יבול שיא
הרפת והחלב
אהרון דגן נוה איתן 1

"בא מחיים שמאמינים בעבודה ובמנהיגות" 

2 דק' קריאה

שיתוף:

הלך לעולמו אהרון דגן (דג'ן) מנוה איתן שכיהן כמזכיר-פנים בתק"ם  

בשבת הלך לעולמו אהרון דגן (דג'ן) ז"ל מקיבוץ נוה איתן שבעמק המעיינות, שכיהן כמזכיר-פנים בתק"ם בתחילת שנות ה-80 ובשלל תפקידים נוספים בקיבוצו. בן 88 היה במותו. ביום ראשון ליוו אותו בדרכו האחרונה בני משפחתו, חבריו לקיבוץ ולתפקידיו הציבוריים, מזכ"ל התנועה ניר מאיר, מזכ"ל התק"ם לשעבר מוקי צור וידידים רבים.   

דג'ן נולד ב 29.9.1934 בתל אביב, בן בכור ליהודית ושמואל ז"ל, אח לשלמה דגן ז"ל שנולד כשנתיים אחריו. הוא גדל והתחנך בעיר העברית הראשונה ובגיל 15 עבר ללמוד בבית הספר מקווה ישראל. לקיבוץ נוה איתן הגיע עם הגרעין המאוחד בשנת 1952, ובו הכיר את מרים, עימה התחתן שנתיים מאוחר יותר. לזוג נולדו שלושה ילדים – עמית טל ובעז. 

דג'ן החל את דרכו בקיבוץ כעובד ברפת קיבוצו, בהמשך ניהל את הרפת,  היה מרכז משק ומזכיר קיבוץ מספר פעמים, מנהל המפעל "פסגון", ומזכיר-פנים בתק"ם. בהלווייתו סיפרו כי היה מעמודי התווך של נוה איתן, איש משכמו ומעלה, איש ספר ותשבצים, רחב-אופקים, עד ימיו האחרונים היה צלול ובעל זיכרון יוצא מן הכלל. לפני כשבועיים נפל דג'ן ליד ביתו נפילה קשה שממנה לא הצליח להתאושש. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.  

מוקי צור, ידידו ושותפו הגדירו "איש שהכול נשענו עליו כי ידעו שהוא בא מחיים שמאמינים בעבודה ובמנהיגות אחרת. לא איש פריבילגיה, אלא נושא באחריות. המסורת שהביא אתו נבעה מחינוכו בבית הספר החקלאי, מהתנועה, מהקבוצה היודעת משבר בקיבוץ מהו. הוא ביקש לראות באיחוד הקבוצות והקיבוצים של מעלה את דגלו: פרגמטיות, ראייה כוללת, דמוקרטיה, לא ראיית שליטים. הוא היה איש נאמן לעקרונות בהם האמין ולא סטה, לא ימינה ולא שמאלה. ראה מסביבו כיצד מבצרים נופלים, אך לא השתמש בכך כדי ליהנות. הוא ידע אהבה גדולה וחברות אמת. נדמה לי כי את ערכיו הקיבוציים והתנועתיים ואפילו את ראייתו הלאומית ראה כהמשך ישיר לאתוס המשפחתי העמוק שיצר סביבו עם אשתו מרים. למשפחתו המופלאה, לביתו בנוה איתן ולכולנו נאחל לזכור אותו ולשאת את מורשתו באחריות ובאהבה." 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן