ניהול ביקושים יכל להציע תמחור חשמל דיפרנציאלי בדומה לעלויות צריכת מים בהן חלק הנדרש לקיום נמכר לצרכן במחיר בסיסי וכל כמות מעבר לכך נמכרת בעלות גבוהה יותר. נדמה שטובת האזרח נשכחה. העשור הקרוב חייב להיות עשור של ניהול הביקושים
שנת 2015 נרשמה כשנה היסטורית בה 196 מדינות חברו יחדיו תחת הסכם פריז שמטרתו הייתה לייצור פעולה קולקטיבית גלובלית למען הפחתה של פליטות גזי חממה. המדינות התחייבו ליעדי הפחתה במטרה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל -1.5 עד 2 מעלות צלזיוס עד לשנת 2100 מעל לרמות הטרום-תעשייתיות. ההסכמה לתוכנית קולקטיבית ארוכת טווח נפרטה לתוכניות לאומיות. תוכניות אלו חייבו שינוי תפישתי ואסטרטגי במשקי האנרגיה, בענפים יצרניים עתירי תשומות אנרגיה ובענפים אחרים, כמו תחבורה, פסולת וחקלאות שתורמים לפליטות גזי חממה בכלל.
המעבר משימוש בדלקים מאובנים (גז, נפט ופחם) לשימוש באנרגיות מתחדשות נקיות (שמש, רוח, הידרו וגאותרמי) אותגר עוד יותר שכן חלק מהמדינות שייצרו חשמל באמצעות מתקני אנרגיה גרעינית היו באיבה של תקופת תכנון לקראת סגירת המתקנים בעקבות הטראומה שהותיר אסון פוקושימה משנת 2011.
מאז, השינוי האנרגטי הגלובלי מלווה באירועים משמעותיים נוספים כמו למשל החלטות בתחום העצמאות האנרגטית וניצול חסר תקדים של פצלי שמן בארה"ב, תגליות מאגרי גז באגן הים התיכון בישראל, מצרים, קפריסין ובמקומות נוספים, פריצות טכנולוגיות ופיתוח יכולות קידוח נפט וגז בים העמוק ברחבי העולם, פיתוח טכנולוגי מואץ בתחום אנרגיית השמש והרוח וכן יכולת טכנולוגית של סוללות לצורך אגירת אנרגיות מתחדשות.
ללא ספק ישראל נמצאת בעשור האחרון בתהליך שינוי דרמטי אנרגטי וכלכלי. משאבי הגז שהתגלו אומנם הביאו איתם בשורה של עצמאות אנרגטית מלווה באופק של תקווה לרווחה כלכלית ועושר. מנגד, עיתוי הכרזת התגליות ופיתוחן הכלכלי חל בשעה שהעולם כולו החל להפנים את העובדה, שמדענים כבר הצביעו עליה משנות השישים של המאה הקודמת, שתגליות ועתודות של דלקים מאובנים וביניהם גז טבעי כבר אינם בשורה. לא די בכך שנכסי דלקים מאובנים הוכרו כנטל כבד מבחינה סביבתית ואקלימית, אלא גם שהמדינה התקשתה (ועדיין הינה) לוותר על השימוש בגז מסיבות שונות. למשל, המדינה השקיעה בהסבת ייצור האנרגיה בתחנות כוח פחמיות לתחנות המופעלות באמצעות גז טבעי, בתקווה לשיפור ברמת זהום האוויר ולהפחתת פליטות גזי חממה. כמו כן, התפתחה ציפייה בציבור ובקרב מקבלי החלטות להכנסות מתמלוגי ומיסי הגז. גם התחייבויות המדינה בחוזי רכש וביציבות רגולטורית במסגרת מתווה הגז קיבעה תנאים מסוימים לשנים. בתוך כך, התחייבה המדינה בהסכמי פריז להפחתת פליטות גזי חממה עד לשנת 2030 באמצעות מעבר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית והפחתת הנסועה.
אנרגיה מתחדשת
בחודשים האחרונים בעקבות בקשת שר האנרגיה, בדקה רשות החשמל את האפשרות של הטמעת אנרגיה מתחדשת בתוכנית משק האנרגיה של ישראל, עד כדי 30% מסך ייצור החשמל. כמה תובנות מעניינות עולות מדוח הרשות "הגדלת יעדי ייצור החשמל באנרגיות מתחדשות לשנת 2030", שפורסם להערות הציבור ביוני 2020. ראשית, הדו"ח מצביע על היתכנות של הגדלת נתח ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד כדי 30%, ומצביע על שטחים שיכולים להיות מיועדים לטובת מטרה זו. שנית, לפי הדו"ח, יעד האנרגיות המתחדשות אינו מפחית באופן משמעותי את ההספק הקונבנציונלי הנדרש למשק, כלומר הקמה של מתקנים סולאריים כמעט ואינה חוסכת הקמה של הספק קונבנציונלי. המשמעות הסביבתית היא שלא צפוי שיפור בהפחתת פליטות גזי חממה וזהום אוויר ביחס לקיים. שלישית, הדו"ח מעריך כי טכנולוגיות אגירת אנרגיה הינן בוסריות. הערכה זו נראית כשמרנית, לא רק לאור זאת שטכנולוגיות אגירה הוטמעו באזורים רבים ברחבי העולם, אלא גם בשל הצפי להתפתחות טכנולוגית עתידית, לנוכח המשאבים הגלובליים המושקעים לטובת העניין. הדו"ח כמובן מסייג מסקנותיו כתלות בכושר הביצוע והתאמת משק החשמל בכלל למהלך המתבקש.
אך בולט לעיין יותר מכל הוא העיסוק בצד ההיצע והתעלמות מניהול הביקושים, הן בדו"ח זה והן בדו"חות אחרים של משרד האנרגיה לאורך העשור האחרון. האצבע מכוונת להרחבת ההיצע הן של יחידות יצור חשמל באמצעות גז טבעי והן של מתקני אנרגיה מתחדשת. מדובר בפתרונות עתירי הון. הדבר דומה למדיניות הממשלתית בתחום ייצור מים מותפלים או פתרונות שריפת פסולת – גם הם פתרונות עתירי הון. כל אלו מוסיפים לנטל הכלכלי שמושת על הציבור בצורת מיסי ארנונה, תשלומי מים וחשמל. מנגד, ניהול אופטימלי של צד הביקושים יכל לחסוך תחנות כוח מונעות גז וטכנולוגיות עתירות הון בכלל. ניהול הביקושים הוא חלק מפיתוח מודעות וחינוך הציבור לחיסכון בחשמל. ניהול ביקושים יכל לעשות שימוש אדיר בתעשיית ההי-טק הישראלית, שיכלה לסייע ולייעל מהלכים צרכניים כמו מכירת חשמל לרשת, ע"י ויתור הצרכן על שימוש בחשמל ותפעול מכשירים חשמליים בשעות ביקושי שיא, דיווח רציף של צריכה באמצעות אפליקציות סלולריות וכדומה. ניהול ביקושים יכל להציע תמחור חשמל דיפרנציאלי בדומה לעלויות צריכת מים בהן חלק הנדרש לקיום נמכר לצרכן במחיר בסיסי וכל כמות מעבר לכך נמכרת בעלות גבוהה יותר. נדמה שטובת האזרח נשכחה. העשור הקרוב חייב להיות עשור של ניהול הביקושים.
אנרגיה מתחדשת – מגזין אופק ירוק, אנרגיות מתחדשות וקיימות
