אומר יעקב בכר, יו"ר הארגונים הכלכליים והקיבוציים וסגן יו"ר קק"ל * כבר בימים הראשונים שאחרי ה-7.10 הבין בכר את גודל האירוע, ואירגן באמצעות קק"ל תקציב של 10 מיליון שקל להצטיידות כיתות הכוננות * במקביל סייעו הארגונים האזוריים בהקמת ה"קרן של היום שאחרי" שתסייע לקיבוצי העוטף והצפון בעתיד ועוד היד נטויה
יעקב בכר הוא יו"ר הארגונים הכלכליים הקיבוציים וכן מכהן כסגן יו"ר קרן קיימת לישראל. ה-7 באוקטובר תפש את בכר (60), חבר קיבוץ מענית במיטתו, בביתו במענית.
בכר משתף אותנו עם אשר אירע באותה שבת ארורה בביתו במענית: "בשבע ומשהו מתחילות אזעקות אצלנו. כולם נכנסים לממ"ד מדליקים טלוויזיה ואני מתודרך ע"י הבת שלי שאצלי בבית. היא השתחררה שנה קודם מאוגדת עזה, שירתה כתצפיתנית והיא עומדת ולא מאמינה למה שהיא רואה. ולכל אורך השידורים היא מתדרכת אותנו בדיוק על מה אנחנו רואים, מזהה כל אירוע וכל מקום. יותר מאוחר היא התראיינה לעלון המשק של מענית בנושא ואמרה שהם ידעו הכול, פשוט התעלמו מהן.
"אני מתחיל לקבל טלפונים, קריאות מחברים אישיים שלי שמפאת צנעתם לא אומר את שמם. מתארים לי תיאורים מזעזעים כשהם בתוך ממ"דים, אני לא יודע את נפשי ואני בהלם. אני תמיד אומר שכחברי קיבוצים ובכלל כישובים כפריים, חווינו את זה בעבר, אבל כשרואים את בארי, רעים, ניר-עוז וכיסופים, זה כמו לראות את הבית שלך. אתה רואה את המדשאות, השבילים, חדר האוכל, בתי הילדים – זה כאילו אצלך בבית, אני לא גר באיזה מגדל, קומה 18 בבבלי, אני גר בקיבוץ, הכול כאילו אצלך בתוך הבית."
ובימים שאחרי זה, אתה מתחיל לפעול?
"ודאי, אנחנו מתעשתים, אני כסגן יו"ר קק"ל גם רותם את קק"ל. ראשית, המסקנה הראשונה שלי היא: לטפל בכיתות הכוננות. אני מעביר החלטות בקק"ל לצייד את כל כיתות הכוננות על חשבון קק"ל ובמיידית. באפס בירוקרטיה אני מצליח להעביר תקציב של למעלה מ-10 מיליון שקל למועצות האזוריות עבור כל כיתות הכוננות של כל היישובים באזורי העימות. ואני מוודא אישית שהכסף נמצא במועצה האזורית עבור כל ישוב, כך שכל ישוב דרום וצפון יודע להצטייד לאלתר לכיתת כוננות מדוגמת ובעלת כוח יעיל. אני חייב לציין שבקק"ל תמכו בי מייד, העברנו את זה פה אחד ותוך 48 שעות, יעידו ראשי המועצות, הכסף היה אצלם. לא חיכינו לאף אחד, פעלנו.
"במקביל, התנועה פתחה את קרן התרומות והארגונים הניחו שם מייד מיליון שקלים. הגדירו אותה כ'הקרן של היום שאחרי' וכך היא מוגדרת עד היום, אנחנו עדיין אוספים שם כסף. נמשיך לעבות את הקרן הזאת, כי אנחנו מבינים שהמדינה לא תהיה בכל מקום ולא תיתן את כל המענים. וכשהמדינה לא תיתן את כל המענים, הארגונים והתנועה ישלימו את הפערים ככל יכולתם ואני אהיה שם!"
באמת הערבות ההדדית של הקיבוצים הוכיחה את עצמה במשך שנים, הן ביציאה ממשבר החובות, הן בבניית הארגונים האזוריים וגם עכשיו, קיבוצים אימצו קהילות שלמות ונתנו להם את כל הנחוץ. זה משהו שכייף להתגאות בו…
"מלחמת 'חרבות ברזל' הוכיחה בפעם האלף שהערבות ההדדית בין הקיבוצים, בין התנועה לקיבוצים, בין הארגונים לקיבוצים זה לא סעיף בתקנון וזה לא עוד סיסמא – זו מציאות הלכה למעשה. אנחנו תמכנו ונתמוך בקיבוצים ונוביל רעיונות וזיווגים בין קיבוץ לקיבוץ ונוביל שכונות קרוונים הרבה לפני שהמדינה בכלל תתעורר. ונכון, לקהילה שלנו יש ה'תוסף' הזה של קיבוצים הדואגים לקיבוצים, של תנועה מאורגנת, של ארגונים אזוריים חזקים – ואנחנו פה לתמיד, אנחנו לא מתכוונים ללכת לשום מקום. אנחנו רואים עתיד חיובי, צופים באופטימיות אל העתיד, משוכנעים בכוחו של צה"ל, משוכנעים בכוחן של החברות והקהילות שלנו ומשוכנעים שאנחנו יכולים לזה – וימים יגידו!"
עד עתה אתה מרוצה מהתנהלות הממשלה ומנהלת תקומה בנושא שיקום העוטף?
"ישנם לשיקום שלושה רגליים – אחד, סיום הלוחמה והגדרת המצב החדש, אנחנו עוד לא שם, לא בדרום ולא בצפון. שתיים, השיקום הפיזי של היישובים, של התשתיות. פה אני מתכוון לרתום את קק"ל כסגן יו"ר קק"ל ושלוש הוא השיקום של הביטחון התודעתי והוא חידה גדולה. מתי יחזור לאמא של השלושה ילדים מקיבוץ מאין-דהוא, או בצפון או בדרום, תודעת הביטחון האישי – שיש לה ביטחון בבית הפרטי שלה. זאת חידה גמורה שאין עליה באמת מענה. אני קטונתי מלענות.
"אנחנו בארגונים ובתנועה עושים ככל יכולתנו שהקהילות לא תתפוררנה. הן מספיק חזקות ואנחנו מאמינים שביום שהמערכת הזאת תסתדר, רוב החברים והחברות יחזרו לרוב הקיבוצים."
לא יהיה ניצחון ללא ניצחון אזרחי.
"נכון, המדינה נקלעת לשנים לא פשוטות וזה לא קשור רק לקיבוצים. המדינה בטראומה, צריך להכיר בזה, וכשהמדינה בטראומה זה השלכות רוחב קשות וזה קשור בכמה משפחות שכולות אתה צריך לטפל בארץ הזו, בכמה פצועים, בכמה פגועי נפש, איזה תקציבים נצטרך להקדיש לדבר הזה. לכן אני אומר ימים יגידו. התהליך יהיה תהליך של שנים ושאיש לא ישלה את עצמו. אלא מה, אנחנו בגנטיקה שלנו מבינים את זה, לא יהיה זבנג וגמרנו, לא במלחמה, לא בשיקום הפיזי ולא בשיקום הנפשי. הייתה פה קריאת השכמה חשובה מאוד לכולנו, חטפנו מכה אנושה אבל אסור לאבד את הלמידה."
איך אתה רואה את תפקיד הארגונים הכלכליים הקיבוציים שאתה עומד בראשם בשיקום העוטף?
"הארגונים הכלכליים יעבדו בשיתוף פעולה מלא מול הקרן שהוקמה, אסור לנו להתפזר. ולכן, אם יהיה צורך בהלוואות ואם יהיה צורך במענקים או בחלוקות – אנחנו פה! אנחנו עוד אוגרים, עוזרים כוח, מתחזקים כלכלית וכספית, אנחנו מבינים שמשימה דרמטית לפנינו. היא לא דומה לאף משימה שלמדנו עליה בעבר, היא גם לא משימה נטו כלכלית אבל אנחנו פה, אנחנו לא הולכים לאף מקום, אנחנו תמיד נעמוד לצידם, תמיד נהיה איתם, תמיד המשאבים שלנו יוקצו למען המשימות של השיקום, אנחנו לא בורחים לשום מקום, אנחנו פה!"
אתה אופטימי בנוגע לעתיד הנשקף לקיבוצי העוטף?
"תראה, אנו עומדים בפני אחד מהמבחנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המדינה בכלל ושל התנועה הקיבוצית בפרט. דרכינו להתמודד זו נחישות ברזל. דרכינו להצלחה היא ההבנה שאנחנו בתוך מרתון המורכב מהרבה מאוד פרטים. לא לבד נעשה את זה, המדינה היא המובילה. במקרה שלנו, אנחנו פלוגה מסייעת למדינה. לא לכל קהילה בישראל יש פלוגה מסייעת. לקיבוצים תהיה ויש פלוגה מסייעת חזקה ונחושה. זה מהארגונים הכלכליים ואנחנו לא נחמוק מאחריותנו. יש לנו אחריות וההיסטוריה זימנה לנו אירוע בו עלינו לבטוח בכוחנו, מנהיגותנו, בעוצמתנו – להיכנס פה מתחת לאלונקה ללא מורא וכך נעשה.
"אם לא הייתי אופטימי, לא הייתי אומר את הדברים האלה. אדם שלא אופטימי שהולך לרוץ מרתון לא מסוגל לרוץ את הקילומטר הראשון. אנחנו נגבר על הקשיים, אין לי ספק שנגבר עליהם. הדרך היא מורכבת ויש בה המון נעלמים אבל אין לנו אופציה אחרת – אני אופטימי מאוד!"
