ידוע כי ילדים להורים גרושים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתגרש, אולם האם למי שעבר משבר ירושה ביחסים עם אחיו – סיכוי גבוה יותר שילדיו יריבו גם הם על הירושה?
גנטיקה של סכסוכי ירושה: ההרהור בנוגע לסכסוכי ירושה והאם הם עוברים בגנטיקה, עובר מידי פעם במחשבותיי. אומנם לא נתקלתי עד כה במחקר בנושא, וגם לא עשיתי בעצמי אחד כזה; ובכל זאת, הקירבה היום־יומית שלי לאנשים, שלנושא הירושה יש משקל גדול בחייהם, מביאה אותי לקבל מסקנה אישית שאינה מדעית, אבל מתבססת על החיים עצמם. כמו שידוע כי ילדים להורים גרושים הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתגרש, האם למי שעבר משבר ירושה ביחסים עם אחיו – סיכוי גבוה יותר שילדיו יריבו גם הם על הירושה?
מושבניקים מגיעים למשרדי מרחבי הארץ כדי להיוועץ איתי על נושאי הירושה, וכך הגיעו אליי גם יעל ועודד, הורים לשלושה ילדים וסבים לחמישה נכדים, שמתגוררים במושב רחוק בצפון. בשיחה בלטה במיוחד יעל, שדיברה בנמרצות והסבירה כי הם רוצים להסדיר בהקדם האפשרי את חלוקת המשק והרכוש שלהם בין שלושת ילדיהם, בשיקוף מלא מולם. לאורך כל השיחה חזרה יעל ואמרה: "רק שלא יריבו," והתכוונה כמובן לילדיה.
הם סיפרו לי ששניים מילדיהם נשואים עם ילדים ובסך הכול די מסודרים. יש להם בית, עבודה מסודרת והם מתפרנסים היטב. "רק יוני לא מוצא את עצמו," הסבירה יעל. "בשבוע שעבר הוא חגג יום הולדת 45 והוא עדיין בלי בת זוג. הוא מוזיקאי, וזה אומר שלפעמים יש לו כסף לסגור את החודש ולפעמים לא. הוא מתגורר באיזה חור בתל אביב, ולא נראה שיש לו בכלל כיוון." אחרי שאלות ותשובות הבנתי שהם נוטים לתת ליוני את המשק, ולשני ילדיהם המסודרים ממון בשווי ערך דומה.
תיבת הפנדורה נפתחת
כביכול התנהלו הדברים כשורה. נפרדתי מהזוג החביב לשלום וקבענו פגישה בהרכב משפחתי מלא. שבוע לאחר מכן התייצבו ההורים ושלושת ילדיהם, דותן הבכור, רעות ויוני המוזיקאי. באותו מעמד התרומם לאיטו מכסה תיבת הפנדורה המשפחתית. לאורך כל הפגישה שמחתי לראות איך ההורים הצליחו לטפח קשר משפחתי מפרגן ואוהב בין שלושת ילדיהם. לעצמי חשבתי, "דוגמה נהדרת לאחרים, שוודאי אשתמש בה כמודל בהמשך."
גם בפגישה הזו חזרה יעל ואמרה: "רק שלא תריבו," והדגישה שכל זה נעשה כדי שהדברים יהיו ברורים ושקופים לכולם. הפגישה עמדה להסתיים ואז דותן הבכור, ששמר על איפוק לאורך כל המפגש, החל לנוע בכיסאו בחוסר נוחות משווע, עד שהצעתי שאחליף לו כיסא, אבל הוא אמר שהכול בסדר גמור.
אבל לא הכול היה בסדר, כך התברר תוך שבריר של שנייה. "את כל הזמן אומרת שלא נריב," אמר דותן בכעס והפנה את דבריו לאימו, "וחבל שלא יישמת אפילו טיפה מהגישה הזו עם האח היחיד שיש לך." באותו רגע נחתה הפצצה במרכז החדר.
אבל לא הכול היה בסדר, כך התברר תוך שבריר של שנייה. "את כל הזמן אומרת שלא נריב," אמר דותן בכעס והפנה את דבריו לאימו, "וחבל שלא יישמת אפילו טיפה מהגישה הזו עם האח היחיד שיש לך." באותו רגע נחתה הפצצה במרכז החדר
גנטיקה של סכסוכי ירושה
יעל התקשרה אליי באותו ערב: "את מבינה, לא רציתי שהסיפור שלי ושל אחי יחזור על עצמו. אנחנו לא מדברים כבר עשרים שנה – וזה רק בגלל שאימא שלי עשתה מעשה, שאין דרך חזרה ממנו."
יעל סיפרה שאחרי שאביה נפטר, החליטה האם לכתוב צוואה ולהסדיר את חלקות הרכוש המועט שהיה לה בין שני ילדיה. את הדירה הקטנה שהייתה לה בחדרה החליטה להוריש לזאב, האח הבכור של יעל, שהיה נפגע פוסט טראומה ממלחמה והתגורר לבד. לה היא הורישה סכום שלא התקרב לערך הדירה.
"זה הכעיס אותי אז, וזה מכעיס אותי עד היום," הסבירה יעל בזעם. "היה ברור לי שזאב פעל כל הזמן מאחורי הקלעים כדי שזה יקרה, אחרת איך אפשר להסביר את חוסר ההוגנות של אימא שלי כלפיי?!" יעל שמרה על איפוק ביחסיה עם אחיה עד שאימה נפטרה. אבל שבוע לאחר שהסתיימה השבעה ניתקה איתו כל קשר.
"מאז דותן הוא היחיד ששומר על קשר עם אחי, וכנראה שהוא לא יכול לסלוח לי על כך." היא סיפרה שהוא מבקש ממנה מדי פעם לעשות מחווה קטנה של פיוס, אבל היא לא מסוגלת, "זה עמוק מדי," היא הסבירה.
הסיפור של יעל גרם לי להרהר על מה שאנחנו מעבירים הלאה לדור הילדים, והזכיר לי מאמר שקראתי כשהייתי אימא לילדים קטנים, והדגיש לכל אורכו את שיטת החינוך האפקטיבית ביותר באמצעות דוגמא אישית – והסתכמה באמירה שאני משתדלת לאמץ לחיי: "לא בדיבורים, אלא במעשים".
מניסיוני בלבד, ברור לי שדור ההורים שחווה סכסוך ירצה תמיד להטות את הגנטיקה לכיוון אחר, ויישאף לחנך את ילדיו לערכים שונים, וזה בדיוק מה שעשתה יעל. אבל כפי שהזכיר לה בנה, לא תמיד אפשר לברוח מזה, כי ערכים וחינוך לא נשאבים מתוך דיבורים, אלא בעיקר ממעשים.
בקרב המשפחות שאני פוגשת, בהן אצל אחד מההורים יש סכסוך עם אחד האחים – אני נתקלת לרוב ברצון לתיקון יתר. כלומר, אצלם, אלו שנכוו כבר וטעמו את הטעם המר של ריב עם אחים – יש נחישות גדולה לייצר הסכמות בין ילדיהם על מנת שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.
קשה מאוד לגשר על פער של ניתוק שנמשך כבר עשרים שנה, אבל כל יום הוא הזדמנות לעשות צעד אחד קטן, ולא רק בשביל עצמנו, אלא בשביל דור ההמשך, שיותר מהכול מתחנך לאור מעשינו, ולא לאור אמירותינו.
בשיחה עם יעל הצבעתי בפניה על כך שיש קווי דמיון רבים בין התסריט שהתרחש בינה ובין אחיה, לבין הדרך שבה הם בוחרים היום לחלק את הרכוש והממון שלהם בין ילדיהם. בשני המקרים יש בן שמקבל תמיכה רחבה יותר מהוריו, ולאן תמשיך מערכת היחסים בין האחים לאחר שהם ילכו לעולמם, לא נוכל לדעת. ליעל לא היה קל לקבל את שאמרתי.
המשפחה שלה עדיין במהלכה של הדרך לקראת הסכם כולל, ימים יגידו אם חלילה הסכסוך בין האחים יעבור דור, או שהנחישות של יעל תגבר וההסכם ייחתם בשמחה ובפירגון. אני כרגיל אופטימית!
* גנטיקה של סכסוכי ירושה – הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון – לטורים נוספים
