במעמד נשיא המדינה נחנך אתר ההנצחה, בחורשה ליד הקיבוץ בו נולד ירדן, בו התחתן עם שירי ובו נערכו הבריתות של אריאל וכפיר. עופרי ביבס: "המקום הזה אינו רק מיצב. הוא נקודת מגע בין עבר להווה. אולי צעד ראשון, מהוסס, שברירי, בדרך חזרה הביתה"
"לעמוד פה היום אל מול מיצב 'עקבות ביבס' זה מעמד מרגש במיוחד, אבל גם מאוד עצוב", ציינה עופרי ביבס-לוי, אחותו של ירדן ביבס, ששכל את אשתו שירי ואת שני ילדיו, אריאל וכפיר, שנחטפו ב-7 באוקטובר מביתם בקיבוץ ניר עוז ונרצחו בשבי חמאס, בעת חנוכת אתר ההנצחה "עקבות ביבס", שהוקם בחורשה, סמוך לקיבוץ צאלים.
"לפעמים", סיפרה עופרי ביבס, "בא לי פשוט לומר שנמאס לי לעמוד ולדבר על שירי, אריאל וכפיר בזמן עבר. נמאס לי להנציח ולהיפרד מהם שוב ושוב. אני רוצה אותם כאן איתנו.
ב-7 באוקטובר איבדנו בית בניר עוז, ברעים ובצאלים. בית בקיבוץ הוא הרבה יותר מארבעה קירות. הבית הוא הקהילה, השבילים, המרחבים, הזיכרונות שנצברו. עבורי, צאלים, שתמיד היה הבית, המקום הבטוח, המוכר והיציב, אותו מקום שאפשר לחזור אליו בכל רגע, הפך פתאום למקום מאיים וכואב וכמעט לא העזתי להגיע מאז. פחדתי לפגוש את מה שכבר איננו. בשנים האחרונות אין צאלים בלעדיהם.
הזיכרונות איתם נטועים כאן בכל פינה. פה שירי וירדן התחתנו בערב שהיה מלא באהבה ובשמחה, מוזיקה וריקודים. פה ערכנו את הבריתות של אריאל וכפיר. פה נפגשנו בבית של אימא לבריכת בוץ בחצר ואחריה אמבטיה משותפת בגיגיות. פה נפגשנו לארוחת שישי בבית של אבא ועדנה. פה טיילנו ב'אדוות', לפיקניקים של שבת בדיונות. פה היו הרגעים הקטנים של החיים עצמם, אלה שאתה לא מעריך עד שהם אינם עוד.
העקבות האלה, פה מולי, שטבועות בבטון ומסמלות תנועה, ממחישות את החסר, את החלל העצום שנפער, את הכאב שאין לו סוף. המקום הזה אינו רק מיצב. הוא נקודת מגע בין עבר להווה. אולי צעד ראשון, מהוסס, שברירי בדרך חזרה הביתה. מקום שמסמל זיכרון ולצידו ניסיון לשוב ולחיות. אנחנו בתהליך ארוך, עמוק וכואב של איסוף השברים, של ניסיון להרכיב מחדש את מה שהתנפץ באכזריות".
הפרויקט הוקם בתמיכה מלאה של רשות הניקוז והנחלים שקמה-בשור, רשות הפועלת מזה 30 שנה בנגב ועוסקת בשיקום נחלים ובפיתוח שבילים ודרכים באזור הנגב. לאחר 7 באוקטובר לקחה הרשות על עצמה להשתתף גם בהקמת נקודות זיכרון באזור.
מי שחזר מגיא צלמוות
"אני חושב שזה באמת המקום לבכות. את הכשל הנורא ואת המחדל הנורא צריך לחקור לעומק בוועדת חקירה ממלכתית" אמר נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שלקח חלק בטקס חנוכת אתר ההנצחה. "אמרתי את זה שוב ושוב. מה שחשוב ברגע הזה זו העובדה שאנחנו מכמתים את השנתיים האחרונות כשהסיפור של שירי, כפיר ואריאל נצרב בתודעה של העולם כולו עד כדי שבכל מקום בעולם שהלכת עם תמונתם, הציבור הינהן והזדהה והבין. לא נשכח זאת לעולם.
אין לנו מילים, ירדן, אלא לחבק אותך ולומר לך כמה אנחנו מעריכים את תעצומות הנפש שלך ושל כל מי שחזר מגיא צלמוות. התמונה של אריאל נמצאת מאחורי גבי בלשכתי ואני מסתכל עליה יום-יום. יש משהו עמוק באימא ושני ילדים קטנים שנחטפים על ידי האכזריים מכול, נטבחים והם ללא הגנה כלשהי, מופקרים לנפשם. איבדנו אותם. משהו במיצב הזה הוא כל כך נוגע ללב, הוא כל כך נקי וצנוע ונכון. הוא מספר בכמה דברים פשוטים את הסיפור כולו".
הנשיא הרצוג הוסיף, כי "אנחנו כאן כדי לחזק אתכם, תושבי העוטף והמועצה האזורית אשכול. שוב ושוב אנחנו כאן ומרגישים חלק מכם מעומק הלב. אני חושב שהמקום הזה צריך להיות מקום עלייה לרגל לעולם כולו. נקמת ילד קטן לא ברא השטן. שני ילדים קטנים בוודאי לא ברא השטן. הנקמה האמיתית היא הניצחון שנמשיך לטעת, לבנות ולשקם ונספר את הסיפור מדור לדור עד דור אחרון".
קיבוץ צאלים הוא הבית
ד"ר נחמיה שחף, מנכ"ל רשות הניקוז שקמה-בשור, ציין בדבריו בטקס כי "שום דבר לא הכין אותנו לשיעור שלמדנו בשנתיים האחרונות. מאז אותה שבת ארורה המושגים שלנו קבלו משמעות חדשה, עמוקה ומייסרת. הבנו שאי אפשר לשמר את הקרקע מבלי לתעד את הסיפור שאנשים צעדו עליה. כל גבעה אוצרת בתוכה זיכרון, כל שביל הוא עדות לחיים שהיו. ירדן היקר, האיש של שירי, האבא של אריאל ושל כפיר, אדם שהמציאות הבלתי נתפסת אילצה אותו להראות לעצמו ולעולם כולו את תעצומות הנפש שהיו חבויות בו.
קיבוץ צאלים הוא הבית שלך, ירדן. כאן רקמתם, אתה ושירי, את סיפור החיים שלכם. כאן בניתם קן משפחתי. כאן זו תבנית נוף מולדתך. כאן יצקנו החלטה לייצר זיכרון, שאף נחל זורם לא יוכל למחוק, שהעקבות של יקיריך לא יימחו מהנוף הזה ומהזיכרון הלאומי לעולם. המקום הזה יהיה מקום של חיבוק, מקום של נחמה, מקום שבו הרוח, עצי האקליפטוס והשיטה ילחשו את שמות אהוביך לא רק מתוך עצב בלבד, אלא מתוך הכרת תודה על הזכות שהייתה לנו שיקיריך היו חלק מאיתנו".
עקבות ברכיים וכפות ידיים של תינוק זוחל
האדריכל צביקה פסטרנק, שתיכנן את מתחם הזיכרון לבני משפחת ביבס, ציין, כי "לפני שמונה חודשים הגיעה אליי הודעת וואטסאפ מבועז קרצ'מר, חבר קיבוץ צאלים, יוזם הפרויקט, לפיה יש אישור ממשפחת ביבס להקמת האתר ושאתחיל לתכנן את הפרויקט. חיפשתי את ה'משהו האישי' שיאפיין את הפרויקט. לאחר ימים של מחשבות, הורה לי המדריך לאומנות לחימה סינית, בה אני מתאמן זה שנים, 'להוריד את הכוח לעקבות הרגליים כדי לשמור על יציבות'. בסקיצה הראשונה ציירתי עקבות המסמנות דרך וכלואות בדרך ללא מוצא. בסקיצות הבאות כבר ידעתי לשרטט עקבות רגליים של בת 32 ושל ילד בן ארבע. אך כיצד אצייר את עקבותיו של תינוק בן תשעה חודשים? מיקה, בתי הקטנה, אמרה לי שכפיר הקטן זחל והתוצאה היא שהוספתי עקבות ברכיים וכפות ידיים של תינוק זוחל. היה חשוב לי שזו תהיה הנצחה מינימליסטית, מרמזת ומשולבת בנוף. במשך 30 שנה יצרתי אתרים רבים בארץ, חלקם טובים, חלקם פחות, והיום אני יודע שהם נועדו להכשיר אותי ליצור את האתר הזה".
לדברי ראשת המועצה האזורית אשכול, מיכל עוזיהו, "ירדן נולד וגדל בצאלים, נישואיו היו פה ובריתות המילה של ילדיו היו בצאלים. לכן, כל כך טבעי להשאיר פה את עקבותיהם של שירי, אריאל וכפיר. ב-7 באוקטובר אירע לנו, לכולנו, אירוע אסוני. היינו שמחים להיות אנשים אנונימיים. יש משהו במיצב הזה שהוא כמו אבן שנזרקת במרכז של מקור מים ומייצר אדוות. צר לי, משפחת ביבס, שהפכתם לסמל. אנחנו לא רק נזכור את שירי, כפיר ואריאל, אלא גם נחיה אותם. המיצב הזה עם המעגלים הוא מבחינתי להביא את האדוות של שירי, אריאל וכפיר ולחיות אותם. לצערנו, הם הפכו לסמל, אבל אנחנו גם בוחרים שהם יהפכו לסמל של חיים ותקווה".
ענף שלפתע חזר ללבלב
בועז קרצ'מר, חבר קיבוץ צאלים, יוזם פרויקט ההנצחה, שגם עמד בשעתו מאחורי הקמת מוזיאון "מורשת צאן ברזל" בצאלים, הוגדר כ'רוח החיה' מאחורי הקמת אתר ההנצחה "עקבות ביבס".
"הפרויקט הזה", סיפר בועז קרצ'מר, "היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי. כמובן, האובדן הקשה של שירי והילדים והרצון להעמיד אתר שבו חברי הקיבוץ ומשפחת ביבס יוכלו לשבת עם חברים ומבקרים, להתייחד עם הזיכרון במקום זה, מקום צנוע, אך לדעתי חודר ומדבר אל הלב. מעולם לא נתקלתי ברצון עז כל כך של כל מי שפניתי אליו להיות שותף, אם בתמיכה כספית ואם במעשה. רבים מבעלי המקצוע, האומנים ובעלי המלאכה, הקבלנים והעובדים הרבים, כששמעו על מטרת האתר – הביעו רצון לבצע ללא התמורה הרגילה".
בועז קרצ'מר הוסיף וציין, כי "האתר שלנו נמצא בשולי 'המשק הישן'. כאן ממש התיישבו ראשוני צאלים לפני 78 שנים. את החורשה הזו נטעו הראשונים לפני כ-70 שנה והייתה לנו הזכות לשקם אותה. בכניסה לכאן עומד עץ אקליפטוס גדול, יבש למחצה. שלושה ענפים מפותלים זה בזה, יבשים, נטולי חיים, אבל מהגזע הזה יוצא ענף שלפתע חזר ללבלב, לחיות מחדש. תרשו לי לא לפרש את המשל והנמשל, אך כולנו מקווים ומייחלים לירדן ולמשפחת ביבס צמיחה ולבלוב מחדש".
