רפת בראשית בבית העמק היא שותפות בין בית העמק, אושה וראש הנקרה. לרפת מכון חליבה חדשני רוטרי, מכון קרוסלה עם 72 עמדות, מה שהופך אותו כרגע למכון החליבה הגדול ביותר בארץ נכון להיום. כל מי שנכנס לרפת ולמכון החליבה של בית העמק מבחין דבר ראשון בסדר ובניקיון, הרפת מצוחצחת, מכון החליבה מבריק ובוהק ומתחת לסככות האדמה נקייה. כ-1000 פרות יש כאן ובחצר המתנה, לקראת החליבה, מתכנסות כ-300 פרות ומחכות לתורן, ״חצר המתנה של דונם מחזיקה פה בין 450 ל-500 ראש במכה אחת, אבל הקבוצות הן קבוצות של 300 כי 72 עמדות ברבע שעה, זה אומר 150 פרות בחצי שעה, אלה כמויות מסיביות אז אי אפשר להחזיק פה קבוצות של 80 ולעשות כל פעם עוד איסוף״, כך מספר יואב ברנע, חבר קיבוץ בית העמק, מנהל הרפת ועובד בה מזה 35 שנה. ״הרפת שלנו מאוד מתקדמת והטכנולוגיות פה חדישות, לא רק מכון החליבה, גם היונקיה שלנו ממוחשבת ורובוטית, יש מכונה שמכינה את האוכל ורובוט שמאכיל את העגלות, גם הרובוט שמסתובב בין העמדות של העגלות הצעירות, עד גיל שבועיים, והן יונקות מהפטמה כמות מדודה, המכונה גם מנקה את עצמה בסוף כל סיבוב האכלה, ויש כאן גם מתקן האכלה ממוחשב של העגלות הבוגרות יותר שיודע לזהות כל עגלה, כמה היא אכלה ואם מגיע לה עוד״.
רפת בית העמק הוקמה ב-1949, מכון החליבה הישן של הרפת עדיין קיים ופעיל וחולבים בו את הפרות החולות או אלו שאחרי ההמלטה. לאחרונה ירדה בו הפעילות אבל עד לפני חודשיים הוא עבד כל הזמן. יחד עם תהליך ההפרטה של הקיבוץ החלה חשיבה של צוות ההובלה של הקיבוץ ובראשו אלון חגי מנהל העסקים של בית העמק בזמנו, לגבי הקמה של רפת חדשה וחדישה, ״ההשקעות היו מאוד גדולות״, מספר ברנע, ״וזה נפל על רק הכתפיים שלנו. ואז הייתה הצעה לעשות רפת משולשת. אחרי שעשו את התחשיבים הכלכליים הבינו שזה יכול להיות רק שלוש או כלום מבחינת ההיתכנות הכספית. בין התוכניות של אז להיום הושקעו פה 30 מיליון שקל והיד עוד נטויה, מתי זה יחזור, זה לא כל כך משנה, כרגע יש פה רפת פעילה, עבודה עברית, חלב בשפע, יש כאן 17 עובדים ועוד הרבה בני נוער שזהו להם מקום עבודה קבוע״.
מה אתה חושב שהרווחתם מהאיחוד ובניית רפת חדשה?
״רק כאב ראש גדול. לאחד שלושה עדרים, אף אחד לא עשה את זה ב-20 שנה האחרונות. עשו כל מיני חיבורים של רפתות בודדות עם המכסות שלהן או איחודים של שתי רפתות גדולות. אבל אני קיבלתי פה שלושה עדרים שהיו קיימים ופעלו ברפתות נפרדות. במאי 2022 הכנסנו לפה את רפת ראש הנקרה וזה עבד מצוין, האיחוד בין שתי הרפתות היה כמעט ללא תקלות. שלושה חודשים אחרי זה, באוגוסט, הכנסנו את רפת אושה וכל הקלפים נטרפו. עד אז רפת אושה היתה בהסגר בגלל הפה והטלפיים, מהרגע שהעברנו את הפרות היה המון סטרס וצליעות והיה הרבה בלגן. תפוקת החלב ירדה, היו הרבה הפלות, מחלות שהופיעו פה פתאום ואף פעם לא נתקלנו בהן, הפרות הביאו את זה איתן והרפת כבר לא הייתה סטרילית. וזהו היום אנחנו 3 שנים אחרי עדיין מתמודדים עם ההשלכות של זה ועם כל הבעיות של האיחוד, לא סיימנו אבל אנחנו אופטימיים. אומרים שלוקח בערך 3-4 שנים להטמיע עדר, אז יש לנו עוד קצת זמן חסד״.
למה בחרתם ברפת קרוסלה ולא ברפת מקבילית או שדרת דג?
״זאת רפת הקרוסלה הגדולה בארץ! בחרנו בה קודם כל בגלל שזה מקצר זמני חליבה. ככל שהפרות יהיו מינימום זמן במכון, יותר טוב להן. בגלל החליבות הקצרות יש גם את האפשרות להמשיך להתרחב. אם אתה יכול להעביר את הפרות בשלוש שעות, שלוש וחצי שעות דרך המכון לחליבה, אז אתה יכול לחלוב עוד שעה ביום לצורך העניין. כלומר אם נרצה נוכל להכניס לפה עוד 300 פרות בערך, יש לנו איך לחלוב אותן. החליבה הקצרה גם מאפשרת לצוות העובדים להשקיע זמן עבודה יומי במקומות אחרים ברפת. יש גם חסרונות כמובן, במכונים שהם מקבילים או שדרת דג הפרה נמצאת ממש לידך במשך כל זמן החליבה, כלומר היא נייחת ואתה יכול לשמור איתה על קשר עין ולראות אותה. פה הפרה מגיעה אליך, אתה מרכיב עליה את המכשירים והיא ממשיכה הלאה. אם היא בעטה את הקומץ או לא נחלבה שצריך, אתה לא רואה אותה. יש חיישנים ויש טלוויזיה שמראה שפרה לא סיימה אבל אז צריך לעצור את המכון וללכת לטפל״.
איזה עוד חידושים טכנולוגיים יש ברפת?
״מלבד הרובוטים ביונקיה והפידרים (מאביסים) לעגלות הגדולות יותר, יש לנו דוחפן אוטומטי שמקרב את הפרות לאט לאט, אצלנו השיפוע הוא 7 אחוז שזה מאוד גדול, אז הפרות ממש מטפסות למכון חליבה. כל פעם שהדוחפן נוגע בפרה הוא נעצר כדי לתת לקבוצה זמן להתקדם לאט, זו מערכת אוטומטית שגם נשלטת מרחוק. ״.
האם הרפת החדשה מביאה לרווחה גדולה יותר של הפרות? פריון גבוה יותר? פחות סטרס ומחלות?
"אני מאמין שזה קודם כל צורת הניהול. עשינו פה גם הרבה עבודה עם ד״ר סיוון לאקר שעוסקת ברפתנות מודעת וברווחת הפרה, עשינו כמה קורסים איתה וזה היה חשוב מאוד. אין כאן מוזיקה למשל במכון חליבה, אם יש אז חלשה מאוד, אנחנו לא עושים בכלל שימוש בחשמל, הפרות נכנסות בעצמן רגועות מאוד לתוך הקרוסלה. מבחינתי, לא צריכים לעבוד בקצב מהיר של עשר דקות סיבוב, שייקח להם גם 15 דקות סיבוב, המכון יעבוד עוד חצי שעה ונשלם משכורת עוד חצי שעה זה לא מטריד אותי. אם הפרה רגועה, אז היא מייצרת הרבה חלב, זה הכי חשוב״.
איך אתה חושב שזה השפיע על איכות החלב ותפוקת החלב?
״זו רפת שהיא עדיין רפת בהרכבה. לוקח בין 3 ל-4 שנים לרפת שעשתה איחוד להתאושש מסיבה מאוד פשוטה, שהעדר מתחלף ב-30% כל שנה, אז זה יוצא בין 3 ל-4 שנים. הפרות שהגיעו לכאן חטפו סטרס ולא יוצאות מזה, אז עד שהעדר לא מתחלף כולו בסופו של דבר אין פה רגיעה. אנחנו בשנה השלישית אז יש לנו עוד מעט גרייס, ואני מאמין שנהיה מצוינים בסוף מבחינת מכסות החלב״.
930 פרות חולבות יש ברפת בראשית ועוד כמה עשרות פרות יבשות כפי שהן נקראות, וכמעט 700 עגלות. בחודש שביעי להריון מפסיקים לחלוב את הפרות והן מכינות את עצמן להמלטה. יש להן פה תנאים נוחים למנוחה עם מברשות פינוק ופידר שנותן להן תוספת מזון באופן פרטני.
מה מכסות החלב של עדר כזה?
״יש לנו מכסת חלב של 11,145,000 ליטר, שאנחנו כנראה נחרוג ממנה אחוז או אחוז וחצי. אלה בעצם שלוש מכסות ביחד, עם תוספת קו של ראש הנקרה, כי הם על הגבול. שנה ראשונה לאיחוד היה מינוס 900 אלף ליטר אבל זה הגיוני. את החלב אנחנו שולחים לשטראוס, כל החלב של הגליל המערבי נשלח לשטראוס- אתר ברלב״.
איזה מערכות אקולוגיות והתייחסות לשמירת הסביבה אתם מקיימים פה?
"יש לנו מכון טיהור שפכים מאוד גדול שנבנה במיליונים עבור הרפת במיוחד. המכון מוציא מים לכיוון השפכים של השפדן של עכו. שאר הזבל עובר 60% תהליך של קומפוסטציה ונכנס לשדות. אנחנו משקיעים בזה המון כסף, כי גם הטיפול והתפעול במערכת הזו הוא יקר. את הזבל של הרפת אנחנו מערבבים במאצרות, הופכים אותו ולמעשה הוא יוצא מהרפת לשדות. זה מיטיב עם הקרקע במקום כל מיני חומרים שהם לא חומרים טבעיים ו/או כימיקלים. כימיקלים זה נוח וזול, זה נוזל שמכניסים אותו למערכת, ומכניסים אותו לצינורות, מה שנקרא דשן נוזלי. להוציא זבל מהרפת זה יותר יקר ומסובך".
מה עבר על רפת בראשית בתקופת האזעקות והטילים?
"אני לא חושב שהפרות חשו באזעקות. היו פה 4 נפילות בקיבוץ, 4 גראדים, חלק מהם שרפו קצת חלק מהרפת, אבל הפרות לא נפגעו. מיד, בתחילת המלחמה, עובד תאילנדי אחד ממש ברח ואחד אחר ביקש לעזוב. לכל היתר שנשארו נתנו מיד מענק כספי לאות הערכה. הילדים שלא הלכו ללמוד באו ועבדו ברפת, ההורים לא כל כך אהבו את זה אבל יש פה מרחב מוגן ועשינו תרגולות וכולם תפקדו מעולה. עשינו תרגולת של הקפצות ושל ריצה מהמכון למרחב המוגן, שזה בדיוק 30 שניות. בתקופה הזאת הצעירים לא הביאו פרות ולא יצאו החוצה, הם היו רק במכון. שני עובדים שלי גויסו למילואים, אבל הסתדרנו. זה לא משהו שהשפיע על הסטרס של הפרות או על התפוקה של החלב".
יואב ברנע התחיל לעבוד ברפת בית העמק כמאביס ב-1990. הוא הגיע לכאן מצפת, חבר בגרעין נחל והוא מגדיר את עצמו כ״שורד האחרון״ של הגרעין בקיבוץ. בהתחלה עבד בלול, בהמשך למרות שלא רצה, העבירו אותו לעבוד ברפת. אחר כך למד ברופין הנדסאות חקלאות ובעלי חיים. פרות הן החיים שלו והפרות של הרפת חשובות לו. "היום פרה נפלה במכון והיינו צריכים לחלץ אותה, אחד העובדים שאל אותי אחר כך למה הייתם כל כך עצבניים ולחוצים? אמרתי לו שאנחנו רואים פרה שנתקע לה הצוואר והגב באיזה ברזל והיא לא יכולה לצאת, כואב לי הלב עליה. פרה ששוברת רגל נשבר לי הלב. אני שומר על הפרות. אני קורא לזה TLC- Tender loving care, כשאני אומר לעובדים TLC הם יודעים שהם צריכים לחלוב את הפרה בחמלה, לטפל בה באהבה, להקים אותה בעדינות אם נפלה, לעזור לה עם פצעים, לעשות כל מה שצריך לעשות, אבל באהבה ובחמלה. אנחנו אמונים על הבריאות של הפרות, הן חסרות אונים, זה באחריות שלנו שיהיה להן טוב״.
