הלב של כולם, יוצא אל החקלאים שגם יושבים על הגבול וגם עומדים להיתקע עם כמות פרחים שתמוטט את העסק. מבול הטלפונים לא איחר לבוא. פעם חקלאי – תמיד חקלאי
בן צבי פרחים מהחקלאי: כבר 45 שנים שנחמיה בן צבי עושה את מה שהוא אוהב – חקלאות. כילד וכנער בקיבוץ שדות ים, ומשנת 1975 בפתחת רפיח, במושב נתיב העשרה שהוקם שנתיים קודם לכן. אל המושב הצעיר הוא הגיע עם תמר, אשתו, אותה הכיר כילדת חוץ בקיבוץ ולאחר שנולד בנם הבכור, עפרי, הם חיפשו מקום שבו לא תהיה לינה משותפת ועדיין יהיו מרחבים גדולים.
שנה בתור מחסנאי הספיקה לו כדי להיכנס לעסקי החקלאות. בתחילה גידל עגבניות, מלפפונים ומלונים ומהר מאוד עבר לפרחים ליצוא. את פינוי חבל ההתיישבות הקסום שבצפון סיני, נחמיה לא ישכח לעולם. הוא זה שטמן את מגילת נתיב העשרה, זו שנכתבה בביתו ובה תוארו החיים בנתיב העשרה, בחולות המושב שפונה באפריל 1982. המושב שתושביו אולצו להתפנות ממנו ולהשאיר מאחור את המפעל הגדול של חייהם. לאט ובזהירות החלו מחדש את חייהם לצד קהילה של משפחות, כולן ממפוני פתחת רפיח וסיני, כולן באו להמשיך את מה שידעו לעשות הכי טוב – חקלאות. מ- 1985 מגדל נחמיה חרציות ומאוחר יותר החל לגדל גם את השתילים עצמם.
כיום, מגדלים במשק המשפחתי מעל 150 סוגי פרחים בהתאם לעונות השנה. הפרחים מיועדים למכירה סיטונאית ולפני שנים ספורות צמחה לה חנות פרחים בלב המשק, כזו שמיועדת למכירה קמעונאית. החממות, צבעוניות ומרהיבות, כל שורה בצבע אחר ואפשר בקלות להסתובב שם שעה שלמה בלי להרגיש ולעבור משורה לשורה ומצבע לצבע ולהתלהב מקשת הצבעים.
בן צבי פרחים מהחקלאי – כך מבשרים השלטים בדרך אל חנות הפרחים היפה והמעוצבת בטוב טעם. מסביב, חממות הפרחים והשתילים, והרבה עובדים. היום נמצאים כאן כולם, עם חיזוק של הדור השלישי.
חקלאות בימי קורונה
הימים, ימי נגיף הקורונה, שהביא עלינו גזרות חדשות שגם למי שגר בעוטף עזה ולמוד תקופות של הסלמה בהן נאסר על החקלאים לרדת לשטחי החקלאות – מדובר במצב שלא הכרנו קודם לכן. מדינה שלמה בהסגר, בעצם, עולם שלם. כולם נדרשים להיסגר בבתיהם, מערכות מושבתות לחלוטין, עסקים סגורים והכול בגלל נגיף אחד שיצא לטייל בעולם ועושה שמות גם אצל המעצמות הגדולות. אין טיסות יוצאות וגם לא נכנסות וכל אחד חשוד עד שלא יוכח אחרת. אנשים שומרים מרחק נגיעה, סבים וסבתות נדרשים להסתדר ללא הנכדים וכולם שותפים לתקווה אחת שכל זה יסתיים ונשכח שהיה.
איך בכל זאת ממשיכים לקטוף פרחים? אני מתעניינת.
טל, השנייה מבין 5 הילדים של נחמיה ותמר, מספרת שההנחיות הללו תפסו אותם בשיא הפריחה. "אין לנו אפשרות להשאיר את הפרחים בשטח ולא לקטוף. אחרת, ניאלץ לסגור את המשק. חייבים לקטוף ולטפל בחממות שבהן שתלנו לא מזמן".
איך מתארגנים לעבודה במשק כשאין בעצם למי לשווק? אני תוהה. "ההנחיות הללו נחתו עלינו כרעם ביום בהיר. נשארנו בתחושה שהכול יורד לטמיון אך לא היינו מוכנים לקבל זאת. מיום ראשון נכנסנו למרתון של דיונים משפחתיים לגבי פתרונות כי אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את מפעל חיינו במצב של קריסה. בעצם אין לנו כרגע סיטונאים שיקנו את הפרחים. גם אם נעשו הזמנות, הכול בוטל. אין חתונות ואירועים שיקנו מהסיטונאים או ישירות מאיתנו ובעצם נשארנו עם חממות פורחות ללא לקוחות". שלא כמו החקלאים בתחום המזון, שלשמחתם, לאכול עדיין מותר בימים אלו וכל רשתות השיווק פתוחות – ענף הפרחים בכל הארץ בסכנה גדולה. כל ההזמנות פסקו בבת אחת.
איך נחלצים מפי התהום? אני בודקת עם טל.
"באחד הדיונים שלנו עלה רעיון שבו נזמין את אזרחי ישראל לרכוש פרחים. לא ידענו מה עומד להיות וחשבנו שאנשים יזמינו ואנחנו נדאג לארוז ולשנע בכל יום לאזור אחר. לא רצינו להגיע למצב שהפרחים יתייבשו בחממות והפיתרון יצא לדרך".
ביום שני העלה תום, הבן הצעיר, סרטון שבו קרא לעם ישראל לתמוך במשק הפרחים שכל ההזמנות שלו בוטלו בגלל הנגיף. מאוחר יותר עלה סרטון נוסף והשאר – היסטוריה. אינספור שיתופים שיצאו משליטה, בכל הרשתות החברתיות. כל אחד מעביר הלאה כי כולם, הלב של כולם, יוצא אל החקלאים שגם יושבים על הגבול וגם עומדים להיתקע עם כמות פרחים שתמוטט את העסק. מבול הטלפונים לא איחר לבוא. "אנחנו לא ערוכים להתמודד עם אלפי טלפונים ביום ובאמת שהשתדלנו לענות לכל מי שהתקשר אך החלטנו שננסה לרכז הזמנות מישובים ומארגונים וכך נוכל גם לשנע את הפרחים בזמן עם האמצעים העומדים לרשותנו".
בן צבי פרחים מהחקלאי – חמ"ל בן צבי
במשק בן צבי עובדים בשגרה כ- 15 עובדים זרים, 5 עובדים ישראלים, נחמיה, אב המשפחה ו- 3 הילדים: עפרי, טל ותום. לכל אחד מבני המשפחה יש תחום אחריות: עפרי עוסק בשיווק הסיטונאי, תום בשיווק הישיר לצרכן וטל – בהנהלת חשבונות, עובדים, משרד ואדמיניסטרציה. נחמיה אחראי על המשתלה עצמה ומטפל בכל מה שקשור לגידול.
מאז שהופץ הסרטון וכמות הטלפונים הולכת וגדלה – גויסו גם בני הדור השלישי, הנכדים של נחמיה, גם בני הזוג של הילדים נרתמו למשימה. כל אחד נותן את המיטב ברגעים הללו, הילדים מעמיסים, הבנים ובן הזוג של טל משנעים את הפרחים לפי אזורי חלוקה שנקבעו להיום וכולם מתרוצצים כדי לספק את השירות הכי טוב לעם ישראל שמזמין בהמוניו. זו בהחלט לא שגרת העבודה במשק בן צבי אבל אנחנו בימים של הנחיות מיוחדות להתנהלות מול נגיף שמשתק לנו את המדינה כולה ולכן עושים מה שניתן. אני שואלת על הזמנות מרגשות שהתקבלו וטל מספרת שהתקשרו מבית דיור מוגן ברעננה והזמינו פרחים לכל הדיירים. "מרגש שחושבים על בני הגיל השלישי, שחלקם בעשור התשיעי או אפילו העשירי לחייהם, ועל כך שפרחים יעלו להם את מצב הרוח כי בטח בוטלו להם המון פעילויות.
יש הזמנות מישובים קטנים שמבקשים לשמח את תושביהם המבוגרים שאינם מורשים להסתובב ולבוא במגע עם הנכדים ועם הדור הצעיר". עוד הזמנה שגרמה להתרגשות גדולה אצל כל מי שנכח במשק, הייתה מתורם שביקש לרכוש כמה מאות זרים עבור הצוותים בכל בתי החולים בארץ
ובסניפים של מד"א. "זה לא מובן מאליו בזמנים כאלו אך זה מוכיח את ההערכה העצומה שהאזרחים רוחשים לאלו שמטפלים באוכלוסייה ובעצם לא נחים לרגע", אומר עפרי בחיוך גדול.
בזמן שחלק בדרכים וחלק מתארגנים לסיום היום – מתכננים את הימים הבאים בשיחות ועידה. נקבעים יעדי השינוע לימים הבאים ועד לאן יוכלו להגיע עם הזרים שהוזמנו. מנסים לרכז את ימי החלוקה כחלק מהפקת הלקחים של היומיים הראשונים ובעיקר כדי שהעבודה במסגרת תקופת החירום תהיה מתוכננת ככל שניתן בנסיבות הקיימות. כולם יודעים שאין בעיה לעמוד בלחצים. הדבר הכי נחוץ כרגע הוא התכנון שיאפשר לחזור אל כל אלו שהתקשרו ולא קיבלו מענה. רגע לפני שהיום העמוס מגיע אל סיומו – טל ועפרי מבצעים את המשימה הזו. הם מתנצלים בפני מי שלא זכו למענה ומבטיחים שגם אליהם יגיע זר יפה בהמשך השבוע.
במשק בן צבי כולם מבינים שהשמחה של הימים הקרובים בזכות ההיענות של עם ישראל, טומנת בחובה אי ודאות והיעדר תכנון במסגרת המצב שבו אנו מצויים. "משק כמו שלנו, לא מסוגל להתנהל ללא תכנון, יש לוח זמנים מדויק של שתילות לקראת תקופות עמוסות יותר ועמוסות פחות. רק לאחרונה שתלנו המון שתילים חדשים שאמורים לפרוח לקראת עונת החתונות. מאחר ואין שום אופק לגבי סיום תקופת החירום, אנחנו מצויים באפלה גדולה לגבי העתיד לבוא. אני חוששת שאולי לא נשרוד את המשבר הזה. ענף הפרחים בישראל קיבל מכה קשה מאוד, שלבטח תגרום למשקים רבים להיסגר. יש לנו עובדים שעלינו לשלם להם שכר, יש לנו עובדים זרים שחיים כאן איתנו וגם אם אין עבודה, אנחנו לא יכולים לשלוח אותם לשום מקום. גם אנחנו בני המשפחה, נשענים כולנו על המשק הזה שאנחנו כל כך אוהבים ומחוברים אליו מאז שאנו ילדים".
הפרחים של המשפחה
לנחמיה ותמר שתי בנות נוספות: יעל, המתגוררת במושב אך פחות עסוקה בענייני החקלאות – היא עורכת דין. ומיכל, שכרגע מתגוררת זמנית בספרד, לצורך התמחות בינלאומית בריקוד הפלמנקו ובקרוב תגיע לארץ ותעלה במופע חדש פרי יצירתה.
עפרי מתגורר במושב בית עזרא, לא רחוק מכאן, ומגיע בכל בוקר למשק. טל ותום מתגוררים בנתיב העשרה. לא מובנת מאליה העובדה ש- 3 מבני הדור השני בחרו לעבוד עם אביהם ולהתפרנס מחקלאות. "אני לא מרגישה שנעשים צעדים גדולים כדי לטפח את הדור הצעיר בחקלאות בישראל. לצערי, עדיין אין הבנה מעמיקה של חשיבות הביטחון התזונתי מחקלאות ישראלית. כואב לי לראות ולשמוע על הגדלת מכסות יבוא של ירקות ופירות שמגדלים כאן בשפע, זה כאילו שמנסים להרע לחקלאים שגם כך סובלים מכל מצב קיצוני וגם בשגרה, בעיקר אם מדברים על חקלאים בעוטף עזה. לא מקלים עלינו ואפילו מכבידים, עם כל העלויות, מאז שאנו מעסיקים עובדים זרים מתאילנד".
האם את יכולה לשים את האצבע על סיבה גדולה שממנה נובעים כל הקשיים שתיארת? אני שואלת את טל לסיכום.
" אני חושבת שאגדיר את בעיה הגדולה כהיעדר תכנון לטוות ארוך. זה נוגע בכל הסוגיות שאיתן אנו, כחקלאים בישראל, מתמודדים: הקצאת פועלים שתמיד חסרים, אין מספיק עידוד לחקלאים, אנו נתקלים בחוסר הבנה של הרשויות את צרכי החקלאים כמו למשל מכסות מים קבועות ולא בכל שנה משהו שרחוק מהמציאות בשטח".
ואם לסיים בנימה אופטימית, אז נראה שאת הימים הבאים יבלו בני המשפחה, כולל הנכדים והעובדים הקבועים בקבלת מאות ואולי אלפי טלפונים של אזרחים שליבם יצא אל אנשי משק בן צבי, בעקבות הסרטון שאת הפצתו כבר לא ניתן לעצור. בני המשפחה ועובדי המשק הצבעוני והיפה מבקשים למסור את תודתם הגדולה לכל מי שחשב עליהם, התקשר להזמין או שיתף את הסרטון וגרם להם לחייך הרבה ולהתרגש בתוך התקופה הלא ברורה הזו שכולנו נקלענו אליה. נאחל להם ולכל חקלאי ישראל שהשגרה תשוב לשדותיהם.
