יבול שיא
הרפת והחלב
כוחות צהל בשטח לבנון צילום דובר צהל

באצבע הגליל מחכים לשינוי 

11 דק' קריאה

שיתוף:

האווירה באצבע הגליל ובכלל באזור הצפון על גבול הלבנון לא משהו * כ-30% מתושבי קרית שמונה לא שבו לעיר, כ-50% מהעסקים עדיין סגורים וגם המתיחות מול החיזבאללה משפיעה על כולם, כולל על תושבי המושבים * גם ככה בחורף על תיירות אין מה לדבר * רבים טוענים שהממשלה משקיעה מיליארדים בדרום ואילו מתושבי הצפון היא מתעלמת ומורחת את הזמן 

*תמונה ראשית: כוחות צה"ל בשטח לבנון. צילום: דובר צה"ל 

אחר הצהרים ואנחנו מגיעים לקרית שמונה, מסיירים בין הרחובות השקטים, מביטים בכל העסקים שסגורים והלב נצבט. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמדובר בעיר בהמתנה, עיר שממתינה להחייאה, עיר שרבים מתושביה ממתינים פה לשינוי שלא מגיע. "הממשלה נרדמה בעמידה," אומר לי יוסי ("מספיק יוסי, לא צריך שם משפחה"), אחד מאנשי העסקים בעיר, "אם הממשלה לא תעזור לחנויות פה המצב רק יחמיר." 

נכון לסוף דצמבר 2025, על פי דיווחים ממשלתיים כ-70% מתושבי קרית שמונה חזרו לעיר, בעוד כ-30% מהתושבים טרם חזרו לאחר שנתיים של מלחמה. במציאות התושבים אומרים שמדובר יותר ב-60%, כאשר רבים מהתושבים מגיעים רק ליומיים שלושה בשבוע, לסידורים. לפי נתונים אחרים, פחות מ-18 אלף מתוך 26 אלף תושבים קבועים וארעיים חזרו לבתיהם, כאשר העיר מתמודדת עם קשיים בשיקום הכלכלי והחברתי.  

רק כמחצית מהעסקים חזרו לפעול בעיר, ואלו שחזרו מצליחים להעמיד רק כ-60 אחוזים מההכנסות שהיו להם טרם המלחמה. בשעה ארבע אחר הצהרים נסגרים עסקים רבים כי פשוט – אין לקוחות… רבים מתושבי קרית שמונה ויישובי קו העימות לאורך הגבול, טוענים כי בדרום מרעיפה הממשלה שלל הטבות ומשאבים כדי לסייע בצמיחת ובהתחדשות חבל הארץ הפגוע בעוטף עזה, ובין השאר מעניקה 50 אחוז הנחות בארנונה לעסקים, לתושבים ועוד.  

הממשלה משקיעה ביישובי עוטף עזה משאבים רבים באמצעות מנהלת תקומה, שהוקמה במסגרת חוק ותחת אחריותה תקציבי עתק יחסית, ולעומת זאת, בצפון יש את מנהלת תנופה (שכיום נמצאת תחת מנהלת תקומה), כאשר היא נטולת סמכויות ואין לה חופש פעולה עצמאי ותקציבים שהממשלה התחייבה להשקיע בצפון כלל לא נמצאים תחת אחריותה אלא באחריות משרדים ממשלתיים. בעוד לתושבי עוטף עזה שבו התושבים בחלוף חודשים ספורים ומספר התושבים בה אף גבוה יותר כעת מאשר היה ב-6 באוקטובר 2023, בצפון ההגירה השלילית הולכת ומתרחבת.  

תוסיפו על כך את המתיחות השוררת בתקופה האחרונה בין ישראל לחיזבאללה, על רקע הכישלון באיסוף כלי הנשק של חיזבאללה על ידי צבא לבנון, מתיחות שגם תושבי המושבים מרגישים היטב ושומעים היטב. המתח הביטחוני באזור מורגש בכל שעה ביממה, הפיצוצים הפכו להיות שגרה: זה קורה באופן יום-יומי, עם מטוסים באוויר ומענים נמרצים לניסיונות החוזרים ונשנים של חיזבאללה לשוב לדרום לבנון ולהתקרב לגבול. עד שלושה קילומטר מהגבול צה"ל שומר על קו ההרתעה, ובשטח הזה אין איש. 

ביום שני שעבר יצאו תושבי קרית שמונה והסביבה להפגין – חלק מהפגנות שנמשכות כבר שבוע שני ברציפות. במשך שעות ארוכות חסמו התושבים את הכניסה לעיר. כ-100 מאנשי העיר הפגינו, מאה מתושבי העיר שכשליש מתושביה לא שבו אליה לאחר סיום הפינוי, וכך הם חסמו את הכביש, עמדו וזעקו לתשומת לב ממשלתית והכרה בעיר כאזור מוכה אסון הדורש טיפול מעמיק ונקודתי.  

השוטרים עמדו בצד והיה לנו רושם שהם הזדהו עם כל מילה. לכולם כאן ברור כי אם קרית שמונה לא תשוב ותעמוד על הרגליים, ההגירה והעזיבה למקומות אחרים דרומיים יותר רק יתגברו. 

הפגנת בעלי העסקים והתושבים בקרית שמונה
בעלי עסקים ותושבים מפגינים בקריית שמונה 

הצפון זועק לעזרה, איש לא שומע 

מושב בית הלל ממוקם ממש בצמוד לקרית שמונה, שהיא למעשה העיר של אזור אצבע הגליל.  

"ברור שלמצב הכלכלי והחברתי של קרית שמונה והקשה יש השלכות על כל האזור," אומר לי דרור קורלנדר, חקלאי מבית הלל. "קרית שמונה היא עיר שנותנת לכולם שירותים אבל גם עיר שגוססת – זה משפיע ישירות על התושבים וגם עלינו שחיים מסביב לקרית שמונה. תלך עכשיו לקרית שמונה (השעה 17:00) – הכל סגור! יש פחות תנועה, העסקים פחות פתוחים, חלקם סגורים וזה משפיע על הכל, אתה יודע, אם זה מספרה, אם זה סופרמרקטים, מסעדות, זה משפיע על כולנו." 

צילום מסך 2026 01 01 004658
דרור קורלנדר, חקלאי ממושב בית הלל. צילום פרטי 

וזה משפיע גם על התיירות באזור? 

"בוודאי. נכון שקרית שמונה פחות מוכרת בגלל התיירות, אבל התיירות באזור היא פרנסה – לאתרי תיירות יותר קשה למצוא עובדים שחלקם באו מקרית שמונה, הכל יותר קשה וזו רק ההתחלה. אם זה ימשיך ככה ותושבים לא יחזרו, אז גם השירותים יצטמצמו, הכל יפגע. זה שאין תיירים ואין אורחים לצימרים לא קשור ישירות לקרית שמונה, אבל הצפון גמור, הצפון מת. לצערי המדינה לא מבינה את זה, המדינה לא משקיעה בזה וככה זה נראה." 

זה בכלכלי ועכשיו מדברים על סבב לחימה נוסף שיתפרץ בסוף דצמבר… 

"אומרים את זה בתקשורת, תקשיב, מי שאומר תאריך למתי זה יקרה הוא לא רציני. יש מתיחות ואם לא נצליח להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג דרך ממשלת לבנון צריך לתקוף, אין פה משחקים. הרי זה מה שאומרת המדינה, שהיא לא תאפשר למה שהיה לחזור לכאן. אנחנו שגרים כאן, הדבר האחרון שאנחנו רוצים שזה יחזור למה שהיה. מצד שני, אין ספק שעוד סבב אחד ימוטט פה לגמרי את העסקים שמנסים להשתקם. המדינה צריכה להבין שהיא צריכה לעזור לעסקים בצפון ולא להקשות עליהם. מה שהמדינה עושה פה בינתיים, היא פשוט מקשה עליהם. זה כאילו מתחבר ולא מתחבר. 

"למשל, כל הרפורמה ההזויה של סמוטריץ. הרפורמה שהוא מתכנן לענף החלב גורמת לאנשים פה לאבד את הפרנסה – זה פשוט ההיפך ממה שהם אמורים לעשות עכשיו למען הצפון. זה פשוט חורבן של הציונות. לא רק שהמדינה לא עוזרת לנו – היא גם פשוט מפריעה לנו להשתקם." 

סבב נוסף בלבנון יגרור פינוי או עזיבה? 

"לא, אף ממשלה לא תחזור על פינוי יותר, אין כסף ואין יכולת לעשות את זה שוב. מה כן יקרה, זה פשוט יזרוק אותנו פה בלי פרנסה, שוב פעם לרוץ למקלטים, יהיה כמובן פינוי מרצון ללא פיצוי ומי ששקל עוד לחזור כבר לא יחזור, ומי שחזר בקושי – יעזוב ולא יחזור יותר. זה יהיה מכת מוות לאזור. אבל מצד שני, אם לא יעשו את זה אז מה? נחזור למה שהיה קודם? זה סיכון והמדינה לא עושה רושם שהיא מבינה את גודל האחריות שלה כלפי התושבים בצפון." 

"במושב בית הלל מרבית התושבים חזרו," מספר קורלנדר. "יש מיעוט קטן שלא חזר, מי למרכז הארץ ומי לחו"ל, המצב במושב שונה מקרית שמונה, זה אנשים עם קרקעות וחקלאות, אבל עדיין קשה, המצב במושב עדיין לא חזר למה שהיה לפני המלחמה." 

איך ניתן להחזיר את המצב בקרית שמונה ובאצבע הגליל לקדמותו? 

"שמע, חייבים לתת בוסט כלכלי מטורף לכל העסקים שמנסים לחזור ולהתקיים, לתת הקלות לאנשים שרוצים לחזור. לפתח מקומות תעסוקה במקום לסגור מקומות תעסוקה, כמו שעושים פה. יש המון כלים להרים את הצפון ואת קרית שמונה אבל המדינה פשוט לא רוצה. זה עניין כספי. כמו שלאילת אין מע"מ, אולי כדאי לממשלה לשקול פטור ממע"מ לאזור, יש כל מיני פטנטים, אם רוצים לעזור אז אפשר לעזור. צריך לומר את האמת – אין פה פרנסה, אין פה חינוך ברמה, אין פה אירועי תרבות, למה שאנשים יחזרו? יש המון תושבים שעזבו בעזרת הממשלה ובתקופת המלחמה הם הבינו שאין שום דבר בקרית שמונה. תגיד לי אתה, למה שיחזרו? מי שאין לו ברירה כלכלית ומי שיותר חלש חזר לכאן כי אין לו ברירה. מי שחזק מה יש לו לחפש בקרית שמונה? מה יש כאן? הקולנוע הכי קרוב זה בכרמיאל. בית חולים ולקרוא לזה בית חולים זה גם בדיחה זה בצפת. חינוך, די רדוד לעומת מרכז הארץ, אז למה לחזור? אם המדינה תממן פה אירועי תרבות, תיתן לעסקים ולתושבים פטור או הנחה משמעותית בארנונה, תבטל מע"מ לשנה יהיה שינוי. היום באים לבית הלל לצימרים ושואלים מה יש לעשות פה בשישי בערב, אנחנו אומרים להם 'כלום, הכל סגור'."

איתן דוידי צילום לירן דוידי
איתן דוידי, יו"ר ועד מושב מרגליות. צילום: לירן דוידי 

המדינה חייבת להיכנס לאירוע 

איתן דוידי, יו"ר ועד מושב מרגליות, הסמוכה לקרית שמונה: "יש מתיחות, אנחנו יושבים בצפון על הגבול אבל אין לנו מידע יותר ממה שאתם יודעים על מתי זה יתפוצץ. בתקשורת מדברים על כל מיני תאריכים, אין לי דרך לאמת את זה, את זה באמת אף אחד לא יודע. 

"במרגליות, בינתיים 80% מהתושבים חזרו למושב, 20% לא חזרו, רובם צעירים, חבר'ה עם ילדים. לראות את ההפגנות בקרית שמונה זה כואב. זה עצוב מאוד ששנה-שנתיים אחרי מדינת ישראל לא מצליחה לטפל ולשקם ולעזור ולתמוך בקרית שמונה ובתושבים, ולא לתת לנו כלים שיסייעו לנו להחזיר את התושבים בחזרה. המדינה גם לא נותנת לנו את האמצעים שיעזרו לתושבים גם להתפרנס בצורה מכובדת, מה גם שכל מערכת החינוך יורדת למטה. זה בעייתי, צריך לפעול מהר, כדי שלא נגיע למצב בו אנחנו מאבדים עוד ועוד אנשים, חייבים להתעשת לפני שבתחילת שנת הלימודים הזאת נאבד עוד אנשים.  

"גם על תיירות בקרית שמונה ובאזור כרגע אין על מה לדבר, מעט התיירות שהיתה בקרית שמונה מתה לגמרי. צריך לחשוב, מדינה שלמה צריכה לחשוב איך פותרים את הסוגיה הזאת ובמהירות, לפני שיהיה פה מוות טוטאלי. במרגליות אין צימרים, לא נפגענו בהיבט התיירותי, אבל האווירה כאן לא אותו דבר, אין הרבה ילדים, זה לא אותו מושב חי, חד משמעית זה לא אותו דבר." 

פעם אמרת בראיון לגבי הלחימה מול החיזבאללה, 'זה או אנחנו או הם'. ומה היום? 

"היום אני אומר: 'זה או מה שנשאר מאתנו או הם', היום המושב הוא מה שנשאר מהמושב. אוי ואבוי לנו אם ניתן לאנשי החיזבאללה לחזור לבתיהם ברכס ממול. זה אסור בתכלית האיסור. אני עדיין מאמין שניתן לפרק את החיזבאללה מנשקו. איך עושים את זה? יורדים עליהם עד שירימו דגל לבן. חיזבאללה בחיים לא יתפרק מנשקו מיוזמתו, בחיים הוא לא ייכנע לצבא לבנון, רק אם אנחנו בעצמנו נאלץ אותו בדרכים שלנו." 

במרגליות, מספר דווידי, מתוכננת הרחבה למושב, אבל סיומה יארך עוד זמן. "כרגע אני לא רואה משהו שימשוך את האנשים לכאן," הוא מוסיף, "אבל אני מאמין שמדינת ישראל תעשה בסוף משהו. מדינת ישראל חייבת להיכנס לאירוע, חד משמעית, אירוע מניעה ושנוכל לחזור למה שהיה קודם." 

באירוע קליטת משפחות בחנוכה
באירוע קליטת משפחות בשתולה, בחג החנוכה האחרון. צילום: שרון חן 

דרושים תושבים לשתולה 

לא רק באצבע גליל וקרית שמונה אלא גם יישובים הממוקמים לאורך גבול הלבנון עדיין לא התאוששו מהמלחמה והפינוי שנמשך כמעט שנתיים. לכאורה על הנייר, החיים חזרו למסלולם, אבל האם באמת אפשר לחזור לשגרה, כאשר מידי יום נשמעים ורואים פיצוצים על הרכס? 

שלומי חתן, רבש"צ מושב שתולה: "כמו שאתה מכיר, יש כפר עוין לידנו שנקרא עייתא א-שאב, שצה"ל לא מאפשר לאנשיו לחזור לשגרה. בכל ניסיון שלהם לחזור לשגרה, אם זה באגר שהורס בתים או עבודות בשטח, הצבא יורה עליהם ולא נותן להם לחזור, עד שלא יתפרקו מהנשק. כרגע זה לא קורה. אם הם לא יתפרקו מנשקם, ישראל תצטרך לקבל החלטה אם זה יהיה בכוח או במוח.  

"כרגע אני לא רואה שהם מתפרקים מנשקם. השאלה היא מה ישראל תעשה ומה טראמפ יכתיב להם ולנו, אבל פה ממול ברכס יש לנו כפרים שיעיים עוינים. במלחמה פירקו את רובם, בין 70% ל-100% מהבתים נהרסו ולא מאפשרים את ניסיונות השיקום. אם רואים בית שהוא מופלל, מזהים פעילות של שיקום, יורדים עליו. בשורה תחתונה אנחנו לא מאפשרים להם לחזור וזה גובה מחיר של ירי פה ושם." 

ובמידה וישראל תחליט על מכת אש רצינית, יפנו את התושבים? 

"לא, לא יהיה פינוי, הפעם לא נכנס לבהלה והיסטריה כמו שהיה אחרי ה-7 באוקטובר. עכשיו אפשר לעשות הכל בשיקול דעת – יכול להיות שיהיו פה אירועים, ימי קרב וכאלו אבל פינוי אני בטוח שלא יהיה כי זה לא מציאותי לעשות זאת שוב." 

ראית את ההפגנות של תושבי קרית שמונה? 

"כן ראיתי, הם רוצים יותר תעסוקה, יותר מפעלים, פחות ארנונה, פחות מע"מ – והם צודקים, זה חלק ממה שנחוץ להחזרת האמון של התושבים שמהססים לחזור לכאן. בשתולה פחות תושבים חזרו. 45% מהתושבים חזרו ו-55% מהתושבים עדיין לא חזרו. בגלל זה גם לא פתחנו לא גן ולא פעוטון השנה. הצימרים עוד קצת עבדו ביולי-אוגוסט אבל עכשיו זה חורף ואין לנו כאן עוגן תיירותי שימשוך את המבקרים. מלבד זאת, יש כאן פיצוצים, שומעים את זה, לפעמים רואים את זה, זה המחיר של לחיות על הגבול, זו שתולה, זה לא נהריה ולא טבריה, אנחנו נמצאים מטר מהגדר." 

התייר הממוצע לא שש לשמוע פיצוצים… 

"נכון אבל מצד שני לא כולם דואגים, יש לנו כאן אטרקציה תיירותית, שנקראת 'קירות מדברים', ממש על הגדר, ציורים ממש מדהימים וזה מושך לפה מאות אנשים ומטיילים. גם עכשיו, באתי משם ויש שם אוטובוסים מלאים במטיילים, פנסיונרים, חיילים וכל מי שיכול להגיע מגיע לכאן. בנו בית קפה נחמד שאפשר לשבת, לשתות משהו וליהנות מהנוף – אז זה קצת מכניס חיים פה למושב. בנו פה בסיס חדש בתוך שתולה, זה חלק מהדואליות של החיים פה, גם צבא וגם אזרחות וכולם פה מבינים את גודל השעה. ברור שכל פעם שיש פיצוצים זה גורם לביטולים בצימרים, ובכלל בגלל המרחק של שתולה מהגדר, זה לא בראש העדיפויות של התייר." 

מה קורה עם 55% מהתושבים שלא חזרו לשתולה? 

"האחרים התמקמו בפריפריה של המושב, שזה בעיקר נהריה ומעלות. הכאב לב הכי גדול שלנו הוא שרובם זה משפחות של צעירים עם ילדים קטנים ובגלל זה לא פתחנו גן ופעוטון, לא הצלחנו להגיע למינימום של חמישה ילדים בשביל לפתוח גן." 

מה ישכנע אותם לחזור למושב, אם בכלל? 

"הם לקחו סיכון של עוד שנה מחוץ למושב, ברגע שאתה רושם את הילדים לגן או פעוטון אתה לא יכול לנתק אותם באמצע השנה, כלומר עד יוני שנה הבאה הם יהיו בנהריה, מעלות ועוד. חלקם תושבים שהבתים שלהם נפגעו ועוד לא סיימו לשפץ אותם, אז זו גם חלק מהסיבה לאי החזרה.  

"חלק לא חזרו מבחינה ביטחונית, חלק לא חזרו מבחינה כלכלית ועוד סיבות. אנשים גילו את העולם הגדול שמחוץ למושב והחליטו שעדיף להם שם. אגב, עכשיו יש הפנינג של קליטת משפחות בחנוכה פה בשתולה, רוצים להביא שכונה של קרוונים ולתת להם לגור בקרוונים למשפחות הללו, שירגישו את הדופק של המקום. יש ועדות קליטה, בודקים מה שצריך, והמבחן הגדול יהיה בשנה הבאה, השנה הזאת היא כבר אבודה. אנחנו אופטימיים, היו לנו תקופות יותר קשות והכול בסדר." 

הייתה לכם תוכנית הרחבה צנועה, לא? 

"נכון, מתוכננים להיבנות בערך עוד כ-30 מגרשים בשתולה, מגרשים קהילתיים של 400 מ"ר, וכדי שהכל יצליח צריך להיות שילוב זרועות של כולם – של הממשלה ביחד עם המועצה, ולתת פה מגרשים בכמעט חינם כדי למשוך אנשים טובים לכאן. לתת הטבות למילואימניקים ולכל מי שרוצה לבוא ולגור כאן, כי לגור בשתולה זה לא פשוט.  

"אגב, מי שמגלה הרבה התעניינות בשתולה הם אנשי הציונות הדתית, הם לא מפחדים. הגיע גרעין כזה לזרעית שלידנו עם 15 משפחות ובזכות זה פתחו בזרעית גן ופעוטון. וזה הכיוון גם אצלנו, להביא לפחות 10 משפחות שיקלטו פה. המדינה צריכה לתמרץ את האנשים לבוא לפה, גם בהפחתת המס, גם בעלות המגרשים ועלות הפיתוח, כדי שירצו להגיע לכאן, כי זוג נורמלי חילוני סתם כך לא יבוא לשתולה, אבל מי שיש לו טיפה ציונות ואידיאליים הוא כן יבוא לשתולה." 

בשתולה לא מתייאשים ובהנהגת וועדת הקליטה של המושב כבר החלו לפעול בכיוון באופן עצמאי, ללא עזרת הממשלה. בחנוכה ערך המושב אירוע מוצלח לקליטת משפחות והחברים אופטימיים, לאירוע הגיעו 10 משפחות. 

שרון חן, מזכירת המושב: "יש שני סוגי תושבים שלא חזרו למושב. הראשונים הם תושבים שבתיהם נפגעו ובתיהם עדיין בתיקון והסוג השני הם תושבים שלא חוזרים בגלל העניין הבטחוני. בסך הכל, בשתולה 17 בתים נפגעו מכינון ישיר, אז אולי בתחושה זה נותן אולי פחות בטחון, יש כאן 60 מתוך 100 בתים שנפגעו ויש בתים שעדיין בשיקום ובבניה.  

"האירוע בחנוכה היה מאוד מרגש. בכלל, מרגש לראות שיש בעם שלנו תושבים שמבינים את המשמעות וכל הנגזרות של מה זה לגור על הגבול ועוד אחרי ה-7 באוקטובר, ועדיין לבוא ולעשות את הצעד הזה. ההתגייסות האזרחית למען שתולה היא לאורך כל המלחמה הזאת וגם עכשיו היא מרגשת ונותנת לנו תחושה מאוד נעימה. 

"נכון שרוב המשתתפים באירוע באו מהציונות הדתית, רובם מילואימניקים ששירתו ועדיין משרתים בשתולה בסבבים כאלה ואחרים, ודרך המילואים הם הבינו את הבעייתיות של ההתיישבות פה ליד הגבול. לנו היתה בעיה דמוגרפית עוד לפני ה-7.10 אבל עכשיו יש לכך את התוספת הבטחונית, אנחנו חייבים התיישבות חזקה כי היישובים שלנו מאוד קטנים. רק התיישבות חזקה תיתן לנו יותר בטחון וכוח. אז בעיקר הגיעו מהציונות הדתית, שכמו תמיד מתייצבים ועומדים ליד הדגל. להגיד שזה לא מעורר חשש? זה מעורר חשש שאולי הצביון של היישוב ישתנה אבל מצד שני אנחנו חייבים תושבים, כרגע אין לנו גן ילדים ופעוטון. המועצה באה לקראתנו ואישרה לנו לפתוח גן ופעוטון עם 5 ילדים וגם את זה לא היה לנו. באירוע סגרנו עם משפחה אחת שכנראה תעבור לכאן וגם ההורים שלהם כנראה יעברו בעקבותיהם. יש עוד כמה משפחות שבמשא ומתן איתנו, אני מעריכה שעד הקיץ יהיו לנו לפחות עוד 6-7 משפחות." 

שלומי חתן רבשצ מושב שתולה בתרגיל כיבוי אש
שלומי חתן, רבש"צ מושב שתולה, בתרגיל כיבוי אש. צילום פרטי 

"המדינה באמת עושה כאן השתדלות" 

יואב כהן, יו"ר מושב נטועה שאף הוא על גבול הלבנון, אב לאחד-עשר ילדים ובעל מטע של עצי נשירים וכמו חקלאים רבים הוא אופטימי. לפני המלחמה כיהו כפרויקטור של הרפורמה בענף ההטלה מטעם משרד החקלאות, שכמובן נדחתה בפעם המי יודע כמה בגלל המלחמה. 

"תראה הסיפור של קרית שמונה אחר מהסיפור של ההתיישבות, אצלנו הבעיות הן אחרות, "מסביר לי כהן. "המצב אצלנו לא פשוט, כי אנחנו עדיין משקמים את החקלאות, רוב מטעי הנשירים שלנו צמודים לגדר אז הכל נהרס, קרוב ל-1,500 דונם. המטעים התייבשו לגמרי, אי אפשר היה להתקרב לשם. מס רכוש הקים איזושהי מערכת של תיגמול לפי זנים וכל מיני פרמטרים ובינתיים נראה לי שזה עובד בסדר. עדיין הפיצוי לא הגיע במלואו, זה תהליך, כל שנה יפצו אותנו פר דונם חדש, ובינתיים הם עומדים בהתחייבויות שלהם.  

"מבחינת הממשלה, יש את מנהלת תנופה, הפרויקטורית שלנו היא טל אוחנה, לשעבר ראש מועצת ירוחם והיום נציגת תנופה, ואני יכול להגיד לך שהיא באמת עושה עבודה טובה. אני לא רוצה לקטר כי בסך הכל המדינה עושה פה באמת השתדלות גדולה מאוד.  

"בקרית שמונה הבעיות אחרות, העסקים שם קשה להם להתאושש אבל אצלנו למשל, בחינוך הלא פורמלי למשל פתחו מועדוניות. נכון שלא כל התושבים חזרו אבל חלקם הגדול חזר, זה לא כמו בשתולה. קרוב ל-90% מהתושבים של נטועה חזרו. בשתולה נהרסו המון בתים, אצלנו כמעט ולא נהרסו בתים.  

יואב כהן במילואים
יואב כהן, יו"ר מושב נטועה במילואים. צילום פרטי 

"שמע, אני מקווה שהמצב הזה ימשיך, קרוב ל-40 שנה היינו פריפריה שבתוך פריפריה ופתאום יש לנו מועדונית ודברים שאף פעם לא היו פה. שמע, תמיד אפשר יותר אבל אני יכול להגיד שבאמת המדינה עושה פה השתדלות ואני מקווה שהתנופה הזאת באמת תמשיך הרבה שנים קדימה.  

למשפחת כהן יש שני צימרים: "התיירות פה ספגה מכה קשה," אומר יואב, "זה עדיין לא חזר. הגליל העליון התבסס הרבה יותר מאתנו על התיירות כי שם יש הרבה יותר תיירות מאצלנו אבל הפגיעה אצלנו גם מאוד מאוד קשה בתיירות. המצב מאתגר מאוד, לא פשוט, אבל אף פעם לא חשבנו שתהיה נוסחת קסם ונתחיל לעבוד בחזרה כפי שהיה לפני כן. יש בערך 50% עבודה ממה שהיה, זה גם משהו אבל לא מספיק, בקושי מכסה את ההוצאות אבל זה בסדר, את יודע, אנחנו אופטימיים." 

עם פרוץ המלחמה גוייס יואב לכיתת הכוננות של המושב ורעייתו פונתה לבית מלון לאילת עם 11 ילדיה, שלושה כלבים ותוכי. "לא פשוט," אומר יואב, "זה היה מאתגר אבל אשתי גיבורה." בפסח האחרון שבו כולם למושב. "אנחנו עכשיו מתחילים בשיקום, אנחנו גם מתחילים בשיקום של הישוב, אנחנו נמצאים במהלך מתקדם של פרויקט אגרו-וולטאי, מחפשים דרכים לייצר פה הכנסות כדי שתהיה פה התיישבות חזקה, אני אופטימי, אני לא מאמין בלבכות, אני מאמין בלהתקדם ולעשות. אני אישית מרוצה אבל אני מדבר עם אנשים שחיים ליד קרית שמונה ובעיר והמצב שם באמת לא פשוט. מצד שני, זה תהליך, לא יודע מי הבן אדם שחשב שהמלחמה תסתיים והכל בהוקוס פוקוס יחזור למצב כפי שהיה." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשרות ילדים, ילדות, הורים ובני ובנות משפחה השתתפו השבוע באירוע חנוכה מרגש שנערך בכפר יהושע, ביוזמת המרכז היזרעאלי למשפחות מיוחדות של המועצה האזורית עמק יזרעאל, באגף קהילה ורווחה, ובחסות עמותת "אהבה בלב".  האירוע התקיים באווירה חמה, מכילה
< 1 דק' קריאה
*תמונה ראשית: אלי עטון בכנס התיירות הכפרית הראשון בלב השרון. צילום: עינב בן בכר  בשבוע שעבר התקיים ביקב מונד כנס התיירות הכפרית הראשון במועצה האזורית לב השרון, צעד חשוב במיצוב תיירות כפרית לב השרון כמותג אזורי על מפת התיירות הארצית. קידום התיירות
< 1 דק' קריאה
"שגרירים של אור" הינה מסורת של מחלקת הילדים והנוער במועצה האזורית מרחבים ליצירת פלטפורמות שונות של התנדבות קהילתית והפצת אור בחודש כסלו ובסמוך לחג החנוכה.  גם השנה בחרו בני הנוער להאיר את הקהילה במגוון פעילויות בין דוריות
< 1 דק' קריאה
השותפות מהווה מיזם משותף פורץ דרך בתחום הסמיוכימיקלים והפרומונים – חומרים כימיים המשמשים לתקשורת בין חרקים – פתרון ארוך טווח, ללא שאריות כימיות וללא פגיעה בסביבה  *תמונה ראשית: ד"ר גורנטלה, יו"ר ומנכ"ל ATGC (שני מימין) ומושיק פיש, מנכ"ל לוכסמבורג תעשיות (חמישי מימין) עם בכירי ממשל, בטקס החתימה בהודו ב-5.12.2025 
< 1 דק' קריאה
 נוער מושב נחלה יזם מרוץ לפיד לזכר אוריה יעקב ז״ל  *תמונה ראשית: מנהל מרכז קהילתי יואב בני אקלום, מברך בטקס לזכר של אוריה יעקב ז"ל  ביום שלישי 16.12.25 התקיים במושב נחלה אשר במועצה האזורית יואב מרוץ הלפיד לזכרו של אוריה יעקב ז״ל, שנפל במלחמה
2 דק' קריאה
אמר מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות החקלאים עמית יפרח, בכנס הכלכלי השנתי של ברית פיקוח  *תמונה ראשית: עו״ד ד״ר מיכל בוסל מרצה בכנס של ברית פיקוח  מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח אמר בכינוס הכלכלי השנתי של ברית פיקוח: "שר האוצר מקדם רפורמות שפוגעות בענף החלב ובכך גם בענפי החקלאות השונים. הוא פועל באפקט הקוברה בהיותו מנסה לטפל בבעיה של יוקר המחיה אבל הופך אותה לבעיה יותר חמורה, הורס את היצור המקומי ונשען על יבואנים ומדינות זרות.   "אסור לנו שכלכלת ישראל תישען על יבואנים ועל מדינות זרות. אנחנו בונים כיום לאחר המלחמה את העוגנים החקלאיים והכלכליים לשיקום המושבים בצפון ובדרום. זו התקומה שלנו."  עו"ד ד"ר מיכל בוסל, יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים, השתתפה השבוע בכינוס הכלכלי לסיכום שנת 2025 של ברית פיקוח.  במהלך הכנס, ד"ר בוסל סקרה את עסקאות התעסוקה במושבים, החל מהתפתחותן לאורך השנים ועד לשלבים החשובים בביצוע העסוקה והבדיקות הנדרשות טרם הביצוע. בהרצאתה התמקדה גם בדגשים ובהיבטים המשפטיים שחשוב להכיר.   ד״ר בוסל סיכמה: "כשהתחלתי את הדוקטורט שלי על מושבי עובדים בעידן של שינויים, ידעתי שנושא עסקאות התעסוקה הוא מהמורכבים והמרתקים במגזר הכפרי, וחקרתי אותו כמקרה מבחן לפעילות לא חקלאית. בכנס השנתי של ברית פיקוח הייתה לי הזדמנות לחלוק את התובנות הללו בהרצאה שהעברתי, המשלבות בין מחקר תיאורטי לפרקטיקה." 
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן