אפיון פיסיולוגי וסביבתי של בעיות בהרכבה בצמחי אבטיח

חאלד עומרי¹, אמנון כוכבי² 

1. שה"מ
2. מינהל המחקר החקלאי

תמונה ראשית: אבטיחים. צילום: סטיב אוונס

תקציר

בגידול האבטיח בישראל, נעשה שימוש נרחב בהרכבה של רוכב האבטיח על כנת דלעת, בעיקר לצורך התמודדות עם מחלות קרקע. אף שההרכבה משפרת את עמידות הצמח למחלות ומשפרת את הצימוח והיבול, בשנים האחרונות נצפתה תופעה של ריקבון באזור ההרכבה, במיוחד בגידולים תחת כיסוי כפול בעונת החורף. מחקרים קודמים הצביעו על כך שמקור התופעה הוא ככל הנראה פיסיולוגי ולא פיתופתולוגי, ונובע מחוסר התאמה בין תגובות הכנה והרוכב ללחות.

במחקר הנוכחי נבחנו שתי מטרות עיקריות: (1) בחינת השפעת הריקבון על היבול תוך שימוש בהרכבים שונים של כנה ורוכב, ו-(2) בדיקת השפעת תנאי הסביבה, ובפרט רמת הלחות, על שכיחות התופעה. לצורך כך, נערך ניסוי שדה בחוות עדן בשנת 2025, שבו נבדקו שני טיפולי פתיחת ניילון (רגילה ומאוחרת) והשפעתם על רמת הלחות, הטמפרטורה, שכיחות הריקבון ויבול הצמחים.

תוצאות הניסוי הראו כי בניגוד לשנת 2024, תופעת הריקבון כמעט ולא הופיעה בעונת 2025, ככל הנראה בשל תנאי לחות נמוכה יותר בכעשרה אחוז בממוצע. עם זאת, נמצא כי יבול הפרי בתגובה לשינוי תנאי הסביבה היה תלוי בהרכב הכנה והרוכב. פתיחה מאוחרת של הניילון הובילה לירידה ביבול בהרכב פאסיניישן על כנת דלעת, אך לא במקסימה המורכב על אותה כנה.

ממצאים אלו מצביעים כי תופעת הריקבון בצמחי האבטיח המורכבים מושפעת באופן מובהק מהסביבה, במיוחד מתנאי הלחות, ולא רק מזהות הכנה או הרוכב. ייתכן כי קיימת תקופה קריטית להתפתחות הריקבון במהלך חודש אפריל, שבה תנאים לחים במיוחד מאפשרים חדירת פתוגנים משניים לרקמת ההרכבה.

מבוא

גידול האבטיח בשטח פתוח בישראל, נעשה ברובו בהרכבה של צמח האבטיח על גבי כנה. עלייה בשכיחותן של מחלות קרקע באזורי הגידול השונים, הובילה לחיפוש פתרונות שונים לבעיה. השימוש בכנת דלעת מאפשר להפחית את פגיעתן של מחלות אלו בצורה ניכרת בגידול, ובכך לאפשר את גידולו גם באזורים נגועים .להרכבה זו מעבר ליתרונותיה הפיתופתולוגיים, השפעות נוספות כגון צימוח ויבול מוגדלים אך גם איחור בהשלת הפרי.

בשנים האחרונות החלה להופיע בגידול האבטיח בשטח פתוח תופעה של ריקבון ברקמת החיבור בין הכנה לרוכב. תופעה זו הופיעה בעיקר באבטיח הגדל תחת ניילון כפול – יריעת כיסוי לקרקע ויריעה עליונה לתחילת הגידול בחודשי החורף. ניסיונות שונים לבודד את גורם הריקבון לא צלחו, ובכל פעם נמצאו פתוגנים שונים: הן פטריות והן חיידקים אשר משותף לכולם הוא כי הם פתוגנים משניים, אשר מופיעים רק כאשר קיים כשל בצמח. מתוך כך עלה בידינו להבין כי קיים גורם פיסיולוגי אשר מעודד יצירת כשל באזור ההרכבה המהווה כר נוח להתבססות פתוגנים חלשים.

בניסויים קודמים בחנו את ההבדלים הפיסיולוגיים השונים בין כנת דלעת לרוכב האבטיח. מצאנו כי בכנת הדלעת קיים לחץ שורש גבוה בצורה מובהקת מאשר באבטיח. בנוסף, מצאנו כי הובלת המים תחת תנאי לחות משתנים הינה שונה בין צמח האבטיח לצמח הדלעת. בצמחי אבטיח כאשר הדרישה האטמוספרית למים קטנה (vapor pressure deficit-VPD) ישנה ירידה חדה בקצב אידוי המים. לעומת זאת בצמח הדלעת, הירידה בקצב האידוי עם העלייה בלחות הינו נמוך ביותר. בנוסף, כאשר בחנו זאת בצמח המורכב התקבלו שתי תגובות שונות לחלוטין בתנאי לחות שונים. מתוך כך, הגענו להבנה כי ללחות היחסית בסביבת הצמח יכולה להיות השפעה רבה על היווצרות הכשל והופעת הריקבון (איור 1).

בניסוי שדה שנעשה בחוות עדן בשנה שעברה (2024) הגענו לשתי תובנות: 

1. הן לכנה והן לרוכב השפעה על הופעת הריקבון, כאשר רק שילוב מסוים יאפשר את הופעתו

(איור 2).

• נגיעות של %56 תוביל לירידה של %50 ביבול (איור 3).

תוצאות אלו מעידות כי המקור לריקבון בצמח האבטיח המורכב הינו בשל כשל פיסיולוגי בין הכנה לרוכב ולא גורם פיתופתולגי. יתרה מכך, כאשר גידלנו את הרוכב (מקסימה ופאסיניישן) ללא כנה, נמצא מופע נמוך יותר של ריקבון לעומת צמחי האבטיח המורכבים (איור 1). דבר זה מדגיש את חשיבותה של ההרכבה כמקור הריקבון ולא רגישותם או סבילותם של הכנה והרוכב לפתוגנים השונים.

מטרות המחקר

במחקר הנוכחי ביקשנו לבחון שתי מטרות: 

1. לחזור על תוצאות השנה הקודמת על מנת להבין בצורה טובה יותר את השפעת הריקבון על היבול.
2. לבחון האם שינוי בתנאי הסביבה ובעיקר ברמת הלחות בסביבת הצמח, יכול להשפיע על שכיחות התופעה.

שיטות וחומרים

על מנת לבחון את השפעת הריקבון על יבול האבטיח הוחלט להתמקד בכנת דלעת אחת (TSS) ובכנת אבטיח אחת, כאשר השתמשנו ברוכב הרגיש (פאסיניישן) ובסביל (מקסימה) עם וללא הרכבה. על מנת ליצור השפעה על תנאי הלחות, חילקנו את השדה לשני חלקים, כאשר בכל חלק משטר פתיחה שונה של הניילון העליון. פתיחת אחת רגילה – על פי פרוטוקול הגידול, ופתיחה שנייה מאוחרת כשבוע לאחר הפתיחה הרגילה. כל שילוב כנה*רוכב*פתיחה גודל בחמש חזרות. כל חזרה נעשתה בחלקה בגודל 8*6~ מטר (שמונה מטר אורך ברוחב של שלוש ערוגות), כאשר מרווח השתילה הינו שני מטרים בין כל צמח. צמח מפרה (OX, אוריג'ין) נשתל לאחר כל שלושה צמחים בשדה בכל שורה. דישון ניתן על פי פרוטוקול הגידול (זיבול מקדים, והדשיה), והשקיה ניתנה על פי בחינת ליזימטרים בשדה.

בתום העונה מכל חלקה נקטפו מהערוגה המרכזית שטח באורך ארבע מטר – סה"כ שמונה מטר רבוע.

כל פרי נשקל בנפרד (ללא פירות הצמח המפרה) ובוצעה הערכה של אחוז סוג א' (משקל> 6 ק"ג).

לאחר הקטיף, נעשה חיתוך באזור ההרכבה של כלל הצמחים בחלקה לזיהוי ואפיון של מופע הריקבון .האפיון נעשה לשלוש רמות שונות: 0 – ללא מופע, 1 – החמה התחלתית של אזור ההרכבה, 2 – התנתקות של הרוכב מהכנה.

על מנת לבחון את הטמפרטורה והלחות של בשני טיפולי הפתיחה של הניילון, הוצבו שני אוגרי טמפרטורה (ONSET ,HOBO) בכל אחד מטיפולי הפתיחה.

תוצאות

השפעת הפתיחה המאוחרת של הניילון התבטאה בטמפרטורת מקסימום גבוהה יותר ובשמירה על לחות גבוהה יותר לאורך רוב זמן הגידול (איור 4). אולם טמפרטורת המינימום בחלקה הייתה זהה בשתי צורות הפתיחה. מדידת נתוני הלחות היחסית באוויר הראו כי בשנה זו (2025) היו נמוכים בכעשרה אחוז בממוצע בחודש אפריל (ימים 120-90, איור 5).

בשנה זו, בניגוד לשנת 24, לא היה מופע של ריקבון בחלקת האבטיח בחוות עדן (כמו ברוב אזורי הארץ המגדלים בעונה זו). לאחר חיתוך של כלל הצמחים בחלקה נמצאו מספר מצומצם מאוד של צמחים נגועים. דבר זה לא אפשר לנו לבצע ניתוח סטטיסטי של תופעה זו.

בבחינה של היבול נמצא כי השפעתה של הפתיחה המאוחרת הייתה שונה בהרכבי כנה ורוכב שונים. לפתיחה המאוחרת הייתה השפעה שלילית על היבול רק בהרכב של פאסיניישן על כנת דלעת, וללא הבדל במקסימה מורכב על כנת דלעת (איור 6). בשאר ההרכבים נמצאה נטייה להגדלת היבול בפתיחה המאוחרת של הניילון.

דיון ומסקנות

תנאי מזג האוויר בשנה זו היו בחלקם זהים לשנה הקודמת ובחלקם יבשים יותר בעד עשרה אחוז. מצב זה התבטא ככל הנראה במופע נמוך יותר שך מחלות ומזיקים בעונת האביב. בנוסף גם תופעת הריקבון לא נצפתה באזורי הגידול השונים בהם הצמחים נשתלו מחודשים פברואר-מרץ. בשתילות מאוחרות יותר (אפריל-מאי) עלתה שכיחותה של תופעת הריקבון בהרכבה אולם לא בהיקפים שנראו בשנת 2024.

תוצאה זו  מעידה על שני דברים מרכזיים: 

1. תופעת הריקבון באבטיח המורכב תלויה בגורם הסביבתי לא פחות מאשר בהרכבי הכנה-רוכב ובנוכחות הפתוגנים בקרקע. הגידול בשנה זו נעשה בחלקה בעלת היסטוריה של מחלות קרקע וכאשר בחלקה הצמודה בשנה הקודמת אחוז הנגיעות היה גבוהה בהרבה, אולם אחוז הריקבונות השנה היה זניח לחלוטין. ככל הנראה, יכולתם של פתוגנים להתבסס ברקמת ההרכבה דורש תנאים לחים מאוד אשר לא התקיימו השנה.
2. על פי נתוני הלחות באוויר, נראה שעיקר ההבדל בתנאי הלחות היה בחודש אפריל (ימים 90-120). ייתכן ותקופה זו הינה הקריטית להתבססות הפתוגן ויש לבחון זאת במחקרי המשך.

השפעת הפתיחה המאוחרת על היבול הראתה כי התגובה לשינויי טמפרטורה איננה אחידה בכלל הרכבי כנה-רוכב באבטיח. משמעותה של תוצאה זו היא כי ניתן לבחון במועדי השתילה המאוחרים שימוש בכנות שונות מלבד כנות הדלעת על מנת לשמר את איכות ויבול הפרי.

לסיכום, לצערנו בשנה זו לא הצלחנו לחזור על תוצאות השפעת הריקבון בצמחי האבטיח משנת 2024, אולם הגענו למספר תובנות נוספות.

בשנה הבאה, אנו מעוניינים לחזור על העבודה ולבחון את השפעת ממשק הדישון על מופע הריקבון, לאור תוצאות הקדמיות שקיבלנו ושל שותפים למחקר ממדינות אחרות.

ספרות

Cochavi, A., Koren, A., and Frenkel, O. (2025) Swelling and rottenness of squash rootstock in grafted watermelon. 

IX International Symposium on Seed, Transplant and Stand Establishment of Horticultural Crops and III International Symposium on Vegetable Grafting (Thessaloniki Greece) (eds. A. Koukounaras, A. Tasaballa, and F. Bantis), pp. XX-XX. Thessaloniki, Greece

https://www.sest-vg2025.com/index.php

תודות

ברצוננו להודות לצוות החווה בחוות עדן, ליפתח גלעדי, צביקה ניומן וצוות העובדים.