האם הסכמתו של חבר בקיבוץ להליך בוררות בשיוך דירות "עוברת בירושה" גם ליורש שלו?
שני יורשים של חברה שהלכה לעולמה בקיבוץ מרחביה, הגישו תביעה כנגד הקיבוץ בטענה שהקיבוץ חייב אותם בתשלומים שהוטלו על דירת המנוחה בקיבוץ. דירתה של המנוחה הייתה חלק מהליך שיוך דירות בקיבוץ, שבסיומו, נרשמה הדירה על שם היורשים והם קיבלו בה את החזקה.
לטענתם, במהלך התקופה עד שהדירה נרשמה על שמם היא הייתה בחזקת הקיבוץ, ועל הקיבוץ היה לשלם את החיובים שהוטלו על הדירה. הקיבוץ ביקש לעכב את ההליך בבית המשפט ולהעביר את המחלוקת לבוררות.
הקיבוץ הסביר בבקשתו ל"עיכוב ההליכים", כי מאחר שהתובעים הם יורשיה של המנוחה, שהייתה חברת קיבוץ במועד הקובע לעניין הסדר שיוך הדירות, הם "באים בנעליה של המנוחה" לעניין זכויותיה וחובותיה לפי הסדר השיוך.
הקיבוץ תאר שקיימת החלטת אסיפה כללית מיוחדת לעניין הסדר שיוך הדירות, ולפיה: "כל מחלוקת הקשורה למהלך שיוך דירות או הנובעת ממנו תיושב לפי הסדר יישוב הסכסוכים הקיים בתקנון הקיבוץ ובהתאם להחלטה בדבר יישוב מחלוקות שהתקבלה באסיפה החברים. מנגנון זה, המשיך הקיבוץ, 'מעביר' מחלוקות לבירור אצל רשויות האגודה. לאחר מכן ניתן להביא את המחלוקת להכרעת המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית.
היורשים-הנתבעים התנגדו לעיכוב ההליכים בבית המשפט ולהעברת המחלוקת לבוררות. הם טענו כי הסדר הבוררות "חל רק על מחלוקות בין האגודה השיתופית ובין חברי האגודה, ואילו היורשים אינם בבחינת חברי אגודה". מאחר שהם עצמם לא "נתנו את הסכמתם לחובת הבוררות הרי שאין לחייבם להפנות את המחלוקת לבוררות". הם הוסיפו כי ש"המחלוקת אינה נוגעת להסדר השיוך, שכבר תם ומוצה ולא היו להם טענות לגביו, למעט חוב שנוצר, לטענתם, עקב פעולות ללא סמכות של הקיבוץ, וזו מחלוקת כספית שאינה קשורה להסדר השיוך".
קשר הדוק להליך השיוך
הרשמת הבכירה, מאיה בלאו, מבית משפט השלום בעפולה, אמרה כי הכלל הוא שבית המשפט יעכב את ההליכים בבית המשפט כאשר קיים הסכם בוררות, ומי שמבקש את עיכוב ההליכים (הקיבוץ, במקרה זה) מוכן לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות.
הרשמת הסבירה כי החלטת האסיפה הכללית בעניין הליך שיוך הדירות בצירוף ההוראה המתאימה בתקנון הקיבוץ, מהווה "הסכם בוררות" גם בעניינם של היורשים. אכן היורשים טענו שהם אינם צד להסכם הבוררות, אך הם "יורשיה של מי שהייתה צד להסכם זה, והם באים בנעליה". המסקנה היא, קבעה הרשמת ש"ההסכמות בדבר העברת מחלוקות בענייני שיוך דירות לבוררות", יחולו גם על היורשים כפי שהיו חלות על החברה-המנוחה.
אם כך, יש לברר אם המחלוקת בשאלה על מי החובה לשלם את מיסי הרשות המקומית החלים על הדירה "בתקופת הביניים" (שעד רישום הדירה בשם היורשים), היא שאלה הנוגעת ל"הסדר השיוך", שאז יש לברר אותה בבוררות, שאם לא כן, מדובר בתביעה כספית רגילה.
הקיבוץ טען כי "זכויותיהם וחובותיהם של היורשים נובעים מזכויות המנוחה על פי הסדר שיוך הדירות" ומכאן שהמחלוקת הכספית קשורה להסדר השיוך. היורשים סברו אחרת. הם טענו שזו מחלוקת כספית שאינה נוגעת לגוף הליך השיוך.
"העובדה שמדובר במחלוקת כספית, אינה מלמדת כשלעצמה כי היא אינה קשורה להליך השיוך", הסבירה הרשמת. כדי לקבוע על מי צריך לחול התשלום שבמחלוקת, יש לפנות להסדר השיוך, להוראותיו ולהסכם שנחתם בין הצדדים. זאת ועוד, "אלמלא זכאותם של היורשים לשיוך הדירה, לא הייתה באה המחלוקת בין הצדדים לעולם, ולכן מדובר במחלוקת שיש לה קשר הדוק להליך השיוך. זו מחלוקת כספית הנוגעת לחיובים החלים על הדירה במהלך הליך השיוך וטרם העברתה לידי היורשים, והסכם הבוררות, לפי החלטת האסיפה בעניין שיוך הדירות, חל לגביה.
הרשמת הורתה על עיכוב ההליכים בתביעה והעברת המחלוקת לבוררות. עוד היא חייבה את היורשים לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.
