ארגז הכלים של מושית החיפושית

"מושית החיפושית" ספרה של ענת קידר הוא ספר ילדים מקסים, שמעודד תושייה והתמדה ומעלה על נס את ערך החברות * ענת: "חשוב לי לדבר אל הילדים בגובה העיניים ולהעביר להם מסרים חשובים לחיים"

*תמונה ראשית: הסופרת ענת קידר. ספר ביכורים. צילום: אמרי קידר

"מושית החיפושית" הוא ספרה הראשון של ענת קידר (57), אם לשני ילדים, אשת חינוך שהתחילה את דרכה כגננת וכמורה לגיל הצעיר ובהמשך עסקה במשך שנים רבות בניהול בית ספר יסודי, הדריכה עובדי הוראה והייתה שותפה לפתיחת מרכז יום לאנשים בעלי מוגבלויות על הרצף האוטיסטי אותו ניהלה.

לדבריה נכתב ספרה לילדים וגם למבוגרים: "בסופו של יום כולנו ילדים בנפשנו והחיים מזמנים לנו אתגרים כמו למושית שניחנה בכוח רצון, באומץ ובנחישות. היא מתאכזבת שוב ושוב, אך לא מוותרת ומצליחה במסעה," אומרת ענת קידר.

רובנו כילדים וגם כמבוגרים חווינו בדידות, נתק מחברים בגן, בכיתה וגם בחיינו הבוגרים. כמבוגרים יש לנו את היכולת להתמודד ולהעסיק את עצמנו וליצור קשרים חדשים. עולמם של הילדים יותר מאתגר – הילד שלומד על זהותו נתקל לא פעם במריבות בגן, בחברים שנמנעים מלשחק עמו ולעיתים לחרמות בגילים יותר מאוחרים. ספרה של ענת קידר "מושית החיפושית" יכול לסייע לכל הורה, לגננת ואפילו לילד עצמו שמתמודד עם רגשות עלבון ואכזבה. נוסף לכך יכול הסיפור שבספר לסייע לילד להבין בדרכו כיצד לתקשר עם חברים ולא להישאר בודד.

"הספר נכתב מהבנת החשיבות של חיזוק התפתחותם הרגשית-חברתית של ילדים צעירים ובאמצעותו אפשר לעודד שיח שנותן לגיטימציה לילדים לבטא רגשות שהם פחות נעימים כמו בדידות, עצב, עלבון ואכזבה. בעזרתו יוכלו גם להכיר את הכוחות הטמונים בהם כדי למצוא דרכים להתמודד עם סיטואציות חברתיות ומצבי חיים האופייניים לגילם," אומרת ענת קידר שעסקה רוב חייה בתחום החינוך, וגם כשפרשה ממנו לפנסיה לא יכלה לשבת בחיבוק ידיים והוציאה לאור את ספר ביכוריה "מושית החיפושית".

מושית החיפושית

הספר שיצא בהוצאת ספרי ניב מיועד לקוראים הצעירים שמוזמנים להיפגש עם מושית – חיפושית קטנה שידועה בכינויה פרת משה רבנו. היא גדלה בודדה בין פרחי השדה והחליטה באחד הימים לחפש חבר או חברה כדי לבלות יחדיו .בדרכה פגשה מושית מגוון חיות שגרו בין פרחי השדה וביקשה מהן לחבור אליה, אך כל אחת מהן הייתה עסוקה בשלה ולא שיתפה פעולה.

הנמלה והדבורה היו עסוקות – האחת בליקוט מזון והשנייה באיסוף צוף. החרדון שהשתזף בשמש וגמל שלמה שמיהר לדרכו לא נענו לבקשת מושית והתייחסו אליה לא יפה. הפרפר שהביט ממעל על הכול רפרף בכנפיו ועף לדרכו. האם תשוב מושית בודדה אל הגבעול עליו גדלה או שבמסעה הארוך תפגוש את החבר לו ייחלה?

לפני כשלוש שנים ענת החליטה לפרוש לפנסיה ומספר חודשים לאחר מכן הייתה שותפה לפתיחת מרכז יום לאנשים אוטיסטים ובעלי מוגבלויות במכללה אקדמית – מרכז אותו ניהלה. הידע והניסיון שצברה באמצעות המגע היומיומי במסגרות החינוך השונות ניכרות בספרה ובעיקר בדמותה הקטנה של מושית החיפושית שלמרות גודלה הקטנטן מצליחה להתגבר על הקשיים ולמצוא את אושרה.

ענת ספרי על תהליך הכתיבה, מה עמד לנגד עינייך כשכתבת?

"כשהתיישבתי לכתובהספר פשוט זרם ממני. כשסיימתי אותו עברתי עליו שוב ושוב כדי להתאים אותו במדויק לעולמם של הילדים. הוא עבר כמה גלגולים, למשל התאמתי את התנהגות בעלי החיים לעולמם של הילדים. ההתנהגות של חלקן בוטה מדי לטעמי. במהלך הכתיבה הוספתי ושיניתי דמויות, למשל, כשגמל שלמה נתן למושית מכה והיא התגלגלה לא הקצנתי את העניין, כי רציתי לשמור על התמימות בספר ולא לקחת אותו למקום של אלימות. עבר כחודש עד שכתב היד שלי התגבש לספר."

למי מיועד הספר?

"הספר מיועד לילדים צעירים שבאמצעותו הם יכולים להפליג על כנפי הדמיון, להזדהות עם צרכיה של מושית, עם תחושותיה ועם כוחותיה ולהיחשף לדמויות ולהתנהגויות שונות ומגוונות."

לאורך כל הספר איורים מקוריים, נפלאים וססגוניים שאיירה אריאל עיני שמוסיפים לייחודיות שלו.

מתי גילית שיש לך כישרון כתיבה?

“מאז ומתמיד כתבתי – כילדה הגדירו אותי כתולעת ספרים בשל אהבתי לקריאה. גם היום תמיד מונח על השידה שלי ספר שאני קוראת.  יש לי משיכה לספרי ילדים וגם כיום בגילי אני אוהבת לקרוא אותם. אני מתחברת מאוד לעולמם של הילדים הצעירים.

"הקריאה והכתיבה מפתחים מאוד את יכולות החשיבה והכישורים של הילדים – את יכולות השפה – בקריאה, את יכולות ההבעה בכתב ובעל פה, את הדמיון והיצירתיות ויכולות נוספות.

"לכן כמורה וכמנהלת נהגתי לעבוד עם התלמידים על כתיבה יצירתית בעקבות ספרים שהם קראו. כשילדיי היו קטנים נהגתי להמציא להם סיפורים שהעליתי על הכתב. הכתיבה לילדים צעירים זה משהו שאני מחוברת אליו מילדות – לא שחשבתי פתאום להגשים איזה חלום ולהפוך לסופרת, אלא הספר הזה פשוט נועד להיכתב – זה היה רק עניין של זמן. אחת התכונות שלי היא שלוקח לי זמן עד שאני מוציאה לאור את המחשבות שלי, אבל כשזה כבר קורה אני מאפס למאה."

לרוב האנשים לא קל לשמור על התמימות ועל החיבור לילדים בגיל הרך, בטח שלא לכתוב להם ספר, איך את עושה זאת?

"אני חושבת שזה בגלל האופי שלי. באיזשהו מובן נותרתי ילדה. כשאני חושבת על זה – העבודה עם אנשים בעלי מוגבלויות תרמה רבות להוצאת הספר שלי. יש משהו בתמימות שלהם שהחזיר אותי לכתיבה. הכתיבה מספקת לי למעשה אסקפיזם, היא גורמת לי להפליג עם הדמיון, להתחבר למקום הילד שכנראה אצלי לא נעלם. בסופו של דבר אדם עושה משהו שעושה לו טוב – אותי מחזירה הכתיבה לילדות."

למה בחרת לכתוב לילדים ולא לבני נוער?

"הכתיבה לבני נוער שונה. יש לי את היכולת לדבר עם הילדים הצעירים בגובה העיניים. גם כתיבה למבוגרים נכתבת באופן שונה כמובן כשמדובר בסיטואציות שונות. אני לא שוללת כתיבה מסוג זה ויכול להיות שזה יקרה בעתיד –  כרגע זה המקום שאני מתחברת אליו." 

איזה תגובות את מקבלת על הספר?

"הרבה מהקולגות ומבני המשפחה שלי אהבו את הספר. ילדים שקראו אותו התלהבו מהדמויות, מהתוכן ומהאיורים הצבעוניים והססגוניים שלו – חלקם התחברו לחיפושית גיבורת הספר, חלקם התחברו לפרפר והיה ילד שהתחבר לחרדון. כל ילד רואה את הספר מתוך העולם שלו. היו ילדים שרצו שמושית תהפוך לדולפין או לדינוזאור. מבחינתי הדבר הכי מרגש עם הוצאת הספר הוא הוא שבקרוב אגיע למרכז אותו ניהלתי ואקרא באוזניהם את הספר שלי. הם כבר יודעים שאני מגיעה וממתינים לי."

דמויות קטנות

לדבריה של ענת, ספרה "מושית החיפושית" עוסק בדמויות קטנות כדי שהילדים יוכלו להזדהות עמן ולהקביל את חייהן לעולמם.

ענת: "מושית היא חיפושית קטנטנה שחיה בשדה לבד ומשועממת. באחד הימים היא מחליטה לעשות מעשה ולחפש חבר או חברה כדי לשחק עמם. היא יוצאת למסע בשדה ופוגשת בדרך את הנמלה שעסוקה ומייצגת אדם מבוגר שעסוק, את הדבורה שדוחה אותה בגלל שעליה לאסוף צוף ואין לה זמן לשחק, את החרדון שבכלל לא רואה אותה ומתנהג אליה בזלזול כשהוא מבסוט מעצמו. היא מפריעה לו, מסתירה לו והוא מנפנף אותה. גמל השלמה מתנהג אליה בגסות ואומר לה 'לכי מפה – את מסתירה לי'. מרוב שהיא שקופה בעיניו – הוא נתקל בה ואף מפיל אותה."

"כמו רוב הילדים בגיל הרך עוברת מושית טלטלות רבות, לא מוותרת, לא מתייאשת וקמה שוב ושוב על רגליה הקטנות. בהמשך היא פוגשת את הפרפר שמסתכל עליה מלמעלה, נוגע לא נוגע ונעלם. מושית שסופגת עלבון ואכזבה, מבינה שאף אחד לא רוצה לשחק עמה – מתיישבת ובוכה על מר גורלה. היא פוגשת בחילזון השדה שמגלה כלפיה אמפטיה. הוא מרגיע אותה והם יוצאים לטייל יחדיו. הסוף הטוב מלמד את הילדים שגם אם קשה לפעמים אסור לוותר ושהמאמץ משתלם בסוף."

במה ספרך שונה מספרי ילדים אחרים וכיצד אפשר להיעזר בו?

"הספר נועד לקריאה כיפית ומהנה לילדים ולמבוגרים. נוסף לכך הוא נועד לשמש כלי עזר לכל מי שעוסק בחינוך וגם למי שמגדל ילדים.

"הוא עוסק בהתפתחות הרגשית של הילדים ובחוויות שהם עוברים ובמנעד הרגשות שלהם. גם כמחנכת נתקלתי לא פעם במשפט 'אין לי חברים כי אף אחד לא רוצה לשחק איתי'. ברוב הפעמים לא מדובר בנידוי או בחרם על אותו ילד, אלא בסיטואציה רגילה שמתרחשת בחיי הילדים לא מעט.

"בעזרת הספר יכולים ההורה והמחנך לתווך לילד את הסיטואציה, לגרום לו להאמין בעצמו, להתגבר על העצב, על הכעס ממש כמו שמושית החיפושית עשתה – היא לא התייאשה גם כשהיה לה קשה בדרך עד למציאת החילזון שהפך לחבר שלה. באמצעות הסיפור יכולים הילדים לתת ביטוי לרגשות שלהם, להביע כעס, עלבון, אכזבה וגם שמחה. ממנו הוא למד על יתרונות ההתמדה, היוזמה והנחישות."

ענת מספרת על התרומה של חינוך הילדים מגיל צעיר לאמפטיה ולשיתוף חברים במשחקים למניעת חרמות בעתיד: "גם כמורה וגם כמנהלת נתקלתי לא פעם בריבים בין ילדים שהיו עלולים להגיע לחרמות בקלות. אני שומעת לא פעם על נידוי ילדים מימי הולדת, אל אי הגעה של חברים מהכיתה ליום הולדת של אחד מחבריהם, דבר שגורם לילד ולהוריו צער עמוק. חינוך מגיל צעיר יכול למנוע ולהקטין המון מקרים מצערים בעתיד. חשוב שהגננות והמורים ידברו על הנושא וינחילו את ערך החברות לילדים."

כמחנכת לשעבר וכמי שפגשה אין סיפור ילדים, האם יש עדיין מקום לספרים בעידן ה'טיקטוק' או שהעולם הזה ילך ויעלם בעוד כמה שנים לדעתך?

"עידן הספרים לא יעלם כל כך מהר. אנשים עדיין אוהבים להחזיק את הספר ביד בייחוד כשמדובר בספר ילדים. יש אנשים שקריאת ספרים היא בדמם והם מנחילים את האהבה הזאת לילדים שלהם. גם הסבים והסבתות נוהגים לקנות ספרים לנכדים שלהם. כמובן שאי אפשר להתעלם מהקדמה ואפשר להנגיש את הספר גם במהדורה דיגיטלית."

לאן היית רוצה שספרך יגיע?

"הספר שלי כמו מושית יוצא למסע לאן שתוביל הדרך…".

הספר "מושית החיפושית" זמין בחנויות הספרים המקוונות