יורשיו של חבר קיבוץ העוגן ביקשו לחתום על חוזה חכירה מול רמ"י מבלי להמתין עד להשלמת המהלך בקיבוץ
תביעה שהגישו יורשיו של חבר קיבוץ העוגן העלתה לדיון נושאים הכרוכים ביחסי הקיבוץ וחבריו בנוגע ליישום מהלך השיוך. הקיבוץ שביקש לדחות את טענות ותביעות היורשים, יוצג בידי עו"ד ספיר יעקב חזן (שלמה כהן ושות').
שהיורשים לא ידרשו להמתין
הליך השיוך בקיבוץ העוגן החל עוד בתחילת המאה, בשורה של החלטות שקיבל הקיבוץ לאורך השנים. בינואר 2012 התקבלה החלטת "כללי השיוך החוזי בתקופת המעבר", בה הודגש ש"אין לדעת מתי יושלם השיוך הקנייני".
באותה שנה, חתם חבר העוגן המנוח, אשר יורשיו הם התובעים, על הסכם לשיוך חוזי מול הקיבוץ בו הוקנתה לו דירת המגורים על מגרש בקיבוץ. בשנים האחרונות, תאר בית המשפט, "מתנהלים הליכים מול המנהל לצורך קידום הליך השיוך, אך הליך זה לא בא לכדי סיום".
התביעה שהגישו היורשים כנגד העוגן מכילה סעדים רבים הנוגעים למגרש שהוקצה למנוח ו"להחלטות השיוך" בקיבוץ. כך תבעו היורשים שבית המשפט יצהיר בדבר זכויותיהם הקנייניות במגרש ויוציא צו לפיו היורשים, הם מכל החברים, יחתמו על חוזה חכירה מול רמ"י בתוך זמן קצוב, ולא יידרשו להמתין עד להשלמת המהלך בקיבוץ.
השופט נועם רף תאר שהיורשים הגישו תחילה את התביעה בבית המשפט המחוזי, שפסק עוד בשנת 2019, שאין לו סמכות עניינית לדון בתביעה. הטעם לכך היה ש"הסכם השיוך העניק לתובעים זכות חוזית בלבד ביחס לנכס ששוויו לא עלה על 2.5 מיליון שקלים (שווי הנכס הוערך אותה עת בכדי 1.2 מיליון שקלים), ולכן הסמכות העניינית ביחס לתביעות משפטיות הנוגעות להסכם השיוך – היא של בית משפט השלום.
בית המשפט אינו שיקול דעת של האסיפה
השופט רף תהה על עמדת היורשים שטענו ל"זכויות קנייניות" במקרקעין. "בהסכם השיוך" נקבע שאין לבית האב "כל זכות במקרקעין עד שלא יחתום בעתיד על חוזה חכירה עצמאי מול המינהל". לצד זאת, אישר הקיבוץ כי קיים בינו לבין היורשים "חיוב חוזי", ויש להם את הזכות להירשם כבעלים של המקרקעין בתום הליך השיוך הקנייני. מאחר והליך זה טרם הושלם, המשיך השופט, אין מקום בשלב זה לדון בכך. השופט התרעם על היורשים שהתעלמו מהחלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי יש להם זכות חוזית בלבד בנכס, והמשיכו לטעון לזכויות קנייניות במגרש. משכך, דחה השופט את עתירתם לקבוע שיש להם כבר בשלב זה זכויות קנייניות.
אשר להשגות שהיו ליורשים על החלטות השיוך, אמר השופט "שאין זה מתפקידו וסמכותו של בית המשפט להחליף את שיקול דעת האסיפה ולשנות את החלטותיה", במיוחד שיש לכך "השלכות לא רק על היורשים-התובעים אלא על כלל חברי הקיבוץ מבלי שהנושא מובא לפתחם במסגרת מנגנוני הערעור שקבועים בתקנון הקיבוץ".
התעלמו מהסכם השיוך
אשר לעתירת היורשים שבית המשפט יפסוק כי יש לחתום עם היורשים לאלתר או בתוך פרק זמן קצוב על הסכם חכירה עם רמ"י, הסביר השופט כי: "היורשים-התובעים הם חלק מקבוצה אשר בסופו של יום אמורה לחתום על הסכם שיוך קנייני מול רשויות המדינה". הוא ציטט את בית המשפט העליון (בפרשת נאות מרדכי) שאמר כי קיים "ספק גדול אם בתי המשפט מוסמכים להכתיב לקיבוצים כיצד לשייך בתים ודירות לחברים וליורשיהם". "סמכות ההתערבות של בתי המשפט בניהולו הפנימי-אוטונומי של קיבוץ ובהטבות שהקיבוץ בוחר להעניק ולא להעניק לחבריו וליורשיהם", מוגבלת "למקרים של קיפוח קשה, הפרת דין ופגיעה בתקנת הציבור".
השופט מצא כי לפי הסכם השיוך, המנוח והיורשים ידעו שמימוש ההסכם עד לשלב השיוך הקנייני כרוך באישורים ופעולות נוספות, והם הסכימו ש"עיכוב במימוש ההסכם, לא יהווה עילה לתביעה של בית האב או מי מטעמו כנגד הקיבוץ". הגם קיומה של התחייבות זו בהסכם "שלא לנקוט הליכים כנגד הקיבוץ גם אם יהיה עיכוב", המשיך השופט, היורשים בחרו להגיש את התביעה, בהתעלם מהסכם השיוך, מהחלטות האסיפה ומההליכים המורכבים בדרך לשלב המימוש, גם אם אלה מתארכים לשנים רבות.
אין הליך שיוך פרטי
גם כאן תמה השופט על התנהלות היורשים. עוד שבבית המשפט המחוזי וגם בבית משפט השלום הוסבר ליורשים ש"אין אפשרות להפנותם לבדם לרמ"י לחתימה על הסכם חכירה מבלי שהם מהווים חלק מהקבוצה". הובהר ליורשים, המשיך השופט, כי "ספק גדול אם ניתן לחייב את הקיבוץ לאפשר להם להתקשר באופן פרטני מול מנהל מקרקעי ישראל בהליך שיוך מעין פרטי" ואם כלל "בסמכות בית המשפט לבטל ולשנות החלטות של מוסדות הקיבוץ ולהורות לקיבוץ לפעול בדרך שאינה מקובלת על יתר החברים בקיבוץ, מבלי שהם צד להליך ומבלי שהדבר בא לידי ביטוי במנגנוני הבירור והערעור של החלטות הקיבוץ". על אף כל אלה "בחרו התובעים להמשיך בהליך תוך התעלמות מזמנו היקר של בית המשפט וזמנם היקר של הצדדים". "לא קיימת אפשרות להפנות את היורשים כאינדיבידואלים לחתום על הסכם שיוך קנייני מול רמ"י", פסק השופט, ודחה את תביעת היורשים בסעד זה.
ביקשו פיצוי עונשי, במקום זה ישלמו הוצאות משפט
סעד נוסף לו עתרו היורשים הוא לפסוק לטובתם "פיצויים עונשים בסך 80,000 שקלים בגין התנהלות הקיבוץ". פיצוי עונשי, הסביר השופט, הוא "הרתעתי, עונשי או מחנך" ונועד "לשקף חומרה מיוחדת המיוחסת למעשה (למשל כאשר בוצע בכוונה או בזדון)". משנדחתה רובה של התביעה, "אין מקום לפסיקת פיצוי עונשי", אך "גם אם תביעתם של התובעים היתה מתקבלת, ספק גדול אם בית המשפט היה רואה בהתנהלות הקיבוץ ביחס לתובעים כהתנהלות בכוונה או בזדון", אמר השופט ודחה את התביעה לפיצוי עונשי.
סוף דבר, השופט דחה את תביעתם של היורשים (למעט עניין מסוים בו קבע השופט שיש ליורשים זכות לערער לאסיפת החברים על קיומה של חנייה בשטח ציבורי מול המגרש שלהם). משנדחתה התביעה, הקיבוץ ביקש לפסוק לו החזר הוצאותיו המשפטיות שהגיעו לטענתו לכדי 242,000 שקלים. "הסכום המבוקש אינו מידתי", אמר השופט. הוא פרט ש"במסגרת ההליך התקיימו שני דיונים בבימ"ש מחוזי, שלושה קדמי משפט בבימ"ש שלום, דיון הוכחות וסיכומים". עם זאת ובהתאם הוא חייב את היורשים, לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ניכרות (!!!) בסך 87,750 שקלים.
יש שלבים לשיוך
ראשיתו של "מהלך השיוך", כידוע, הוא בהחלטה באסיפת החברים בדבר "מסלול השיוך" המועדף על החברים מבין חלופות השיוך ("החלופה הישירה": החברים מתקשרים בהסכמי חכירה אישיים מול רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) לגבי המגרשים או בתי המגורים שלהם; או "חלופת האגודה": הקיבוץ רוכש את זכויות החכירה בשטחי המגורים, וככל שמדובר בקיבוץ מתחדש – הוא מעניק לחבריו, בדרך של חכירת משנה, זכויות קנייניות בבתים או במגרשי המגורים). במסגרת "החלטות השיוך" בקיבוץ מתקבלות החלטות באסיפת החברים בדבר כללי השיוך, תקנון השיוך וכיו"ב.
מאחר והקיבוץ הוא חוכר הזכויות במקרקעין מאת רמ"י, ישנם שני שלבים עיקריים בהליך יישום השיוך. הראשון, הוא השלב החוזי: תחילה, מסמן הקיבוץ את המגרשים לחברים ובהמשך נחתם בין הקיבוץ לחבר "הסכם שיוך פנימי" המעניק לחבר זכות חוזית מול הקיבוץ לגבי המגרש שישויך לו.
בשלב השני, המאוחר הרבה יותר (לעיתים, שנים ארוכות) חברי הקיבוץ חותמים על הסכמי חכירה לדורות מול רמ"י לגבי המגרשים ששויכו לכל אחד מהם. זה "השלב הקנייני" בו החברים רוכשים מאת רמ"י זכות קניינית במקרקעין. תורו של שלב זה מגיע לאחר שיושלמו כל התנאים והדרישות מול הקיבוץ ורשויות המדינה לצורך מימוש הזכות הקניינית על שם החבר. התקופה שבין שלב ההחלטה באסיפת החברים בדבר השיוך ועד למימוש ההחלטה בדרך של חתימת הסכמים מול רמ"י אורכת זמן רב.
השופט נועם רף מבית משפט השלום בנתניה, שדן בתביעת היורשים, תאר כך: "שלב השיוך החוזי נעשה בהתאם להחלטת האסיפה וישירות מול החבר. שלב השיוך הקנייני נעשה מול רשויות המדינה – מול רמ"י, כאשר שלב זה יוצא לפועל כמקשה אחת של כלל חברי הקיבוץ ולא באופן אינדיבידואלי ביחס לכל חבר וחבר".
למי הסמכות לדון בזכויות השיוך
התשובה לשאלה באיזו ערכאה משפטית תידון מחלוקת בין חבר לבין קיבוצו בדבר יישום השיוך נגזרת גם מ"שלב השיוך" בו מצוי הקיבוץ. נסביר: לעת פונה אדם לבית משפט בבקשה לסעד מתבצעת בחינה אם לערכאה אליה הוא פנה יש "סמכות עניינית", כלומר אם לאותה ערכאה יש סמכות לדון בעניין שאותו אדם מביא בפניה.
היקף הסמכות קבוע בחוק בתי המשפט שמפרט את הנושאים והסכומים בהם מוסמכת לדון הערכאה המשפטית המסוימת. כך למשל "סעד בדבר הצהרה על זכויות קנייניות" הוא בסמכות העניינית הייחודית של בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, סעד הנוגע ל"זכויות חוזיות", כאשר שווי הזכות אינו עולה על 2.5 מיליון שקלים, הוא בסמכות העניינית של בית המשפט השלום.
