בין המוכר לנסתר מצוי פתרון, שאינו תמיד הברור מאליו

צעד אחר צעד התחלנו לפתור את האתגרים שצצו מפה ומשם * חלקם הנכבד נבעו מהפערים שחלו במהלך 15 השנים בהתייחס לתקנות וחוקים מסוימים, כי מה שהתאים והיה נכון לתקופת כתיבת הצוואה, התגלה כתלוש מהמציאות כיום 

ההשתלשלות של סיפור האחים מהגליל המערבי והפתרון שהצעתי להם, ולשמחתי התקבל בסופה של הדרך, הזכיר לי במידה רבה את האמירה של אלברט איינשטיין: "לא נוכל לפתור בעיה באמצעות אותה צורת חשיבה שבה השתמשנו, כשיצרנו אותה".  

אני מניחה שלא פעם אנחנו "נופלים בפח" של תפיסת עולם מפעם, תפיסת עולם מוכרת ובטוחה; ובעצם לא שמים לב שהיא בכלל כבר לא משקפת את מי שאנחנו כיום… ורק כשמסכימים לזוז ימינה או שמאלה, מתגלה פתרון שמשתלם לכולם. 

אלעד, תמר ויעל הגיעו אליי לפני כחצי שנה עם צוואת ההורים שנכתבה לפני כ־15 שנה, צוואה שנשכחה לה אי שם בערמת המסמכים ולא עודכנה מאז. לצד הוותק של הצוואה הייתה גם ההחלטה שקיבל הבן הממשיך יונתן לפני הרבה מאוד שנים, והיא שמחובתו למלא ולממש את המשמעות שנובעת מהיותו בן ממשיך. עם הכוונה הזו יצאנו לדרך – לממש את החזון של יונתן בנוגע לנחלת הוריו, וככה צעד אחר צעד התחלנו לפתור את האתגרים שצצו מפה ומשם. חלקם הנכבד נבעו מהפערים שחלו במהלך 15 השנים בהתייחס לתקנות וחוקים מסוימים, כי מה שהתאים והיה נכון לאותה תקופה שבה נכתבה הצוואה, התגלה כתלוש מהמציאות כיום. ובכל זאת, לאחר שגישרנו על פערי התקנות והחוקים, גילינו שעדיין נותרנו רחוקים מאוד מהיעד… 

משלושה יוצאת אחת 

אני תמיד אומרת, שהסדרים על נחלות אומנם מייצרים בסופו של דבר מסמך הסכמות; אבל צריך תמיד לזכור שפיסת הנייר הזו משקפת מחשבות, רגשות, אמונות ועוד הרבה מאוד דברים שמתרחשים בתוך האינטראקציה המשפחתית.  

במקרה הזה, תמר, ילדת הסנדוויץ', לא דיברה עם האחים שלה כבר כמה שנים. הסכסוך שלהם היה עמוק כל כך, כשלדברי תמר הסדק הראשון נפער ככל הנראה, כשההורים נתנו את הסכמתם לכך שהיא תבנה חדר עבודה קטן בקצה המשק. היחידה הקטנה הזו טפחה עם השנים, והתרחבה ליחידה משפחתית ולצידה המשרד.  

כשנכנסתי לתמונה שוחחנו על עלויות הפיצול וההסדרה שתמר תצטרך לשאת, והסתכמו בכ־2 מיליון שקלים לפי הערכת שמאי. אבל כיוון שיונתן היה נחוש לקנות את המשק מאחיותיו, הוסרה הדאגה מליבה, והיא שמחה לגלות שהסכום שאחיה יישלם לה כפיצוי, יכסה כמעט באופן מלא את הסכום שיידרש ממנה לשלם לרמ"י.  

בשלב הזה, אפשר היה לחשוב שעלינו על דרך המלך… אבל כפי שאמרתי, הסדר על נחלה לא מסתכם רק בנתונים יבשים, ומכאן החלו להסתמן הקשיים שהם שמרו בבטן לאורך השנים. 

יונתן אמר "זה לא פייר. אני אשלם סכומי עתק, והיא תישאר בניחותא בבית שאיכשהו היא הוציאה מההורים שלנו?! עד היום אני לא מבין איך זה בכלל קרה." יעל הנהנה בהסכמה ואמרה: "אני עם אחי," ותמר רק שתקה שתיקה כבדה. 

כך מצאנו את עצמנו במבוי סתום ומתמשך. הם כל כך כעסו אחד על השנייה, שאפילו לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע להשכרת הבית שהשאירו ההורים; ובמשך כמעט שנה הוא עמד ריק, ורק צבר וצבר תשלומי ארנונה, שהם נדרשו לשלם מכיסם.  

להגיע לפתרון מדרך חדשה 

היה ברור לי שהבעיה נוצרה מתוך תפיסות ישנות, ובנקודה הבלתי פתירה הזו הצעתי דרך שונה לחלוטין להסתכל על כל העניין. בשלב הראשון הזמנתי את יונתן אליי למשרד לפגישה אישית, ושאלתי אותו למה הוא חושב שהוא צריך לממש את מהות "הבן הממשיך". הוא ענה לי בקול מגומגם: "את יודעת, זה מה שאני צריך לעשות…"  

התעקשתי עוד קצת להבין מאיפה באה תפיסת העולם הזו, ושאלתי האם הוא חושב ששני הבנים שלו ימצאו את עצמם במושב. דיברנו ודיברנו, ואחרי שסימן הקריאה שהציב יונתן הפך לאיטו לסימן שאלה, הסברתי לו שמהניסיון שלי בעסקאות נדל"ן במושבים, אני סמוכה ובטוחה שיש פתרון אחד, כזה שישתלם לשלושתם משמעותית. 

ראיתי שהכיוון של מכירת המשק של הוריו היה קשה מאוד לעיכול עבורו. אבל לצד זה, אי אפשר היה לפספס את העייפות שהוא חש מהמאבק מול אחותו, ואת הרצון לשים סוף לסכסוך המתמשך הזה. מה גם שנטל הפיצוי של אחיותיו על המשק היה כבד מדי עבור הכנסותיו והיה מביא אותו להלוואות גדולות ומכבידות. 

אחרי הסכמה עקרונית קראנו לשתי האחיות, והצגתי בפניהם את הפתרון מנוקדת מבט חדשה – מכירת הנחלה לגורם שלישי תעביר את האחריות על היוון המשק לקונה, ותסיר מתמר את הצורך לשלם על מרבית עלויות הפיצול. כך שהיא תזכה בבעלות על ביתה כמעט ללא צורך לשלם עלויות נוספות; ואילו יונתן ויעל יקבלו מהקונה, כל אחד בנפרד, קרוב ל־4 מיליון שקלים.  

בטח תחשבו שהמספרים הגדולים מדברים בעד עצמם, וזה אכן נכון… ובכל זאת נדרש לעשות תהליך. זאת אומרת לקבל את השינוי שמשתמע מהפתרון, לשחרר את המוכר והברור מאליו, ולתת לחדש להיכנס במקומו. זה לא קורה ביום אחד, וזה אכן הבשיל לאט־לאט, ולשמחתי התרחש במקרה של שלושת האחים מהגליל.  

במבט מהצד יכולתי לשים לב, שככל שהתקדמנו עם עסקת מכירת הנחלה, כך הונחו בצד המאבקים הבלתי פתורים ביניהם. אני מניחה שאיחוד משפחתי מרגש לא יתרחש במקרה הזה, אבל צריך לזכור שלגישור יש פנים רבות, ולפעמים היכולת לעצור את החרפת הסכסוך מתגלה כהישג אדיר בפני עצמו. 

* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון