הובא למנוחות לאחר מאבק במחלה אמציה רייז, איש הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר ומפ"ם. "קשה לחשוב על עין המפרץ בלי אמציה" ספדו לו בקיבוצו
סיפור חייו של אמציה שלוב בדרך בלתי ניתנת להפרדה בסיפורו של קיבוצו עין המפרץ. הוא נולד ב-20.8.1938 להוריו הניה וצבי רייז, אח בכור לדובי ולאה, כמה ימים לפני שעלה הקיבוץ לקרקע. אמציה גדל, למד בכיתת "עופר" וחי כל ימיו בעין המפרץ, "לאורך שנות הילדות והנעורים היה מלא יוזמות ותעלולים, וברוח של יזמות דומה המשיך ליזום ולהיות מעורב בכל הנעשה בקיבוץ כל חייו", ספדו לו בקיבוץ.
אמציה שירת בגולני, היה מ"פ בסדיר ומג"ד במילואים, הגיע לתפקידי פיקוד גבוהים ונלחם בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן מילא תפקידים בפיקוד העורף, ותקופה ארוכה היה יו"ר צח"י בקיבוץ. הצבא ותחום הביטחון המשיכו להיות חלק חשוב בחייו.
לאחר הצבא חזר לקיבוץ, ניהל את הפרדס כמה שנים, וכשעבר לתעשייה ניהל את "עטיפית" והקים את מחלקת חלת הדבש בימ"א.
ב-1967 נשא את רחל לאישה, ונולדו להם ארבעה ילדים: איל, ירון, לבנת – היא עדן היום, ורן.
מעורב ופעיל, אכפתניק בכל ליבו
בקיבוץ מילא תפקידים רבים בהם מזכיר הקיבוץ. ב"מילואות" היה רכז משאבי אנוש ומזכיר פנים.
היה מעורב ופעיל בתנועה, בהסתדרות ובמפלגה, במפ"ם ובהמשך במרצ. היה נציג הקיבוץ הארצי בהסתדרות וחבר בוועד הפועל של ההסתדרות, וכן קשור לכלי התקשורת של התנועה – חבר דירקטוריון ב"על המשמר" ויו"ר "הדף הירוק".
בתחילת שנות האלפיים יזם הקמת צוות לשימור אתרים, שהשיג הכרת המדינה ב-12 אתרים בקיבוץ.
"בקיבוץ היה אכפתניק בכל ליבו, מעורב בדברים קטנים כגדולים, ותמיד ניסה לשמור על זיכרון העבר ועל מעשי החברים שהלכו לעולמם", סיפרו בקיבוצו. "השתתף באופן פעיל בשיחות הקיבוץ, ופעמים רבות עשה 'חיים קשים' לממלאי התפקידים, תמיד מתוך דאגה אמיתית ואכפתיות כדי שיהיה כאן טוב יותר".
אמציה המשיך את מורשת אביו צבי, שהיה רב בהכשרתו ושנים רבות העביר את פרשת השבוע.
"בקיבוץ היה סמל לשומרי הערכים הקיבוציים. התנגד לשינויים, אבל ידע גם להסתגל אליהם. דמות של לוחם לצדק, לשוויון, לשלום, לכל ערכי מגילת העצמאות. קשה לחשוב על עין המפרץ בלי אמציה".
