נדחתה תביעה בסך 200,000 שקלים שהגיש חבר כנגד נושאי משרה בקיבוץ יזרעאל
חבר הקיבוץ השיתופי יזרעאל, שהופסקה פעילותו בתפקיד מרכז ועדת הרכב בקיבוץ, הגיש תביעת נזיקין כנגד שלושה נושאי משרה: מנכ"ל חברת האחזקות של הקיבוץ, מזכירת הקיבוץ, ומנהלת הקהילה.
החבר: פוטרתי מכל תפקידי בקיבוץ
החבר-התובע סיפר כי מתפקידו היה "לנהל את ועדת הרכב בקיבוץ ולהיות אחראי על צי הרכב של הקיבוץ". בקיבוץ פעלה תחנת תדלוק פנימית, אך לשיטתו היא הייתה "תחנה לא מוסדרת" (בהיבטי בנייה, פיקוח, בטיחות והחלטות רמ"י). משכך, הוא "סגר את התחנה ומנע ממי שאין לו אישור לתדלק בתחנה". "על רקע רצונו להסדיר את הפעילות הבלתי חוקית בתחנת התדלוק הפנימית בקיבוץ" הלין החבר, "פעלו נושאי המשרה (הנתבעים) לפגוע בו ולהשעותו מעבודתו כמנהל התחנה וכרכז ועדת הרכב בקיבוץ". כתוצאה מכך, "הוא פוטר מכל תפקידיו בקיבוץ. לאחר מכן החל לעבוד מחוץ לקיבוץ, כי הקיבוץ לא הסכים לקבלו לשום תפקיד".
בפועל, תחנת התדלוק הפנימית המשיכה לפעול תקופה נוספת עד שהקיבוץ הקים תחנת תדלוק מסחרית ("חיצונית") וסגר את התחנה הפנימית.
באמצעות עורכת הדין לילך אור, טען החבר שהחלטות נושאי המשרה בעניין תחנת התדלוק התקבלו "כלאחר יד ובשרירות ומתוך שיקולים זרים, מבלי לבדוק את ההשלכות ולבחון חלופות". הוא טען שהם עשו זאת "בניגוד לתקנות האגודות השיתופיות ולתקנון הקיבוץ וגרמו לקיפוח ופגיעה בו. הוא תבע לחייב אותם באופן אישי לשלם לו פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לו. ממנכ"ל האחזקות הוא תבע 100,000 שקלים ומהשניים האחרים, 50,000 שקלים כל אחד.
הקיבוץ: החבר פעל בניגוד להחלטות
הקיבוץ, באמצעות עו"ד עומר כהן, תאר כי הקיבוץ פעל לסגירת תחנת התדלוק הפנימית כדי לבנות מרלו"ג עבור מפעל מיטרוניקס שבבעלות הקיבוץ. החבר התנגד להמשך הפעלת תחנת הדלק הפנימית ואף ביצע פעולות נוספות שנועדו למנוע זאת, הגם שמוסדות הקיבוץ החליטו להוסיף ולהפעילה עד למועד בו היא תיסגר בשל פעולות הבנייה. "החלטת החבר לסגור על דעת עצמו תחנת תדלוק פנימית של הקיבוץ חרגה לחלוטין מסמכותו ונעשתה בניגוד מוחלט להחלטות הגופים המוסמכים", התרעם הקיבוץ.
"בשל התנהגות החבר החליט ועד ההנהלה להשעותו לאלתר מכל תפקידיו". "כל ההחלטות בעניינו של החבר", אמר הקיבוץ, "התקבלו על ידי מוסדותיו המוסמכים של הקיבוץ לרבות ועד ההנהלה והאסיפה הכללית".
לעניין הנזק לו טען החבר, אמר הקיבוץ כי הוא "המשיך לספק את כל צרכיו של התובע ומשפחתו ולא נגרע ולו שקל אחד מתקציבם בקיבוץ".
בית המשפט: להנהלה שיקול דעת מקצועי
השופטת ודאד יונס גנאים, מבית משפט השלום בעפולה ביקשה לבחון אם יש לחבר עילת תביעה כנגד נושאי המשרה באופן אישי (רק מזכירת הקיבוץ הייתה חברת ועד ההנהלה).
השופטת פרטה את העקרונות שנקבעו בפסיקה לגבי "אחריות דירקטורים" של נושאי משרה בקיבוץ ואמרה שלנתבעים, ששימשו ממלאי תפקידים בקיבוץ, ישנה "חובת זהירות עקרונית" כלפי החבר.
לחברי ועד אגודה אשר מופקדים על ניהול עסקיה של האגודה קיים שיקול דעת בניהול האגודה, הסבירה השופטת. בית המשפט לא יבחן את שיקול דעתם העסקי של בעלי התפקיד, וחזקה היא שפעולתם הייתה תקינה כל עוד הם פעלו בתום לב וללא בניגוד עניינים.
בדרך כלל, בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטות ההנהלה ובשיקול הדעת המקצועי שלה. בית המשפט בודק את פעילות נושאי המשרה לפי "כלל שיקול הדעת העסקי". הוא בוחן את תהליך קבלת ההחלטה ולא את תוכן ההחלטה (גם בית המשפט סבור שההחלטה שהתקבלה הייתה בלתי סבירה).
השופטת מצאה כי ההחלטה על הפעלתה הזמנית של תחנת התדלוק הפנימית וסגירתה בהמשך, התקבלה לאחר ייעוץ משפטי שקיבלו מוסדות הקיבוץ. החלטה זו כמו גם "ההתקשרות להקמת תחנת דלק חיצונית, התקבלה משיקולים עסקיים שבית המשפט לא אמור להתערב בהם". היא דחתה את טענת החבר בדבר "קיומם של שיקולים זרים או רדיפה אישית מצד הנתבעים". בית המשפט אינו אמור לבחון את שיקול הדעת העסקי של הקיבוץ ואינו ממיר את שיקול דעתו בזה של מוסדות הקיבוץ", הוסיפה השופטת.
אשר לחבר-התובע, אמרה השופטת כי הוא כ"חבר קיבוץ חייב לקיים את ההחלטות ולמלא אחר הוראות האסיפה הכללית ויתר רשויות הקיבוץ. בתקנון נקבעו הליכי ערעור על החלטות רשויות הקיבוץ והתובע לא מיצה את הליכי הערעור שנקבעו בתקנון הקיבוץ".
"התנהגות החבר בניגוד להחלטות רשויות הקיבוץ מנוגדת לחובותיו כחבר קיבוץ. ההחלטה להשעותו מתפקידו ההתנדבותי כרכז ועדת הרכב התקבלה על ידי ועדת ההנהלה של הקיבוץ ולא על ידי מי מהנתבעים באופן אישי, ולא הוכחה מעורבותם האישית בכך. אסיפת החברים התכנסה לאחר מכן ואישרה את ההחלטה על השעייתו, באופן שמרפא את הפגם, ככל שנפל בהליך קבלת ההחלטה על ההשעיה.
השופטת דחתה את טענות החבר בדבר הנזק שנגרם לו כתוצאה מההחלטות שהתקבלו. מדובר היה, מצאה השופטת, "בתפקיד התנדבותי נוסף לעבודתו בענף המזון שלא הקנה לו שכר אלא זכות בימי חופש, אם היה נעדר מעבודתו". "זכויותיו הכלכליות של התובע בקיבוץ לא נפגעו והוא נהנה מימי חופש, מתקציב השנתי וחלוקת דיבידנד, הוסיפה השופטת.
סוף דבר, התביעה נדחתה והחבר חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 5,000 שקלים.
