בית המשפט חייב את אושה לגלות את הקריטריונים לקבלת מועמדים לקליטה   

בית המשפט: הקיבוץ משמש "נאמן" מטעם המדינה לחלוקת הקרקע לחברים 

מאז נוב' 2021 מתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה שהגישו בני זוג (הם – התובעים) שטענו כנגד הליכי הקבלה והקליטה שלהם בקיבוץ אושה. מדור "משפט חברים" עסק בכך בשתי כתבות ("האם יתערב בית המשפט בהליכי הקליטה באושה", מיום 24.3.22; "נמשך מאבקם של בני זוג להתקבל לחברות בקיבוץ אושה ולקבל מגרש בהנחה", 16.6.22). 

תבעו בעקבות ההחלטה על הפסקת תהליך קליטתם 

בתחילת הדרך, הוציא השופט שמואל מנדלבום צו מניעה שהורה לקיבוץ להימנע מלהקצות מגרש מגורים אחד בהרחבה של קיבוץ אושה, אליה ביקשו התובעים להיקלט. בהמשך, הצו בוטל והוחלף בצו שחייב את הקיבוץ לשריין אחד מהמגרשים בהרחבה הבאה של הקיבוץ לטובת התובעים. התובעים הגישו ערעור על החלטה זו בחודש יוני 2022 לבית המשפט העליון. 

השופט עודד גרוסקופף, מבית המשפט העליון, סקר שם את השתלשלות הדברים: אסיפת החברים של אושה החליטה לקלוט חברי קיבוץ חדשים כדי להרחיב את מספר המשפחות המתגוררות בו. הוחלט כי לחברי הקיבוץ שייקלטו יוקצה מגרש מגורים בקיבוץ, וכי קליטתם של חברים חדשים תותנה בכך שיעברו מבחני התאמה, באישור ועדת קבלה ובהצבעה של חברי הקיבוץ. 

התובעים פנו להיקלט. הם חתמו על טופס הרשמה מוקדמת לקבלה לחברות, והצהירו שהם מודעים לתנאי הקבלה. לאחר שנערכו להם מבחני ההתאמה, ועדת הקבלה של הקיבוץ דנה בעניינם והנהלת הקיבוץ הודיעה לתובעים שהוחלט על הפסקת תהליך קליטתם. בתגובה, הגישו התובעים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד הקיבוץ, נגד רשות מקרקעי ישראל המחכירה לקיבוץ את אדמותיו, ונגד מועמדים שהיו צפויים להיקלט כחברי קיבוץ. הם תבעו להורות על ביטול החלטת ועדת הקבלה להפסיק את הליך קליטתם של התובעים.  

חברי הקיבוץ התנגדו לקליטתם 

בדיון שהתקיים אותה עת, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה עניינם של התובעים יובא לדיון מחדש בוועדת הקבלה. אם לאחר הדיון המחודש, הוועדה תעמוד על החלטתה שלא להמשיך בהליכי הקליטה של התובעים, בקשתם להתקבל כחברים תובא לפני אסיפת החברים, וזו תכריע בכך בהצבעה בקלפי. בדיון הנוסף, באסיפת החברים, ניתנה לתובעים הזדמנות להציג את עצמם ואת טענותיהם לפני כמאה מהחברים שנכחו בה. בהצבעה שנערכה בהמשך: 182 מהחברים התנגדו לקליטת התובעים, ו-17 אחרים תמכו בכך.  

התובעים המשיכו לטעון בבית המשפט המחוזי כי החלטת האסיפה לדחות את מועמדתם היא תוצר של מהלך מכוון מצד גורמים בקיבוץ, שביקשו להכשיל את מועמדותם. לגישתם, אותם הגורמים ניהלו מסע הכפשות נגדם, הסתירו מידע רלוונטי מחברי הקיבוץ והפעילו עליהם לחץ להתנגד למועמדותם, באופן אשר שלל מהם את האפשרות להצביע בלב פתוח ובנפש חפצה.  

הקפאת מגרש: נזק כספי לקיבוץ 

הקיבוץ דחה טענות אלה, והדגיש בתגובתו כי ההליך באסיפה התקיים בהתאם להסכמות לעניין הדיון וההצבעה, והוסיף ואמר כי צו מניעה זמני "שיקפיא את אחד המגרשים" יביא לפגיעה ברצון הקיבוץ להרחיב את מספר חבריו, ויגרום לקיבוץ נזק כספי של כחצי מיליון ש"ח בדמות אובדן החזר השקעה שהקיבוץ הוציא לשם פיתוח המגרש.   

בית המשפט המחוזי ציין כי רק במקרים חריגים וקיצוניים יתערב בית המשפט בהחלטות אגודת שיתופית הנוגעות לקבלת חברים חדשים לשירותיה. הוא ביטל את צו המניעה המקורי והחליפו כאמור בצו אשר חייב את הקיבוץ לשריין אחד מהמגרשים בהרחבה הבאה של הקיבוץ לטובת התובעים. על כך הוגש העירעור כאמור. 

השופט גרוסקופף דחה את הערעור. בהינתן התוצאות החד משמעיות של ההצבעה, שנערכה על פי המתווה המוסכם, אמר השופט, אין מקום להתערב בהתרשמות בית המשפט המחוזי לפיה "המשוכה בה התובעים נדרשים לעמוד כדי לבטל החלטת האסיפה היא גבוהה, וספק אם יש בטענותיהם לעשות כן". "השארתו של מגרש שלם ריק לכל אורך תקופת ניהול ההליך, המשיך השופט, תפגע ביכולתו של הקיבוץ לממש את התכלית העומדת ביסוד הקצאת הקרקעות והיא הגדלת מספר המשפחות המתגוררת בו". 

היכן יתחנך בנם הפעוט? 

חלפו שלוש שנים והתיק בית המשפט המחוזי מונה כבר כ-40 החלטות ובקשות שונות שהוגשו, ועדיין הוא נמצא רק בשלב בקשות-הביניים עוד קודם שהחל הדיון בתיק לגופו. חלק מהבקשות עוסקות בנושאים הקשורים דיוניים כדוגמת "גילוי מסמכים", "זימון עדים" וכיו"ב, אך בחלקם נכרכים נושאים מהותיים-משהו.  

כך למשל, בחודש מאי האחרון, ביקשו התובעים צו זמני המורה לקיבוץ להוסיף ולאפשר את המשך שהייתו של בנם הפעוט של התובעים במערכת החינוך ובית הילדים של הקיבוץ. הם טענו כי בנם שהה שלוש שנים במערכת, והפגיעה שתיגרם לו אם ייאלץ לצאת כיום ממערכת החינוך הזו גדלה באופן מהותי. השופט מצא כי אכן בימים אלה עוסק הקיבוץ בשיבוץ הילדים לשנת הלימודים הבאה, ולכן הורה, על צו זמני מצומצם, עד למועד הדיון, "המורה לקיבוץ שלא לבצע צעדים שיחסמו אפשרות עתידית לשילוב בנם של התובעים במערכת". בשל ימי החירום, מתעכבת ההחלטה הסופית בעניין זה.  

 התובעים לקיבוץ: גלו את הקריטריונים לאבחון החברתי 

כחלק מהעיקרון הדיוני של "משחק בקלפים פתוחים" במשפט הישראלי, יש חובה על הצדדים לחשוף מסמכים רלוונטיים כדי להבטיח חקר האמת ולנהל הליך הוגן. כך אין הפתעות במהלך המשפט וכל צד יכול להתכונן ולהגיב לראיות הצד האחר. במסגרת זו, מבקשים התובעים שהקיבוץ יגלה להם שורה של מסמכים הנוגעים לעניין קבלתם שמצויים בידיו. הם מבקשים לקבל את "מסמך הקריטריונים שהעביר הקיבוץ למאבחן החברתי". לפי אמות המידה שבמסמך, נבחנו התובעים והמועמדים האחרים לקליטה ונבדקה התאמתם לחיי קהילה, לפי דרישות הקיבוץ.  

הקיבוץ התנגד לחשוף מסמכים אלה, גם כדי שלא לפגוע בפרטיות משפחות מועמדים אחרים שהתקבלו אך גם כדי שלא לחשוף את אמות המידה הללו שמא ייעשה בהם שימוש לרעה בידי מועמדים אחרים ש"יתאימו" את תשובותיהם לתבחינים הללו, ככל שייחשפו אליהם. 

הקיבוץ משמש נאמן של המדינה לחלוקת מקרקעי הציבור 

השופט שמואל מנדלבום סבר אחרת. "לו דובר רק בקבלת התובעים לחברות בקיבוץ על מפעליו, מוסדותיו ונכסיו, שהם כולם בבעלותו ה'פרטית' של הקיבוץ, לא הייתי מורה על גילוי המסמך", אמר השופט. אולם, "בענייננו שאלת הקבלה לחברות בקיבוץ כרוכה, משולבת ומשפיעה על קביעת זכאותם של התובעים להקצאת מגרש למגורים, שהוא בבעלות המדינה", ואלה "הזכאים להקצאת מגרש אמורים לחתום על הסכם התקשרות ישיר ביחס למגרש עם רמ"י. "בנסיבות אלו הקיבוץ בפועל משמש גם כ'נאמן' מטעם המדינה לחלוקה הוגנת של מקרקעי הציבור ועובדה זו מחייבת כי החלוקה תתבסס על קריטריונים שקופים וגלויים לכל. בהתאם תיטה הכף לטובת חיוב הקיבוץ בגילוי הקריטריונים לקבלה לחברות בו".  

אשר לחשש הקיבוץ כי מועמדים אחרים לקליטה יעשו שימוש לרעה בכך שידעו מראש את אמות המידה לקליטה, אמר השופט כי "מדובר במסמך קצר המפרט דגשים מסוימים במונחים שאינם מוחלטים. המסמך מועבר לאיש מקצוע שמומחיותו באבחון חברתי ובקביעת התאמת מועמדים לחיי חברה וקהילה. חזקה על איש המקצוע שידע להבחין ולאבחן בין מועמדים המציגים חזות מטעה האמורה להתאים לקריטריונים ולדגשים שנתן הקיבוץ לבין מועמדים הנוהגים באופן טבעי במסגרת הליך האבחון". עוד הוסיף השופט, שאין במסמך כל "סוד מסחרי" של הקיבוץ. משכך הורה השופט להעביר לעיון התובעים את המסמך המפרט את אמות המידה לקבלת מועמדים לקליטה, ביחס להתאמתם לחיי קהילה. 

יוכלו לעיין בפרוטוקול קבלה של משפחה אחרת? 

לתובעים הייתה בקשה נוספת: להמציא לעיונם פרוטוקול קבלה של "משפחה אחרת", בה לטענתם, עשה הקיבוץ שימוש בקריטריונים אחרים. משלא נמצא שהקריטריונים שונו לצורך אותה משפחה, וכדי "להגן על פרטיותה של המשפחה האחרת שאיננה צד להליך", דחה השופט את בקשתם לקבל את "האבחון החברתי של המשפחה האחרת". 

השופט תאר עניין נוסף: "המשפחה האחרת קיבלה באבחון החברתי ציון במרכיב 'התאמה לקליטה' נמוך באופן משמעותי מהתובעים, ולא הומלצה תחילה על ידי ועדת הקליטה לקבלה לחברות. התקיים דיון חוזר בוועדת הקליטה לפי בקשת המשפחה האחרת ובעקבותיו שינתה ועדת הקליטה את המלצתה, והחליטה להמליץ על המשפחה לקבלה לחברות. משכך, מצא השופט להורות לקיבוץ "להעמיד לעיון התובעים את פרוטוקול הדיון החוזר בוועדת הקליטה בעניינה של המשפחה האחרת תוך 'השחרת' כל פרט מזהה של המשפחה האחרת". 

מבקשים שלא לחשוף שמות עדים 

עיון בתיק בית המשפט מלמד שהתובע עצמו עו"ד ארז סרי ופרקליטת קיבוץ אושה עו"ד ספיר יעקב-חזן (שלמה כהן ושות'), אינם מחמיצים, כך נדמה, שום תג בספר הפרוצדורה, בהתגוששות המוקדמת, עוד קודם הדיון לגוף התביעה.  

כך, בין השאר, הגישו התובעים בקשה "שלא לחשוף שמות של עדים מסוימים וכן לא לגלות מסמכים ותיעוד הנוגעים לאותם עדים, וזאת עד לאחר שהקיבוץ יביא את ראיותיו". וזאת למה: התובעים חוששים כי אם הקיבוץ ישמע תחילה את ראיותיהם, הוא ייצר "גרסת בדים" מטעמו. 

הסבר קצר: בסדר הרגיל של הבאת הראיות, התביעה מביאה ראשונה את ראיותיה כדי להוכיח את עילת התביעה לאחריה ההגנה מביאה את ראיותיה כדי להדוף את טענות התביעה, להפריכם ולהוכיח באמצעות ראיות ועדים שאין לתביעה על מה לסמוך. לכאורה, קיים תמיד "סיכון כללי", שכאשר הנתבע נחשף תחילה לראיות של התביעה, הדבר יכול להוביל את הנתבע ליצירת "גרסת בדים".  

השופט הסביר שהקיבוץ המבקש "להתגונן מפני תביעת התובעים הטוענים להתנהלות פסולה של הקיבוץ ושל נושאי תפקידים או בעלי השפעה בו במסגרת הדיון בקבלת התובעים לחברו בקיבוץ, נדרש לדעת בפירוט מהן הטענות המועלות כנגדו, זאת בטרם יובאו ראיותיו שאחרת תישלל ממנו זכותו הדיונית הבסיסית להתגונן כראוי מפני תביעת התובעים". 

החשש: "גרסת בדים" 

"חשש התובעים מפני העלאת 'גרסת בדים' חדשה על ידי הקיבוץ לא נתמך בראיות של ממש" אמר השופט, "והוא גם נראה כחשש רחוק נוכח העובדה שבכתבי הטענות המפורטים מאוד שהוגשו עד היום מטעם הקיבוץ נכללה כבר גרסה עמוסת פרטים בנושאים רבים ומגוונים". השופט הוסיף שהוא מתקשה "לקבל טענה שלפיה ביכולת הקיבוץ 'לייצר' גרסה חדשה ושונה רק לאור ידיעתו על העדים או הראיות שבכוונת התובעים להגיש". 

ועוד עניין של פרוצדורה: על התובע להגיש לנתבע את רשימת העדים שבכוונתו להזמין למתן עדות או להצגת מסמכים. הנתבע מגיש לאחר מכן את רשימת עדיו הוא. לפי הפרוצדורה, יש לציין לצד שם העד את מטרת עדותו. במקרה בו "קיים חשש ממשי להשפעה על עד או אם קיים טעם מספיק אחר" – רשאי בעל הדין לציין זאת ברשימה בלי לציין את שמו. השופט מצא כי קיימים מקרים בודדים שיש בהם בסיס לטענת התובעים בדבר חשש מחשיפת שמות עדים מסוימים, ולכן הוא התיר לתובעם להזמינם לעדות, מבלי לידע תחילה את הקיבוץ על זהותם או על תוכן עדותם". עוד התיר השופט לתובעים, "במקרים מצומצמים להסתפק במתן 'כותרת' בלבד ביחס לתוכן העדות של חלק מהעדים שהם מבקשים להעיד, וזאת אך ורק בכדי להסיר חשש שמא יעשו פניות לאותם עדים ביחס לעדותם".  

המשך יבוא.