראגית בהקשר של המלחמה. התמונות הן עדות אילמת זועקת, לאנשים ולטבע. התערוכה מגויסת בצו 8, ללא כחל וסרק. אמנות לא לשם אמנות, אמנות פעילה ולוחמת זאת יעודה". 

גלריית סימן שאלה קיבוץ עמיר 

פתיחה: 13.7.2024.  נעילה: 29.9.2024.      

"הצפון נטוש, שרוף, מופקר ונשכח" 

רועי כשר מכפר גלעדי על החיים על שגרת חיים בצל המלחמה 

כשעוברים את צומת עמיעד השרירים משתחררים, הריאות מתרחבות וחיוך נמתח לכל רוחב הפנים. 

ככה זה כשמגיעים הביתה, ובטח שהבית הוא המקום הכי יפה בארץ. 

ארץ הנחלים והעגורים, ארץ השדות והיערות, ארץ מפלט משדות האספלט המקומטים. 

בכל פעם שאני מגיע לקיבוץ אני מרגיש כאילו נכנסתי לספריה וכולם עושים לי ששששש. 

העיר דורשת ממך לגבור על שאונה בכל רגע, ובצפון אין שאון שצריך לגבור עליו. 

במקסימום איזה מפל רועש או להקת עגורים שעפה למלון הכל כלול באוגנדה. 

עכשיו המצב קצת שונה, השרירים עדיין משתחררים והריאות עדיין מתרחבות כשעוברים את צומת עמיעד, אבל החיוך לא עולה, הצפון נטוש, שרוף, מופקר ונשכח. 

עשרות אלפים מפונים מביתם ועד עשרות אלפים חיים שם בצל המלחמה ומנסים איכשהו לנהל שגרת חיים נורמלית, ולגבור על שאון המלחמה. 

אלו הם חיינו בזמן האחרון. 

רועי כשר 2 כפר גלעדי
כביסה תלויה יתומה על מתקן. צילום: רועי כשר 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה
תערוכת הצילום "אלבום צפון" מגיעה למוזיאון בית "השומר" בכפר גלעדי. תמונותיהם של 88 צלמים וצלמות, בהם לא מעט קיבוצניקים, יוצרות פסיפס של חיים תחת איום בקיבוצי הצפון  *תמונה ראשית:  תל חי, 1928. צילום: זולטן קלוגר  מטח של ירי כבוד בבית
4 דק' קריאה
המועצה האזורית גליל עליון נפגעה מאוד במלחמה: 9,500 תושבים פונו מביתם, 1,000 מבנים נפגעו, 162 אלף דונם נשרפו, אבל עכשיו היא חוזרת לצמוח. ראש המועצה אסף לנגלבן: ״מרבית הקיבוצים חזרו, וכיום אין דירה ריקה״. מזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה: ״במקום לחזק את הגבולות, המדינה שוב משקיעה בחדרה עד גדרה. נאבקים על הציונות״  מועצה אזורית גליל עליון ממוקמת על גבולות סוריה ולבנון ונפגעה מאוד במלחמה. כ-9,500 תושבים מ-14 קיבוצים פונו במהלך המלחמה. כמעט 1,000 מבנים נפגעו ו-162 אלף דונם נשרפו. במועצה 721 לוחמים בכיתות כוננות שנותרו להילחם על יישובי הגבול בזמן המלחמה.  ראש המועצה, אסף לנגלבן, מציין את שיתוף הפעולה ההדוק המתקיים בין המועצה והתנועה. ״הובלנו יחד קמפיין לצירוף משפחות לקיבוצי המועצה״, אומר לנגלבן, ״מרבית הקיבוצים חזרו מאז תחילת המלחמה ליישובים וכיום אין דירה ריקה. יחד עם זאת, סטודנטים רבים לא חזרו למעונות כי עדיין חוששים״.  לנגלבן אומר שיש עומס מתמשך ושחיקה אחרי שנתיים של מלחמה בקרב אנשי חינוך וצוותי החירום, והמועצה עסוקה בחידוש הכוחות. המועצה מחזיקה מערך חינוכי לשבע רשויות מקומיות.  ״האתגר הגדול הוא קליטה ליישובים״, אומר ראש המועצה, ״ישנו הקושי שבני האדם יוצרים – בדמות מציאות ביטחונית והיעדר תקצוב וישנו הקושי שהטבע יוצר – בכל הארץ עברו המשקעים את הממוצע השנתי חוץ מבגליל המזרחי, כך שמתמודדים עם מציאות של בצורת.  הייתי רוצה שנקדם מאוד את תנועת הנוער לחינוך בני הנוער והתרבות שלנו״.  ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית: ״אני נרגש להיות פה, כי השנתיים האחרונות היו קשות ומאתגרות, אבל אחרי הבחירות האזור זכה לצוות מועצה מעולה.  ״הגליל העליון הוא סמל, ואחרי 7 באוקטובר הפך לסמל עוד יותר משמעותי. הארי חזר לשאוג. מנרה הפכה סמל לעמידה ציונית על קו הגבול.  ״צו העשה של התנועה הקיבוצית והגליל העליון הוא להמשיך לחזק את הגבולות והפריפריה הישראלית. חוק ההסדרים והתקציב הקרובים עושים ההיפך, ואנחנו נאבקים בזה. לא צריך לחזק שוב את גדרה עד חדרה, צריך לשנות את דפוס החשיבה הזה. תודה רבה לאסף ראש המועצה, לזוהר סגנית ראש המועצה ולעובדי המועצה שמחזיקים את עמוד האש הזה שלפני מדינת ישראל״.  שיתופי פעולה  ראשי האגפים בתנועה ומנהלי תכניות הציגו את שיתופי הפעולה בין התנועה והמועצה האזורית:  אנשי המועצה והתנועה התחלקו לקבוצות עבודה סביב נושאים כמו כלכלה, חינוך, התיישבות וקהילה. 
< 1 דק' קריאה
מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג   למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.  כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין
3 דק' קריאה
מפגש הוקרה נערך בבית הנשיא לקיבוצים שאירחו קיבוצים במהלך המלחמה. "את הפרק הנפלא הזה  של סולידריות וערבות הדדית יספרו מדור לדור", אמר הנשיא הרצוג, "רגע ישראלי שאין שני לו". בכאב ובדמעות, לצד חיוכים וחברויות שנוצרו, סיפרו נציגי הקיבוצים, המארחים והמתארחים, על חווית המפגש הדרמטי ביניהם בשעות הגורליות ובימים שאחרי. "ה-7 באוקטובר שבר לנו את האמון בהכול", אמרה  שחר באום מכפר עזה, "מעשים כמו אלו החזירו לנו את האמונה באדם״  "בחדר נאספו ביחד עומק השבר וגדול התקווה, רוחב הנטישה ועוצמת לקיחת האחריות". את הדברים אמרה אורלי רם,

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן